מיוחדים

מים ראשונים: המפגש בין אחאב מלך ישראל החזק והגאה עם אליהו הנביא הקנאי והלוחם, משתרע על כארבעה פרקים בספר מלכים א (יז, יח, יט, כא) והוא מהסיפורים המרתקים במקרא. אחד משיאי העימות/מפגש ביניהם הוא סיפור כרם נבות. עליו התעכבנו בקצרה בדברינו אליהו ואחאב בפרשת פנחס. הפעם נבקש להרחיב ולהתמקד בפרשת כרם נבות. ואם הפלגנו והרחבנו בדף זה, עם שואבי המים הסליחה.

 

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן: וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל נָבוֹת לֵאמֹר תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ וִיהִי לִי לְגַן יָרָק כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ אֶתְּנָה לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה: וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל אַחְאָב חָלִילָה לִּי מֵה' מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ: וַיָּבֹא אַחְאָב אֶל בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי  … וַתָּבֹא אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ וַתְּדַבֵּר אֵלָיו מַה זֶּה רוּחֲךָ סָרָה וְאֵינְךָ אֹכֵל לָחֶם: וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ כִּי אֲדַבֵּר אֶל נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וָאֹמַר לוֹ תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ בְּכֶסֶף אוֹ אִם חָפֵץ אַתָּה אֶתְּנָה לְךָ כֶרֶם תַּחְתָּיו וַיֹּאמֶר לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת כַּרְמִי:  וַתֹּאמֶר אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ אַתָּה עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל קוּם אֱכָל לֶחֶם וְיִטַב לִבֶּךָ אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי: …¹ וַיַּעֲשׂוּ֩ אַנְשֵׁ֨י עִיר֜וֹ הַזְּקֵנִ֣ים וְהַחֹרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר הַיֹּֽשְׁבִים֙ בְּעִיר֔וֹ כַּאֲשֶׁ֛ר שָׁלְחָ֥ה אֲלֵיהֶ֖ם אִיזָ֑בֶל … קָרְא֖וּ צ֑וֹם וְהֹשִׁ֥יבוּ אֶת־נָב֖וֹת בְּרֹ֥אשׁ הָעָֽם: וַ֠יָּבֹאוּ שְׁנֵ֨י הָאֲנָשִׁ֥ים בְּנֵֽי־בְלִיַּעַל֘ וַיֵּשְׁב֣וּ נֶגְדּוֹ֒ וַיְעִדֻהוּ֩ אַנְשֵׁ֨י הַבְּלִיַּ֜עַל אֶת־נָב֗וֹת נֶ֤גֶד הָעָם֙ לֵאמֹ֔ר בֵּרַ֥ךְ נָב֛וֹת אֱלֹהִ֖ים וָמֶ֑לֶךְ וַיֹּצִאֻ֙הוּ֙ מִח֣וּץ לָעִ֔יר וַיִּסְקְלֻ֥הוּ בָאֲבָנִ֖ים וַיָּמֹֽת: … וַיְהִ֛י כִּשְׁמֹ֥עַ אַחְאָ֖ב כִּ֣י מֵ֣ת נָב֑וֹת וַיָּ֣קָם אַחְאָ֗ב לָרֶ֛דֶת אֶל־כֶּ֛רֶם נָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֖י לְרִשְׁתּֽוֹ: ס (מלכים א כא א-טז).²

וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר: קוּם רֵד לִקְרַאת אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן הִנֵּה בְּכֶרֶם נָבוֹת אֲשֶׁר יָרַד שָׁם לְרִשְׁתּוֹ: וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה:³

וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל אֵלִיָּהוּ הַמְצָאתַנִי אֹיְבִי וַיֹּאמֶר מָצָאתִי יַעַן הִתְמַכֶּרְךָ לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה': הִנְנִי מֵבִיא אֵלֶיךָ רָעָה וּבִעַרְתִּי אַחֲרֶיךָ וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל:  … הַמֵּת לְאַחְאָב בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם: רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ:  (שם שם יז-כה).⁴

