מועדי ישראל

מים ראשונים: פרק זה לא רק חותם את ספר מלאכי ואת תרי עשר, אלא גם את ספרי הנביאים כולם, את הנו"ן של התנ"ך. פסקה נבואה מישראל והשרביט עובר לחכמה ולתורה. "זכרו תורת משה עבדי" – אומר הנביא בסוף הפרק. "והוא סוף הנביאים ובעבור זה הזהיר זכרו תורת משה עבדי כי במותו נפסקה הנבואה מישראל" (אבן עזרא על פסוק א).¹ אבל לפני שהוא מסיים ונפרד, מבטיח הנביא שעוד עתידה הנבואה לחזור ויחד איתה גם תבוא הגאולה השלימה. ואולי לכן נבחר דווקא פרק זה להפטרת שבת הגדול – "בניסן נגאלו ובניסן עתידים ליגאל" (ראש השנה יא ע"א).

וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת:

רבי אבא בר כהנא אמר: משל למלך שהיו לו שני מגירסין [טבחים]. בישל לו האחד תבשיל ואכלו והיה עָרֵב לו. ועשה השני תבשיל ואכלו וְעָרָב לו. ואין אנו יודעים איזה מהם עָרָב לו יותר. אלא ממה שהוא מצווה את השני ואומר לו: "כתבשיל הזה תעשה לי", אנו יודעים שהשני ערב לו יותר. כך הקריב נח קרבן והיה ערב להקב"ה, שנאמר: "וירח ה' את ריח הניחוח" (בראשית ח כא). הקריבו ישראל והיה ערב להקב"ה.² ואין אנו יודעים אי מהם ערב לו יותר. אלא במה שהוא מצווה את ישראל ואומר להם: "ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו" (במדבר כח ב), אנו יודעים ששל ישראל הוא ערב לו יותר. זהו שכתוב: "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות". כימי עולם – כימי משה, וכשנים קדמוניות – כימי שלמה. רבי אומר כימי עולם – כימי נח, וכשנים קדמוניות – כימי הבל, שלא הייתה עבודה זרה בימיו. (ויקרא רבה ז ד).³

כִּי אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם:

כי אני ה' לא שניתי – כי מה שאמרתי אפילו לזמן ארוך לא לפי שנה כן יהיה. כי אני לא שניתי ודברי לא ישנו וכל העתידות שאמרתי לכם ע"י נביאי כן יהיו. שניתי ענין שנוי כלומר לא אשנה מדבר לדבר ומחפץ לחפץ:

ואתם בני יעקב לא כליתם – כמו שכלו שאר האומות שלא נשאר להם זכר בשמם וכלו מהיות גוי, אבל אתם לא כליתם ולא תכלו כי לעולם תהיו מיוחדים בין הגוים להיות גוי אחד בארץ, אף על פי שגליתם ונדחתם לכל פאה שמכם נשאר בכל מקום. ומה שהרעותי לכם – בעונותיכם עשיתי וכמו שאני לא אשנה גם אתם לא תכלו, ובאחרית הימים תשובו למעלתכם ותהיו עליונים על כל גויי הארץ. (פירוש רד"ק על הפסוק).⁴

הֲיִקְבַּע אָדָם אֱלֹהִים כִּי אַתֶּם קֹבְעִים אֹתִי וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה קְבַעֲנוּךָ הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה:

"אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי" (תהלים נז ג). אמר ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי: בשלושה מקומות הסכים הקב"ה עם בית דין של מטה … ואלו הן: מעשרות, ושאילת שלום בשם, ומקרא מגילה. מעשרות מניין? דתנן לא גלו ישראל עד שבטלו המעשרות … וכיון שחזרו בימי עזרא קיימו אותן מעצמן … ואומר: "ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה" (נחמיה י א) – מהו ובכל זאת? אלא בין שאנו גולין, ובין שאין אנו גולין, מקיימין אנו מצות מעשרות. ומניין שהסכים הקב"ה עמהם? שנאמר: "ועל החתום" (נחמיה שם /י'/). על החתומים אינו אומר, אלא "על החתום". וכן הוא אומר על ידי מלאכי הנביא: "היקבע אדם אלהים [וגו'] ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה" (מלאכי ג ח). (מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור נז).⁵

