מיוחדים

מסכת עבודה זרה דף יא עמוד ב – קרקס שבעים השנה ברומא

אמר רב יהודה אמר שמואל: עוד אחרת יש [להם] ברומי, אחת לשבעים שנה מביאין אדם שלם¹ ומרכיבין אותו על אדם חיגר, ומלבישין אותו בגדי אדם הראשון, ומניחין לו בראשו קרקיפלו של רבי ישמעאל,² ותולים לו בצווארו משקל מאתיים זוז של פז, ומחפים את השווקים באינך,³ ומכריזים לפניו: חשבון האדון כוזב.⁴ אחיו של אדוננו (עשו) הוא זייפן … מה תועלת לרמאי ברמאותו ולזייפן בזייפנותו. ומסיימים בה כך: אוי לזה כאשר יקום זה. אמר רב אשי: הכשילן פיהם לרשעים, אם היו אומרים: זייפן הוא אחיו של אדוננו – כדקאמרי,⁵ עכשיו שהם אומרים: אחיו של אדוננו זייפן, אדוננו עצמו – זייפן הוא.⁶

איכה רבה פתיחתא יז – סאטירה בתיאטרון הרומי

רבי אבהו פתח: "ישיחו בי יושבי שער" (תהלים ס"ט) – אלו אומות העולם שהן יושבין בבתי תרטיאות ובבתי קרקסיאות, ונגינות שותי שכר. מאחר שהן יושבין ואוכלין ושותין ומשתכרין, הן יושבין ומשיחין בי ומלעיגים בי ואומרים: בגין דלא נצרוך לחרובא כיהודאי.⁷ והן אומרין אלו לאלו: כמה שנים את בעי מחי, והן אומרים: כחלוקא דיהודאי דשבתא.

ומכניסין את הגמל לטראיטות שלהם והחלוקים שלו עליו והן אומרין אלו לאלו: על מה זה מתאבל? והן אומרים: היהודים הללו שומרי שביעית הן ואין להם ירק ואכלו החוחים של זה והוא מתאבל עליהם.

ומכניסים את המתים⁸ לתיטרון שלהם וראשו מגולח והן אומרין אלו לאלו: על מה ראשו של זה מגולח? והוא אומר: היהודים הללו שומרי שבתות הן וכל מה שהן יגיעין כל ימות השבת אוכלין בשבת, ואין להם עצים לבשל בהן והן שוברין מטותיהן ומבשלין בהן, והם ישנים בארץ ומתעפרים בעפר, וסכין בשמן לפיכך השמן ביוקר.⁹

איכה רבה פרשה א (וילנא סימן לט, בובר סימן יב) – האף היהודי

"ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה", אמר ר' פנחס: מעשה היה בשתי נשים באשקלון שהיו מתקוטטות זו עם זו.¹⁰ אמרה אחת לחברתה כאשר התקוטטו זו עם זו: האין את הולכת מכאן שנראים פניך כיהודיה. לאחר ימים התרצו זו לזו. אמרה לה: על הכל אני מוחלת וסולחת לך. אלא על שאמרת לי: נראים פנייך כיהודייה, איני מוחלת ואיני סולחת לך. לכך נאמר: "ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה".¹¹

אסתר רבה פרשה ז סימן יב – השמצות המן

"ישנו עם אחד" – אמר ליה: שניהון רברבן שאוכלין ושותין ואומרים עונג שבת עונג יום טוב שהן מכניסין פחת בממונו של עולם: חדא לשבעה יומין שבתא, חד לתלתין יומין ריש ירחא, בניסן פיסחא, בסיון עצרת, בתשרי ריש שתא וצומא רבא וחגא דמטללתא.¹² אמר לו אחשורוש: כך הם מצווין בתורתן. אמר לו המן: אילו היו משמרין את מועדיהם ומועדינו – יפה היו עושין. אלא שמבזים מועדיך. "ואת דתי המלך אינם עושים" – שאין משמרים לא קלנדס ולא סטרנליא.¹³

שם סימן יג – המן לא מוותר ומגייס את החרטומים

"אם על המלך טוב יכתב לאבדם" … אמר לו אחשורוש: לא יכלת להון, בדיל דאלההון לא שביק לון כל עיקר, תא חזי מה עביד לון למלכין קמאי דהוון קומינן דהוון פשטון ידיהון עליהון דהוון מלכיא רברביא וגובריא טפי מינן¹⁴ … ואעפ"כ היה המן הרשע מטרד על אחשורוש על פתגמא דנא כל שעתא ושעתא ומיעצו עצות רעות על ישראל. אמר לו אחשורוש: הואיל וכך, נמלך בחכמים ובחרטומים. מיד שלח וקבץ את כל חכמי אומות העולם. באו כולן לפניו, אמר להם אחשורוש: רצונכם שנאבד אומה זו מן העולם? אמרו לו כולן בבת אחת: מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן, ורוצה להשליך בדבר זה? שאם אתה מאבד ישראל מן העולם, אין העולם מתקיים אלא בשביל התורה שניתנה להם לישראל … מיד אמר לון המן: אלוה שטבע פרעה בים ועשה לישראל נסים וגבורות ששמעתם, כבר הוא זקן ואינו יכול לעשות כלום. שכבר עלה נבוכדנצר והחריב ביתו, ושרף את היכלו, והגלה את ישראל ופזרן בין האומות. והיכן כחו וגבורתו שכבר הזקין, … כיון שאמר להם כן כענין הזה, מיד קבלו דבריו והסכימה דעתם לכלות את ישראל וכתבו אגרות וחתמו.

