פרשות השבוע

מים ראשונים: בפירושו בפרשת תצוה, משתמש רש"י בביטוי "ולבי אומר לי" במשמעות שאין לי הסבר ברור לעניין, אבל נראה לי לומר כך וכך. נראה מקור זה להלן. בעקבות ביטוי לשוני זה, שכנראה רש"י הוא שטבע אותו, עשינו מעבר מהיר על מקורות אחרי רש"י שעשו (ושלא עשו) שימוש בביטוי זה. וכמובן שלא נוכל להביא אלא מעט מן המעט.

רש"י שמות פרק כח פסוק ד – מהו האפוד?

חושן – תכשיט כנגד הלב: ואפוד – לא שמעתי ולא מצאתי בברייתא פירוש תבניתו, ולבי אומר לי שהוא חגור לו מאחוריו, רחבו כרוחב גב איש, כמין סינר שקורין פורציינ"ט בלעז [חגורה] שחוגרות השרות כשרוכבות על הסוסים … לכך אני אומר שעל שם הסינר של מטה קרוי אפוד, על שם שאופדו ומקשטו בו … והחֶשֶׁב הוא החגור שלמעלה הימנו, והכתפות קבועות בו. ועוד אומר לי לבי, שיש ראיה שהוא מין לבוש, שתרגם יונתן (שמואל ב ו יד) ודוד חגור אפוד בד – כרדוט דבוץ. ותרגם כמו כן מעילים – כרדוטין, במעשה תמר אחות אבשלום (שמואל ב יג יח) "כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים".¹

כלי יקר בראשית טו ח פרשת לך לך – לבי אומר וגומר

"במה אדע כי אירשנה". חז"ל אמרו (נדרים לב א) בעבור שאמר אברם במה אדע – נענש ב"ידוע תדע". והשכל ימאן לקבל דרוש זה שיסבלו בניו עונש גדול כזה בעבור האות ששאל אברם … על כן לבי אומר וגומר שגלות מצרים היו לו סיבות אחרות ונחלקו בו חז"ל ותמצא כל הדעות במהר"י אברבנאל כי ידו קבצם …²

עקידת יצחק דברים שער צ (פרשת ואתחנן) – בפרשני ספרד

והנה לבי אומר לי כי עיקר זה הענין הנכבד השרישו משה רבן של נביאים מפי הגבורה ושמו בפינו למען זכור את כל מצות יי' המוטלות עלינו ונוכל להעבירם בכל יום תמיד על רעיונינו במעט מהקושי והטורח. והוא במה שסדר לפנינו לקרוא פרשה קטנה בכל יום תמיד פעמיים שלוש כדי שתהא שגורה בפי עוללים ויונקים, יועילו מאד דבריה וראשי פרקיה. אם מצד הרגילות והבקיאות הנפלא בה ואם מצד היות דבריה ספור מקרים עוברים עלינו תמיד וכו'.³

רש"י מסכת עירובין דף נ עמוד א – בהלכות מעשר בהמה

כגון שטעה וקרא לעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי – קיימא לן דעשירי מעשר, ואחד עשר קרב שלמים. ומה בין שלמים למעשר? שהשלמים טעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק … מה שאין כן במעשר, והשתא דקראן בבת אחת ולא ידע הי עשירי גמור והי אחד עשר שנקרא עשירי – בעו תרוייהו תנופת חזה ושוק וסמיכה. ולבי אומר דאינו מברך על התנופה ועל הסמיכה דלא ליהוי ברכה לבטלה. וְנְסָכִים יביא נסכי קרבן אחד על תנאי, ויאמר: אם זה שלמים – יהיו על זה, ואם לאו – יהיו על חבירו.⁴

האמונה והבטחון לרמב"ן פרק ה – כתורה למשה מסיני

דבר ידוע הוא כי כל תיבה ותיבה של תורה תשתנה כפי השתנות נִקּוֹדָהּ, אף על פי שלא ישתנו אותיות. גם יש תיבות הרבה שאם תנקד אותם בנקוד אחד יהיו כל אותיות שורש בה. ואם תנקד אותם בנקוד אחר ישתנה ענינה … וכן יש לומר כי השם בן ד' אותיות לפי נקודו שיכוין אותו מי שידע לבנות בנינו. אם יכוין על בנין שהנקוד ההוא יורה עליו תקובל תפילתו ויענוהו מן השמים. ואל יהיה זה רחוק בעיניך, כי אילולי שאני חדשתיו מלבי, הייתי אומר שהוא הלכה למשה מסיני.⁵