הביאו את כל המעשר אל בית האוצר … ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות …

אשכחיה רבי יוחנן לינוקא דריש לקיש, אמר ליה: אימא לי פסוקיך! – אמר ליה: "עשר תעשר" … עשר בשביל שתתעשר.⁶ אמר ליה: מנא לך? אמר ליה: זיל נסי. אמר ליה: ומי שרי לנסוייה לקב"ה? והכתיב: "לא תנסו את ה' א-להיכם"! (דברים ו טז). אמר ליה: הכי אמר רבי הושעיא: חוץ מזו, שנאמר: "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די". מאי עד בלי די? אמר רמי בר חמא אמר רב: עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. (גמרא תענית ט ע"א).⁷

א"ר יהושע בן לוי: שלושה דברים עשו בית דין של מטה והסכימו בית דין של מעלה על ידם: מקרא מגילה, ושאילת שלום [בשם], והבאת מעשר … מקרא מגילה – "קיימו וקבלו היהודים" … שאילת שלום [בשם] – "והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם ויאמרו לו יברכך ה' " (רות ב ד)⁸ … הבאת מעשר – "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די". (גמרא מכות כג ע"ב).⁹

וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כָּל הַגּוֹיִם כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ אָמַר ה' צְבָאוֹת:

ריש לקיש אמר: בג' לשונות של חִבָּה חבב הקב"ה את ישראל: בדביקה, בחשיקה, ובחפיצה. בדביקה: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד ד). בחשיקה: "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים". ובחפיצה: "וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כָּל הַגּוֹיִם כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ אָמַר ה' צְבָאוֹת" (מלאכי ג יב). (בראשית רבה פ ז פרשת וישלח).¹⁰

… הלך מלאכי לנחמה, אמר לה: הקב"ה שלחני אצליך לנחמיך. אמרה לו: ומה בידך? אמר לה: "ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ" (מלאכי ג יב). אמרה לו: אתמול אמרת לי: "אין לי חפץ בכם אמר ה' צבאות" (מלאכי א י), ועכשיו אתה אומר כך? לאיזו נאמין, לראשונה או לשנייה? (פסיקתא דרב כהנא נחמו).¹¹

אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו …

מה עשו מרדכי ואסתר? כתבו אגרות ושלחו לכל בני הגולה ואמרו להם: מקבלים [אתם] עליכם להיות עושים שני הימים האלה? שלחו ואמרו, לא דיינו צרותיו של המן, ואתם מטריחים עלינו לעשות את שני הימים האלה … ר' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמן: שמונים וחמישה זקנים וכמה נביאים היו מצטערים על הדבר הזה: "אלה המצות אשר צוה ה' את משה" (ויקרא כז לד) אלה – אין להוסיף ואין לגרוע. אין נביא עוד עתיד לחדש דבר מעתה, ומרדכי ואסתר מבקשים לחדש עלינו דבר אחד חדש!¹² עד שהאיר הקב"ה את עיניהם, ומצאו אותה כתובה בתורה, בנביאים, ובכתובים: בתורה: "כתוב זאת זכרון בספר" (שמות יז יד), בנביאים: "אז נדברו יראי ה' … וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו", ובכתובים: "ומאמר אסתר קיים את דברי הפורים האלה ונכתב בספר" (רות רבה פרשה ד סימן ז).¹³

ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי: לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביאים כותבים. עכשיו שאין נביאים מי כותב אותה? אליהו ומלך המשיח והקב"ה חותם על ידיהם, שכתוב: "אז נדברו יראי ה' … ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו". תני בשם ר' יהושע: יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית. שכן רות אומרת לנעמי: "שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז". "אשר עשה עמי" – אין כתוב, אלא "אשר עשיתי עמו". אמרה לה הרבה פעולות וטובות פעלתי עימו היום בשביל פרוסה שנתן לי (ויקרא רבה פרשה לד).¹⁴

זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים.

