מועדי ישראל

חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
פסח
ליל הסדר
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
פסח
ליל הסדר
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
פורים
מגילת אסתר
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
פסח
ליל הסדר
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
פורים
מגילת אסתר
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
סוכות
קהלת
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
שבועות
מגילת רות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
שבת וראש חודש
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
ליל הסדר
פסח
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
ליל הסדר
שיר השירים
פסח
שבת הגדול
שבת וראש חודש
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
שבת וראש חודש
שבועות
מגילת רות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
ליל הסדר
פסח
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת וראש חודש
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
שבת וראש חודש
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
ליל הסדר
פסח
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב

פסוקי תשובה

שבת שובה פרשת וילך תשפ"ג

עדכון אחרון: 29/09/2022

מים ראשונים: שבת תשובה הפכה במרוצת השנים לשבת שובה בשל הפטרת השבת הלקוחה מספר הושע. זכה או אולי "זוּכָּה" הושע הנביא שכל כך כעס על עם ישראל, להיות נביא התשובה שמספרו אנו קוראים בשבת זו שבין כסה לעשור.1 אך מסתבר שפסוקי תשובה ורעיון התשובה הכרוך בשיבה נפוצים במקרא; והושע, למרות שניבא בתקופה קדומה יחסית,2 לא היה הראשון ובוודאי לא היחיד. בתפילת ראש השנה אחר כותלנו הרבינו בפסוקי מלכויות, זכרונות ושופרות: מהתורה, מהכתובים ומהנביאים. נראה איפוא מתאים להשלים בשבת שובה בפסוקי תשובה השזורים לאורך המקרא.

דברים פרק ל – שיבה-תשובה של משה

וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל  נַפְשֶׁךָ: וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:3

מלכים א פרק ח – תפילת שלמה בחנוכת בית המקדש

בְּהִנָּגֵף עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אוֹיֵב אֲשֶׁר יֶחֶטְאוּ לָךְ וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ וְהִתְפַּלְלוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בַּבַּיִת הַזֶּה: וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וַהֲשֵׁבֹתָם אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לַאֲבוֹתָם: בְּהֵעָצֵר שָׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ וּמֵחַטָּאתָם יְשׁוּבוּן כִּי תַעֲנֵם …

כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱטָא וְאָנַפְתָּ בָם וּנְתַתָּם לִפְנֵי אוֹיֵב וְשָׁבוּם שֹׁבֵיהֶם אֶל  אֶרֶץ הָאוֹיֵב רְחוֹקָה אוֹ קְרוֹבָה: וְהֵשִׁיבוּ אֶל לִבָּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם וְשָׁבוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בְּאֶרֶץ שֹׁבֵיהֶם לֵאמֹר חָטָאנוּ וְהֶעֱוִינוּ רָשָׁעְנוּ:

וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אֲשֶׁר שָׁבוּ אֹתָם וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בנית בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ … וְסָלַחְתָּ לְעַמְּךָ אֲשֶׁר חָטְאוּ לָךְ וּלְכָל פִּשְׁעֵיהֶם אֲשֶׁר פָּשְׁעוּ בָךְ וּנְתַתָּם לְרַחֲמִים לִפְנֵי שֹׁבֵיהֶם וְרִחֲמוּם:4

מלכים ב כג כה – יֹאשיהו אשר שב לה' בכל לבבו

וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר שָׁב אֶל ה' בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ כְּכֹל תּוֹרַת מֹשֶׁה וְאַחֲרָיו לֹא קָם כָּמֹהוּ:5

ישעיהו נה – דרשו ה' בהימצאו  

דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב: יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ: (ישעיהו נה ו-ז).6

ירמיהו פרק ג פסוקים יב, יד, כב – שובו בנים שובבים

הָלֹךְ וְקָרָאתָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה צָפוֹנָה וְאָמַרְתָּ שׁוּבָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' לוֹא אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם כִּי חָסִיד אֲנִי נְאֻם ה' לֹא אֶטּוֹר לְעוֹלָם: שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים נְאֻם ה' … שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ:7

ירמיהו כט פסוקים יב-יד – הספר שירמיהו שולח לגולי בבל

וּקְרָאתֶם אֹתִי וַהֲלַכְתֶּם וְהִתְפַּלַּלְתֶּם אֵלָי וְשָׁמַעְתִּי אֲלֵיכֶם: וּבִקַּשְׁתֶּם אֹתִי וּמְצָאתֶם כִּי תִדְרְשֻׁנִי בְּכָל לְבַבְכֶם: וְנִמְצֵאתִי לָכֶם נְאֻם ה' וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּתְכֶם וכו'.8