שו"ת הרשב"א חלק א סימן תיד – על הדורשים במעשה מרכבה

… ואותם אנשים האָנוּשִׁים שאמרת שמגלים פנים לדרוש בראש הצבור בבתי כנסיות במעשה מרכבה. יגלו שמים עוונם על שדורשים דברי הבאי ומפרסמים ברבים שיגעונם. אך אמנם באשר האשמתם על שמגלים מה שכיסה עתיקו של עולם, אומר לי לבי שלא גילו דבר מן הנעלם ואין בידם עוון הגלוי. וסכלותם ומיעוט ידיעתם הצילום מחטאתם. ומה שידרשו מצד הגלוי – מותר, כי ידעתי שלא נגלו דבר מן הנסתר. אך מן התימה הצנועים, איך ימשכו את ידיהם מלהוכיח אותם על פניהם שלא יקלו ראשם לדרוש ברבים דבר שובב מגדל לבב. בין לדעת שעלו במרכבה ודרשוהו ולרבים גילוהו, בין שנלאו למצוא הפתח ובשוא החליפוהו.⁶

ספר אור זרוע חלק ב הלכות אבילות סימן תכב – קבורה לאדם רשע

ואדם ידוע שהא בעל עבירות, לא מיבעיא⁷ שאין מצוה להתעסק בקבורתו אלא שאסור להתעסק בקבורתו … הלכך אומר לי לבי אני יצחק המחבר: שאסור להתעסק בקבורת אדם שידוע שהוא רשע ולא עשה תשובה, אבל אדם בינוני שידוע שאינו רשע, מצוה להתעסק בו ואסור להלינו, אם לא לכבודו כדתנן בפרק נגמר הדין: הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכין אינו עובר עליו בלא תעשה. פירש רבי יהודה בר נתן לכבודו להספידו.⁸

ספר החינוך פרשת שלח מצוה שפו – מצוות ציצית

שורש המצוה נגלה בכתוב, שהיא למען נזכור כל מצוות השם תמיד, ואין דבר בעולם יותר טוב לזכרון כמו נושא חותם אדוניו קבוע בכסותו אשר יכסה בו תמיד ועיניו ולבו עליו כל היום. וזהו שנאמר בו בכתוב [במדבר ט"ו, ל"ט] "וזכרתם את כל מצות ה' ". ואמרו זכרונם לברכה [תנחומא קרח י"ב], כי מלת ציצית תרמוז לתרי"ג מצוות עם צירוף שמונה חוטין שבציצית וחמשה קשרין שבו.⁹ ועוד אומר לי לבי שיש בו רמז וזכרון שגופו של אדם ונפשו הכל לה' ברוך הוא. כי הלבן רמז לגוף שהוא מן הארץ … והתכלת אשר עינו כעין הרקיע ירמוז לנפש וכו'.¹⁰

תרומת הדשן פסקים וכתבים סימן רי – היזק בשעת שמחה

כאשר באו לפני לדין ר' אליעזר בר שלום ור' גרשום בר שלום, וצעק ר' אליעזר על רב גרשום על אשר נגחו ודחפו בעת סיבוב הושענות בחג הסוכות וכיון להזיקו, כאשר היה שונא לו כבר זה ימים ושנים. ונדחף כ"כ עד שנשבר עצמי כתפו ונזקק לרופא לרפואתם. ור' גרשום השיב שסָבַב כמנהג העולם שרגילין בדחיפות בעת הזאת, ואם נדחף ממנו בלא כוונתו להזיקו אירע לי¹¹ … דאם לא כיון להזיקו, אף על גב דודאי נתזק מכחו, היה פטור מכלום, כיון דבשעת שמחה של מצוה הזיק … אמנם רואה אני וגם לבי אומר לי שענין כזה צריך גדר וסייג גדול, שאם ח"ו יארוב איש לרעהו במקום הזה תיבטל מצות הסבוב מפני יראת ההיזק איש מפני שונאו. ואף אם יזיק איש לחבירו בגופו בעת כזאת, עוונו גדול יותר משאם יעשה כזה במקום אחר ובשעה אחרת. האחד, שמזלזל בקדושת בית הכנסת, והשני שעושה מצות הי"ז בעבירה. ¹²