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיָּשֶׂם שַׂק עַל בְּשָׂרוֹ וַיָּצוֹם וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק וַיְהַלֵּךְ אַט: ס וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר: הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי לֹא אָבִיא הָרָעָה בְּיָמָיו, בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ: (שם שם כז-כט).⁵

וַיֵּשְׁבוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים אֵין מִלְחָמָה בֵּין אֲרָם וּבֵין יִשְׂרָאֵל: פ⁶ וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית וַיֵּרֶד יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: … וַיֹּאמֶר אֶל יְהוֹשָׁפָט הֲתֵלֵךְ אִתִּי לַמִּלְחָמָה רָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ: … וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַנְּבִיאִים כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הַאֵלֵךְ עַל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם אֶחְדָּל וַיֹּאמְרוּ עֲלֵה וְיִתֵּן אֲדֹנָי בְּיַד הַמֶּלֶךְ: וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט הַאֵין פֹּה נָבִיא לַה' עוֹד וְנִדְרְשָׁה מֵאוֹתוֹ: וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט עוֹד אִישׁ אֶחָד לִדְרֹשׁ אֶת ה' מֵאֹתוֹ וַאֲנִי שְׂנֵאתִיו כִּי לֹא יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב כִּי אִם רָע מִיכָיְהוּ בֶּן יִמְלָה וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אַל יֹאמַר הַמֶּלֶךְ כֵּן: …⁷ (מלכים א כב א-ח)

וַיֹּאמֶר רָאִיתִי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל נְפֹצִים אֶל הֶהָרִים כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה וַיֹּאמֶר ה' לֹא אֲדֹנִים לָאֵלֶּה יָשׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם: … וַיֹּאמֶר לָכֵן שְׁמַע דְּבַר ה' רָאִיתִי אֶת ה' יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ: וַיֹּאמֶר ה' מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה: וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו בַּמָּה: וַיֹּאמֶר אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו וַיֹּאמֶר תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל צֵא וַעֲשֵׂה כֵן: …⁸ (שם שם יז-כב)

וְאִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ וַיַּכֶּה אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן וַיֹּאמֶר לְרַכָּבוֹ הֲפֹךְ יָדְךָ וְהוֹצִיאֵנִי מִן הַמַּחֲנֶה כִּי הָחֳלֵיתִי: … וַיָּמָת הַמֶּלֶךְ וַיָּבוֹא שֹׁמְרוֹן וַיִּקְבְּרוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּשֹׁמְרוֹן: וַיִּשְׁטֹף אֶת הָרֶכֶב עַל בְּרֵכַת שֹׁמְרוֹן וַיָּלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמוֹ וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֵּר: (שם שם לד-לח).⁹

… וַיֵּצֵא יְהוֹרָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַאֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה אִישׁ בְּרִכְבּוֹ וַיֵּצְאוּ לִקְרַאת יֵהוּא וַיִּמְצָאֻהוּ בְּחֶלְקַת נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי: וַיְהִי כִּרְאוֹת יְהוֹרָם אֶת יֵהוּא וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם יֵהוּא וַיֹּאמֶר מָה הַשָּׁלוֹם עַד זְנוּנֵי אִיזֶבֶל אִמְּךָ וּכְשָׁפֶיהָ הָרַבִּים: … וְיֵהוּא מִלֵּא יָדוֹ בַקֶּשֶׁת וַיַּךְ אֶת יְהוֹרָם בֵּין זְרֹעָיו וַיֵּצֵא הַחֵצִי מִלִּבּוֹ וַיִּכְרַע בְּרִכְבּוֹ: וַיֹּאמֶר אֶל בִּדְקַר שָׁלִשׁוֹ שָׂא הַשְׁלִכֵהוּ בְּחֶלְקַת שְׂדֵה נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי כִּי זְכֹר אֲנִי וָאַתָּה אֵת רֹכְבִים צְמָדִים אַחֲרֵי אַחְאָב אָבִיו וַה' נָשָׂא עָלָיו אֶת הַמַּשָּׂא הַזֶּה: אִם לֹא אֶת דְּמֵי נָבוֹת וְאֶת דְּמֵי בָנָיו רָאִיתִי אֶמֶשׁ נְאֻם ה' וְשִׁלַּמְתִּי לְךָ בַּחֶלְקָה הַזֹּאת נְאֻם ה' וְעַתָּה שָׂא הַשְׁלִכֵהוּ בַּחֶלְקָה כִּדְבַר ה': (מלכים ב פרק ט פסוקים כא – כו).¹⁰