יחזקאל יח פסוקים כ-לב – השיבו וחיו

וְהָרָשָׁע כִּי יָשׁוּב מִכָּל חַטֹּאתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה … חָיֹה יִחְיֶה לֹא יָמוּת: … הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע נְאֻם אֲדֹנָי ה' הֲלוֹא בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו וְחָיָה: וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל … כָּל צִדְקֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא תִזָּכַרְנָה בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל וכו'  … וְאָמְרוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ אֲדֹנָי הַדְּרָכַי לֹא יִתָּכְנוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל הֲלֹא דַרְכֵיכֶם לֹא יִתָּכֵן: לָכֵן אִישׁ כִּדְרָכָיו אֶשְׁפֹּט אֶתְכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי ה' שׁוּבוּ וְהָשִׁיבוּ מִכָּל פִּשְׁעֵיכֶם … וַעֲשׂוּ לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה וְלָמָּה תָמֻתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל: כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם אֲדֹנָי ה' וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ:9

הושע פרק יד – קחו עמכם דברים – מלמד את ישראל מה לומר

שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה' אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ: אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ עַל סוּס לֹא נִרְכָּב וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם: אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ: אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן: יֵלְכוּ יֹנְקוֹתָיו וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן: יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן:10

יונה פרק ג פסוקים ד-י – תשובת אנשי נינוה

וַיָּחֶל יוֹנָה לָבוֹא בָעִיר מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת: וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים וַיִּקְרְאוּ צוֹם וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים מִגְּדוֹלָם וְעַד קְטַנָּם: וַיִּגַּע הַדָּבָר אֶל מֶלֶךְ נִינְוֵה וַיָּקָם מִכִּסְאוֹ וַיַּעֲבֵר אַדַּרְתּוֹ מֵעָלָיו וַיְכַס שַׂק וַיֵּשֶׁב עַל הָאֵפֶר: וַיַּזְעֵק וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו לֵאמֹר הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הַבָּקָר וְהַצֹּאן אַל יִטְעֲמוּ מְאוּמָה אַל יִרְעוּ וּמַיִם אַל יִשְׁתּוּ: וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה וְיִקְרְאוּ אֶל אֱלֹהִים בְּחָזְקָה וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם: מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחַם הָאֱלֹהִים וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְלֹא נֹאבֵד: וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה.11

זכריה פרק א פסוקים א-ה – נביאי בית שני

בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְבַר ה' אֶל זְכַרְיָה בֶּן בֶּרֶכְיָה בֶּן עִדּוֹ הַנָּבִיא לֵאמֹר: קָצַף ה' עַל אֲבוֹתֵיכֶם קָצֶף: וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת שׁוּבוּ אֵלַי נְאֻם ה' צְבָאוֹת וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם אָמַר ה' צְבָאוֹת: אַל תִּהְיוּ כַאֲבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר קָרְאוּ אֲלֵיהֶם הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת שׁוּבוּ נָא מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וּמַעַלְלֵיכֶם הָרָעִים וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ אֵלַי נְאֻם ה': אֲבוֹתֵיכֶם אַיֵּה הֵם וְהַנְּבִאִים הַלְעוֹלָם יִחְיוּ:12

איכה פרק ה פסוק כא השיבנו ה' אליך ונשובה

הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ ונשוב וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם:13

נחמיה פרק ט פסוקים כו-כט – הכינוס בימי עזרא ונחמיה

וַיַּמְרוּ וַיִּמְרְדוּ בָּךְ וַיַּשְׁלִכוּ אֶת תּוֹרָתְךָ אַחֲרֵי גַוָּם וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרָגוּ אֲשֶׁר הֵעִידוּ בָם לַהֲשִׁיבָם אֵלֶיךָ וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת גְּדוֹלֹת: … וַתָּעַד בָּהֶם לַהֲשִׁיבָם אֶל תּוֹרָתֶךָ וְהֵמָּה הֵזִידוּ וְלֹא שָׁמְעוּ לְמִצְוֹתֶיךָ וּבְמִשְׁפָּטֶיךָ חָטְאוּ בָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אָדָם וְחָיָה בָהֶם וַיִּתְּנוּ כָתֵף סוֹרֶרֶת וְעָרְפָּם הִקְשׁוּ וְלֹא שָׁמֵעוּ:14

