קניית מערת המכפלה

וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר: גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי … וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב: לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ: (בראשית כג ג-יח).1

 

מסכת ברכות פרק ג משנה א, גמרא דף יז ע"ב

משנה: מי שמתו מוטל לפניו – פטור מקריאת שמע, ומן התפלה ומן התפילין, ומכל מצות האמורות בתורה.

גמרא. מוטל לפניו – אין, ושאינו מוטל לפניו – לא … רב אשי אמר: כיון שמוטל עליו לקוברו – כמוטל לפניו דמי, שנאמר: "ויקם אברהם מעל פני מתו", ונאמר: "ואקברה מתי מלפני" – כל זמן שמוטל עליו לקוברו כמוטל לפניו דמי.2

מסכת אבות דרבי נתן נוסח ב פרק מה

כל שיש בו ג' דברים הללו – מתלמידיו של אברהם … עין טובה רוח נמוכה נפש שפלה3 … רוח נמוכה מנין? שנאמר: "גר ותושב אנכי עמכם" (בראשית כג ד).4

מדרש תנחומא (בובר) פרשת וישב סימן ג

"כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו" (דברי הימים א כט טו). כן הן הצדיקים, הקב"ה עשה אותן עיקר, והן עושין עצמן טפלין. אברהם גידלו הקב"ה, שנאמר: "ואברכך ואגדלה שמך" (בראשית יב ב), וכן: "קום התהלך בארץ" (שם יג יז). והוא אומר לבני חת: "גר ותושב אנכי עמכם" (שם כג ד).5

בראשית רבה פרשה נח סימן ו

"גר ותושב אנכי עמכם". "גר" – דייר, "תושב" – בעל הבית. אם רציתם – גר, ואם לאו – בעל הבית, שכך אמר לי הקב"ה: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת" (בראשית טו יח).6

"תנו לי אחוזת קבר" – איני מבקש אלא מת אחד, שנאמר: "אחוזת קבר".7

"ויענו בני חת וגו' נשיא אלהים אתה בתוכנו" – נשיא אתה עלינו, אלוה אתה עלינו, "במבחר קברינו קבור את מתך" – מתים הרבה.8

"ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ לבני חת" – מיכן שמודין על בשורה טובה.9

רמב"ן בראשית פרק כג פסוק ח

"אם יש את נפשכם לקבור את מתי מלפני" – טעמו, אני לא אקבור מתי בקבר אחר. אבל אם רצונכם שאקבור מתי פגעו לי בעפרון שיש לו מערה בקצה שדהו, ואיננה לו בית קברות אבותיו, כי לשדה היא להם. וטעם "מלפני" – כי אם לא תעשו כן אקברנו בארון.10 או יהיה טעמו, מתי אשר הוא לפני ואני צריך למהר לקברו.11

וטעם ופגעו לי – כי היה עפרון עשיר ונכבד, כאשר אמר ביני וביניך מה היא – ולא יהיה לו לכבוד למכור נחלת אבותיו, כענין נבות היזרעאלי (עיין מלכים א כא). על כן לא הלך אברהם אליו להרבות לו מחיר השדה, ובקש מאנשי העיר שיפגעו בעבורו דרך כבוד. וטעם ויתן לי, ויתננה לי – שאחשוב אותה כמתנה, אם בכסף מלא אקחנה ממנו. ועל כן לא הזכיר לשון מכירה.12

בראשית רבה פרשה נח סימן ז

"אם יש את נפשכם לקבר את מתי וגו' ופגעו לי" – פגעוהו לי, סרסרוהו לי, ואם לאו – התפללו לי עליו.13

"ועפרון יושב בתוך בני חת" – ר' יצחק אמר: יֹשֵׁב כתיב.14 אותו היום מינוהו אַרְכִיסְטְרָטֵגוֹס, כדי שלא יהא אדם גדול קונה מבן אדם קטן.15

שמות רבה ו ד, פרשת וארא

"וארא אל אברהם" [שמות ו ג-ח], אמר לו הקב"ה למשה: חבל על דאבדין ולא משתכחין.16 הרבה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב … ולא הרהרו אחר מדותי. אמרתי לאברהם: "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה" (בראשית יג יז), בקש לקבור שרה ולא מצא עד שקנה בדמים ולא הרהר אחר מדותי.17

