מועדי ישראל

דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב: יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ: (ישעיהו נה ו-ז).¹

 

תוספות מסכת מגילה דף לא עמוד ב

… לפי שאנו נוהגין על פי הפסיקתא לומר ג' דפורענותא קודם תשעה באב ואלו הן: דברי ירמיה, שמעו דבר ה', חזון ישעיהו. ובתר תשעה באב שבע דנחמתא ותרתי דתיובתא, ואלו הן: נחמו נחמו, ותאמר ציון, עניה סוערה לבדה, אנכי אנכי, רני עקרה, קומי אורי, שוש אשיש, דרשו, שובה … דדרך הנחמות להיות הולכות ומשובחות יותר. וסדר זה מתחיל בפנחס וסימניך דש"ח נו"ע אר"ק שד"ש. ולעולם "שוש אשיש" באתם נצבים, דהיינו שבת שלפני ראש השנה, לפי שהוא סוף הנחמות.² ו"דִרְשוּ" בצום גדליה ו"שוּבָה" בשבת שלפני יום הכפורים. וכשיש שבת בין יום הכפורים לסוכות, אז הוי דרשו בשבת שלפני יום הכפורים משום דכתיב ביה: דרשו ה' בהמצאו, והיינו בימי תשובה. ושובה בין כפור לסוכות, דכתיב בה: "ונתתי לך יורה ומלקוש" וכן: "וה' נתן קולו לפני חילו" דמישתעי במים ושייך שפיר לפני סוכות.³ וזה המנהג לא ישתנה לעולם ע"פ הפסיקתא.⁴

פסיקתא דרב כהנא (מתוך הספר מבוא למדרשים)

פסיקתא דרב כהנא הוא מדרש אגדה דרשני המורכב מדרשות על הפרשות הנקראות בתורה בחגים, ועל ההפטרות הנקראות בשבתות מיוחדות לאורך השנה. הדרשות המקוריות במדרש נערכו, ככל הנראה, בארץ ישראל במאה החמישית או השישית. הפסיקתא מתחילה בא' בניסן בדרשה על הקמת המשכן "ויהיה ביום כלות משה", עוברת ב'פרשות המצוינות' ובמועדים של הקיץ, ומסיימת בשמיני עצרת וזאת הברכה. במרכזה, ולעניינינו, עומדות הפטרות הפורענות, הנחמה והתשובה שסימנן: דש"ח נו"ע אר"ק שד"ש, שדרשו ה' בהימצאו היא אחת לפני האחרונה.⁵

ספרי במדבר פיסקא מב ד"ה (מב) ישא

כתוב אחד אומר: "דרשו ה' בהמצאו" (ישעיה נה ו) וכתוב אחד אומר: "חי אני אם אדרש לכם" (יחזקאל כ ג). כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? עד שלא נחתם גזר דין "דרשו ה' בהמצאו", משנחתם גזר דין "חי אני אם אדרש לכם".⁶

מסכת ראש השנה דף יח עמוד א

אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב: מניין לגזר דין של צבור שאינו נחתם? אינו נחתם?! והכתיב "נכתם עונך לפני"! – אלא, אף על גב שנחתם – נקרע, שנאמר: "כה' אלהינו בכל קראנו אליו" (דברים ד ז).⁷ – והכתיב: "דרשו ה' בהמצאו"!⁸ – התם ביחיד, הכא בצבור. ביחיד אימת? – אמר רבה בר אבוה: אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים.⁹

אבן עזרא תהלים לב ו

"עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא" – כדרך: דרשו ה' בהמצאו, ובקשת משם את ה' אלהיך ומצאת, או כאשר ימצא לבבו מפונה ממחשבות ופנוי מעסקיו וצרכיו אז יתפלל, על דרך: "על כן מצא עבדך את לבו".¹⁰