תהלים פרק נא פסוק יד – פסוקי תשובה בספר תהלים

הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי:15

מדרש תהלים מזמור פה – שובנו אלוהי ישענו

אמרו בני קרח: עד מתי אתם אומרים: "שובו בנים שובבים" (ירמיה ג יד).16 ישראל אומרים לך: שוב אתה בתחילה, שנאמר: "שובה ה' עד מתי והינחם על עבדיך" (תהלים צ יג), ואתה אומר: לא כי, אלא: "שובה ישראל" בתחילה. לא אתה תשוב לעצמך, ולא אנו נשוב לעצמנו, אלא שנינו כאחד, שנאמר: "שובנו אלהי ישענו" (תהלים פה ה).17

איוב פרק כב פסוק כג – עד שדי תיבנה

אִם תָּשׁוּב עַד שַׁדַּי תִּבָּנֶה תַּרְחִיק עַוְלָה מֵאָהֳלֶךָ:18

דברי הימים ב פרק ו פסוקים כד-לח – חזרה לתפילת שלמה וימי חזקיה-יאשיהו

וְאִם יִנָּגֵף עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אוֹיֵב כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ וְשָׁבוּ וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ וְהִתְפַּלְלוּ וְהִתְחַנְּנוּ לְפָנֶיךָ בַּבַּיִת הַזֶּה: וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וַהֲשֵׁיבוֹתָם אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָהֶם וְלַאֲבֹתֵיהֶם: בְּהֵעָצֵר הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ מֵחַטָּאתָם יְשׁוּבוּן כִּי תַעֲנֵם: …

כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱטָא וְאָנַפְתָּ בָם וּנְתַתָּם לִפְנֵי אוֹיֵב וְשָׁבוּם שׁוֹבֵיהֶם אֶל אֶרֶץ רְחוֹקָה אוֹ קְרוֹבָה: וְהֵשִׁיבוּ אֶל לְבָבָם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם וְשָׁבוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בְּאֶרֶץ שִׁבְיָם לֵאמֹר חָטָאנוּ הֶעֱוִינוּ וְרָשָׁעְנוּ: וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ בְּכָל לִבָּם וּבְכָל נַפְשָׁם בְּאֶרֶץ שִׁבְיָם אֲשֶׁר שָׁבוּ אֹתָם וְהִתְפַּלְלוּ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם וְהָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְלַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ:19