מדרש תנחומא (בובר) פרשת חיי שרה סימן ג

"זממה שדה ותקחהו", שעד שהיא בחיים זממה ליטול את מערת המכפלה, "ותקחהו" – שהרי נקברה בה.18

רמב"ן בראשית פרק כג פסוק יא

וטעם "לעיני בני עמי" – לאמר, הנה כל העם הנה, והם היודעים ועדים ואל תחוש לכפירה או לחזרה, וקבור מתך שם מעתה כי שלך היא ולא אוכל לשוב. ואברהם לא עשה כן, כי גם אחרי שפרע הכסף מלא, החזיק תחילה בשדה ובמערה והקימם ברשותו לעיני בני העיר וכל באי שער העיר, הסוחרים והגרים הנמצאים שם. ואחר כן קבר אותה.19

מדרש תנחומא (בובר) פרשת בהר סימן א20

"נבהל להון איש רע עין"21, זה היה עפרון החתי. בשעה שמתה שרה אשת אברהם, הלך לו אברהם אצל עפרון, שימכור לו המערה. אמר לו עפרון: תן לי את דמיה. אמר לו: "ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא ואת מתך קבור" (בראשית כג טו).22 התחיל אברהם צובר לעפרון את הכסף. שנאמר: "וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרן את הכסף וגו' " (בראשית כג טז). אמר בן מאמא23: אעפ"י שאמר ר' חנינא כל שקלים שבתורה סלעים הם, חוץ מאלו שהם קנטרין.24 ארבע מאות קנטרין צבר אברהם לפני עפרון. כיון שראה עפרון את הכסף נבהל ונתפתה, שנאמר: "במבחר קברינו קבור את מתך" (שם שם ו). אמר לו הקב"ה: אתה נבהלת לממון, "נבהל להון איש רע עין", חייך חסרון יש לך בדבר, "ולא ידע כי חסר יבואנו". ומהו חסרונו? אמר ר' יהודה הלוי בר שלום: כל עפרון שכתוב כאן, עד שלא נטל הכסף מאברהם מלא – "עפרון", וזה חסר: "וישקל אברהם לעפרֹן", חסר ו' כתיב.25

שמות רבה פרשה לא סימן יז

"נבהל להון" – זה עפרון. בשעה שמתה שרה, היה אברהם מבקש מקום לקברה, אמר להם: "שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צוחר ויתן לי את מערת המכפלה". מיד הלכו ומנוהו אותו היום אסטרטיגוס עליהם. אמרו לו: מכור את המערה לאברהם. אמר להם: איני מוכרה לו. אמרו לו: אם אין אתה עושה, אנו מעבירין אותך מן אסטרטיגוס שלך. מיד עמד אברהם ושקל לו.26

בראשית פרק מט פסוקים כט-לב

וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי: בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת  הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר: שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה: מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ מֵאֵת בְּנֵי חֵת:

בראשית פרק נ פסוקים יב-יד

וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּם: וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת  הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת קֶבֶר מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי עַל פְּנֵי מַמְרֵא: וַיָּשָׁב יוֹסֵף מִצְרַיְמָה הוּא וְאֶחָיו וְכָל הָעֹלִים אִתּוֹ לִקְבֹּר אֶת אָבִיו אַחֲרֵי קָבְרוֹ אֶת אָבִיו:27

 

