הברית עם אבימלך

וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית: (בראשית כא כז).1

 

רשב"ם בראשית פרק כב פסוק א

"ויהי אחר הדברים האלה" – כל מקום שנאמר: אחר הדברים האלה, מחובר על הפרשה שלמעלה …2 אף כאן, אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך לו ולנינו ולנכדו של אברהם ונתן לו שבע כבשות הצאן. וחרה אפו של הקב"ה על זאת, שהרי ארץ פלשתים בכלל גבול ישראל והקב"ה ציוה עליהם: "לא תחיה כל נשמה". וגם ביהושע מטילין על ערי חמשת סרני פלשתים גורל.3 לכן, "והאלהים נסה את אברהם" – קינתרו וציערו כדכתיב: הנסה דבר אליך תלאה, על נסותם את י"י, מסה ומריבה, בחנני י"י ונסני.4 כלומר נתגאיתה בבן שנתתיו, לכרות ברית ביניכם ובין בניהם, ועתה: לך והעלהו לעולה, ויראה מה הועילה כריתות ברית שלך.5

וכן מצאתי אחרי כן במדרש של שמואל: ויהי ארון י"י בארץ פלשתים שבעה חדשים, כתיב: "את שבע כבשות הצאן תקח מידי". אמר לו הקב"ה: אתה נתתה לו שבע כבשות, חייך שבניו עושים שבע מלחמות עם בניך ונוצחין אותן. דבר אחר, חייך שבניו הורגים שבע צדיקים מבניך ואילו הן שמשון חפני ופנחס שאול ושלשה בניו. דבר אחר, חייך שבניו מחריבים שבע משכנות, ואילו הן אוהל מועד וגלגל נוב ושילה וגבעון ובית עולמים תרין. דבר אחר, שארון מחזיר בשדה פלשתים שבעה חדשים.6 ניסה – קונטרארי"אה.7

וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר: (בראשית כ א).8

 

בראשית רבה פרשה נב, סימנים ג-ד

"ויסע משם אברהם" – "חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט" (משלי י ח) – חכם לב, זה אברהם. יקח מצות, לפי שחרב מקומה של סדום ופסקו העוברים והשבים ולא חסר קילורין שלו כלום. אמר: מה אני מפסיק צדקה מביתי? הלך ונטה לו אהל בגרר. ואויל שפתים ילבט – זה לוט שהיה אויל בשפתיו. שהיה צריך לומר לבנותיו: דבר שלקה בו העולם אנו באים לעשות? … הביא עליו לבטי לבוטים. מה להלן: "ולא יבא טמא לכל דבר" (דברי הימים ב כג יח), אף כאן: "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' ". "ויסע משם אברהם" – פנה מפני ריח רע שהיו אומרים לוט בן אחי אברהם בא על שתי בנותיו.9

שכל טוב (בובר) בראשית פרק כ

"ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו מה עשית לנו" – שרימית בנו כך. "ומה חטאתי לך" – שגרמת לי דבר זה. "כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה" – לפרוץ בעריות כמעשה דור המבול ואנשי סדום. "מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי" – שאין אדם עשוי לומר על אשתו שהיא פנויה ולהתירה לאחרים, שהרי אחרים לוקחין אותה והוא נענש. ושמא דימית להענישנו בה שנהפך כסדום.10

בראשית רבה פרשה נד  סימן ג

"והוכיח אברהם את אבימלך" – א"ר יוסי בר חנינא: התוכחת מביאה לידי אהבה, שנאמר: "הוכח לחכם ויאהבך" (משלי ט ח).11 היא דעתו של רבי יוסי בר חנינא שאמר: כל אהבה שאין עמה תוכחה אינה אהבה. אמר ריש לקיש: תוכחה מביאה לידי שלום. "והוכיח אברהם את אבימלך" – היא דעתו שאמר: כל שלום שאין עמו תוכחה אינו שלום.12

וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי13 כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ: וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ עַל אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ: (בראשית כא כג-כה).14

 