שבת שלום

שנה טובה וגמר חתימה טובה20

מחלקי המים

הערות שוליים

  1. מה שלא היה בהכרח נהוג בכל מקום, ראו דברינו דרשו ה' בהימצאו בשבת שובה.
  2. ראו פסחים פז ע"א: "בפרק אחד נתנבאו ארבעה נביאים, וגדול שבכולן הושע, שנאמר: תחילת דבר ה' בהושע".
  3. ומשה ממשיך שם בפסוקים נפלאים שלא בכדי נבחרו לברכה לשלום המדינה והם אולי הנחמה האמתית אחרי התוכחה הקשה של פרשת כי תבוא: "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ: וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ: וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ". ואנו מתמקדים בפסוקי התשובה: "וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם ... כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ". זו פרשת השיבה-תשובה של משה, אשר כרוכים זה בזה, לה הקדשנו את הדף מתשובה לשיבה בפרשת נצבים. לא בכדי נכרכה פרשה זו בלוח השנה בסמיכות לימי תשרי של תשובה וסליחות.
  4. תפילת שלמה בחנוכת המקדש היא מהתפילות המרכזיות והפיוטיות שיש במקרא. הדגש שם הוא על התפילה בשילוב עם תשובה, כולל תפילת הנכרים, ככתוב: "... כָּל תְּפִלָּה כָל תְּחִנָּה אֲשֶׁר תִהְיֶה לְכָל הָאָדָם לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה: וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְסָלַחְתָּ וְעָשִׂיתָ וְנָתַתָּ לָאִישׁ כְּכָל דְּרָכָיו אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת  לְבָבוֹ ... וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא ... אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי לְמַעַן יֵדְעוּן כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ לְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וכו' ". נראה ששלמה ממשיך באופן ברור את מוטיב השיבה-תשובה של משה (בלשון נופל על לשון, ראו גם המילה "שוביהם"), אך החידוש המרכזי של שלמה הוא העמדת ירושלים כמקום מרכזי אליו צריך לשאת את התפילה ואת התשובה ולשם תהיה השיבה. מוטיב שאח"כ מצאנו גם בדניאל ו יא ומשם לחז"ל, ראו גמרא ברכות ל ע"א. ולהלן נתמקד יותר בפסוקים שמלמדים על התשובה שישראל עושים או יעשו, לא תמיד גם על השיבה לארץ.
  5. לאחר מנשה ואמון המלכים החטאים (שבאו אחרי חזקיהו הצדיק), מומלך יֹאשִׁיָהוּ והוא נער בן שמונה בלבד (ראו סוף פרק כא ותחילת פרק כב במלכים ב). יאשיהו נחשב למלך צדיק ששיקם את בית המקדש, ניסה לשקם ולאחד את שרידי ממלכת ישראל לאחר הגלייתם ע"י אשור, קיים ברוב עם את חג הפסח, ובימיו נמצא ספר התורה (ספר דברים?) אי שם בגנזי בית המקדש. למילים החמות של המקרא על תשובתו של יאשיהו, ככתוב: "אֲשֶׁר שָׁב אֶל ה' בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ כְּכֹל תּוֹרַת מֹשֶׁה וְאַחֲרָיו לֹא קָם כָּמֹהוּ" (מה עם למשל חזקיהו סבא רבה שלו שהיה לפניו?), נוספו דברי רב בגמרא שבת נו ע"ב: "אין לך גדול בבעלי תשובה יותר מיאשיהו בדורו", והגמרא קושרת כתרים לאמורא "אחד בדורנו" שגם הוא היה צדיק כיאשיהו. אך כבר במקרא נראה שתשובתו של יאשיהו לא הספיקה למחות את חטאי מנשה ואמון – ראו מלכים ב תחילת פרק כד, וגם הגמרא הנ"ל בשבת נו מעירה על מעשיו בנערותו, מגיל שמונה עד שמונה עשרה שמיהר לשבת בדין ודן שלא כראוי, עד שבא רבי שמואל בר נחמני ונחלץ לומר: "כל האומר יאשיהו חטא - אינו אלא טועה". ראו גם הביקורת על ממלכת יהודה בימי יאשיהו בפי ירמיהו (ג ו-ז): "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַמֶּלֶךְ הֲרָאִיתָ אֲשֶׁר עָשְׂתָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל ... וָאֹמַר אַחֲרֵי עֲשׂוֹתָהּ אֶת כָּל אֵלֶּה אֵלַי תָּשׁוּב וְלֹא שָׁבָה וַתֵּרֶא בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה". ראו מפרשי המקרא בירמיהו שם, בפרט פירוש רד"ק. נראה שתשובת יאשיהו, שהיא התשובה היחידה שמצאנו בספרי מלכים, גם היא איננה שלימה ויעידו צאצאיו שהביאו לחורבן ממלכת יהודה. ויש לדון עוד בהרחבה בתשובה זו של יאשיהו.