שבת שלום

מחלקי המים

עדכון אחרון: 22/10/2018

הערות שוליים

  1. אחד עשר פסוקים של משא ומתן סבוך ומפותל מפרידים בין בקשתו של אברהם לקניית אחוזת קבר משלו ובין סיומה המוצלח של עסקה זו. ועל מנת להמחיש סיום מוצלח זה חוזרת התורה שוב על קיום העסקה ומתארת את מטרתה: "וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר מֵאֵת בְּנֵי חֵת". ואנו נבקש להתחקות מעט על משא ומתן מייגע זה. ודאי לא נצליח להקיפו מכל צדדיו, רק נעיר ואולי נאיר פה ושם.
  2. הגמרא רוצה להבחין בין מקרה של מי "שמתו מוטל לפניו" כפשוטו, שהוא אכן פטור מכל המצוות שבתורה; ובין מי שאמנם טרוד בקבורה, אבל אין "מתו לפניו" ממש (כמו בד"כ בימינו), שהוא חייב במצוות. הבחנה זו נדחית וסיכום הסוגיה נראה כשיטת רב אשי שעצם הטרדה והעיסוק בקבורה, נחשבת כמי "שמתו לפניו", גם אם לא פיסית ממש. ההוכחה היא מאברהם. בפסוק אמנם כתוב: "ויקם אברהם מעל  פני מתו ... ואקברה מתי מלפני" שממנו אולי ניתן לחשוב שאכן גופתה של שרה הייתה שם, אבל לגמרא פשוט שאין הכוונה לכך, וודאי שאברהם לא נקט בשיטות לא מכובדות כאלה, גם אם מדובר בצורך חשוב ובקניית חלקת קבורה בארץ ישראל (לכבודה של שרה). ראה פירוש תורה תמימה בראשית פרק כג הערה ג שהעיר בעניין זה. וראה גם פירוש רד"ק על "ואקברה מתי מלפני". ואם נחזור לדין במשנה ובגמרא של פטור מהמצוות לאוֹנֵן (אדם אָבֵל טרם הקבורה), ראה עוד זאת מצאנו באוצר המדרשים (אייזנשטיין) מנין עמוד 304: "מנין שהאבל פטור מקריאת שמע? שנאמר: ויקם אברהם מעל פני מתו - מלמד שהשכים בזמן ק"ש".
  3. ראה מסכת אבות פרק ה משנה יט: "כל מי שיש בידו שלושה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה - מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה - מתלמידיו של בלעם הרשע". מדרש אבות דרבי נתן מבאר ומרחיב, כידוע, על מסכת (פרקי) אבות שבמשנה. וכבר הרחבנו בנושא בין אברהם לבלעם בפרשת בלק.
  4. כגר ותושב ודאי הכיר אברהם היטב את הקושי של מכירת קרקע לאחרים ע"י תושבי המקום. ואע"פ כן (או שמא בגלל כן) הוא בוחר בגישה הכנועה. האם זו אסטרטגיה מחושבת של משא ומתן או אופיו האמיתי של אברהם בלי שום חישובים, אפילו אם זה יפעל לרעתו בהשגת מטרתו המיידית? ראה אגדת בראשית (בובר) פרק לד (פרק כד בפרשתנו): "ואברהם זקן ... אמרו לו: אתמול היית שולט בכל העולם, דכתיב: ברוך אברם לאל עליון וגו' (בראשית יד יט), ועכשיו אתה אומר: גר ותושב אנכי?! אמר להם: ומה אעשה שמתה אשתי". גישתו המצטנעת אפילו הכנועה-מה של אברהם היא אמיתית. שרה איננה והוא מרגיש כעת גר וערירי. ראה גם תרגום יונתן על הפסוק המוסיף את המילה אנא: "גר ותושב אני עִמכם אנא מכרו לי אחוזת קבר עִמכם ואקבור את מתי שם".
