בראשית רבה מט י פרשת וירא – למי הקב"ה מחריש
"וַיֹּאמֶר ה' אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם" (בראשית יח כו). – רבי יודן ורבי יהודה בר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמרו: "כִּי אֶל אֵל הֶאָמַר נָשָׂאתִי לֹא אֶחְבֹּל" (איוב לד לא).1 "לא אחבול" – איני ממשכנם, כמו מה שכתוב: "אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ" (שמות כב כה). והם חובלים עלי דברים ואומרים: אינו דן כשורה. "בִּלְעֲדֵי אֶחֱזֶה אַתָּה הֹרֵנִי אִם עָוֶל פָּעַלְתִּי לֹא אֹסִיף" (איוב לד לב) – חוץ ממני, לֵךְ פַּשְׁפֵּשׁ הדין. "ואם טעיתי" – אתה הוֹרֵנִי, "אם און פעלתי: – עם הראשונים, "לא אוסיף" – עם האחרונים.2
"לא לוֹ אַחֲרִישׁ בַּדָּיו וּדְבַר גְּבוּרוֹת וְחִין עֶרְכּוֹ" (איוב מא ד).3 "לא אחריש בדיו" – לך אני מחריש וִלַבַּדִים היוצאים ממך: לאברהם שהוא אומר: "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע" (בראשית יח כה), ולמשה שהוא אומר: "למה ה' יחרה אפך בעמך" (שמות לב יא), וליהושע שהוא אומר: "אֲהָהּ אֲדֹנָי ה' לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הַיַּרְדֵּן לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַאֲבִידֵנוּ" (יהושע ז ז), ולדוד שהוא אומר: "לָמָה ה' תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה" (תהלים י א). "וּדְבַר גְּבוּרוֹת וְחִין עֶרְכּוֹ" – חן ניתן בעריכות שפתים, בשעה שבקש רחמים על הסדומיים.
בחצי השני של הדרשה משתנה כיוון הרוח. הדרשן עדיין דבק בדעה שהקב"ה שופט צדק ולא יחריש אל מול הטוענים אחרת. אבל במשחק הקרי והכתיב "לא" – "לו", הקב"ה מוכן לקבל 'ביקורת אנושית' – שאלות ותמיהות "למה"? וגם קריאות קינה כמו "אהה" וגם אמירה קשה מראש, עוד לפני המעשה, כמו "חלילה לך מעשות כדבר הזה". ומי הוא שאמר את האמירה הקשה "חלילה לך"? אברהם, וממנו למדו משה יהושע ודוד וצדיקי כל הדורות שלא החניפו לבוראם ולא דברו איתו כזב. ועל מי אמר אברהם כל זאת? על אנשי סדום ועמורה! ראו הרחבת הנושא בדברינו הטיחו דברים כלפי מעלה בפרשת שלח לך, חלילה לך מעשות כדבר הזה בפרשת וירא וכן שואה ללא חנופה וללא כזב ביום הזכרון לשואה ולגבורה.
מחלקי המים