רמב"ן בראשית פרק כא פסוק כג

ולשון תשקור לי – בעבור היותו מלך והוא גר בארצו, או שיהיה משקר באהבתו, כי אוהב נאמן היה לו לכבדו ולעשות כרצונו. הלא תראה שלא מצא בו דבר זולתי באר המים אשר גזלו עבדיו, והוא אומר לו: "כחסד אשר עשיתי עמך".15

רד"ק על פסוק כג

והוכיח אברהם – וכיון שבאו בברית ובשבועה טען עליו על אשר עשו לו עבדיו שגזלו ממנו הבאר שחפר בבאר שבע.16

וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם: וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים: (שם שם לג-לד).17

 

בראשית רבה פרשה נד סימן ו

"ויטע אשל בבאר שבע" – רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אמר: אשל – פרדס, שאל מה תשאל: תאנים וענבים ורימונים. ר' נחמיה אמר: אשל – פונדק, שאל מה תשאל: ככר לחם, בשר, יין, ביצים … על דעתו של רבי נחמיה שאמר: אשל – פונדק, אברהם היה מקבל את העוברים ואת השבים, ומשהיו אוכלים ושותים אמר להם: ברכו! והם אומרים: מה נאמר? ואומר להם: "ברוך אל עולם שאכלנו משלו".18 זהו שכתוב: "ויקרא שם בשם ה' אל עולם" (בראשית כא לג). "ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים" – רבים מאותן שעשה בחברון. בחברון עשה עשרים וחמש שנה וכאן עשה עשרים ושש שנים.19

רמב"ן בראשית פרק כו

וטעם וילך יצחק אל אבימלך – כי היה בדעתו לרדת מצרימה והלך אל אבימלך בעל ברית אביו, אולי ייטיב עמו בימי הבצורת ולא יצטרך לירד למצרים. והנה אבימלך מפני בריתו של אברהם לא נגע בו ולא בביתו כלל, אבל אנשי המקום המה בקשו ממנו דרך שאלה על אשתו והוא אמר אחותי היא, ואף על פי כן לא נגע בה המלך ולא איש מאנשיו, כי היו נזכרים בענין אברהם.20

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: בחיפוש חוזר במאגר השו"ת של בר-אילן מצאנו את המדרש הבא, אשר קושר את כל הרעיון שהעקידה הייתה תגובה (עונש) לברית אברהם עם אבימלך, עם ההסתה של השטן הידועה בעקידה. ראה קטע ממדרש זה (דברי השטן לאברהם): " … אף אני מה שיכולתי להשטין השטנתי עליך. אמרתי לפניו: רבש"ע, תקרא לאברהם "אוהבי" שכרת ברית את ערלים? ואתה כתבת בתורה: לא תכרות להם ברית ולא תחנם (דברים ז ב), והוא כרת ברית עם אבימלך, שנאמר: ויכרתו ברית בבאר שבע וג' (בר' כ"א, ל"ב) …" (קטעי מדרשים – גניזה (מאן) ז. קטעים של מדרש על התורה "זו היא שנאמרה ברוח הקודש" עמוד סד). ויש לחקור ולהתבונן במדרש זה במלואו שדרך אגב גם קושר גם את אברהם עם דמותו של איוב. לא נראה לנו שרשב"ם ראה מדרש זה.

