מועדי ישראל

וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן בִּי אֲדֹנִי וְיֵשׁ ה' עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל־זֹאת וְאַיֵּה כָל־נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ־לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ ה' וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ ה' וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף־מִדְיָן: (שופטים פרק ו פסוק יג).¹

כִּי אָמְרוּ עָזַב ה' אֶת־הָאָרֶץ וְאֵין ה' רֹאֶה: (יחזקאל פרק ט פסוק ט).²

אֱלֹהִים בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ־לָנוּ פֹּעַל פָּעַלְתָּ בִימֵיהֶם בִּימֵי קֶדֶם: (תהלים מד ב).³

 

בראשית רבה לו א פרשת נח – דור המבול

"ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה" (בראשית ט יח). "והוא ישקיט ומי ירשיע? וְיַסְתֵּר פנים ומי ישורנו? ועל גוי ועל אדם יחד" (איוב לד כט) – דרש ר' מאיר: "והוא ישקיט" – מעולמו, "יסתר פנים" – מעולמו. כדיין שמותחים כילה על פניו ואינו יודע מה נעשה מבחוץ. כך אמרו דור המבול: "עבים סתר לו ולא יראה" (איוב כב יד).⁴ אמרו לו: דייך מאיר! אמר להם: ומה הוא שכתוב "והוא ישקיט ומי ירשיע"? אמרו: נתן שלווה לדור המבול … ומה שלוה נתן להם? "זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם" (איוב כא ח).⁵

תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ז הלכה ג – אין חנופה לפני המקום

אמר רבי פינחס: משה התקין מַטְּבֵּעָהּ של תפילה: "האל הגדול הגיבור והנורא". ירמיה אמר: "האל הגדול הגיבור" ולא אמר הנורא.⁶ למה אמר הגיבור? לזה נאה לקרות גיבור שהוא רואה חורבן ביתו ושותק. ולמה לא אמר נורא? אלא שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: "נורא אלהים ממקדשיך" (תהלים סח לו).⁷ דניאל אמר: "האל הגדול והנורא" ולא אמר הגיבור – בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו? ולמה אמר הנורא? – לזה נאה לקרות נורא, בנוראות שעשה לנו בכבשן האש.⁸ … ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו?⁹ אמר רבי יצחק בן אלעזר: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי ואינן מחניפין לו.¹⁰

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא לא ותאמר ציון – אבא, אבא הגבה ידך ואחיה

משל לגיבור שהיה עובר בנהר ובנו עמו. היה הגיבור תופס בידו של בנו ומעבירו עמו. באה השיבולת לשטוף את הבן. אעפ"י כן היה אביו תופש בו, אלא שהיתה השיבולת עוברת על ראש הבן. התחיל הבן צועק מלמטן: אבא! אילולי שאתה מחזיק בי, כבר הייתי שטוף ביד השיבולת ומת. אלא מה הנייה שאני עומד ומתבלע במים? אלא אם תבקש אתה שאחיה, הגבה ידיך ואני אחיה.¹¹

מסכת גיטין דף נח עמוד א – זעקתה של צפנת בת פניאל

אמר ריש לקיש: מעשה באשה אחת וצפנת בת פניאל שמה, צפנת – שהכל צופין ביופיה, בת פניאל – בתו של כהן גדול ששימש לפני ולפנים, שנתעלל בה שבאי כל הלילה. למחר הלבישה שבעה חלוקים והוציאה למוכרה. בא אדם אחד שהיה מכוער ביותר, אמר לו: הראני את יופיה, אמר לו: ריקא! אם אתה רוצה ליקח קח, שאין כיופיה בכל העולם כולו, אמר לו: אף על פי כן. הפשיטה ששה חלוקים, ושביעי קרעתה ונתפלשה באפר, אמרה לפניו: ריבונו של עולם, אם עלינו לא חסת, על קדושת שמך הגיבור למה לא תחוס?¹²

פסיקתא דרב כהנא ראש פסקא יז – ותאמר ציון עזבני ה' ואדני שכחני

"אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה עִם־לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי: הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח אֲדֹנָי וְלֹא־יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד: הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ גָּמַר אֹמֶר לְדֹר וָדֹר" (תהלים עז ז-ט).¹³ ר' חנינא בר פפא אמר: נגמר אותו הדבר שדברת למשה בסיני: "וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם".¹⁴ ור' סימון אמר: הא חסילה (מחוסל) והא מסכמה (מוסכם) עם ירמיה שאמר: "כי אספתי את שלומי מאת העם הזה נאום ה' את החסד ואת הרחמים" (ירמיה טז ה).¹⁵ "השכח חנות אל אם קפץ באף רחמיו סלה" (תהלים שם בהמשך), השכחת שאתה חנון, אל חנון ורחום ה' ארך אפים … ¹⁶