  5. כיון שדנו בפסוק: "גר ותושב אנכי עמכם", לא יכולנו שלא להביא מדרש נוסף בנושא זה. ראה ההבדל העצום בין דוד ובין האבות. כלפי מי אומר דוד: "כי גרים ותושבים אנחנו לפניך"? כלפי הקב"ה, בתפילתו בעת התנדבותו לבניין הבית! כלפי שמיא ודאי כולנו גרים ותושבים. ואילו אברהם אומר זאת כלפי בני חת! מה הקשר? כי דוד מוסיף את המילים: "ככל אבותינו". אך האבות אמרו זאת על שכניהם תושבי הארץ. ראה במדרש שם, שהוא בפרשת וישב, שגם יצחק ויעקב חשבו עצמם גרים ותושבים. אבל זו של אברהם הנאמרת לבני חת, היא הקשה (או הגדולה) מכולם. וכבר זכינו לדרוש על גר ותושב אנכי עמכם בפרשה זו וכן כי גרים ותושבים אתם עמדי בפרשת בהר.
  6. מדרש זה מציג עמדה הרבה יותר תקיפה של אברהם. רש"י בפירושו לפסוק, לאחר שמפרש עפ"י הפשט: "גר ותושב - גר מארץ אחרת ונתישבתי עמכם", מביא מדרש זה: "ומדרש אגדה, אם תרצו הריני גר, ואם לאו אהיה תושב ואטלנה מן הדין שאמר לי הקב"ה (לעיל יב ז) לזרעך אתן את הארץ הזאת". לא ברור מה תקיפות יש כאן, שהרי יכולים בני חת לבחור באופציה הראשונה ולומר: רוצים – גר! אמנם אין לחבר פירושים, אך ראה פירוש רמב"ן על הפסוק: "היה המנהג להיות להם בתי קברות, איש לבית אבותיו, ושדה קבורה אחד יקברו בו כל הגרים". האם שם היה אברהם מסכים לקבור את שרה? ביחד עם כל חסרי השם והבית?
  7. נראה לומר "אחיזת קבר", קצה חלקה. שים לב ש"אחוזת קבר" כתוב בכל הפרשה בכתיב חסר: "אחזת קבר". ראה הערה 13 להלן. בהמשך המדרש נראה שבני חת אומרים לאברהם: "מתים הרבה" (אולי בבית הקברות לגרים כהצעת רמב"ן), אבל אברהם מסתפק במת אחד, במתו - אשתו המוטל(ת) כעת לפניו. נראה שגם מדרש זה, שלכאורה פתח בגישה תקיפה יותר, הולך ומתרכך בהדרגה.
  8. כבר קדמו אנשי סדום לבני חת (הכל עפ"י המדרש) בכבוד הגדול שהם מוכנים לעשות לאברהם. ראה בראשית רבה מב ה, אחרי ניצחון אברהם על ארבעת המלכים והשבת הנפש והרכוש לסדום: "... ועשו לו בימה גדולה והושיבו אותו למעלה ממנה והיו מקלסין לפניו ואומרים: שמענו אדוני נשיא אלהים אתה בתוכנו. אמרו לו מלך את עלינו, נשיא את עלינו, אלוה את עלינו, אמר להם אל יחסר העולם מלכו, ואל יחסר העולם אלוהו". לא תודה, אומר אברהם. אחוזת קבר אני צריך ולא כבוד. ואם נשיא ומלך אני, אז ודאי לא קבורה בחלקות גרים. ודאי שמגיע לי אחוזת קבר משלי.
  9. ואחרי הכל, אחרי התקיפות שהתפוגגה בדרך, אחרי דחיית קבורת הגרים, גם נכונות מזער זו של "במבחר קברינו" היא בשורה טובה. פתרון אחד כבר יש, שרה לא תקבר על אם הדרך, במדבר או בחלקת גרים, כי אם בחלקת קבר מסודרת. אבל המשא ומתן נמשך.
  10. עניין זה שאברהם 'מאיים' שאם לא יתנו לו חלקת קבר יקבור את שרה בארון, לא ברור לנו ונשמח לשמוע לקח טוב מפי שואבי המים. אולי הכוונה לקבורה בשדה על פני מערת קבורה חצובה מכובדת.
  11. כאן מתחיל השלב השני והמורכב במשא ומתן. עד כאן, דברי נימוסין וגינוני כבוד, מכאן ואילך - מו"מ ענייני. אנחנו מנסים לבנות תמונת רצף ולפיכך מדלגים ממקרא למדרש וממדרש לפרשני המקרא, דבר שאולי אין נכון לעשות. אך זה מה יש, דברי תורה (ומדרש ופרשנות) עשירים במקום אחד ועניים במקום אחר (ירושלמי, ראש השנה, פרק ג). שוב שתי הגישות לפנינו, הפעם מאותו בית יוצר – רמב"ן. מצד אחד, גישה תקיפה: "אני לא אקבור מתי בקבר אחר, אבל אם רצונכם שאקבור מתי פגעו לי בעפרון ... כי אם לא תעשו כן אקברנו בארון". מצד שני, גילוי קלף של חולשה שהמת מונח לפניו ויש לקוברו: "מתי אשר הוא לפני ואני צריך למהר לקברו". או שמא נאמר שגם זה קלף של תקיפות משום שלא היה מקובל להשהות קבורת מת בתרבות עמי הארץ, ואברהם מנצל זאת. (ובניגוד לגישת הגמרא, ראה הערה 2 לעיל). אברהם לא מביא את מתו פיסית למשא ומתן, אבל הוא כל הזמן נמצא ברקע.
