פרשות השבוע

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה': (ויקרא כז א-ב).¹

 

רש"י על הפסוק – דבר שהנפש תלויה בו

כי יפליא – יפריש בפיו. כערכך נפשות – ליתן ערך נפשו, לומר: ערך דבר שנפשו תלויה בו.²

וַיֹּאמֶר יְהוֹאָשׁ אֶל הַכֹּהֲנִים כֹּל כֶּסֶף הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יוּבָא בֵית ה' כֶּסֶף עוֹבֵר אִישׁ כֶּסֶף נַפְשׁוֹת עֶרְכּוֹ כָּל כֶּסֶף אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לֶב אִישׁ לְהָבִיא בֵּית ה': (מלכים ב פרק יב פסוק ה).³

 

רש"י על הפסוק – מעבר למחצית השקל

כסף עובר איש כסף נפשות ערכו – שני כספים יש כאן: "כסף עובר" הוא כסף השקלים שבכל שנה הנאמר בו: "כל העובר על הפקודים" (שמות ל יג ויד). ואיש שיתנדב ערכת נפשו, האומר: ערכי עלי.⁴

אבן עזרא ויקרא פרק כז ב – לנוכח הכהן

יפליא – יפריש ויבאר. בערכך נפשות – הטעם שידור נדר לאמר, אם השם יעשה לי כך, אפדה נפשי כדי ערכי, או ערך בני, או ערך בהמה. וכ"ף בערכך – על דעת כל המדקדקים – נוסף, והטעם בערך.⁵ ויש אומרים כי הכ"ף לנכוח הכהן ויפרש כערכך הכהן (להלן פסוק יב) – כערכך אתה.⁶

מסכת ערכין פרק א משנה א, פרק ב משנה א – לפי נסיבות החיים⁷

הכל מעריכין ונערכין נודרים ונידרים כהנים ולוים וישראלים נשים ועבדים.⁸

אין בערכין פחות מסלע ולא יתר על חמשים סלע.⁹ כיצד? נתן סלע וְהֶעֱשִׁיר – אינו נותן כלום.¹⁰ פחות מסלע והעשיר – נותן חמשים סלע.¹¹ היה בידיו חמש סלעים, רבי מאיר אומר: אינו נותן אלא אחת, וחכמים אומרים: נותן את כולם.¹² אין בערכין פחות מסלע ולא יתר על חמשים סלע.¹³

משך חכמה דברים פרשת ראה פרק טו פסוק ח – הקשר למצוות צדקה

נראה לי רמז למה שאמרו מי שיש לו מאתיים זוז לא יטול מן הצדקה.¹⁴ דבפרשה ערכין כתיב: "ואם מך הוא מערכך" (ויקרא כז ח), הרי דאם הוא מך מחמשים סלעים מקרי "מך". אם כן כשיש מאתיים זוז – המה חמשים סלעים – לאו מך הוא, ואינו נוטל מן הצדקה ומעשר עני.¹⁵

ויקרא רבה פרשה לז סימן ב – ערך נפש בסבלותם

דבר אחר: "כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ" (איוב לד יא)¹⁶ – זה משה, דכתיב: "ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם" (שמות ב יא). מה ראה? ראה מַשׂוֹי איש על אשה וּמַשׂוֹי גדול על קטן וּמַשׂוֹי בחור על זקן. יָשָׁב וְיִשֵּׁב להם סבלותם: בין איש לאשה, בין גדול לקטן, בין בחור לזקן. אמר לו הקב"ה: אתה ישבת וְיִשַּׁבְתָּ לבני סבלותם, חייך שאתה עתיד לֵשֵׁב ולפרש לבני נדריהם: בין איש לאשה, בין גדול לקטן, בין בחור לזקן. זהו שכתוב: "וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל איש כי יפליא לנדור נדר בערכך נפשות לה' ".¹⁷

מדרש תנחומא (בובר) פרשת בחוקותי סימן ו – האדם העורך, שותף לקב"ה

"וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש כי יפליא נדר בערכך נפשות לה' " (ויקרא כז א ב), זה שאומר הכתוב: "כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים" (תהלים פט ז). אמר הקב"ה: כל מי שעושה כמעשי יהא דומה לי. אמר ר' לוי: משל למלך שבנה מדינה והדליק בתוכה שני פנסין. אמר המלך: כל מי שמדליק שני פנסין כאלו, אני קורא אותו אגוסטה ואיני מקנא בו. כך הקב"ה ברא את השמים, ונתן בהם ב' פנסים שיהיו מאירין לעולם: חמה ולבנה … אמר הקב"ה: כל מי שיעשה כאלו, יהא שוה לי, שנאמר: "כי מי בשחק יערוך לה' ", אין הלשון הזה אלא לשון אור, שנאמר: "על המנורה הטהורה יערוך את הנרות" (ויקרא כד ד) …¹⁸