עדכון אחרון: 21/10/2018

הערות שוליים

  1. התורה איננה מסתפקת בפסוק זה וחוזרת ומאוששת את דבר הברית במעשה, בשבועה ובמקום שנקרא על שם המעשה עד היום הזה: "... עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם: וַיִּכְרְתוּ בְרִית בִּבְאֵר שָׁבַע ...".
  2. בקטע זה שהשמטנו, מביא רשב"ם מספר דוגמאות, כולל "ויהי אחר הדברים האלה" של מגילת אסתר, שמוכיחים את טענתו שכל ויהי אחר הדברים מקשר את הסיפור שלהלן עם הפרשה שלעיל.
  3. רשב"ם מנסה להביא ראיה שאף הפלשתים הם בכלל העמים שיש מצווה להורישם. שהרי לכאורה, אין הם נמנים ברשימת שבעת העמים אשר הם עפ"י דברים ז א: "הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ" (ובכל המקומות אחרים, שמות יג, כג, לג, במדבר יג, רק שישה עמים, בלי הגרגשי וכבר עמדו על כך חז"ל, ראה ויקרא רבה יז ו). בכל המקומות האלה, אין פלשתי. רשב"ם יכול היה לכאורה להביא ראיה מפסוק בתורה כמו זה שבשמות כג לא: "וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ". אך הוא מעדיף משום מה פסוק מיהושע פרק יג, שם יהושע שזקן כבר, מצווה את בני ישראל להמשיך ולהוריש את הארץ ולהשלים את הכיבוש שהוא החל בו ולא סיים. ואלה דברי הפסוקים שם: "זֹאת הָאָרֶץ הַנִּשְׁאָרֶת כָּל גְּלִילוֹת הַפְּלִשְׁתִּים וְכָל הַגְּשׁוּרִי: מִן הַשִּׁיחוֹר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם וְעַד גְּבוּל עֶקְרוֹן צָפוֹנָה לַכְּנַעֲנִי תֵּחָשֵׁב חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי וְהָעֶקְרוֹנִי וְהָעַוִּים". והגורל עליו מדבר רשב"ם מוזכר בפרק טו ביהושע בעת שחלקו את נחלת שבט יהודה.
  4. ראה גמרא סנהדרין קז ע"א שעל דברים אלה של דוד: "בְּחָנֵנִי ה' וְנַסֵּנִי" (תהלים כו ב, נענש דוד בחטא בת שבע.
  5. מכל הפירושים לעקידה, נראה שזה של רשב"ם הוא אולי החריף והקשה (והטרגי) מכולם. ניסיון העקידה הוא עונש לאברהם על כריתת הברית עם אבימלך, ברית שכריתתה באה בשל יוהרתו של אברהם שזו מצדה באה עקב לידת יצחק. במילים אחרות, בעקבות לידת יצחק מרגיש אברהם שהוא כעת בן שווה זכויות במשפחת עמי הארץ ועקב כך הוא מתחבר אליהם וכורת עמם בריתות. ולא זה הוא ייעודו.
  6. מעניין שרשב"ם מביא דווקא את מדרש שמואל, שהוא מדרש מאוחר ולא את הנוסח הקדום יותר בבראשית רבה נד סימן ד: "ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויאמר אבימלך לאברהם מה הנה שבע כבשות - אמר לו הקב"ה: אתה נתת שבע כבשות בלי רצוני, חייך שאני משהה בשמחת בניך ז' דורות. אתה נתת לו ז' כבשות בלי רצוני, חייך כנגד כן הורגים מבניך שבעה צדיקים ואלו הן: חפני, ופנחס, ושמשון, ושאול וג' בניו. אתה נתת לו ז' כבשות בלי רצוני, כנגד כן בניו מחריבין מבניך ז' משכנות ואלו הן, אוהל מועד וגלגל, נוב, וגבעון, ושילה, ובית עולמים תרין. אתה נתת לו ז' כבשות בלי רצוני, כנגד כן ארוני חוזר בשדה פלשתים ז' חדשים". האם לא היה נוסח בראשית רבה לפני רשב"ם? מה עוד שמדרש בראשית רבה מגדיל לעשות ועושה חשבון של שבעה דורות של עם ישראל כנגד שלושה דורות של הפלשתים, משמע שהם האריכו יותר ימים. ראה שם סימן ב: "א"ר יוסי בר חנינא כתיב (תהלים לח) ואויבי חיים עצמו, מה שניתן לאברהם לשבע דורות ניתן לאבימלך לשלושה. למה לא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים? שעדיין נכדו קיים". ראה גם מדרש אליהו רבה (איש שלום) פרשה ח שהולך בדרך זו: "אברהם כרת ברית עם אבימלך, נתקבצו (לפניו) מלאכי שרת אמרו לפניו: ריבון כל העולמים, אדם יחיד שבחרתה לך משבעים לשונות כרת ברית עם אומות העולם".