  6. אנו רגילים לשמוע פסוק זה בהפטרת תעניות ציבור בתפילת מנחה, כולל תשעה באב. אך מעיון במדרשי פסיקתא (דרב כהנא ורבתי) מתברר שפסוק זה שימש כהפטרה לפרשת שובה – והפטרת שובה ישראל מהושע נאמרה בשבת שבין יום כיפור לסוכות. וכל זאת משום המילה "בהימצאו" שמתאימה לעשרת ימי תשובה בה הקב"ה כביכול יותר מצוי. ראו דברינו דרשו ה' בהימצאו בשבת שובה. לצד פסוק נבחר זה יש בישעיהו פסוקי תשובה נוספים כגון: "מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ" (שם מד כב), וכן: "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאֻם ה' " (שם נט כ). אך נראה שמרבית הפסוקים בישעיהו המכילים את השורש שו"ב מדברים על השיבה לארץ ולקוממיות כעם, כשלושת הפסוקים החותמים את פרק א בספר (הפטרת שבת חזון): "וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ ... וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה ... צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה". ובפרקי הנחמה (נב ח): " ... כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן". מנגד, ראו גם הפסוק המונע תשובה: "הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ".
  7. שוב הנביא הוא שקורא לתשובה, אך כאן אנו שומעים גם את דברי העם (אמנם מפי הנביא) שאומרים: "הננו אתנו לך". ראו מדרשי תשובה בגמרא יומא פו ע"א המבוססים על פסוקים אלה: "שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי: שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש? אמר: שלשה הן, ותשובה עם כל אחד ואחד. עבר על עשה ושב - אינו זז משם עד שמוחלין לו, שנאמר: שובו בנים שובבים". ובהמשך הגמרא שם: "אמר רבי חמא ברבי חנינא: גדולה תשובה שמביאה רפאות לעולם, שנאמר: ארפא משובתם אהבם נדבה. רבי חמא ברבי חנינא רמי: כתיב שובו בנים שובבים, דמעיקרא שובבים אתם, וכתיב ארפא משובתיכם! לא קשיא; כאן - מאהבה, כאן – מיראה". עוד קריאות של הנביא לתשובה בירמיהו יח יא: "שׁוּבוּ נָא אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְהֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם", ובפרק כה פסוק ה: "לֵאמֹר שׁוּבוּ נָא אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמֵרֹעַ מַעַלְלֵיכֶם וּשְׁבוּ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַן ה' לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם לְמִן עוֹלָם וְעַד עוֹלָם". זו קריאה לתשובה לא מהגלות, אלא עוד בארץ! אם תשובו – תזכו לשבת ולא לגלות.
  8. פסוקים אלה מזכירים מחד גיסא את דברי משה בדברים ד כט: "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ", ומאידך גיסא את ישעיהו סה א: "נִדְרַשְׁתִּי לְלוֹא שָׁאָלוּ נִמְצֵאתִי לְלֹא בִקְשֻׁנִי אָמַרְתִּי הִנֵּנִי הִנֵּנִי אֶל גּוֹי לֹא קֹרָא בִשְׁמִי", שלכאורה סותר את דבריו: "דרשו ה' בהימצאו". עוד פסוקי תשובה (קריאה לתשובה) בירמיהו ד א: "אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' אֵלַי תָּשׁוּב וכו' ", ושם טו יט: "לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אִם תָּשׁוּב וַאֲשִׁיבְךָ לְפָנַי תַּעֲמֹד וכו' ". ואולי מעל כולם צפים ועולים פסוקי התשובה של ירמיהו שקראנו בהפטרת היום השני של ראש השנה: " ... הֲשִׁיבֵנִי וְאָשׁוּבָה כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהָי: כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל יָרֵךְ בֹּשְׁתִּי וְגַם נִכְלַמְתִּי כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי: הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים וכו' ". סוף דבר, נראה שדווקא אצל ירמיהו נביא החורבן נמצאים פסוקי תשובה רבים משני צדי המתרס: קריאה לתשובה שתמנע גלות ועקירה, מצד אחד של המתרס (החורבן); וקריאה לתשובה שתביא לשיבה חזרה לארץ, מהעבר השני.
  9. הקריאה של יחזקאל לתשובה היא במסגרת רחבה של שפיטת צדק ונושא שכר ועונש, וכפי דבריו שם בתחילת העניין: "הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת בֵּן לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הָאָב וְאָב לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הַבֵּן צִדְקַת הַצַּדִּיק עָלָיו תִּהְיֶה וְרִשְׁעַת רשע הָרָשָׁע עָלָיו תִּהְיֶה". כל אדם נשפט לעצמו וכבר אמרו על כך בגמרא מכות כד ע"א: "משה אמר: פוקד עון אבות על בנים, בא יחזקאל וביטלה: הנפש החוטאת היא תמות" (והערנו על גמרא זו מהפסוק בדברים כד טז: "לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ", ראו דברינו לא יומתו אבות על בנים בפרשת כי תצא). יחזקאל גם מדגיש שהתשובה תיתכן לשני כיוונים