  12. וכן הוא בשכל טוב (בובר) בראשית פרק כג: "ופגעו לי. מלשון בקשה". רמב"ן מסביר את פשר הדיבור העקיף, דרך אנשי העיר, אל עפרון, שהיה "עשיר ונכבד" ואגב כך נראה שנכנס "לשדה מוקשים" בעצם השוואת המקרה שלנו עם נבות היזרעאלי שסרב למכור את "נחלת אבותי" לאחאב מלך ישראל (מלכים א פרק כא). ההקבלה הנוצרת כאן היא נבות-עפרון, אחאב-אברהם. ואחאב מציע לנבות לא רק כסף, כי אם גם אפשרות של קרקע חלופית טובה יותר: "וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ אֶתְּנָה לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה"! עכ"פ, אברהם מציע לעפרון (ולאנשי העיר) שהעסקה תחשב בעצם כמתנה, למרות שישולם בה כסף כדת וכדין, אולי באמת כדי לעקוף את הבעיה של מכירת נחלת אבות. ובכל מקרה, אומר אברהם, אני אראה בזה מתנה וטובה גדולה, גם אחרי שאשלם טבין ותקילין. והכל בדרך עקיפה, דרך אנשי העיר. אולי פרטים אלה, של מתנה ועקיפה, חסרו אצל אחאב שבא בכח המלוכה ולא בעורמת המשא ומתן. ועדיין דברי רמב"ן אלה צריכים עיון.
  13. התפללו לפניו עלי. רמב"ן לא מזכיר מדרש זה, אבל נראה שהוא בונה עליו וממשיך אותו ביודעין או בלא יודעין. אברהם הופך את אנשי העיר למתווכים. הוא משתף אותם בדאגתו, רצונו ותקוותו למצוא חלקת קבר. אולי אפילו מבין בחכמתו שגם עפרון אוהב תיווך זה. זה נותן לו יוקרה וכבוד. אנשי העיר יהיו "חייבים לו" אם ייעתר להם. אנשי העיר, לעומת זאת, מרגישים שיש להם מעמד ותפקיד. הם באמצע, בלב המשא ומתן. נראה שאברהם מתמרן באופן מתוחכם מאד בין עפרון ובין אנשי בני חת.
  14. בכתיב חסר ואז ניתן גם לקרוא: יָשַׁב.
  15. וכן פירש רש"י בעקבות המדרש: "אותו היום מנוהו שוטר עליהם, מפני חשיבותו של אברהם שהיה צריך לו עלה לגדולה". האם הכל ענין של כבוד לאברהם? ראה מדרש רבה בסימן הקודם, הבאנוהו לעיל, שלאברהם הם אומרים: "נשיא אתה עלינו, אלוה אתה עלינו" ובמקביל הם ממנים את עפרון לשופט ומושל (אַרְכִיסְטְרָטֵגוֹס), האם רק ענייני כבוד כאן, או שמא שאם באים לעשות עסקת מקרקעין ולמכור נחלת אבות, עדיף שהמושל יעשה זאת, הסמכות שעליה אין עוררין? רש"י הנשען על המדרש מדבר רק על "חשיבותו של אברהם" ואינו מזכיר במישרין את פעולת המכירה. אבל המדרש אומר במפורש שמינו את עפרון לתפקיד, כדי לאפשר את המכירה. האם מכאן נלמד ששני הצדדים ידעו לקראת מה הם הולכים והיה כאן רק טקסיות ותהליך נדרש של משא ומתן כמקובל במזרח?
  16. אנשים שאבדו ואינם עוד איתנו ולא נמצא כמותם. ביטוי שגור בהספדים. הפועל שכ"ח בארמית – מצוי (שכיח) ולא בעברית.
