מועדי ישראל

שיר השירים רבה א ט – סעודה לגומרה של תורה¹

"ויקץ שלמה והנה חלום" (מלכים א ג טו) – אמר ר' יצחק: חלום היה עומד על כנו²: חמור נוהק והוא יודע על מה נוהק, צפור מצויץ והוא היה יודע על מה מצויץ. מיד: "ויבוא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית ה' ויעל עולות ויעש שלמים ויעש משתה לכל עבדיו" (מלכים א ב טו)³ – אמר ר' אלעזר: מכאן שעושין סעודה לגומרה של תורה.⁴ אמר ר' יודן: ללמדך שכל מי שמלמד תורה ברבים זוכה ששורה עליו רוח הקודש. שכך עשה שלמה שלמד ושרתה עליו רוח הקודש ואמר ג' ספרים: משלי וקהלת ושיר השירים.⁵

מסכת שבת דף קיח עמוד ב – אביי עושה יום טוב לחכמים

ואמר אביי: תיתי לי, דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה עבידנא יומא טבא לרבנן.⁶

רמב"ן שמות פרק כד פסוק יא – מקור בספר שמות

וטעם וישתו – שעשו שמחה ויום טוב, כי כן חובה לשמוח בקבלת התורה, כאשר צוה בכתבם כל דברי התורה על האבנים: "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך" (דברים כז ז). וכתיב בשלמה (דהי"ב א יב) החכמה והמדע נתון לך וגו', מיד ויבא ירושלם ויעש משתה לכל עבדיו (מ"א ג טו). ואמר רבי אלעזר מכאן שעושין משתה לגמרה של תורה (שיר השירים רבה א ט). ונאמר בדוד אביו בהתנדבם לבנין בית המקדש: "ויזבחו לה' זבחים ויעלו עולות לה' וגו' ויאכלו וישתו לפני ה' ביום ההוא בשמחה גדולה" (דברי הימים א כט כא – כב), ואף כאן ביום חתונת התורה כן עשו.⁷

שו"ת מנחת יצחק חלק ב סימן צג – מנהג ארץ ישראל מול מנהג בבל

ומכאן סמכו לעשות שמחת תורה כמבואר בטור שולחן ערוך (אורח חיים תרס"ט), הרי נאמר בי' מיד ויבא ירושלים שגמר כל התורה מיד ועשה סעודה לגמרה, וגם בשמחת תורה כתב שם בסוף ים של שלמה בהחילוקים שבין בני ארץ ישראל ובין בני בבל (אות מ"ח), דבני בבל עושים שמחת תורה בכל שנה ושנה בחג הסוכות, ובני א"י אין עושים שמחת תורה אלא לשלש שנים ומחצה וביום שישלמוהו, עיין שם.⁸

דברים רבה ח ג – סיומים קטנים

הטיפש הזה נכנס לבית הכנסת ורואה אותם עוסקים בתורה. והוא אומר להם: היאך אדם למד תורה תחילה? אומרים לו: תחילה קורא במגילה ואח"כ בספר ואח"כ בנביאים ואח"כ בכתובים.⁹ משהוא גומר את המקרא שונה את התלמוד ואח"כ בהלכות ואח"כ באגדות.¹⁰ כיון ששומע כך אומר בליבו: אימתי אני למד כל זאת? וחוזר מן השער. אמר רבי ינאי: למה הדבר דומה? לכיכר שהיה תלוי באויר. טיפש אומר: מי יוכל להביאו? ופקח אומר: לא אחד תלה אותו? מביא סולם או קנה ומוריד אותו.¹¹ כך כל מי שהוא טיפש אומר: אימתי אקרא כל התורה? ומי שהוא פיקח מהו עושה? שונה פרק אחד בכל יום ויום עד שמסיים כל התורה כולה.¹²

מסכת אבות פרק ב משנה טז – לא עליך המלאכה לגמור

הוא היה אומר לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה. אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא.¹³

מדרש משלי (בובר) פרשה יד – משה לא סיים את התורה

אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן: באותה שעה בקשו כל ישראל לרגום את יהושע באבנים, אילולי שירד עמוד הענן והפסיק בינו לבין ישראל. אמרו ישראל למשה: סיים לנו את התורה. נשתכחו המסורות ממשה ולא היה יודע מה להשיב. והיה משה נכשל ונופל על פניו ואמר: רבש"ע טוב מותי מחיי.¹⁴

מסכת תמורה דף טו עמוד ב – אחרי משה גמירה של לימוד והתחדשות

תנן התם: משמת יוסף בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכולות – איש שהכל בו. ואמר רב יהודה אמר שמואל: כל אשכולות שעמדו להן לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר היו למדין תורה כמשה רבינו, מכאן ואילך לא היו למדין תורה כמשה רבינו.¹⁵ והאמר רב יהודה אמר שמואל: שלושת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה! דאישתכח להו – אישתכח, ודגמירן להו – הוו גמירי כמשה רבינו.¹⁶

פירוש מלבי"ם תורה אור דברים לג ב פרשת וזאת הברכה – גמר הקבלה

"ואתה"¹⁷ – הוא הזמן הרביעי שהוא עת כריתת ברית ערבות מואב כמו שכתבנו שאחרי שנהיו עובדי ה' מאהבה התעוררו מעצמם לברית ההיא לקבל עליהם ועל זרעם, לשמור את כל דברי התורה, וגם נכנסו בְּעָרֵבוּת על אחרים. ומעת הזאת הסכים ה' להשכין שכינתו בתוכם לעולם. ששורש את"ה יורה בכל מקום על התמדת הדבר ההוא שמה:¹⁸ … ואחרי גמר משנה התורה נִתְכַּנוּ בשם עם קדוש כמו שכתוב: "וה' האמירך היום וגו' ולהיותך עם קדוש וגו' ". (דברים כז) … כי רוב התורה נתן ה' בסיני ובחורב והרבה בכל הל"ח שנים, ובעת משנה התורה נתוספו הרבה דינים, וגם בעת ברית ערבות מואב נתחדשו דברים. וגם מפני שהברית הזאת הוא ע"י התעוררות ישראל וקבלו מאהבה. והוא גמר הקבלה על כל התורה נחשב כאילו קבלו אז.¹⁹

מסכת פסחים דף סח עמוד ב – חגיגה בעצרת, בשבועות – מתן תורה

רב יוסף ביומא דעצרתא אמר: עבדי לי עגלא תלתא. אמר: אי לא האי יומא דקא גרים, כמה יוסף איכא בשוקא?²⁰

חג שמח

שישו ושמחו בשמחת תורה

מחלקי המים