ויש שתי כפות למאזניים: רשע ששב מרשעתו ומתחרט על מעשיו הרעים ומנגד צדיק ששב מצדקתו ומתחרט על מעשיו הטובים. אבל נראה שגוברת הכף של קריאה לתשובה כמקובל בלשוננו ומכולם עולה ומאיר הפסוק: "הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע נְאֻם אֲדֹנָי ה' הֲלוֹא בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו וְחָיָה", וכך גם הפסוק החותם את הפרק: "כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם אֲדֹנָי ה' וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ". ראו גם את יפי הלשון ותפארת המליצה: "שובו והשיבו". מוטיב תשובה ייחודי זה הקשור בצדק, שכר ועונש, חטאי אבות על בנים וכו', חוזר ביחזקאל גם בפרקים ג ויג ונראה שהיה עניין חשוב ביותר לבני דורו – דור גולי בבל ששאלו שאלות של אמונה בעקבות החורבן והגלות. ויש עוד פסוקי תשובה ביחזקאל כגון זעקתו על "רועי ישראל" שלא השכילו לעורר את העם לתשובה ולשיבה. ראו פרק לד ובהם: "אֶת הַנַּחְלוֹת לֹא חִזַּקְתֶּם וְאֶת הַחוֹלָה לֹא רִפֵּאתֶם וְלַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא חֲבַשְׁתֶּם וְאֶת הַנִּדַּחַת לֹא הֲשֵׁבֹתֶם וְאֶת הָאֹבֶדֶת לֹא בִקַּשְׁתֶּם וכו' ". אך הפסוקים לעיל הם ללא ספק עיקר פסוקי התשובה אצל יחזקאל.
  10. הושע מבני בארי הוא שנבחר לנביא התשובה – אולי בשל פסוקים מיוחדים ונמלצים אלה, אולי משום שפתח את ספרו בנבואות קשות על ישראל ונתן לבתו את השם הסימבולי לא-רוחמה ולבנו ל-עמי (ראו פרק א בספר) והנה הוא עצמו שב כעת בתשובה. אבל למדרש יש סיבה נוספת חשובה. ראו פסיקתא רבתי פסקא מד שובה ישראל - למה הושע: "כל הנביאים קוראים לישראל לתשובה אבל לא כהושע. ירמיה אמר: אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב (ירמיה ד א). וישעיה אמר: דרשו ה' בהמצאו (ישעיה נה ו) ולא מלמדים את ישראל מה לומר. אבל הושע אמר: עשו תשובה, ומלמדם מה יפייסו על עצמם: שובה ישראל עד ה' אלהיך ... קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ... ואמרו אליו: כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו". וכבר הקדשנו דף מיוחד להושע מורה התשובה במועד זה בשנה האחרת ולא נאריך שוב כאן.
  11. לאחר שתחילה בורח יונה מהשליחות שהוטלה עליו ונענש, כאן הוא מתעשת ומגיע לעיר נינוה וקורא אליה את הקריאה שנצטווה עליה. תגובת אנשי נינוה היא ספונטנית ופשוטה ומתמצית בפסוק קצר וענייני: "וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים וַיִּקְרְאוּ צוֹם וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים מִגְּדוֹלָם וְעַד קְטַנָּם". בא נביא חיצוני ואדם זר, לא מאנשי עירם וארצם, הוא אפילו לא אומר בשם מי הוא מדבר, אין אזכור שם הוויה כאן, אפילו לא שם 'אלהים' שהוא כללי יותר, והם מיד קוראים צום ומתכסים שקים. משם מגיע הדבר אל המלך וגדוליו. הכיוון הוא 'מלמטה למעלה'. אנשי נינוה הם שעושים את המהפך שיונה כנראה חשש ממנו. כבר הקדשנו דף מיוחד ביום הכיפורים אנשי נינוה לאירוע זה וכאן רק נעיר שיונה הוא הנביא השני מתרי עשר שמציב את התשובה כמוטיב מרכזי של ספרו. נכון יותר לומר שהספר כולו עוסק במוטיב התשובה; ולא תשובת עם ישראל, אלא תשובת הגויים – תשובת אנשי נינוה. נביא נוסף מתרי עשר שמזכיר את מוטיב התשובה הוא יואל בעקבות האסון הגדול של מכת הארבה. ראו יואל ב יב-יב: "וְגַם עַתָּה נְאֻם ה' שֻׁבוּ עָדַי בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְצוֹם וּבִבְכִי וּבְמִסְפֵּד: וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ אֶל ה' אֱלֹהֵיכֶם כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה: מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחָם וְהִשְׁאִיר אַחֲרָיו בְּרָכָה מִנְחָה וָנֶסֶךְ לַה' אֱלֹהֵיכֶם". לא מצאנו באופן מפורש את מוטיב התשובה בעוד מי מנביאי תרי עשר, אך נזכיר את הפסוקים מספר מיכה בהם נהוג לחתום את הפטרת השבת, מיכה ז יח-יט: "מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם".
