פרשות השבוע

וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי: (בראשית לח כו).¹

שמות רבה ל יט, פרשת משפטים – יהודה דן דין אמת

ולמה נתן הקב"ה כתר ליהודה? והלא לא לבדו הוא גיבור מכל אחיו, והלא שמעון ולוי גיבורים היו, והאחרים? אלא שדן דין אמת לתמר, לכן נעשה דיין לעולם.² משל לדיין שבא דין של יתומה לפניו וזיכה אותה, כך יהודה בא דין תמר לפניו שתישרף והוא זיכה אותה מפני שמצא לה זכות. כיצד? היו יצחק ויעקב יושבים שם וכל אחיו והיו מְחַפִּים אותו.³ הכיר יהודה למקום ואמר אמיתת הדבר ואמר "צדקה ממני" ועשאו הקב"ה נשיא.⁴

תוספתא ברכות פרק ד הלכה יח – יהודה הודה בתמר

מעשה בארבעה זקנים שהיו יושבין בבית שער של ר' יהושע: אלעזר בן מתיא וחנניא בן כינאי ושמעון בן עזאי ושמעון התימני. והיו עסוקין במה ששנה להם ר' עקיבא: מפני מה זכה יהודה למלכות? מפני שהודה בתמר. הוסיפו הן מעצמן: "אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם, להם לבדם נתנה הארץ" (איוב טו יח).⁵ אמר להם: וכי נותנין שכר על העבירות?⁶

מסכת סוטה דף י עמוד ב – הכרה ולא הַלְבָּנָה

אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב, ואמרי לה אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, ואמרי לה אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי: נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים. מנלן? מתמר. "הַכֵּר נא" – א"ר חמא ברבי חנינא: ב"הַכֵּר" בישר לאביו, ב"הַכֵּר" בישרוהו; ב"הכר" בישר –  "הכר נא הכתונת בנך היא" (בראשית לז לב), ב"הכר" בישרוהו – "הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלה".⁷ "נא" – אין נא אלא לשון בקשה, אמרה לו: בבקשה ממך, הכר פני בוראך ואל תעלים עיניך ממני.⁸ "ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני" (בראשית לח כו). – היינו דאמר רב חנין בר ביזנא א"ר שמעון חסידא: יוסף שקידש שם שמים בסתר – זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה, דכתיב: "עדות ביהוסף שמו" (תהלים פא ו), יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא – זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה.⁹ כיון שהודה ואמר: "צדקה ממני", יצתה בת קול ואמרה: אתה הצלת תמר ושני בניה מן האוּר, חייך שאני מציל בזכותך ג' מבניך מן האוּר; מאן נינהו? חנניה מישאל ועזריה.¹⁰ צדקה ממני – מנא ידע? יצתה בת קול ואמרה: ממני יצאו כבושים.¹¹

בראשית רבה פרשה פה סימן יא – הוא והיא צריכים לצאת

"היא מוּצֵאת"¹² – א"ר יודן: מכאן שנאבדו והמציא הקב"ה אחרים תחתיהן, כמו שאתה אומר: "או מצא אבדה" (ויקרא ה כ). א"ר הונא: הוא מוצאת? היא והוא צריכין לצאת! "והיא שלחה אל חמיה לאמר" – בקש לכפוֹר. אמרה לו: הכר נא את בוראך. שלך ושל בוראך הן. "הכר נא למי החותמת" – א"ר יוחנן: אמר לו הקב"ה ליהודה: אתה אמרת לאביך "הכר נא", חייך שתמר אומרת לך "הכר נא".¹³

רשב"ם בראשית לח כו – צדקה יותר ממני

צדקה ממני – יותר ממני. שאני צויתיה לשבת בית אביה עד יגדל שלה. היא השלימה תנאי שצויתיה, אבל אני לא השלמתי לה תנאי שהתניתי לה כי לא נתתיה לשלה בני. וכן על צדקו נפשו מאלהים, יותר מאלהים. וכן בשאול: "ויאמר אל דוד צדיק אתה ממני" (שמואל א כד יז) – יותר ממני.¹⁴

רש"י בראשית פרק לח פסוק כו – יהודה מכיר באבהותו

צדקה – בדבריה: ממני – היא מעוברת. ורבותינו ז"ל דרשו שיצאה בת קול ואמרה ממני ומאתי יצאו הדברים.¹⁵

תלמוד ירושלמי מסכת סוטה פרק ט הלכה ו – שלוש קריאות יש כאן

שלשה מקריות נאמרו בעניין אחד. מה שאמר זה לא אמר זה, ומה שאמר זה לא אמר זה. כיוצא בדבר אתה אומר: "ותאמר הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלה" – עד כאן אמרה תמר. "ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני" – עד כאן אמר יהודה. ורוח הקודש אמרה: "ולא יסף עוד לדעתה".¹⁶

ספרי במדבר פיסקא פח – לא יסף עוד לדעתה

כיוצא בו אתה אומר: "ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני" (בראשית לח כו). והמקום הכתיב על ידו: "ולא יסף עוד לדעתה" (שם) – כיון שידע שכלתו היא לא יסף עוד לדעתה.¹⁷

מסכת סוטה דף י עמוד ב – הקול והקשר לא פסקו

ולא יסף עוד לדעתה – אמר שמואל סבא חמוה דרב שמואל בר אמי משמיה דרב שמואל בר אמי: כיון שידעה – שוב לא פסק ממנה, כתיב הכא: "ולא יסף עוד לדעתה", וכתיב התם: "קול גדול ולא יסף" (דברים ה יח).¹⁸

מסכת סוטה דף ז עמוד ב – משה מבקש רחמים על יהודה

כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר, היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון, עד שעמד משה ובקש עליו רחמים. אמר לפניו: ריבונו של עולם, מי גרם לראובן שהודה? יהודה! "וזאת ליהודה"?¹⁹ מיד "שמע ה' קול יהודה" – על איבריה לשפא.²⁰ ולא היו מכניסים אותו לישיבה של מעלה ברקיע  – ביקש עליו משה: "ואל עמו תביאנו". (ועדיין) לא היה יודע לשאת ולתת בהלכה עם החכמים שם – ביקש עליו משה: "ידיו רב לו". (ועדיין) לא הייתה עולה לו השמועה לפי ההלכה – "ועזר מצריו תהיה".²¹

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: חיבור מדרשים הוא דבר 'מסוכן', אבל יש בו גם אתגר מחשבתי. עפ"י מדרש בראשית רבה פה סימן י תמר הייתה בתו של שם, הוא מלכיצדק עפ"י מסורת חז"ל שעליו נאמר בתורה: "והוא כהן לאל עליון" ולפיכך פסק בתחילה יהודה את דינה לשריפה, כדין בת כהן שזינתה (ויקרא כא ט). לפי מקור זה תמר באה אם כן מבית טוב ויש לה ייחוס מכובד. אפשר לפיכך לתאר את עמידתה כנגד יהודה באמירה "הכר נא", לא כעמידה כנועה ומתרפסת, אלא כעמידה גאה ובוטחת של מי שיודעת שהצדק איתה, מדברת נכוחה ומישירה מבט של 'שווה מול שווה'.