ויקרא רבה פרשת שמיני, פרשה יא סימן ז

ר' יעקב בשם ר' אחא: … "וְחִכִּיתִי לַה' הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב וְקִוֵּיתִי־לוֹ" (ישעיהו ח יז) – אין לך שעה קשה כאותה שעה שנאמר בה: "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" (דברים לא יח).¹⁷ מאותה שעה: "וקויתי לו", "כי לא תשכח מפי זרעו" (שם כא). ומה הועיל? "הִנֵּה אָנֹכִי וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן־לִי ה' לְאֹתוֹת וּלְמוֹפְתִים בְּיִשְׂרָאֵל מֵעִם ה' צְבָאוֹת הַשֹּׁכֵן בְּהַר צִיּוֹן" (ישעיה ח יח).¹⁸

מחלקי הדמעות

מים אחרונים: ראה דברינו הטיחו דברים כלפי מעלה בפרשת שלח לך.

עַל הַנִּסְפִּים וְעַל הַמִּשְׂרָפוֹת

עַל הַבְּכִיּוֹת וְעַל הַזְּעָקוֹת

עַל קוֹלוֹת הָעַנּוֹת

שֶׁלֹּא זָכוּ לְהֵעָנוֹת

 

עַל הַמּוּמָתִים וְהַמֻּשְׁלָכִים

בְּבוֹרוֹת וּמַחֲנוֹת

בְּעֵת שִׁוַּע זַעֲקָם

עַד נָדַם קוֹלָם

כִּכְלוֹת כָּל הַכּוֹחוֹת

 

עַל גֵּיהִנָּם עֲלֵי אֲדָמוֹת

מַעֲשֵׂה יְדֵי אֻמּוֹת נְאוֹרוֹת

עַל הָעוֹמְדִים מִנֶּגֶד

בְּזָדוֹן וּבְבֶגֶד

שֶׁאָטְמוּ אָזְנַיִם מִשְּׁמֹעַ

וְלֹא רָצוּ לִרְאוֹת

 

עַל מִלְיוֹן יְלָדִים וִילָדוֹת

נְשָׁמוֹת זַכּוֹת וּטְהוֹרוֹת

שֶׁלֹּא זָכוּ

אוֹר לִרְאוֹת

חַיִּים לִחְיוֹת

עַל אָבְדַן כָּל תִּקְווֹת

כִּכְלוֹת גּוּפוֹת וּנְשָׁמוֹת
 

עַל רֶשַׁע לְלֹא גְּבוּלוֹת

עַל עוֹלָם שֶׁאָטַם אָזְנָיו

מִשַּׁוְעַת הַנִּשְׂרָפִים

וְסָתַם נְחִירַיו

מֵרֵיחַ הַכִּבְשָׁנִים

שֶׁלֹּא רָצָה לִשְׁמֹעַ

וְלֹא רָצָה לִרְאוֹת

אֶת הַמַּחֲזוֹת הַנּוֹרָאוֹת

עֲשַׁן אָדָם מִן הָאֲרֻבּוֹת

 

עַל שָׁמַיִם שָׁם

סֻגְּרוּ כָּל חַלּוֹנוֹת

וְעַל הָאָרֶץ שֶׁאֶת הַדָּם

לֹא חָדְלָה לִרְווֹת

וְלֹא נִקְרְעוּ הֵיכָלוֹת לְשֵׁמַע הַזְּעָקוֹת

שֶׁל צַדִּיקִים וְצַדִּיקוֹת, אָבוֹת וְאִמָּהוֹת

 

עַל הַנִּסְפִּים וְעַל הַמִּשְׂרָפוֹת

אַל הַנִּסִּים וְאַל הַנִּפְלָאוֹת

עַל עוֹלָם דּוֹמֵם

שֶׁל רֶשָׁע

שֶׁעָמַד וְשָׁתַק

אֶל מוּל הַפֶּשַׁע

בְּעוֹד עַם שָׁלֵם

נָמֵק וְנִמְחָק
 

וּבְּשׁוֹךְ סְעָרוֹת וּמִלְחָמוֹת

רָאָה הָעוֹלָם אֶת הַזְוָעוֹת

סָתַם אֶת הָאַף, הָפַך דַף

וְחָזַר אֶת חַיָּיו כְּמִקּוֹדֶם לִחְיוֹת