פסיקתא דרב כהנא פיסקא כד – דרשו¹¹

"דרשו ה' בהמצאו" (ישעיה נה ו), ודוד אמר: "דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד" (תהלים קה ד).¹² למה אמר בקשו פניו תמיד? ללמדך שהקב"ה יתברך שמו, פעמים נראה ופעמים אינו נראה, פעמים שומע ופעמים אינו שומע, פעמים נדרש ופעמים אינו נדרש, פעמים מצוי ופעמים אינו מצוי, פעמים קרוב ופעמים אינו קרוב. כיצד? נראה למשה, שנאמר: "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים" (שמות לג יא), חזר ונעלם ממנו, כשאמר לו: "הראני נא את כבודך" (שם שם יח). וכן נראה לישראל בסיני, שנאמר: "ויראו את אלהי ישראל" (שמות כד י), "ומראה כבוד ה' כאש אוכלת" (שם שם יז), חזר ונעלם מהם, שנאמר: "כי לא ראיתם כל תמונה" (דברים ד טו), ואומר: "קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים" (שם שם יב).¹³ וכשהיו במצרים כתיב: "וישמע אלהים את נאקתם" (שמות ב כד), כיון שחטאו: "ולא שמע ה' בקולכם ולא האזין אליכם" (דברים א מה).¹⁴ ענה לשמואל במצפה, שנאמר: "ויצעק שמואל אל ה' ויענהו ה' " (שמואל א ז ט), חזר ולא ענהו, שנאמר: "ויאמר ה' אל שמואל עד מתי אתה מתאבל על שאול ואני מאסתיו ממלוך על ישראל" (שמואל א טז א).¹⁵ ענה לדוד, שנאמר: "דרשתי את ה' וענני" (תהלים לד ה), חזר ולא ענהו: "וַיָּצָם דָּוִד צוֹם וּבָא וְלָן וְשָׁכַב אָרְצָה" (שמואל ב יב טז), "גם הבן הילוד לך מות יומת" (שם שם יד). ובזמן שישראל עושין תשובה מצוי להם בכל עת, שנאמר: "ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת" (דברים ד כט). ובזמן שלא עשו תשובה, כתיב: "בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו חלץ מהם" (הושע ה ו). פעמים קרוב, שנאמר: "קרוב ה' לכל קוראיו" (תהלים קמה יח). פעמים אינו קרוב, שנאמר: "רחוק מרשעים ה' " (משלי טו כט). כתיב: "ישא ה' פניו אליך" (במדבר ו כו) וכתיב: "אשר לא ישא פנים" (דברים י יז) – אילו עשה תשובה נושא לו … לא עשו תשובה אינו נושא פנים, שנאמר: "כבסי מרעה לבך ירושלם למען תושעי עד מתי תלין בקרבך מחשבות אונך" (ירמיה ד יד).¹⁶ אימתי? אם תעשו תשובה, ואם לאו מה כתיב: "כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני" (ירמיהו ב כב), לכך אמר ישעיהו: "דרשו ה' בהמצאו" (ישעיה נה ו).¹⁷

משל למה הדבר דומה? למלך שאמר לעבדיו: צאו והכריזו בכל מלכותי שאני יושב ודן בדיני ממונות, וכל מי שיש לו עסק על חבירו יבוא לפני ואני דן אותו לכף זכות, עד שלא אשב לדון דיני נפשות.¹⁸ כך הקב"ה יתברך שמו ויתעלה זכרו אמר לישראל: בני, הוו יודעין שאני דן את העולם בד' פרקים האלו: בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה כל באי עולם יושבין לפניו כבני מרון,¹⁹ בחג נידונין על המים.²⁰ והללו ג' פרקים יושב אני לדון דיני ממונות, להעשיר או להעני להרבות או למעט. אבל ראש השנה זמן דיני נפשות הוא, אם למות אם לחיים, כדאמרינן בתקיעתא דרב: "ועל המדינות בו יאמר אי זו לחרב אי זה לשלום ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות".²¹ ואם עשיתם תשובה לפני אני מקבל אתכם ואדון אתכם לכף זכות, לפי ששערי שמים פתוחים ואני שומע תפילותיכם, שאני משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים, עד שלא אחתום גזר דין ביום הכיפורים. לכך אמר ישעיהו: "דרשו ה' בהמצאו".²²

ואמר רשב"ג א"ר יונתן: משל למה הדבר דומה? למלך שהיה דר במדינה והיו בני המדינה מכעיסים אותו, כעס המלך ויצא מתוכו כמו י' מילין ועמד לו. וראהו אדם אחד. אמר לבני העיר: דעו שהמלך עליכם בכעס והוא מבקש לשלוח לגיונות על העיר להחריבה, צאו ופייסוהו עד שלא ירחק מכם. פקח אחד היה שם, אמר להם: שוטים, עד שתהיה אצלכם לא בקשתם אותו, עכשיו קודם שיתרחק צאו אצלו אולי יקבל אתכם. לכך נאמר: "דרשו ה' בהמצאו" – בְּהָלָלוּ י' ימי תשובה שהוא שרוי בתוכם, שכן יחזקאל אומר: "והקיר ביני ובניכם" (יחזקאל מג ח),²³ הוי: "קראוהו בהיותו קרוב, יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבתיו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח" (ישעיה נה ו – ז).²⁴

פסיקתא רבתי פסקא מד שובה ישראל

כל הנביאים קוראים לישראל לתשובה אבל לא כהושע. ירמיה אמר: "אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב" (ירמיה ד א) וישעיה אמר: "דרשו ה' בהמצאו" (ישעיה נה ו) ולא מלמדים את ישראל מה לומר. אבל הושע אמר: עשו תשובה, ומלמדם מה יפייסו על עצמם: "שובה ישראל עד ה' אלהיך … קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו".²⁵

פסיקתא דרב כהנא פיסקא כה שובה

נמשלה תשובה בים – מה הים הזה לעולם פתוח, כך שערי תשובה לעולם פתוחים. ונמשלה תפילה במקוה – מה המקוה הזה פעמים פתוח פעמים נעול, כך שערי תפילה פעמים פתוחים פעמים נעולים. מה המקוה הזה אדם מבקש לטבול ומצא אביו או רבו שם ונתבייש והולך לו, אבל הים הזה, מפליג קימאה ויורד וטובל.²⁶

תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ה הלכה א

רבי פנחס בשם רבי הושעיא: המתפלל בבית הכנסת כאילו מקריב מנחה טהורה. מה טעם? "כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה' " (ישעיהו סו יז, הפטרת שבת הגדול). רבי אבהו בשם רבי אבהו: "דרשו את ה' בהמצאו" – איכן הוא מצוי? בבתי כניסיות ובבתי מדרשות. "קראוהו בהיותו קרוב" – איכן הוא קרוב? אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר: ולא עוד אלא שאלוהיהן עומד על גבן. מאי טעמא? "אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט".²⁷

רמב"ם הלכות תשובה פרק ב הלכה ו

אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד, שנאמר: "דרשו ה' בהמצאו". במה דברים אמורים? ביחיד, אבל ציבור כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין, שנאמר: "כה' אלהינו בכל קראנו אליו".²⁸

מסכת פסחים פה ע"ב, סוטה לח ע"ב

אמר רבי יהושע בן לוי: אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים.²⁹

שבת שלום, שנה טובה וגמר חתימה טובה³⁰

מחלקי המים

מים אחרונים 1: ואחרי "דרשו ה' בהמצאו", מה עוד אומר ישעיהו (סה א): "נִדְרַשְׁתִּי לְלוֹא שָׁאָלוּ נִמְצֵאתִי לְלֹא בִקְשֻׁנִי אָמַרְתִּי הִנֵּנִי הִנֵּנִי אֶל גּוֹי לֹא קֹרָא בִשְׁמִי". ראה מדרש זוטא – רות (בובר) פרק א פסוק א: "נדרשתי ללא שאלו, זה רחב הזונה. נמצאתי ללא בקשוני, זה רות המואביה". ובמדרש תהלים סא: אלה בני ישראל מן הגולה.

מים אחרונים 2: להערתנו על יחזקאל וקיר הברזל, במקור האחרון, אפשר להוסיף עוד הערה. ראה דברינו עבד שמכרו רבו בתשעה באב, שם הראינו שאל מול הטענה של זקני ישראל שהרב מכר את העבד ואי לכך פסקה הברית בין עם ישראל והקב"ה, עומד יחזקאל ואומר: "וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן: חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה' אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם" (יחזקאל כ לב-לג)". אי לכך, אפשר להבין את דברי ר' יהושע בן לוי לעיל, ואת כל שאר הציטוטים של הפסוקים הקשים מיחזקאל שראינו לעיל, באופן הבא: אם אין כתב שחרור של העבד מרבו, אם אין הפסקת הברית, אז גם אין קירות שאי אפשר לפרוץ. אין קיר העומד בפני התשובה. תחליט יחזקאל. אינך יכול לתפוס את החבל בשני ראשים.³¹