 

מסכת סנהדרין דף קב עמוד ב – רוחו של נבות

"וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו בַּמָּה: וַיֹּאמֶר אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו וַיֹּאמֶר תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל צֵא וַעֲשֵׂה כֵן" (מלכים א כב כא-כב).¹¹ מאי רוח? – אמר רבי יוחנן: רוחו של נבות היזרעאלי, מאי צא? אמר רבינא: צא ממחיצתי, שכן כתיב: "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני" (תהלים קא ז). אמר רב פפא, היינו דאמרי אינשי: דפרע קיניה מחריב ביתיה.¹²

בראשית רבה כב ט פרשת בראשית – השוואה עם רצח הבל

"קול דמי אחיך צועקים". משל לאחד שנכנס למרעה וחטף גדי אחד והפשילו לאחוריו. והיה בעל המרעה רץ אחריו, אמר לו: מה בידך? אמר לו: אין בידי כלום. אמר לו: והרי הוא מפעה אחריך. כך אמר הקב"ה לקין: "קול דמי אחיך וגו' ". רבי יודן ורבי הונא ורבנן. רבי יודן אומר: 'דם אחיך' אין כתיב כאן, אלא: "דמי אחיך" –  דמו ודם זרעיותיו. רבי הונא אמר: "את דמי נבות" (מלכים ב ט כו) – דם נבות ודם בניו אין כתיב כאן, אלא: "את דמי נבות ואת דמי בניו" – דמו ודם זרעיותיו, רבנן אמרין: 'בדם יהוידע' אין כתיב כאן, אלא "בדמי בני יהוידע" – דמו ודם זרעיותיו (דברי הימים ב כד כה).¹³

רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ד הלכה ט – רצח חמור מהכל

ואין עושין דבר זה לשאר מחוייבי מיתת בית דין, אלא אם נתחייב מיתה ממיתין אותו ואם אינו חייב מיתה פוטרין אותו.¹⁴ שאע"פ שיש עונות חמורין משפיכות דמים, אין בהן השחתת ישובו של עולם כשפיכות דמים. אפילו עבודה זרה, ואין צריך לומר עריות או חילול שבת, אינן כשפיכות דמים.¹⁵ שאלו העונות הן מעבירות שבין אדם להקב"ה אבל שפיכות דמים מעבירות שבינו לבין חבירו, וכל מי שיש בידו עון זה הרי הוא רשע גמור ואין כל המצות שעשה כל ימיו שקולין כנגד עון זה … צא ולמד מאחאב עובד ע"ז שהרי נאמר בו: "רק לא היה כאחאב", וכשנסדרו עונותיו וזכיותיו לפני אלהי הרוחות, לא נמצא עון שחייבו כלייה ולא היה שם דבר אחר ששקול כנגדו, אלא דמי נבות, שנאמר: ותצא הרוח ותעמוד לפני ה' – זו רוח נבות. ונאמר לה: תפתה וגם תוכל. והרי הוא הרשע לא הרג בידו, אלא סיבב. קל וחומר להורג בידו.¹⁶