  17. ראה מקבילה למדרש זה בגמרא בבא בתרא טז ע"א. נעשה הפסקה בכל תהפוכות המשא ומתן המפורט והקשה עם עפרון (גם עפ"י פשט הפסוקים, בלי כל המדרשים והפירושים) ונחשוב על פן אחר של כל הסיפור שמן הסתם ליווה את אברהם כל העת. איה הבטחת הקב"ה? למה הוא צריך להקדיש כל כך הרבה כוחות ותעצומות נפש על מנת לזכות בחלקת קבורה קטנה לאשתו? מי הם בני חת אלה שאני צריך להתרפס לפניהם ולהתחכם עליהם? זה ללא ספק אחד הניסיונות הקשים בהם עמד אברהם שכמעט כל המפרשים והמדרשים מתעלמים ממנו. כולם, מסכימים שהעקדה היא הניסיון העשירי החותם, ראה דברינו עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו בפרשה זו. רק רבינו יונה בפירושו למשנה אומר: קניית שדה מערת המכפלה היא הניסיון האחרון, אחרי ניסיון העקדה! אולי גם קשה לא פחות ממנו. לנהל מו"מ עיקש עם תושבי הארץ שמוכנים לתת לאברהם את כל הכבוד שבעולם, רק לא פיסת קרקע, רק לא אחיזה בארץ. ובה בעת לנהל שיח פנימי סמוי ושקט עם הקב"ה: למה אני צריך לעבור את כל הסאגה הזו? איה כל הבטחותיך ריבונו של עולם? ואברהם לא מהרהר אחר מידותיו של הקב"ה ומבין שאחרי כל ההבטחות והשבועות, רק במעשים ובהשתדלות עצומה תיקנה הארץ. נחזור לקניית מערת המכפלה.
  18. באמצע המשא ומתן, אנו מתוודעים לראשונה לשם: מערת המכפלה. כבר מפשט הפסוקים אנו למדים שאברהם לא סתם בא לבקש "אחוזת קבר", ולא בכדי גם דוחה את ההצעות "במבחר קברינו קבור את מתך", שהרי הפסוקים אומרים: " ... שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר: וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת קָבֶר". משמע שאברהם שם עינו על מקום מסוים, על "מערת המכפלה", או כפי שהיא נקראת בהמשך בסיום העסקה (פסוק יט): "מערת שדה המכפלה", היינו לא המערה היא כפולה (ראה רש"י, אבן עזרא ורמב"ן על פסוק ט), אלא השדה (ורשב"ם על הפסוק אומר שהבקעה כולה, בה היו השדה והמערה, הייתה כפולה). עד כאן פשט הפסוקים. ובאמת, מדוע רצה אברהם דווקא מערה\שדה אלה? בא המדרש ומלמד אותנו שכבר שרה נתנה עיניה על המקום. היא זו שחגרה מתניה וזממה את שדה המכפלה, רק לא הספיקה לקיים את "ותקחהו" ואברהם הוא שהשלים את משאלתה. אברהם לא רק בא לקבור את המת, אלא גם לקיים את דבריו ("מצוה לקיים דברי המת", כתובות ע ע"א וכן רבים). האם שרה תכננה את מקום קבורתה? ראה הערה 4 לעיל שאברהם זקן וקורא לעצמו גר תושב משום ששרה שוב איננה איתו. ניתן ליצור חיבור יפה בין מדרש תנחומא זה ובין אגדת בראשית (בובר) שהבאנו בסוף הערה 4 לעיל!
  19. שום מתנה, ברורה ופומבית ככל שתהיה, אינה שווה כמו מכירה קניינית. אברהם אפילו מעכב את קבורת שרה, אחרי השלמת העסקה, עד שתוברר חזקתו ובעלותו על השדה. מה גם שבסוף הוא קונה לא רק אחוזת קבר כי אם חלקת שדה בה ניתן לזרוע ולטעת. בכך מצטרף רמב"ן לקו שרש"י מוביל שבשלב זה של המו"מ עפרון מעדיף לתת מתנה ולא למכור ולכך אין אברהם מסכים. ואלה דברי רש"י (בתשובת אברהם לעפרון בפסוק יג): "אך אם אתה לו שמעני - אתה אומר לי לשמוע לך וליקח בחנם, אני אי אפשי בכך, אך אם אתה לו שמעני הלואי ותשמעני: נתתי - ... מוכן הוא אצלי והלואי נתתי לך כבר". אין שום הסכמה מראש בין אברהם ועפרון ולוא בשתיקה. הכל משא ומתן אמיתי ונוקב.