  7. חזרנו לדברי רשב"ם. לשיטתו, המילה "ניסה" במשפט "והאלהים ניסה את אברהם", איננו מלשון ניסיון או מבחן, אלא מלשון עימות ותגובה נגדית (קונטרה). המדרשים מותחים בקורת על הברית עם אבימלך, בפרט כזו שהיא לאורך זמן ומונעת מצאצאיו של אברהם לממש זכותם על הארץ. אבל הקשר לעקידה והצגתה כעונש הוא כולו של רשב"ם. ראה המשך פירושו שם על ארץ המוריה שהיא בעצם ארץ האמוריה, היינו ארץ האמורי.
  8. על מנת להבין את הברית של אברהם עם אבימלך, צריך להסתכל על תמונה רחבה יותר. מפגש אברהם עם אבימלך שסופו בברית שכרתו בבאר שבע (פרק כא), שהוא ענייננו הפעם, הוא המשך של הסיפור המתחיל בפרק כ הקודם. לאחר הפיכת סדום, אברהם עוזב את גב ההר ויורד דרומה לארץ פלשתים. שם מתרחש גם האירוע של שרה שנלקחת לביתו של אבימלך, לאחר שאברהם אומר שהיא אחותו, בדומה למה שכבר אירע לו במצרים.למה יורד אברהם לארץ פלשתים? האם יש לזה קשר עם הפיכת סדום?
  9. אסון מהפכת סדום מותיר חלק גדול ממה שלימים נקרא נחלת יהודה, שומם וחרב. "כגן ה' כארץ מצרים" הפך ל"קיטור הכבשן". לא היה זה רק חורבן פיסי, אלא גם חורבן רוחני, מקום לרינון הבריות ולשם רע. ראו מה יצא מאותה משפחה עברית מהגרת שבאה לכאן! חברו לאנשי סדום החטאים ולאחר הפיכת סדום, עוד הוסיפו מעשה ניאוף ועריות אולי מהחמורים ביותר. משכב אב עם בנותיו. (ולא מועילה ללוט טענת שכרות). הדברים פוגעים גם בשמו ובמעמדו של אברהם! הוא ששם נפשו בכפו להציל את בן אחיו במלחמה בה הוחזר הרכוש לערי סדום. מה יגיד כעת? אין לי בן אח? אין לאברהם מה לחפש יותר בחבל יהודה וגב ההר והוא נאלץ למצוא לו מקום אחר. הוא הולך לגרר, בירת חבל פלשתים באותה העת. שם הוא מוצא מקלט והתחלה חדשה. ראה גם דברי רש"י (בראשית כא לד): "ויסע משם אברהם - מפני בושה של לוט ובא לארץ פלשתים". לא בכדי אומר לו אח"כ אבימלך: "כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ" (בראשית כא כג). אבל גם אם נתעלם מהצד השלילי ונסתכל על מסעו של אברהם מגב ההר אל שפלת הנגב במשקפיים חיוביות יותר, "פסקו העוברים ושבים". אין לאברהם למי להתחבר ולפעול בצדקה. אין יוצא ובא באוהליו. זה אברהם שמפיץ את תורת ה', מי שבורך שיהיה אב להמון גויים. בארץ פלשתים, בגרר, הוא מוצא כר פעולה חדש. שם הוא נוטה את אוהלו המפולש הפתוח לכל עבר. שם הוא נוטע את אשל אברהם. אבל אנחנו נסחפים ומקדימים את המאוחר. נטיעת האשל היא לאחר הברית. נראה אותה בהמשך.
  10. לאבימלך יש טענות קשות על התנהגותו של אברהם בפרשת שרה השנייה (הראשונה הייתה עם פרעה בפרשת לך לך), כשהוא אומר אחותי היא ולא מספר שהיא אשתו. לאבימלך יש טענות קשות שנראות על פניהן כצודקות, הן כלפי הקב"ה והן כלפי אברהם. ראה דברינו הגוי גם צדיק תהרוג בפרשה זו. וכאן הטענות הן כלפי אברהם. טענות העולות בברור מפשט הפסוקים במקרא (פרק כ פסוקים ט-יג). אך המדרשים מגדילים לעשות ומחברים את העניין עם הפיכת סדום שאולי כבר נשכחה מאיתנו, אך היא בפרק יט הסמוך. ראה גם פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק כ: "ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו מה עשית לנו ומה חטאתי לך כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה. א"ר חנן: לפי שהיו רואין עשנה של סדום עולה ככבשן האש, אמרו: תאמר אותן האנשים שנשתלחו לסדום באו לכאן לשחתה? לכך נאמר: מה עשית לנו: מעשים אשר לא יעשו". וכך מפרש גם חזקוני בפרק כ פסוק ח.
  11. ראה הפסוק המלא במשלי שם: "אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ". מכאן אנו למדים שאבימלך היה בעיני אברהם (עפ"י המדרש) חכם, ודאי איננו לץ שחבל לנסות להוכיחו.
  12. בפרשת בארות המים נסגר המעגל, והיתרון המוסרי שהיה לאבימלך על פני אברהם מתאזן. זה כמעט והכשילו באשת איש וזה גזל את מימיו. הצד השווה, ששניהם אינם מהססים להוכיח זה את זה ולדבר זה עם זה נכוחות. האם תוכחה זו הביאה את אברהם ואבימלך לכלל אהבה? אולי כך חושב ר' יוסי בר חנינא (אין הכרח לכך מנוסח המדרש), אבל ריש לקיש מסתפק בשלום. אין צורך באהבה גדולה. מספיק שלום מעשי ויחסי שכנות הוגנים. ראה במדרש שם סימן א: "ויהי בעת ההיא ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו, (משלי טז) ברצות ה' דרכי איש גם איביו ישלים אתו ... זה אברהם שנקרא איש, דכתיב ביה (ישעיה מו) מארץ מרחק איש עצתי, גם אויביו זה אבימלך". השלמה של מי שהיו אויבים. וראה גם ספרי דברים פיסקא ב: "... שהתוכחה מביאה לידי שלום. וכן אתה מוצא באברהם, שנאמר: והוכיח אברהם את אבימלך, מהו אומר? ויכרתו שניהם ברית". השלמה שמעוגנת בברית מעשית.
  13. במקרא, נין הוא בן ונכד הוא בן הבן. ראה איוב יח יט: "לא נין לו ולא נכד בעמו". ומעניין מאימתי הפך נין לבן הנכד בלשון ימינו.
  14. המדרש טורח להדגיש שאברהם "לא מתרגש" מהזכרת החסד של אבימלך שעשה איתו כשבא לגור בארצו ולא קבל את דבריו. ראה בראשית רבה נד ב: "כחסד אשר עשיתי עמך, מה חסד עשה לו? אלא שאמר לו: הנה ארצי לפניך, ואעפ"כ לא קבל עליו". אבל בפשט הפסוקים, אברהם מבטיח להישבע עוד לפני שהוכיח את אבימלך וקיבל גם קיבל את דבריו. קיבל על עצמו להישבע בברית ורק אחרי כן הוכיח אותו. ואולי זה הפשט בפסוקים, לפי הבנת המדרש, לא קיבל - במובן שאמנם אני מסכים אבל יש לנו חשבון פתוח. ואם לא היה אבימלך מקבל את תוכחתו של אברהם, או אם לא היה מחזיר את הבאר? האם גם אז היה אברהם עומד בהבטחתו? מן הסתם, כן.
  15. אבימלך מצפה מאברהם שלא ישקר (ישקור – ואין לו אח במקרא, אבן עזרא) או יכזיב לו, לא רק במעשים, אלא גם ביחס וברגש (לא ישקר באהבתו). לא רק משום שהוא (אברהם) גר בארצו (של אבימלך), ולא רק משום שהוא אבימלך המלך, השלטון המצפה לנאמנות מהגרים בממלכתו, אלא גם משום שאבימלך באמת אהב את אברהם, כבדו והשתדל למלא את רצונו. להוציא את האירוע של באר המים, לא היו לאברהם שום טענות כנגד אבימלך. ראה גם פירוש רש"י על הפסוק: "כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי - שאמרתי לך (לעיל כ טו) הנה ארצי לפניך". אברהם לא מהסס להוכיח את אבימלך, אבל גם אבימלך לא נשאר חייב ומזכיר לאברהם מי הוא שנתן לו מפלט ומקלט בליל סער ומי הוא הסמכות הממלכתית לה חייב אברהם נאמנות. אברהם לא חולק על כך. אדרבא, הטענה על גזל באר המים היא עצמה מכירה בשלטונו של אבימלך, כמי שבכוחו וסמכותו להסדיר עניינים שכאלה. ראה פירוש ספורנו על פסוק כה: "הוכיחו באשר הוא מלך, על הגזל הנעשה בארצו ואין מכלים".
  16. ראה המשך דבריו שם איך יוצאים אברהם ואבימלך "לסיור שטח", "לראות אם הבאר ההיא מגבול באר שבע או מגבול ארץ פלשתים". כל זאת, אחרי הברית. כללו של דבר, חזרנו ובדקנו ולא מצאנו מי מפרשני המקרא (חוץ מרשב"ם) שמבקר את הברית שכרת אברהם עם אבימלך. אדרבא, הברית היא הבסיס להעלאת טענות על מים וגבולות. הגדיל לעשות פירוש חזקוני שבפירושו לפסוק כח מביא את דברי מדרש שמואל או רבה שראינו בתחילת דברינו: "אמר לו הקב"ה אתה נתת לו שבע כבשות, חייך שאני משהה שמחת בניך שבעה דורות", אך בפירושו לפסוק כב אומר שאבימלך מראש הגביל את השבועה לשלושה דורות, ולכך יכול היה אברהם להסכים, שכן זה תואם את ברית בין הבתרים: "ודור רביעי ישובו הנה". נראה שרשב"ם, אכן יחיד בגישתו לברית אברהם ואבימלך.
  17. לאחר כריתת הברית נאחז אברהם בקצה ארץ פלשתים (השווה דברי רמב"ן על פסוק לב מול דברי רד"ק על פסוק כה, באשר לגבולות ארץ פלשתים) וזוכה לשנים רבות של שקט ושלווה ואף קורא משם בשם ה' ומפיץ משם את האמונה באל אחד. נראה שבתקופה זו זכה אברהם לרוב שנות השקט והשלווה בחייו, לפריחה כלכלית ורוחנית, והברית עם אבימלך החזיקה מעמד יפה.
  18. ראה דברינו אשל אברהם בפרשה זו.
  19. ראה גם פירוש רש"י לפסוק לד אשר סוגר את המעגל של תחילת פרק כ: את הליכת אברהם לארץ פלשתים אחרי הפיכת סדום עם ישיבת אברהם בארץ פלשתים ימים רבים, בסוף פרק כא: "ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים - מרובים על של חברון, בחברון עשה עשרים וחמש שנה וכאן עשרים ושש ... שבכל מקומותיו היה כאורח חונה ונוסע והולך, שנאמר (שם יב ו) ויעבור אברם, (שם ח) ויעתק משם, (שם י) ויהי רעב בארץ, וירד אברם מצרימה, ובמצרים לא עשה אלא שלושה חדשים שהרי שלחו פרעה, מיד (שם יג ג) וילך למסעיו, עד (לעיל יג יח) ויבא וישב באלוני ממרא אשר בחברון. שם ישב עד שנהפכה סדום, מיד (שם כ א) ויסע משם אברהם מפני בושה של לוט ובא לארץ פלשתים". סוף סוף, חדל אברהם להיות אורח חונה נוסע והולך, והפך להיות תושב הארץ.
  20. אם נחזור לרשב"ם שבו פתחנו, ההערה העיקרית שיש לנו לומר על דבריו היא מהמקרא עצמו, מפרשת תולדות. בפרשת תולדות יש חזרה מדויקת על מפגש אברהם עם אבימלך, ע"י יצחק בנו. הסיפור חוזר על עצמו כמעט במדויק (להוציא ההבדל של עבודת האדמה של יצחק לעומת רעיית הצאן של אברהם, ראה דברינו יצחק אבינו בפרשת תולדות). שוב יש כריתת ברית ובאר שבע מקבלת שם כפול: גם שבע כבשות וגם שבועה (שהם אולי שורש וסימן אחד). בהקשר עם חידוש הברית ע"י יצחק, ראה גם מדרש שכל טוב (בובר) בראשית פרק כו: "וישכימו בבקר וישבע איש לאחיו. אחוה זו אינו לא לשום קריבות, ולא אחים בתורה ובמצות, אלא אחות ברית שלום, וחידוש השבועה שהיה לאברהם עם אבימלך".