"זכרו תורת משה עבדי"¹⁵ … "ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים …" (קהלת יב יב). אמר הקב"ה: כ"ד ספרים כתבתי לך היזהר ואל תוסף עליהם. … כל מי שקורא פסוק שאינו מכ"ד ספרים כאילו קורא בספרים החיצונים הוי: "היזהר עשות ספרים הרבה" – שכל העושה כן, אין לו חלק לעולם הבא. (במדבר רבה פרשה יד).¹⁶

הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא … והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.¹⁷

"אמר רבי יהושע: מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב. אלא, לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין בזרוע … רבי יהודה אומר: לקרב [המרוחקין בזרוע] אבל לא לרחק [המקורבין בזרוע]. רבי שמעון אומר: להשוות המחלוקת.¹⁸ וחכמים אומרים: לא לרחק ולא לקרב, אלא לעשות שלום בעולם. שנאמר: "הנני שולח לכם את אליה הנביא … והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם" (משנה סוף מסכת עדויות).

שבת שלום וגאולה

מחלקי המים

מים אחרונים: נראה שאין כמו נבואה זו של מלאכי, החותמת את פרק הנבואה בישראל בתחילת ימי בית שני, להביע את תהפוכות קורות עם ישראל וטלטוליו בסערות הימים. האם תצלח שיבת ציון וישובו השנים הקדמוניות הטובות בהן ערבה לה' מנחת יהודה וירושלים?¹⁹ האם יתקיימו כעת הבטחות התורה לישיבה לבטח בארץ חפץ, הגשם ירד בעתו והברכה תשרה בכל, אם בחוקותי תלכו, אם תקיימו את מצוות התורה ובראשן המעשרות (ראו פסוק י)? או שמא מהלך ההיסטוריה הצפוי הוא בוא "יום ה' הגדול והנורא", "בוער כתנור"? האם שבי ציון יחדלו 'לקבוע' את אלהים ולהיענות לקריאה "שובו אלי ואשובה אליכם"? האם יש לקב"ה חפץ בבני ישראל והוא ישוב לאשרם לעיני כל הגויים כ"ארץ חפץ"?

כל זה היה בציפייה הגדולה בתחילת ימי בית שני. אבל קביעת פרק זה של מלאכי כהפטרת הגדול נעשתה מאות שנים מאוחר יותר. אחרי שגם בית שני חרב והגעגוע לימי קדם בהם ערבה לה' מנחת יהודה וירושלים, חוזר ומתחבר בשנית עם הפסוק המסיים את מגילת איכה: "השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם". מלאכי אומר "שובו אלי ואשובה אליכם" ואילו במגילת איכה: "השיבנו ה' אליך ונשובה",²⁰ – אז מה כעת אחרי שגם בית שני חרב? מי יעשה את הצעד הראשון? עם איזה מסר נצא לגלות ונשאף בה תקווה ככל שהיא מתארכת וגובה את מחירה הכבד? נראה שלאורך הגלות גבר מוטיב "בוא יום ה' הגדול והנורא" וחבר עם נס יציאת מצרים שהרי "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל". ואליהו ילווה אותנו משבת הגדול היישר אל ליל הסדר.

אך אנחנו היום, באתחלתא דגאולה של ימינו, כשימי גאולת ניסן חברו לימי גאולת אייר וזכינו לילך "קוממיות בארצנו", כיצד אנו קוראים פרק זה של מלאכי? עד שיבוא "יום ה' הגדול והנורא", האם נזכה לברכה הארצית: "וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כָּל הַגּוֹיִם כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ אָמַר ה' צְבָאוֹת: … אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ: וְהָיוּ לִי אָמַר ה' צְבָאוֹת לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִישׁ עַל בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ"? האם נזכה להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, עוד לפני שיבוא אליהו ולא תוכה הארץ חרם?