  20. המקום והזמן הולכים ואוזלים ואנו עושים "קיצור דרך" לשורה התחתונה של המשא ומתן הארוך ומפותל הזה.
  21. משלי פרק כח פסוק כב: "נִבֳהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ".
  22. לא רק אנחנו מבצעים "קיצור דרך" ומדלגים על יתרת המשא ומתן, גם מדרש זה, ואחרים שנראה, "חותכים" את כל סיפור המקרא ומתארים את כל העניין כמשא ומתן ישיר, קצר ולעניין בין אברהם ועפרון. והכל, על מנת להציג את דמותו של עפרון כתאב ממון וכאיש רע שנבהל להון, כדברי הפסוק במשלי.
  23. שם של אמורא, נקרא גם בן מארא או מאדא במקבילות תנחומא, שמופיע רק כאן ואיננו יודעים עליו דבר. מאמר אחד נשאר ממנו.
  24. ראה בבא מציעא פז ע"א: "ואל הבקר רץ אברהם - אמר רבי אלעזר: מכאן שצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה, רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים. מנלן - מעפרון. מעיקרא כתיב: ארץ ארבע מאות שקל כסף ולבסוף כתיב: וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון את הכסף אשר דבר באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עבר לסוחר - דלא שְׁקַל מיניה אלא קַנְטָרֵי, דאיכא דוכתא דקרי ליה לתיקלא קנטירא". קַנְטָרֵי הם מטבעות מובחרים, סלעים גדולים ושלמים, שהם מטבע עוברת לסוחר בכל מקום (ראה רש"י ושטיינזלץ בגמרא שם), בפרט באותה תקופה שלא היו עדיין חותמות על המטבעות, או שמא אדרבא, שהיה חותמו של אברהם על מטבעות אלה ולכן התקבלו בכל מקום. ראה מדרש בראשית רבה לט יא:"ארבעה הם שיצא מוניטין שלהם בעולם" ואברהם הוא אחד מהם.
  25. הרבה כתיב חסר יש בפרשה זו של מכירת שדה המכפלה וכבר ראינו כמה מהם לעיל. גם המילה "וישקול" בפסוק שהוא דורש:  "וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף", כתובה בכתיב חסר. ומה זה ילמדנו? עכ"פ, קבוצה רחבה של מדרשים (בעיקר מדרשי ילמדנו-תנחומא, ראה למשל תנחומא בפרשת משפטים ה) מקצרת ועולה ומציגה את כל העניין כתהליך חד ומעשי של איש תאב ממון עם איש המשתוקק לחלקת שדה וקבורה בארץ ישראל. וכל המשא ומתן שבתורה לא חשוב כמסר הקצר והמוסרי של "ילמדנו".
  26. על הפסוק שזה עתה דרשנו: "נבהל להון", הנה שוב מדרש אחר המחזיר אותנו לאסטרטיגוס ולמשולש המורכב של אברהם, עפרון ובני חת שאולי גם הם צד בעניין וסייעו במישרין או בעקיפין, במודע או שלא במודע לאברהם ברכישת מערת שדה המכפלה.
  27. בסוף ספר בראשית חוזרת ונזכרת מערת המכפלה, אשר הפכה לאחוזת קברי אבות האומה: משרה שאליה הצטרף אח"כ אברהם, דרך יצחק שהצטרף אף הוא לרבקה (ראה דברינו מות יצחק ורבקה בפרשת וישלח), וכעת יעקב אשר מבקש להיקבר בארץ ולהצטרף לאה אשתו הראשונה (לא אל רחל). "אני נאסף אל עמי", אומר יעקב, "קברו אותי אל אבותי" – עם אבותי מפרשים המפרשים. "שאוני אל אבותי" מצווה יעקב את בניו, מפרש רמב"ן. ואח"כ מה? מה יהיה? סתם יעקב ולא פירש, רק יוסף בנו אומר: "פקד יפקוד אלהים אתכם". ונותרה מערת המכפלה והשדה אשר סביבה יתומה ועזובה בארץ כנען מצפה מתי ישובו אליה מי שהובטחה לאבותם הארץ, אך הם כעת חוזרים למצרים. השדה והמערה שכל כך השתדל אברהם לקנותם.