מים ראשונים: וכאן ראש המשפחה שואל את המסובים לשולחן שבת, בקטון החל ובגדול כילה, מה הקשר של ביקור חולים לפרשת השבוע? ואם התשובה מתמהמהת, יתחילו בקריאת המדרשים ומאליה היא תבוא. כך או כך, נושא ביקור חולים בהלכה ובאגדה, הוא רחב מיני ים וארוך ממידת ארץ (איוב יא ט) וברור שלא נוכל להביא ממנו אלא "עמיר כמלוא פי טלה ועשבים כמלוא פי גדי" (מסכת שבת פרק ז הלכה ד בדין הוצאה מרשות לרשות בשבת). ויהיו הדברים לרפואת כל חולי ישראל ובאי בראשית באשר הם.
מסכת נדרים דף לט עמוד ב – דרשות ודינים בחשיבות המצווה
משנה פרק ד משנה ד: המודר הנאה מחבירו ונכנס לבקרו, עומד אבל לא יושב. ומרפאהו רפואת נפש אבל לא רפואת ממון.1
גמרא: מיתיבי: "חלה הוא – נכנס לבקרו, חלה בנו – שואלו בשוק"! … מתניתין – בשנכסי מבקר אסורין על החולה, ברייתא – בשנכסי חולה אסורין על המבקר.2
אמר ריש לקיש: רמז לביקור חולין מן התורה מנין? שנאמר: "אִם־כְּמוֹת כָּל־הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל־הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא ה' שְׁלָחָנִי" (במדבר טז כט). מאי משמע? אמר רבא: אם כמות כל האדם ימותון אלה, שהן חולים ומוטלים בעריסתן ובני אדם מבקרים אותן, מה הבריות אומרים? לא ה' שלחני לזה.3
תניא: ביקור חולים אין לה שיעור.4 מאי אין לה שיעור? סבר רב יוסף למימר: אין שיעור למתן שכרה. אמר ליה אביי: וכל מצות מי יש שיעור למתן שכרן? והא תנן: "הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות!"5 אלא אמר אביי: אפילו גדול אצל קטן. רבא אמר: אפילו מאה פעמים ביום.6
אמר רבי אחא בר חנינא: כל המבקר חולה – נוטל אחד מששים בצערו. אמרי ליה: אם כן, ליעלון שיתין ולוקמוה! אמר ליה: כעישורייתא דבי רבי, ובבן גילו.7
רבי חלבו חלש. נפק אכריז רב כהנא: רב חלבו בָּאִישׁ, לא איכא דקא אתי.8 אמר להו: לא כך היה מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר' עקיבא שחלה. לא נכנסו חכמים לבקרו, ונכנס ר' עקיבא לבקרו. ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו חָיָה. אמר לו (התלמיד לרבי עקיבא): רבי, החייתני!9 יצא ר' עקיבא ודרש: כל מי שאין מבקר חולים – כאילו שופך דמים. כי אתא רב דימי אמר: כל המבקר את החולה – גורם לו שיחיה, וכל שאינו מבקר את החולה – גורם לו שימות.10
אמר רבין אמר רב: מניין שהקב"ה זן את החולה? שנאמר: "ה' יסעדנו על ערש דוי" (תהלים מא ד). ואמר רבין אמר רב: מניין שהשכינה שרויה למעלה ממיטתו של חולה? שנאמר: "ה' יסעדנו על ערש דוי". תניא נמי הכי: הנכנס לבקר את החולה, לא ישב לא על גבי מטה ולא ע"ג ספסל ולא על גבי כסא, אלא מתעטף ויושב ע"ג קרקע, מפני שהשכינה שרויה למעלה ממיטתו של חולה, שנאמר: "ה' יסעדנו על ערש דוי".11
מסכת בבא קמא דף צט עמוד ב – הבסיס לגמילות חסדים
… רבי חייא לפנים משורת הדין הוא דעבד;12 כדתני רב יוסף: "והודעת להם" – זה בית חייהם,13 "את הדרך" – זו גמילות חסדים, "ילכו" – זו ביקור חולים, "בה" – זו קבורה, "את המעשה" – זה הדין, "אשר יעשו" – זו לפנים משורת הדין.14
מסכת שמחות דרבי חייה פרק א הלכה א – הלכות ביקור חולים
אין נכנסין אצלו, לא ביום ראשון, ולא ביום שני, ולא ביום שלישי. ואם היה מטורף, נכנסין אצלו אפילו ביום ראשון. אבל הקרובין נכנסין אצלו בכל שעה שירצו, שביקור חולים אין לו שיעור.15
מסכת סוטה דף יד עמוד א – ללכת בדרכי המקום
ואמר רבי חמא ברבי חנינא, מאי דכתיב: "אחרי ה' אלהיכם תלכו"? וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר: "כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא!" אלא להלך אחר מידותיו של הקב"ה: מה הוא מלביש ערומים, דכתיב: "ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם" (בראשית ג כא), אף אתה הלבש ערומים;16 הקב"ה ביקר חולים, דכתיב: "וירא אליו ה' באלוני ממרא",17 אף אתה בקר חולים; הקב"ה ניחם אבלים, דכתיב: "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו", אף אתה נחם אבלים; הקב"ה קבר מתים, דכתיב: "ויקבור אותו בגיא" (דברים לד ו), אף אתה קבור מתים.18
דרש ר' שמלאי: תורה – תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים; תחילתה גמילות חסדים, דכתיב: "ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם"; וסופה גמילות חסדים, דכתיב: "ויקבור אותו בגיא".19
בראשית רבה ח יג פרשת בראשית – הקב"ה גומל חסדים
אמר רבי שמלאי: מצינו שהקב"ה מברך חתנים ומקשט כלות ומבקר חולים וקובר מתים. מברך חתנים מניין? "ויברך אותם אלהים" (בראשית א ח).20 ומקשט כלות מניין? "ויבן ה' אלהים את הצלע" (ב כב). מבקר חולים מניין? שנאמר: "וירא אליו ה' באלוני ממרא".21
מסכת ברכות דף ה עמוד ב – חכמים מקימים האחד את השני
רבי חייא בר אבא חלש, על לגביה רבי יוחנן. אמר ליה: חביבין עליך יסורין? אמר ליה: לא הן ולא שכרן. אמר ליה: הב לי ידך! יהב ליה ידיה ואוקמיה. רבי יוחנן חלש, על לגביה רבי חנינא. אמר ליה: חביבין עליך יסורין? אמר ליה: לא הן ולא שכרן. אמר ליה: הב לי ידך! יהב ליה ידיה ואוקמיה. אמאי? לוקים רבי יוחנן לנפשיה! – אמרי: אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים.22
מסכת סנהדרין דף קא עמוד א – ביקור חולים אצל ר' אליעזר
אמר רבה בר בר חנה: כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו. אמר להן, חמה עזה יש בעולם. התחילו הן בוכין ורבי עקיבא משחק.23 אמרו לו: למה אתה משחק? אמר להן: וכי מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: אפשר ספר תורה שרוי בצער, ולא נבכה? אמר להן: לכך אני משחק. כל זמן שאני רואה רבי, שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה, ואין שמנו מבאיש, ואין דובשנו מדביש, אמרתי: שמא חס ושלום קיבל רבי עולמו.24 ועכשיו שאני רואה רבי בצער – אני שמח. אמר לו: עקיבא, כלום חיסרתי מן התורה כולה? – אמר לו: לימדתנו רבינו כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה – טוב ולא יחטא.25
מסכת שבת דף יב עמוד ב – בשבת
… ואין מנחמין אבלים, ואין מבקרין חולין בשבת, דברי בית שמאי, ובית הלל מתירין.26
תנו רבנן: הנכנס לבקר את החולה (בשבת) אומר: שבת היא מלזעוק, ורפואה קרובה לבוא, ורבי מאיר אומר: יכולה היא שתרחם. רבי יהודה אומר: המקום ירחם עליך ועל חולי ישראל. רבי יוסי אומר: המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל. שֶׁבְנָא איש ירושלים, בכניסתו אומר: שלום. וביציאתו אומר: שבת היא מלזעוק, ורפואה קרובה לבוא, ורחמיו מרובין, וְשִׁבְתוּ בשלום.27 כמאן אזלא הא דאמר רבי חנינא: מי שיש לו חולה בתוך ביתו צריך שיערבנו בתוך חולי ישראל? כמאן – כרבי יוסי. ואמר רבי חנינא: בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת.28
מסכת ברכות דף נד עמוד ב – ברכת הגומל
אמר רב יהודה אמר רב: ארבעה צריכין להודות – יורדי הים, הולכי מדברות, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים, ויצא.29 יורדי הים מינָלָן? … הולכי מדברות מינלן? … מי שחלה ונתרפא – דכתיב: אולים מדרך פשעם ומעונתיהם יתענו כל אכל תתעב נפשם וגו', ויזעקו אל ה' בצר להם וגו', ישלח דברו וירפאם וגו', יודו לה' חסדו. … מאי מברך? – אמר רב יהודה: ברוך גומל חסדים טובים. אביי אמר: וצריך לאודויי קמי עשרה, דכתיב: וירוממוהו בקהל עם וגו'. …
רב יהודה חלש ואתפח.30 על לגביה רב חנא בגדתאה ורבנן, אמרי ליה: בריך רחמנא דיהבך ניהלן ולא יהבך לעפרא.31 אמר להם: פטרתם אותי מלהודות.32
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים: נראה שיש קו מחשבתי מעניין המחבר את ביקור חולים ורפואה (ריפוי). בתפיסה שהכל בידי שמים ואדם שחלה אין זה אלא משום שחטא ומחלתו היא עונש וגם השגחה מגבוה: "השכינה עומדת על גביו". ביקור חולים הוא מצווה חשובה בגוף ונפש. לא רק לסעדו בחוליו ולדאוג למחסורו וצרכיו, אלא גם לחזקו ולאמצו ברוח. ומי שהבריא הרי הוא כאדם חדש שנמחלו לו חטאיו. בגישה זו, ביקור חולים הוא דבר חשוב וחיובי, אבל לגבי רפואה יש היסוס – עד כמה מותר לאדם להתערב כביכול במעשי שמים. ראה דברינו ורפוא ירפא בפרשת משפטים. מחלוקת רש"י ורמב"ם מדוע גנזו ספר רפואות, בפרט. אך בגישה הנגדית, ש"הארץ נתן לבני אדם" ו"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" ויראת שמים זה כח הבחירה (רמב"ם ואחרים),33 היינו שהכל בעצם בידי האדם, יש קו מחבר פשוט בין ביקור חולים וריפוי החולה. שתי המצוות עניין אחד ושני צדדים של אותה מטבע – "רפואת הנפש ורפואת הגוף". כל אדם מצווה לבקר את החולה לסעדו ולעודד רוחו ולעשות לו כל צרכיו והרופא המומחה לרפא מחלתו. וכל זה, בחיבור העניין עם מצוות הצלה והאיסור לא תעמוד על דם רעך, עליו כתבנו בפרשת קדושים. ובשתי הגישות, יש גם להתפלל לתת צדקה ושאר גמילות חסדים ולדעת שלא הכל תלוי בנו.
שנהיה בריאים כל החורף וכל השנה. שנהיה מהמבקרים ולא מהמבוקרים ושלא נזדקק למי שברך …