תנא דבי אליהו רבה (איש שלום) פרשה כד – אחאב בעט בלא תחמוד

אנכי ה' אלהיך, מלמד שנסתכל הקב"ה בעולם כולו שברא מסוף העולם ועד סופו, וצפה בהן בעשרה בני אדם שבעטו בו, ואילו הן: מיכה וירבעם בן נבט, בן ישראלית ומקושש עצים, אבשלום יואב ושמשון, עכן בן זרח, עידי נבות ואחאב. אנכי ה' אלהיך – בעט מיכה. לא יהיה לך – בעט ירבעם. לא תשא – בעט בן הישראלית. זכור ושמור – בעט מקושש עצים. כבד – בעט אבשלום. לא תרצח – בעט יואב. לא תנאף – בעט שמשון. לא תגנוב – בעט עכן בן זרח. לא תענה – בעטו עידי נבות. לא תחמוד – בעט אחאב.¹⁷

מסכת סנהדרין דף כט עמוד א – כיצד מאיימים על העדים

גמרא.¹⁸ היכי אמרינן להו?¹⁹ אמר רב יהודה: הכי אמרינן להו: "נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר" (משלי כה יד).²⁰ אמר ליה רבא: יכלי למימר: שב שני הוה כפנא ואבבא אומנא לא חליף.²¹ אלא אמר רבא: אמרינן להו: "מפץ וחרב וחץ שנון איש ענה ברעהו עד שקר" (משלי כה יח).²² אמר ליה רב אשי: יכלי למימר שב שני הוה מותנא ואיניש בלא שניה לא שכיב.²³ אלא אמר רב אשי, אמר לי נתן בר מר זוטרא: אמרינן להו סהדי שקרי אאוגרייהו זילי,²⁴ דכתיב: "והושיבו שנים אנשים בני בליעל נגדו ויעדהו לאמר ברכת אלהים ומלך".²⁵

מדרש הגדול דברים כז טו פרשת כי תבוא – ארור מסיג גבול רעהו

"ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה". אמרו חכמים: בשעה שעמד משה רבינו וראה שיעמוד מיכה ויעשה צלם ויתעה את ישראל, אמר: "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה".²⁶ ראה בניו שלעלי אינן שומעין לקול אביהם, אמר: "ארור [מקלה] אביו ואמו". ראה אחאב שחמד כרם נבות וגזלו, אמר: "ארור מסיג גבול רעהו".²⁷

רד"ק מלכים א כא י – למה כל ההצגה הזו

"ויעידוהו" – יעידו בו, יש לשאול כיון שהשרים והסגנים ידעו הדבר כי שקר היה, למה היו צריכין לכל זה? יהרגוהו במצות איזבל בלא עדות ובלא דבר! התשובה: כי זקני העיר והשרים היו מעטין וידם היה במעל עם איזבל, כי אילו רצו הזקנים לגלות הדבר לעם, לא היו מניחים להורגו בחינם … ואילו רצתה איזבל להורגו בלא משפט, לא היה כח בידה, כי אף לגזול הכרם לא היה לה כח. כי אחאב ואיזבל אף על פי שהיו רשעים היו לשמים לעבוד עבודת גילולים, אבל אם היו הורגין וגוזלין שלא במשפט היו ישראל מורדין בו, כי לא היו מניחין מלך עליהם אם לא יעמיד ארץ במשפט …²⁸ לפיכך בקשה איזבל עלילה שיהרג נבות במשפט כי הרוגי מלכות נכסיהם למלך, ובטחה איזבל בזקני ישראל שיכסו עליה ויעלימו הדבר או ידעה בהם שהיו יראין את אחאב מאד. לפיכך כתבה להם בשם אחאב וחתמה לה' בחותמו, כי ידע שלא ישנו אחרי דברו ואעפ"י שהיו יודעים שבדבר עדות שקר ורציחת נפש היו רשעים הזקנים כמו שהיו העדים וכו'.²⁹

רד"ק מלכים א כא י – אחאב לא נהג כדין המלוכה

ויש לשאול עוד: אחאב, למה לא היה לוקח זה הכרם במשפט המלוכה, שהרי כתוב: "את שדותיכם וכרמיכם וזיתיכם הטובים יקח" (שמואל א ח יד )³⁰? התשובה כמו שפירשנו בספר שמואל: כי אין ממשפט המלוכה שיקח, אלא הפירות לצורך עבדיו ואנשי מלחמתו אם יצטרכו. והראיה שאמר "ונתן לעבדיו" ולא אמר שיקח לעצמו. וראייה עוד שאמר שדותיכם כרמיכם וזיתיכם ולא אמר בתיכם, משמע כי על הפירות אמר לא על גוף הקרקע.³¹