  12. נביאי בית שני (אחרונים) עומדים ומזהירים את שבי ציון שלא לחזור על חטאי אבותיהם ומזכירים להם שהיה קצף גדול על ישראל בבית ראשון בגין שלא שמעו לדברי הנביאים שקראו להם לחזור בתשובה (ראו ירמיהו לעיל "שובו ושבו" על הקריאה לשוב שתמנע את החורבן, וכן השוו עם יחזקאל שמגנה את "רועי ישראל" שלא הצליחו לעורר את העם לתשובה ולשיבה). הנביא זכריה גם מתרה בהם שלא לעולם יעמדו לעם נביאים שיזהירו אותו: האבות שחטאו אינם, וגם הנביאים לא לעולם ישמשו תריס בין העם לקב"ה. לעומת זכריה שקורא להתבונן אל העבר (על מנת להטיב בעתיד), בא מלאכי ומסתכל קדימה ונותן לעם 'מרשם' כיצד לשוב (וממילא לשבת בבטחה ולא לחזור על שגיאות העבר). ראו מלאכי ג ז-ח: "לְמִימֵי אֲבֹתֵיכֶם סַרְתֶּם מֵחֻקַּי וְלֹא שְׁמַרְתֶּם שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם אָמַר ה' צְבָאוֹת וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה נָשׁוּב: הֲיִקְבַּע אָדָם אֱלֹהִים כִּי אַתֶּם קֹבְעִים אֹתִי וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה קְבַעֲנוּךָ הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה". והוא גם מבטיח להם לנסות את הקב"ה, בפסוק ט שם: "הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה' צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי". וכבר העירו חכמים בגמרא תענית ט ע"א שאמנם כתוב: "לא תנסו את ה' ", אבל "חוץ מזו". ושבחו חכמים את שבי ציון על שגזרו על עצמם לתת תרומות ומעשרות שמן הדין אולי היו פטורים (בראשית רבה צו).
  13. הקדמנו את חמש מגילות לכתובים, בשל הרצון להעמיד פסוק זה החותם את מגילת איכה (אחד לפני) אל מול הפסוק בזכריה לעיל: "שובו אלי ... ואשוב אליכם" (ובמלאכי: "שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם"). ירמיהו מבית ראשון משמש שופר לעם וזועק בסוף מגילת איכה: "השיבנו ה' אליך ונשובה" – הושט לנו יד שנוכל לקום מהחורבן, אבל נביאי בית שני אומרים בשם ה': "שובו אלי – ואשובה אליכם" – אתם חייבים לעשות את הצעד הראשון, קטן ככל שיהיה. וגם הושע אומר: "קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ". וכמאמר מדרש שיר השירים רבה ה ב: "פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו". וכבר הרחבנו במוטיב זה של התשובה: העם תחילה או הקב"ה תחילה, בדברינו שובו אלי – השיבנו אליך בשבת זו בשנה האחרת ועוד על כך בפסוקי התשובה שבספר תהלים להלן. ואגב הפסוק באיכה, זה הפסוק היחידי שמצאנו בחמש המגילות שבו נזכר מוטיב התשובה. האם זה מפתיע?
  14. לנביאי בית שני מצטרפים גם נחמיה (ועזרא) בבבל ובארץ, ודניאל בבבל. כאן, בכינוס הגדול בכ"ד בתשרי ובנאום ההיסטורי הגדול שמתחיל במילים: "אַתָּה הוּא ה' לְבַדֶּךָ את אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם ... אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם". וכך גם בתפילת דניאל בפרק ט בספרו: "כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת בָּאָה עָלֵינוּ וְלֹא חִלִּינוּ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ לָשׁוּב מֵעֲוֹנֵנוּ וּלְהַשְׂכִּיל בַּאֲמִתֶּךָ". לפי שחטאו ישראל, הוגלו לבבל דווקא, לארץ ממנה יצא אברהם למסעו וכמאמר חז"ל בגמרא פסחים פז ע"ב: "ששיגרן לבית אמן. משל לאדם שכעס על אשתו, להיכן משגרה - לבית אמה". משה הוא שמחדש את מוטיב התשובה והנביאים הם שמצטטים את "תורת משה" בהקשר זה. אבל ממוצאו של אברהם מתחיל תהליך התשובה-שיבה.
  15. לא נפקדה התשובה גם מספר תהלים. כאן בפרק נא בתפילת דוד אחרי חטא בת שבע. ראו בגמרא סנהדרין קז ע"א על דוד שנצטרע בעקבות חטא בת שבע וביקש שתחזור אליו השכינה. ובפסוק הסמוך שם מבטיח דוד שאם תחזור אליו השכינה, ילמד את סוד התשובה גם לחוטאים אחרים: "אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ וְחַטָּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ". והמענה הוא בתהלים קיט עט: "יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ וְיֹדְעֵי עֵדֹתֶיךָ". עוד בתהלים פ ד: "אֱלֹהִים הֲשִׁיבֵנוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה" (וכך גם בפסוק כ שם: "ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה") – התשובה מלווה בהארת (מאור) פנים. ובתהלים קיט נט: "חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ" – פסוק שנדרש בויקרא רבה לה א על תשובה יום-יומית: "אמר דוד: ריבונו של עולם, בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות. הדא הוא דכתיב: ואשיבה רגלי אל עדותיך". אך מכולם, צד את עינינו ולבנו הפסוק בתהלים פה ה: "שׁוּבֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְהָפֵר כַּעַסְךָ עִמָּנוּ", ויהי לנו לפה במדרש הבא.