ספרי דאגדתא על אסתר – מדרש אבא גוריון (בובר) פרשה ג 

"ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם". כד אנן בעין למיזבן מנהון, מיד סוגרים עלינו שוקים, ומשחקים עלינו ומכניסין הפרד בממוננו …¹⁵

באו וראו מאותו עני פרעה מה עשו כשירדו למצרים קבלם בסבר פנים יפות והושיבם במיטב הארץ … ולא זכרו הטובה שעשה להם הלא תשמעו שהם כפויי טוב.¹⁶ ועוד מה עשו לעמלק אבי אבא … מה עשה אותו משה נטל מקל בידו ואיני יודע מה עשה בו וכיון שבא עליהם איני יודע מה לחש עליהם ורפו ידיהם ונפלו¹⁷ … ועוד מה עשה תלמיד של אותו האיש משה? הכניס את ישראל לארץ כנען ולא די שנטל את ארצם אלא שהרג מהם שלשים ואחד מלכים וחלק את ארצם לישראל ולא חמל עליהן¹⁸… באו עליהם סיסרא והמונו ואיני יודע מה עשו לו … והיה להם מלך ראשון שאול שמו והלך ונלחם בארץ אבי אבא עמלק והרג מהם מאה אלפים פרשים ביום אחד … ואחר זאת היה להם מלך אחד דוד בן ישי שמו, והיה משחית ומכלה את כל הממלכות ולא היה חומל עליהם … ועמד אחריו שלמה בנו ובנה להן לישראל בית אחד וקרא לו בית המקדש ואיני יודע מה היה להם בתוכו, כשבאין למלחמה נכנסין בתוכו ומכשפים בתוכו וכשהן יוצאים ממנו הורגים ומחריבים את העולם.

ספרי דאגדתא על אסתר – מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח א פרשה א – זקני ציון הראשון

"ויקראו סופרי המלך … ויכתב ככל אשר צוה המן" (אסתר ג יב). וזוהי אגרת שכתב המן האגגי ושלח לכל ממלכות הארץ, ולכל גדולי אומות העולם, להרוג ולאבד כל ישראל:

כתבתי אני גדול המלך ושני לו, ראש לסגנים ושביעי לסריסים, ומובחר שבגדולי המלכות, הסכמתי אני וכל אפרכין וכל שרי המלך ופחות וסגנים, וכל מלכי בני קדם והאחשדרפנים, הוסכמנו כולנו בעצה אחת, בפה אחד ובדבור אחד ולשון אחד, כתבנו מרשות המלך אחשורוש, וחתמנו בטבעתו, שלא להשיב על עסק הנשר הגדול, שהיה כנפיו פרושים על כל העולם כולו, ולא היה עוף בהמה וחיה יכולין לעמוד בפניו, עד שבא הארי הגדול והכה את הנשר מכה גדולה, ונשברו כנפיה, ונמרטו אגפיה, ונתקצצו רגליה, ונעשה כל העולם כולו בנחת בשלוה והשקט, מיום שנדדה מקינה עד היום הזה. ועכשיו אנו רואים שהיא רוצה לגדל ולפרוח נוצה ואגפיה, ורוצה לכסות אותנו ואת כל העולם כולו, כדרך שכיסה ושיסה את אבותינו הראשונים שהיו לפנינו. לכן נקבצו כל גדולי מלכי מדי ופרס מרשות המלך אחשורוש, וכתבנו לכם להיות כולנו בעצה אחת, להכין פחים לנשר זו ללוכדה קודם שיגדל כחה, ותחזור אל קינה, וראינו למרט אגפיה, ולשבור כנפיה, ולהאכיל בשרה לעוף השמים, ולבקע ביציה, ולפצוע אפרוחיה, ולעקור זכרה מן העולם. ולא תהא עצתינו כעצת פרעה, שגזר על הזכרים, והניח את הנקיבות, ולא כעשו שאמר "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" (בראשית כז מא), ואניח את בניו להיות לי לעבדים, ולא כעמלק שרדף אחר ישראל, והרג נחשלים שבהם, והניח גיבוריהם, ולא כנבוכדנצר שהגלם והניחם והושיבם בכסא מלכותו, ולא כסנחריב שהגלם אל ארץ כארצם. אלא הסכמנו ברוח ברורה, להרג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן, ולא יהיה להם לא זכר ולא שם ולא זרע בעולם, שלא יעשו בנו כדרך שעשו בזקינינו ובאבותינו ובגדולינו שהיו לפנינו, שכל מי שעשה עמהם טובה, לא גמלוהו אלא רעה, וראוי לנו ללמוד מפרעה העני שעשה עמהם כמה טובות כדלעיל עד וייטב הדבר לפני המן ויעש העץ.

איכה רבה (וילנא) פתיחתא ט – לעג הגויים על הכרובים

רבי יצחק פתח: "בֹּשְׁנוּ כִּי שָׁמַעְנוּ חֶרְפָּה כִּסְּתָה כְלִמָּה פָּנֵינוּ כִּי בָּאוּ זָרִים עַל מִקְדְּשֵׁי בֵּית ה' " (ירמיה נא נא). את מוצא בשעה שנכנסו שונאים לירושלים, נכנסו עמהם עמונים ומואבים, שנאמר: "יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ כִּי רָאֲתָה גוֹיִם בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ אֲשֶׁר צִוִּיתָה לֹא יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ"  (איכה א י).¹⁹ נכנסו לבית קדשי הקדשים ומצאו שם שני כרובים, נטלו אותן ונתנו אותן בכליבה²⁰ והיו מחזירין אותן בחוצות ירושלים ואומרים: לא הייתם אומרים שאין האומה הזאת עובדת עבודת כוכבים?! ראו מה מצינו להם ומה היו עובדים – הא כל אפיין שוין,²¹ זהו שכתוב: "יַעַן אֲמֹר מוֹאָב וְשֵׂעִיר הִנֵּה כְּכָל הַגּוֹיִם בֵּית יְהוּדָה" (יחזקאל כה ח).²²

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) אל יתהלל – האלמנה בין אהרון לקרח

תחילת מחלוקת קרח במאי היא עם משה ועם אהרן? בעבור אלמנה אחת שהיתה לה רחלה אחת, כשבאה לגזוז הצמר שלה שמע אהרן ונטל הצמר. הלכה אצל קרח צועקת ובוכה ואמרה לו: כך וכך עשה לי אהרן. הלך קרח אצל אהרן ואמר: מה לך ולאלמנה העניה הזו? השב לה את הצמר שלה. א"ל אהרן: שלי הוא מן התורה, דהכי כתיב: "ראשית גז צאנך תתן לו" (דברים י"ח). מה עשה קרח? נטל ד' כסף ונתן לה והלכה לה וקרח הלך מלא חמה. ויהי לימים ילדה הרחלה בן זכר, שמע אהרן ונטל הבכור. הלכה האלמנה אצל קרח, צועקת ובוכה. אמר קרח לאהרן: מה לך ולעניה האלמנה ההיא? א"ל אהרן: שלי הוא מן התורה, שכן כתיב: "כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלקיך" (דברים ט"ו), והלך קרח לדרכו מלא חמה. כיון שראתה זאת האלמנה כך הלכה ושחטה את הרחלה. שמע אהרן ובא ונטל הזרוע והלחיים והקיבה. אמר לו קרח: מה לך ולאלמנה הזאת? א"ל אהרן: שלי הוא מן התורה, שנאמר: "ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקבה" (שם /דברים/ י"ח). הלך קרח מלא חמה. וכיון שראתה האלמנה כן עמדה ונשבעה ואמרה: בחרם בשר רחלה זו עלי. שמע אהרן ונטל כל הבשר, שנאמר: "כל חרם בישראל לך יהיה" (במדבר י"ח). אמר לו קרח: למה תשתרר עלינו בן עמרם? "העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה" (במדבר ט"ז).²³

אחרית דבר

חכמים ישבו בין עמם וסביבתם והכירו מה שהגויים חושבים עליהם, הייתה ספרות של שנאת ישראל במצרים, סוריה, אסיה הקטנה, לצד הערצה, משני סוגים: נמוכה – פמפלטים בשווקים, וגבוהה – של פילוסופים ומשוררים. דברי שטנה שמצויים בכתבי טקיטוס, פלוטרכוס ואחרים. אבל הבאת כתבי שנאה אלה בתוך עולם המדרש, צריכה עיון והבנה. למה סופחו סיפורים מלעיגים ואנטישמיים קיצוניים אלה בספרות המדרש? אפשר שהדרשן שעמד מול הקהל וצטט כתבים אלה, ידע לשלב אותם בהקשר ובלקח המתאים. לא זכינו לחוות את דרשתו בעל פה. אבל מה עמד לנגד עינו של עורך המדרש כשהחליט לשלב כתבי שטנה אלה במדרש? להעצים את פתיחות ספרות המדרש? האם לא חשש מתגובה יהודית פנימית וגויית חיצונית, דוגמת מה שאמרו המואבים והעמונים כשמצאו את הכרובים: הנה, היהודים עצמם מכירים בפגמיהם וחסרונותיהם! ראו בפרט את הדרשות האחרונות על אהרון ומשה קשיי הלב, אל מול קרח שמזדהה עם האלמנה קשת היום!

כבר חקרו גדולים וטובים בנושא זה, ראו למשל מאמרו של משה דוד הר: שנאת ישראל באימפריה הרומית לאור ספרות חז"ל, ספר הזכרון לבנימין דה פריס, ירושלים תשכ"ט. ודעתנו לא נחה, עד נשמע לקח טוב משואבי המים.

מחלקי המים