מסכת סנהדרין דף מח עמוד ב – דין הרוגי מלכות³²

תנו רבנן:³³ הרוגי מלכות נכסיהן למלך, הרוגי בית דין – נכסיהן ליורשין. רבי יהודה אומר: אף הרוגי מלכות נכסיהן ליורשין. אמרו ליה לרבי יהודה: והלא כבר נאמר: "הנה בכרם נבות אשר ירד שם לרשתו".³⁴ – אמר להן: בן אחי אביו היה וראוי ליורשו היה.³⁵ – והלא הרבה בנים היו לו! – אמר להן: אותו ואת בניו הרג, שנאמר: "אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי".³⁶ – ורבנן: ההוא – בנים הראויין לצאת ממנו.³⁷

בשלמא למאן דאמר נכסיהן למלך – היינו דכתיב: "ברך נבות אלהים ומלך", אלא למאן דאמר נכסיהן ליורשין – למה לי "ומלך"? – ולטעמיך "אלהים" למה לי? אלא לאפושי ריתחא, הכי נמי לאפושי ריתחא.³⁸

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כה עשר תעשר – מדוע נענש נבות

"כבד את ה' מהונך" (משלי ג ט)³⁹ – … שאם היה קולך נאה והיית יושב בבית הכנסת עמוד וכבד ה' בקולך. חייא בן אחותו של רבי אליעזר הקפר היה קולו נאה, והיה אומר לו: חייא בני, עמוד וכבד את ה' ממה שחננך. נבות היה קולו נאה והיה עולה לירושלים, והיו כל ישראל מתכנסים לשמוע קולו. פעם אחת לא עלה, והעידו עליו אותם העדים בני בליעל ונאבד מן העולם. מי גרם לו? על שלא עלה לירושלים בראיה לכבד את ה' ממה שחננו. למה? שכבר אמרה תורה: "לא יחמוד איש את ארצך" (שמות לד כד) – אימתי? "בעלותך ליראות את פני ה' אלהיך" (שם). ואילו עלה, לא היה אובד נפשו בשביל חמדת כרמו.⁴⁰

בראשית רבה נ יא פרשת וירא – עושר שמור לבעליו לרעתו

"ויתמהמה" (בראשית יט טז) – תמהון אחר תמהון, אמר (לוט): כמה אבוד בכסף וזהב באבנים טובות ומרגליות. זהו שכתוב: "עושר שמור לבעליו לרעתו" (קהלת ה יב), ר' יהושע בן לוי אמר: זה לוט.⁴¹ ר' שמואל בר נחמן אמר: זה קרח. ר' יהודה בר' סימון אמר: זה נבות.⁴²

מדרש תנחומא (בובר) פרשת ויצא סימן ה – נבות עמד כנגד השעה

כתיב: "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם" (ישעיה כו כ).⁴³ – בשעה שאתה רואה השעה חצופה, לא תעמוד כנגדה אלא תן לה מקום, שנאמר: "לך עמי בא בחדריך". הסתכלו בי כביכול שראיתי השעה חצופה בעונותיכם לא עשיתי אלא נתתי לה מקום, שנאמר: "השיב אחור ימינו מפני אויב" (איכה ב ג). ואף אתם: "לך עמי" – שכל מי שעומד כנגד השעה, נופל בידה. וכל מי שנותן מקום לשעה, השעה נופלת בידו. נבות עמד כנגד השעה ונפל בידה, שאמר לו אחאב: "תנה לי את כרמך ויהי לי לגן ירק" (מלכים א כא ב), מה עשה? אמר: "חָלִילָה לִּי מֵה' מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ" (שם שם ג), מה נעשה לו? נפל ביד השעה, שנאמר: "ויעידוהו אנשי בליעל את נבות נגד העם וגו' ויסקלהו באבנים וימות" (שם שם יג).⁴⁴

אוצר מדרשים (אייזנשטיין) אלפא ביתא דבן סירא – התרחק משכן רשע

לעולם אל תדור עם רשעים מפני שמלשינין אותך. ואם תתמה לך, הסתכל ביפתח הגלעדי שהיה צדיק ודר בין שבט אפרים והיו מרשיעים אותו … וכי זה בלבד נענש בשכנים רעים? אלא אף נבות היזרעאלי נענש. לפי שהיה אחאב רשע גמור והרג את שכנו והחטיא כל השומע קולו, ועליו אמר בן סירא: "ווי ליה לבישא – ווי להון לדבוקיהו".⁴⁵

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא כד שובה – תשובתו של אחאב קבלתי

תשובתו של אחאב קיבלתי ותשובתכם איני מקבל? שנגזרה עליו גזירה קשה, הדא הוא דכתיב: "ודברת אליו לאמר כה אמר י"י הרצחת וגם ירשת, ודברת אליו לאמר כה אמר ה' במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילקו הכלבים את דמך גם אתה" (מלכים א כא יט). "ויהי כשמוע אחאב את הדברים האלה ויקרע בגדיו וישם שק על בשרו ויצום וישכב בשק ויהלך אט" (שם שם כז). וכמה נתענה? אם היה רגיל לאכול בשלש שעות, אוכל בשש. ואם היה רגיל לאכול בשש, אוכל בתשע. מה "ויהלך אט"? ר' יהושע בן לוי אמר: שהיה מהלך יחף. מה כתיב תמן:⁴⁶ "ויהי דבר ה' אל אליהו התשבי לאמר, הראיתה כי נכנע אחאב מלפני יען כי נכנע מפני לא אביא הרעה בימיו וגו' " (שם כא: כח, כט). אמר הקב"ה לאליהו: ראית! אחאב עשה תשובה – "הראיתה כי נכנע אחאב מלפני" – ותשובתכם איני מקבל?⁴⁷

תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק י הלכה ב – ר' לוי משנה את יחסו לאחאב

ר' לוי עבד דרש הדין קרייא אשתא ירחין לגנאי:⁴⁸ "רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה' ". אתא לגבי בליליא, אמר לו: מה חטית לך ומה סרחית קדמך?⁴⁹ אית לך רישיה דפסיקא ולית לך סופיה⁵⁰: "אשר היסתה אותו איזבל אשתו"? עבד דרש ליה שיתא ירחין לשבח⁵¹: "רק לא היה כאחאב אשר היסתה אותו איזבל אשתו".⁵²

מחלקי המים

מים אחרונים: סוף דבר, פרשת כרם נבות שנראית בפשטות כמעשה נבלה ורשע חמורים ביותר, ואשר הנחילה לדורות את האמירה הנוקבת: הרצחת וגם ירשת? – נעשית מורכבת יותר לנוכח המדרשים הרבים שנדרשו בה. גם לנבות יש חלק בה. אין חלק זה מקל במאומה על מעשיהם של אחאב ואיזבל, אבל בה בעת אינו פוטר את נבות מביקורת. לצד חומרתה הברורה של הפרשה, שתחילתה בחמדנות וסופה בשפיכות דמים שהיא כדברי הרמב"ם "השחתת יישובו של עולם", לא נמנעו חכמים ללמוד גם ממנה הלכות, חכמת חיים, הנהגות ודרך ארץ. במשנתם של חז"ל, העולם איננו צבוע בשחור/לבן בוהקים ויש בו הרבה מורכבות וצבעים אפורים. שום צדיק אינו 'צדיק גמור' ושום רשע אינו 'רשע גמור' – ראו להלכה בגמרא קידושין דף מ ע"ב. אליהו לא נקי מביקורת – ראו בגמרא סנהדרין קיג: "אבא אליהו קפדן היה"; ולאחאב יש גם זכויות – ראו בגמרא סנהדרין קב ע"ב: "אחאב וותרן בממונו היה, ומתוך שההנה תלמידי חכמים מנכסיו – כיפרו לו מחצה".