  16. בני קרח טוענים כלפי הנביאים שקראו לעם לשוב שוב ושוב ולא צלחו. ראו פסוקי תשובה בנביאים לעיל ובפרט ירמיהו. לבני קרח יש הצעה טובה יותר כדלהלן.
  17. ראו גם הדרשה באיכה רבה (בובר) פרשה ה שמחזירה אותנו לפסוק "השיבנו" שבסוף מגילת איכה הנ"ל, וזה לשון הדרשה: "השיבנו ה' אליך - אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: השיבנו ה' אליך. אמר להם הקב"ה: שובו אלי ואשובה אליכם (מלאכי ג ז). אמרה לפניו: ריבונו של עולם, שלנו היא? שלך היא! שובנו אלהי ישענו והפר כעסך עמנו (תהלים פה ה)". אבל כאן השיח מורכב יותר. בני קרח מייצגים כאן לא רק את ספר תהלים, אלא את ספרות הכתובים והחכמה בהשוואה לספרות הנבואה. כנסת ישראל והקב"ה מתווכחים מי צריך לעשות את הצעד הראשון, הנביאים שחוזרים ומוכיחים את עם ישראל שוב ושוב מטים את הכף לחובת העם: "דרשו ה' בהמצאו", "שובה משובה ישראל", "שובו והשיבו מכל פשעיבם", "קחו עמכם דברים ושובו אל ה' " וכו'. באים בני קרח ואומרים: "לא אתה תשוב לעצמך ולא אנו נשוב לעצמנו, אלא שנינו כאחד". כף המאזניים מעויינת ושקולה.
  18. הפסוק היחידי שמצאנו בשאר ספרות החכמה: איוב ומשלי, הוא פסוק זה שניתן לקרוא אותו במספר אופנים – ראו פירוש דעת מקרא של עמוס חכם על פסוק זה. אחת ההצעות שם היא לקרוא את חציו הראשון של הפסוק כך: אם תשוב עד שדי – תיבנה / תרחיק עולה – מאהלך". ואם כך, הרי לנו מקבילה לדברי הושע: "שובה ישראל עד ה' אלהיך" עליו אמרו חז"ל: "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד" (יומא פו ע"א). וכאן באיוב: "עד שדי". ואפשר כמובן גם לקרוא את הפסוק כך: אם תשוב (באמת ובתמים) – עד שדי תיבנה.
  19. ספר דברי הימים מחזיר אותנו לתפילת שלמה וכך גם לפסח שעשה חזקיהו (יאשיהו עפ"י ספר מלכים) שממנו עולה בברור התקוות הגדולות של איחוד הממלכה מחדש לאחר כיבוש שומרון בידי אשור ומפלתה בשערי ירושלים. ראו הפסוקים בדברי הימים ב פרק ל: "וַיֵּלְכוּ הָרָצִים בָּאִגְּרוֹת מִיַּד הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו בְּכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וּכְמִצְוַת הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שׁוּבוּ אֶל ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב אֶל הַפְּלֵיטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִכַּף מַלְכֵי אַשּׁוּר: ... עַתָּה אַל תַּקְשׁוּ עָרְפְּכֶם כַּאֲבוֹתֵיכֶם תְּנוּ יָד לַה' וּבֹאוּ לְמִקְדָּשׁוֹ אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ לְעוֹלָם וְעִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְיָשֹׁב מִכֶּם חֲרוֹן אַפּוֹ: כִּי בְשׁוּבְכֶם עַל ה' אֲחֵיכֶם וּבְנֵיכֶם לְרַחֲמִים לִפְנֵי שׁוֹבֵיהֶם וְלָשׁוּב לָאָרֶץ הַזֹּאת כִּי חַנּוּן וְרַחוּם ה' אֱלֹהֵיכֶם וְלֹא יָסִיר פָּנִים מִכֶּם אִם תָּשׁוּבוּ אֵלָיו". נראה שפרק זמן זה, בו נפתחה אפשרות לחיבור מחודש של יהודה וישראל, לביסוס הממלכה ואיחודה תחת בית דוד, מייצג תקופה מיוחדת של שאיפות לשיבה ותשובה שלא תמיד בולטת בתולדות ימי בית ראשון. לא בכדי אמרו חז"ל שהקב"ה ביקש לעשות את חזקיהו מלך המשיח (סנהדרין צד ע"א). ראו גם המדרשים על ירמיהו שהלך אז להחזיר את עשרת השבטים (מגילה יד ע"ב). וכל היודע על מחקר/מאמר על עניין זה, אנא יחיש שמועתו ותשובתו הטובה אלינו במהרה.
  20. חותני, הרב יוסף יהודה ריינר זצ"ל הקפיד לברך את מכריו, משפחתו וכל יהודי שנקרה בדרכו בברכת גמר חתימה טובה, מיד לאחר תפילת יום ראשון של ראש השנה. זאת, עפ"י דרשת שלושה הספרים הנפתחים בראש השנה: "אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים - תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים" (ראש השנה טז ע"ב). לעצמנו אנו אומרים "נכתב" ו"כתבנו" עד הרגע האחרון, רק בתפילת נעילה אנו אומרים "נחתם" ו"חתמנו", שכן אנו מחזיקים עצמנו כבינוניים שהם תלויים ועומדים עד הרגע האחרון. אבל שאר כל האדם, מוחזקים בעינינו כצדיקים גמורים שכבר נכתבו ונחתמו לחיים טובים ביום הראשון של ראש השנה וכל שנותר לאחל להם הוא "גמר חתימה טובה". לא "חתימה טובה", אלא "גמר חתימה טובה"!

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה