פרשות השבוע

וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר: גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי … וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב: לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ: (בראשית כג ג-יח).¹

 

מסכת ברכות פרק ג משנה א, גמרא דף יז ע"ב – דין מתו מוטל לפניו

משנה: מי שמתו מוטל לפניו – פטור מקריאת שמע, ומן התפלה ומן התפילין, ומכל מצות האמורות בתורה.

גמרא. מוטל לפניו – אין, ושאינו מוטל לפניו – לא … רב אשי אמר: כיון שמוטל עליו לקוברו – כמוטל לפניו דמי, שנאמר: "ויקם אברהם מעל פני מתו", ונאמר: "ואקברה מתי מלפני" – כל זמן שמוטל עליו לקוברו כמוטל לפניו דמי.²

מסכת אבות דרבי נתן נוסח ב פרק מה – ברוח נמוכה

כל שיש בו ג' דברים הללו – מתלמידיו של אברהם … עין טובה רוח נמוכה נפש שפלה³ … רוח נמוכה מנין? שנאמר: "גר ותושב אנכי עמכם" (בראשית כג ד).⁴

מדרש תנחומא (בובר) פרשת וישב סימן ג – גר ותושב אנכי

"כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו" (דברי הימים א כט טו). כן הן הצדיקים, הקב"ה עשה אותן עיקר, והן עושין עצמן טפלין. אברהם גידלו הקב"ה, שנאמר: "ואברכך ואגדלה שמך" (בראשית יב ב), וכן: "קום התהלך בארץ" (שם יג יז). והוא אומר לבני חת: "גר ותושב אנכי עמכם" (שם כג ד).⁵

בראשית רבה פרשה נח סימן ו – בתקיפות, בנעם ובהודיה

"גר ותושב אנכי עמכם". "גר" – דייר, "תושב" – בעל הבית. אם רציתם – גר, ואם לאו – בעל הבית, שכך אמר לי הקב"ה: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת" (בראשית טו יח).⁶

"תנו לי אחוזת קבר" – איני מבקש אלא מת אחד, שנאמר: "אחוזת קבר".⁷

"ויענו בני חת וגו' נשיא אלהים אתה בתוכנו" – נשיא אתה עלינו, אלוה אתה עלינו, "במבחר קברינו קבור את מתך" – מתים הרבה.⁸

"ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ לבני חת" – מיכן שמודין על בשורה טובה.⁹

רמב"ן בראשית כג ח – בכסף רב ובמתנה

"אם יש את נפשכם לקבור את מתי מלפני" – טעמו, אני לא אקבור מתי בקבר אחר. אבל אם רצונכם שאקבור מתי פגעו לי בעפרון שיש לו מערה בקצה שדהו, ואיננה לו בית קברות אבותיו, כי לשדה היא להם. וטעם "מלפני" – כי אם לא תעשו כן אקברנו בארון.¹⁰ או יהיה טעמו, מֵתִּי אשר הוא לפני ואני צריך למהר לקברו.¹¹

וטעם ופגעו לי – כי היה עפרון עשיר ונכבד, כאשר אמר ביני וביניך מה היא – ולא יהיה לו לכבוד למכור נחלת אבותיו, כענין נבות היזרעאלי (עיין מלכים א כא). על כן לא הלך אברהם אליו להרבות לו מחיר השדה, ובקש מאנשי העיר שיפגעו בעבורו דרך כבוד. וטעם ויתן לי, ויתננה לי – שאחשוב אותה כמתנה, אם בכסף מלא אקחנה ממנו. ועל כן לא הזכיר לשון מכירה.¹²

בראשית רבה פרשה נח סימן ז – בני חת כמתווכים

"אם יש את נפשכם לקבר את מתי וגו' ופגעו לי" – פגעוהו לי, סרסרוהו לי, ואם לאו – התפללו לי עליו.¹³

"ועפרון יושב בתוך בני חת" – ר' יצחק אמר: יֹשֵׁב כתיב.¹⁴ אותו היום מינוהו אַרְכִיסְטְרָטֵגוֹס, כדי שלא יהא אדם גדול קונה מבן אדם קטן.¹⁵

שמות רבה ו ד פרשת וארא – לא מהרהר אחרי הבטחות ה'

"וארא אל אברהם" [שמות ו ג-ח], אמר לו הקב"ה למשה: חבל על דאבדין ולא משתכחין.¹⁶ הרבה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב … ולא הרהרו אחר מדותי. אמרתי לאברהם: "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה" (בראשית יג יז), בקש לקבור שרה ולא מצא עד שקנה בדמים ולא הרהר אחר מדותי.¹⁷

מדרש תנחומא (בובר) חיי שרה סימן ג – היוזמה הייתה של שרה

"זממה שדה ותקחהו", שעד שהיא בחיים זממה ליטול את מערת המכפלה, "ותקחהו" – שהרי נקברה בה.¹⁸

רמב"ן בראשית פרק כג פסוק יא – חזקה ובעלות גמורה

וטעם "לעיני בני עמי" – לאמר, הנה כל העם הנה, והם היודעים ועדים ואל תחוש לכפירה או לחזרה, וקבור מתך שם מעתה כי שלך היא ולא אוכל לשוב. ואברהם לא עשה כן, כי גם אחרי שפרע הכסף מלא, החזיק תחילה בשדה ובמערה והקימם ברשותו לעיני בני העיר וכל באי שער העיר, הסוחרים והגרים הנמצאים שם. ואחר כן קבר אותה.¹⁹

תנחומא (בובר) פרשת בהר סימן א – חמדנותו של עפרון ²⁰

"נבהל להון איש רע עין"²¹, זה היה עפרון החתי. בשעה שמתה שרה אשת אברהם, הלך לו אברהם אצל עפרון, שימכור לו המערה. אמר לו עפרון: תן לי את דמיה. אמר לו: "ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא ואת מתך קבור" (בראשית כג טו).²² התחיל אברהם צובר לעפרון את הכסף. שנאמר: "וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרן את הכסף וגו' " (בראשית כג טז). אמר בן מאמא²³: אעפ"י שאמר ר' חנינא כל שקלים שבתורה סלעים הם, חוץ מאלו שהם קנטרין.²⁴ ארבע מאות קנטרין צבר אברהם לפני עפרון. כיון שראה עפרון את הכסף נבהל ונתפתה, שנאמר: "במבחר קברינו קבור את מתך" (שם שם ו). אמר לו הקב"ה: אתה נבהלת לממון, "נבהל להון איש רע עין", חייך חסרון יש לך בדבר, "ולא ידע כי חסר יבואנו". ומהו חסרונו? אמר ר' יהודה הלוי בר שלום: כל עפרון שכתוב כאן, עד שלא נטל הכסף מאברהם מלא – "עפרון", וזה חסר: "וישקל אברהם לעפרֹן", חסר ו' כתיב.²⁵

שמות רבה פרשה לא סימן יז – מעורבות פעילה של בני חת

"נבהל להון" – זה עפרון. בשעה שמתה שרה, היה אברהם מבקש מקום לקברה, אמר להם: "שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צוחר ויתן לי את מערת המכפלה". מיד הלכו ומנוהו אותו היום אסטרטיגוס עליהם. אמרו לו: מכור את המערה לאברהם. אמר להם: איני מוכרה לו. אמרו לו: אם אין אתה עושה, אנו מעבירין אותך מן אסטרטיגוס שלך. מיד עמד אברהם ושקל לו.²⁶

בראשית פרק מט פסוקים כט-לב – יעקב מטריח את יוסף לקברי האבות

וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי: בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר: שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה: מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ מֵאֵת בְּנֵי חֵת.²⁷

בראשית פרק נ פסוקים יב-יד – האזכור האחרון של מערת המכפלה בתורה

וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּם: וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת  הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת קֶבֶר מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי עַל פְּנֵי מַמְרֵא: וַיָּשָׁב יוֹסֵף מִצְרַיְמָה הוּא וְאֶחָיו וְכָל הָעֹלִים אִתּוֹ לִקְבֹּר אֶת אָבִיו אַחֲרֵי קָבְרוֹ אֶת אָבִיו:²⁸

פרקי דרבי אליעזר פרק לו – שבועת אברהם לבני חת ²⁹

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁלשָׁה אָבוֹת כָּרְתוּ בְרִית עִם עַמֵּי הָאָרֶץ, וְאֵלּוּ הֵן: אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. אַבְרָהָם כָּרַת בְּרִית עִם עַמֵּי הָאָרֶץ …³⁰ אָמַר לִבְנֵי יְבוּס לִקְנוֹת מֵהֶם אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה בְּמֶכֶר טוֹב וּבְזָהָב וּבִשְׁטַר עוֹלָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר. וְכִי יְבוּסִים הָיוּ וַהֲלֹא חִתִּיִּים הָיוּ, אֶלָּא עַל שֵׁם עִיר יְבוּס נִקְרְאוּ יְבוּסִים.³¹ וְלֹא קִבְּלוּ הָאֲנָשִׁים. הִתְחִיל כּוֹרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה אֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ" [בראשית כג יב]  אָמְרוּ לוֹ אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לִתֵּן לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת הָאֵל. כְּרֹת עִמָּנוּ שְׁבוּעָה, שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל יוֹרְשִׁים אֶת עִיר יְבוּס כִּי אִם בִּרְצוֹנָם שֶׁל בְּנֵי יְבוּס.³² וְאַחַר כָּךְ קָנָה אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה בְּמֶכֶר זָהָב וּבִכְתָב עוֹלָם לַאֲחֻזַּת עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְּנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר".³³ מֶה עָשׂוּ אַנְשֵׁי יְבוּס? עָשׂוּ צְלָמִים שֶׁל נְחשֶׁת וְהֶעֱמִידוּ אוֹתָן בִּרְחוֹב הָעִיר וְכָתְבוּ עֲלֵיהֶם שְׁבוּעַת אַבְרָהָם. וּכְשֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ רָצוּ לִכָּנֵס בְּעִיר הַיְבוּסִי, וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִין לִכָּנֵס מִפְּנֵי אוֹת בְּרִית שְׁבוּעַת אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת הַיְבוּסִי יֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם לֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי בִנְיָמִן וְגוֹ' " [שופטים א כא].³⁴ וּכְשֶׁמָּלַךְ דָּוִד וְרָצָה לִכָּנֵס בְּעִיר הַיְבוּסִי לֹא הִנִּיחוּ אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאמֶר לְדָוִד לֵאמֹר לֹא תָבֹא הֵנָּה וְגוֹ' ". [שמואל ב ה ו]. וַהֲלֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם! אֶלָּא מִכֹּחַ בְּרִית שְׁבוּעַת אַבְרָהָם רָאָה דָוִד וְחָזַר לַאֲחוֹרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר [שם ט] וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמְּצֻדָה. אָמְרוּ לוֹ: אֵין אַתָּה יָכוֹל לִכָּנֵס בְּעִיר הַיְבוּסִי עַד שֶׁתָּסִיר כָּל הַצְּלָמִים הַלָּלוּ שֶׁכָּתוּב עֲלֵיהֶם אוֹת שְׁבוּעַת אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אִם הֱסִירְךָ הָעִוְרִים וְהַפִּסְחִים", אֵלּוּ הַצְּלָמִים שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם: "עַל כֵּן יֹאמְרוּ עִוֵּר וּפִסֵּחַ לֹא יָבוֹא אֶל הַבָּיִת".³⁵

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: מי הוא הראשון במקרא שמשתחווה לפני ה'? עבד אברהם (אליעזר) במפגש עם רבקה ובהסכמת משפחתה. ראו בפרשה זו, בראשית פרק כד. מן הסתם למד העבד להשתחוות לפני ה' מאברהם, אך זכה שנכתב במפורש עליו. ומי עוד במקרא? חפשו ומצאו (אין הרבה).

מים אחרונים 2: בין השיטין (הערה 19 לעיל), צפה ועולה השאלה מדוע לא התנחלו האבות בארץ באורח ברור יותר ובקביעות. וודאי שחלק נכבד ממחייתם היה רעיית צאן (ובקר?), אך ראו גם ראו את תושבי הארץ שיש להם בית ושדות בבעלותם. האם סברו שההבטחה לארץ תבוא רק מגבוה? אברהם מתעמת עם הצורך לנחול את הארץ בפעולות אנושיות רק עקב מותה של שרה (שעפ"י מדרש תנחומא הייתה היוזמת). אברהם אגב כן נאבק על בעלות על מקורות מים. יעקב קונה חלקת אדמה מיד בכניסתו לארץ, אך לא נאחז בה בדרך של קבע (אולי בשל מעשה דינה ושכם) ולא שמענו שהרחיב מפעל זה (ושחפר בארות מים). יצחק הוא עובד אדמה היחיד מהאבות, חוזר לבארות המים של אביו ואולי גם הושפע מרצונה של שרה אמו לרכוש את שדה המכפלה, אך לא ברור אם רכש, בדרך זו או אחרת, בעלות על האדמות שעיבד. הנושא מעניין ונשמח לשמוע התייחסויות לגביו.³⁶