ש"ך חושן משפט סימן צא ס"ק לג – מקורות שנעלמו מעיני הראשונים

… אלמא דאפילו יוצאה מתחת יד חנוני הוי מחלוקת רבנן ור' יודא,¹³ וזהו דלא כפירוש רש"י והרז"ה.¹⁴ אלא ודאי הדבר ברור כדפרישית, דהמשנה ותוספתא וירושלמי וש"ס דילן כולם לדבר אחד נתכונו. ולבי אומר לי שנעלם מכל הנך גדולים התוספתא והירושלמי שהבאתי … ואילו הוי חזי להתוספתא והירושלמי לא היו נכנסים בדוחקים גדולים לפרש המשנה וברייתא בדרכים אחרים דחוקים, והיו מכונים דרך האמת וכמו שפירשתי. ומובטח אני בחסד עליון, כד שכיבנא קא נפקי בעלי המשנה וברייתא וש"ס לאפאי דמתריצנא מילתייהו בקושטא ולית ביה ספיקא וגמגום כלל. וברוך ה' אשר האיר עיני והנחני בדרך האמת. סוד ה' ליראיו.¹⁵

חידושי מהרי"ח מסכת עירובין פרק י משנה יג – טעויות דפוס¹⁶

תוספות יום טוב: "מחזירין רטייה במקדש וכו' ולפיכך אני תמה על מה שכתב הרמב"ם" – עד כאן לשונו.¹⁷ ובאמת היא קושיא חזקה ואי אפשר להולמה. ולבי אומר לי דאיזה תלמיד הוסיף זה בדברי הרמב"ם לפי הנוסחא המשובשת שראה לפניו וכמו הנוסחא שהיה לפני הראב"ד וכמו שהיא ברמב"ם אשר לפני דפוס יסניץ.¹⁸

הון עשיר מסכת מכשירין פרק ב משנה י – הטבע שהטביע בי הקב"ה¹⁹

אם רוב נכרים ודאי …²⁰ . ואני הצעיר²¹ אף כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי, ומכיר אני את ערכי השפל כי מה אני ומה חיי רמה ותולעה לעמוד נגד ראשי עם קדש לסתור דבריהם, מכל מקום, כבר קדמונו רבנן כי כתר תורה מונח לכל כל הרוצה ליטול יבוא ויטול.²² ולכן, אם הייתי שותק במה שנראה לעניות דעתי שאינו מתישב בהיות המגיד קדוש מדבר או אדם גדול בעיני,²³ נראה לי שהייתי נחשב לחנף גדול ומזלזל בתורה בחשבה אותה בעיני פחותה מהאיש המדבר, להיות שלכבודו איני מדקדק בה לראות אם בדקדוק דברה.²⁴

ולכן, נא בלשון בקשה הנני שואל מחילה מהחיים ומהמתים שלא ידונו אותי לכף חובה, כי תורה היא וללמוד אני צריך.²⁵ ולכן בדבר שאיני רואה בו ראיה גמורה או שמץ מנהו מרז"ל הקדושים המקובלים איש מפי איש, אלא סברא בעלמא,²⁶ הטבע אשר הטביע בי הקב"ה מכריחני לצאת ממחיצתי. שאם אין אותה הסברא מתישבת על לבי, אני סותר אותה בראיות הנראות לעניות דעתי, כי באמת לבי אומר לי שאין זו הבנת אותו הענין. ולא חס וחלילה להתגדל להיות גם אני נמנה בין בעלי הסברות הטובות המה אם רעות. שאם דעתי כך הוא, אני מקבל עלי את הדין שלא יאבה ה' סלח לי.²⁷ אבל הוא הוא הבוחן לבות וכליות ויודע כוונתי ובו בטחתי שלמען רחמיו יצילני משגיאות.²⁸

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: מהמחקר הקטן והצנוע שערכנו נראה שאם נסדר את השימוש בביטוי "לבי אומר לי" לאורך הדורות תיוצר מעין פירמידה²⁹ שבקודקוד עומדים דברי רש"י הכפולים בפירושו לתורה ולתלמוד. קומת הביניים הראשונה, היא קומת הראשונים על המקרא ועל התלמוד תהיה ריקה למדי; קומת הביניים השנייה (מלמעלה) היא קומת האחרונים על המקרא והש"ס כבר תכיל כמה עשרות ציטוטים של הביטוי; וקומת הבסיס, היא קומת מפרשי הרמב"ם והשולחן ערוך וספרות השו"ת, תהיה עמוסה למדי. נראה שהנושא שווה מחקר נוסף ויסודי יותר, כולל עימות עם הביטוי הלכאורה סותר "כי לא מלבי" (על בסיס דברי משה בפרשת קרח, במדבר טז כח), וכל היודע דבר אודות עניין זה אנא לא ישאירו בלבו וימהר אלינו שמועתו הטובה ולקחו כי טוב.