התחיל הקב"ה אומר למלאכי השרת: מי ביניכם עורך לי כשם שישראל עורכים לי, שהייתם אומרים לי מה אנוש כי תזכרנו וגו'? עורכים לי קרבנות, כמה שנאמר: וערך הכהן אותם (ויקרא א יב). עורכים לי שלחנות, כמה שנאמר: ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' תמיד. עורכים לי נפשות, כמה שנאמר: איש כי יפליא נדר בערכך נפשות לה'. הוי: "כי מי בשחק יערוך לה' ".¹⁹

מדרש תנחומא (בובר) פרשת בחוקותי סוף סימן ז – נדר יפתח²⁰

"איש כי יפליא נדר בערכך נפשות לה' " (ויקרא כז א) – זהו שהכתוב אומר: "פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם" (משלי יא ל) – זה התורה, שמתוך שהוא בן תורה הוא לומד היאך לוקח נפשות …

וכן אתה מוצא ביפתח הגלעדי, מפני שלא היה בן תורה איבד את בתו. אימתי? בשעה שנלחם עם בני עמון ונדר, שנאמר: "וידר יפתח נדר לה', והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי". באותה שעה כעס עליו הקב"ה, אמר הקב"ה: אילו יצא מביתו כלב או חזיר או גמל יקריב לפני? זימן לו הקב"ה בתו, שנאמר: "והנה בתו יוצאת לקראתו"… והלוא פנחס היה שם? והוא אמר "לא אוכל לשוב"?²¹ אלא פנחס אמר: אני כהן גדול בן כהן גדול, אשפיל עצמי ואלך אצל עם הארץ? ויפתח אמר: אני ראש שבטי ישראל, ראש הקצינים, אשפיל עצמי ואלך אצל הדיוט? מבין שניהם אבדה ההוא עלובה, ושניהם נתחייבו בדמיה … ²²

כיון שלא מצאו פתח להתיר את נדרו, עלה ושחטה לפני הקב"ה.²³ ורוח הקודש צווחת: נפשות הייתי מבקש שתקריב לפני? "אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי" (ירמיה יט ה). "אשר לא צויתי" – לאברהם שישחוט את בנו, אלא אמרתי לו "אל תשלח ידך אל הנער" … "ולא דברתי" – ליפתח להקריב לי את בתו. "ולא עלתה על לבי" – שיפול מלך מואב ביד מלך ישראל ויקריב לי בנו בכורו, שנאמר: "ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עולה על החומה" (מלכים ב ג כז). מי גרם ליפתח לאבד את בתו? על שלא קרא בתורה. שאילו קרא בתורה לא איבד את בתו, שכתוב: "איש כי יפליא נדר וגו', ואם נקבה היא" (ויקרא כז ד). הרי: "פרי צדיק עץ חיים".²⁴

שבת שלום,

חזק חזק ונתחזק

מחלקי המים

מים אחרונים: ראו פירוש רש"ר הירש לפסוקים בפרשתנו שמנסה לתת משמעות והסבר למספרים שהתורה נותנת לערך כל נפש ומה פשר ההבדל בין המינים והגילים: "מעיזים אנחנו לשער: הבית והמשפחה – איש, אשה וילד – מיוצגים על – ידי מספר שלוש; ואילו החברה מיוצגת על – ידי מספר שתים … נמצא, שהמשפחה והחברה כאחת באות לידי ביטוי על – ידי מספר חמש וכו' ". ראו החשבונות שהוא עושה שם. ולנו נראה שהדגש הוא יותר על האחידות בתוך כל קבוצה, ולא על ההבדלים בין הקבוצות (שניתן להבין אותן במספר דרכים), היינו על כך שלמשל לכל הגברים בין גיל 20 ל- 60 יש ערך קבוע וידוע ואין הבחנה בין דל ועשיר, בין צדיק ורשע, בין תלמיד חכם ועם הארץ, בין נושא משרה רמה ואזרח מן השורה, בין בריא לחולה, בין נאה לכעור וכו'.