פרשות השבוע

וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ: וַיְמָרְרוּ אֶת־חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל־עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל־עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר־ עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ: (שמות א יג-יד).¹

לֹא־תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ: … לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא־תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ: (ויקרא כה מג, מו).²

כִּשְׂכִיר שָׁנָה בְּשָׁנָה יִהְיֶה עִמּוֹ לֹא־יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ: (ויקרא כה נג).³

אֶת־הַנַּחְלוֹת לֹא חִזַּקְתֶּם וְאֶת־הַחוֹלָה לֹא־רִפֵּאתֶם וְלַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא חֲבַשְׁתֶּם וְאֶת־הַנִּדַּחַת לֹא הֲשֵׁבֹתֶם וְאֶת־הָאֹבֶדֶת לֹא בִקַּשְׁתֶּם וּבְחָזְקָה רְדִיתֶם אֹתָם וּבְפָרֶךְ: (יחזקאל לד ד).⁴

 

שמות רבה פרשה א סימן יא – מפה רך לפרך

"ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך" – ר' אלעזר אומר: בפה רך, רבי שמואל בר נחמן אומר: בפריכה.⁵ וכן עשו לכל אחד מישראל: כל מה שעשו הלבנים ביום ראשון, שמו עליו לגזרה שיעשה כנגדן בכל יום ויום.⁶ "וימררו את חייהם בעבודה קשה וגו' " – בתחילה בחומר ובלבנים, ולבסוף "בכל עבודה בשדה", ולבסוף "את כל עבודתם". מהו "את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך"?⁷ אמר ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן: מלמד שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים. א"ר אויא: מודה ר' אלעזר שהוא בפריכה.⁸

מדרש תנחומא פרשת פקודי סימן ט – בזכות הדגים הקטנים

אלה פקודי המשכן וגו' ….. אתה מוצא בשעה שהיו ישראל בעבודת פרך במצרים, גזר עליהם פרעה שלא יהיו ישנים בבתיהן שלא יהיו משמשין מטותיהן. אמר רבי שמעון בר חלפתא: מהו היו בנות ישראל עושות? יורדות לשאוב מים מן היאור והקב"ה היה מזמין להם דגים קטנים בתוך כדיהן והן מוכרות ומבשלות מהן ולוקחות מהן יין והולכות לשדה ומאכילות את בעליהן שם … משהיו אוכלין ושותין נוטלות המראות ומביטות בהן עם בעליהן … ומתוך כך היו מרגילין עצמן לידי תאוה ופרין ורבין והקב"ה פוקדן לאלתר.⁹

שמות רבה פרשה א סימן כח – התעללות מינית

… אמרו רבותינו: נוגשים היו מן המצריים ושוטרים מישראל. נוגש ממונה על עשרה שוטרים, שוטר ממונה על עשרה מישראל. והיו הנוגשים הולכים לבתי השוטרים בהשכמה להוציאם למלאכתם לקריאת הגבר. פעם אחת הלך נוגש מצרי אצל שוטר ישראל ונתן עיניו באשתו שהיתה יפת תואר בלי מום. עמד לשעת קריאת הגבר והוציאו מביתו וחזר המצרי ובא על אשתו והיתה סבורה שהוא בעלה ונתעברה ממנו.¹⁰ חזר בעלה ומצא המצרי יוצא מביתו, שאל אותה: שמא נגע בך? אמרה לו: הן, וסבורה אני שאתה הוא. כיון שידע הנוגש שהרגיש בו, החזירו לעבודת הפרך והיה מכה אותו ומבקש להורגו. והיה משה רואה אותו ומביט בו וראה ברוח הקודש מה שעשה בבית וראה מה שעתיד לעשות לו בשדה, אמר: ודאי זה חייב מיתה, כמו שכתוב: "ומכה אדם יומת" (ויקרא כד כא), ולא עוד אלא שבא על אשתו של דתן, על כך חייב הריגה, שנאמר: "מות יומת הנואף והנואפת" (שם כ י), והיינו דכתיב: "ויפן כה וכה" – ראה מה עשה לו בבית ומה עשה לו בשדה.¹¹

שמות רבה פרשה ה סימן טז – שבט לוי לא השתעבד

"ויאמר אליהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו?" (שמות ה ד) – מהו "למה"? אמר להם: אתם למה ודבריכם למה!¹² "לכו לסבלותיכם", אמר ר' יהושע בן לוי: שבטו של לוי פנוי היה מעבודת פרך! אמר להם פרעה: בשביל שאתם פנויים, אתם אומרים: "נלכה ונזבחה לאלהינו" … שמא רע לכם שאין אתם עושים מלאכה? – "לכו לסבלותיכם".¹³

תלמוד ירושלמי מסכת סוטה פרק ה הלכה ד – הנקמה בקריעת ים סוף

רבי נחמיה אמר: בשעה שעלו אבותינו מן הים ראו פיגרי אנשים חטאים שהיו משעבדין בהן בפרך בעבודה קשה וכולם פגרים מתים מושלכים על שפת הים. ביקשו לומר שירה ושרת עליהן רוח הקודש. ואפילו קטן שבישראל היה אומר שירה כמשה. הדא היא דכתיב: "וַיִּזְכֹּר יְמֵי־עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם אֵת רֹעֵי צֹאנוֹ וכו' " (ישעיהו סג יא) – "את רועה הצאן" אין כתיב כאן, אלא: "את רועי צאנו". מלמד שעשה כולם רועים.¹⁴

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מסכתא דויסע פרשה א – נחזור למצרים

"ויסע משה את ישראל" שהסיען בעל כורחן, במקל.¹⁵ שכיון שראו בפגרי האנשים שהעבידום בפרך ובעבודה קשה, כולן פגרים מתים מוטלין על שפת הים, אמרו: כמדומה לנו שלא נשתייר אדם במצרים, "נתנה ראש ונשובה מצרימה"¹⁶ ונעשה לנו עבודה זרה ותרד בראשנו ונחזור למצרים. יכול שאמרו ולא עשו? הרי הוא אומר: "וַיְמָאֲנוּ לִשְׁמֹעַ וְלֹא־זָכְרוּ נִפְלְאֹתֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּהֶם וַיַּקְשׁוּ אֶת־עָרְפָּם וַיִּתְּנוּ־רֹאשׁ לָשׁוּב לְעַבְדֻתָם בְּמִרְיָם וְאַתָּה אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ־אַפַּיִם וְרַב־וחסד חֶסֶד וְלֹא עֲזַבְתָּם" (נחמיה ט יז).¹⁷

מדרש תנחומא פרשת יתרו סימן ח – הריפוי במעמד הר סיני

ילמדנו רבינו: החושש בפיו מהו לראותו בשבת …¹⁸ אמר הקב"ה: אין מכה שאין לה רפואה וְנִכֶּרֶת רפואתה וְסָמָהּ של כל מכה ומכה.¹⁹ אם מבקש את שלא יגיע לגופך צרה, עסוק בתורה שהיא רפואה לכל הגוף: לראש מנין … ללב מנין … לגרוגרת מנין … לידיים מנין … לכל העצמות מנין …²⁰ אמר רבי יהושע בן לוי: כבר עשה הקב"ה מעין דוגמא זו בשעת מתן תורה. כשיצאו ישראל ממצרים היו בהן בעלי מומין מעבודת פרך שהיו עושין בטיט ובלבנים, והיתה האבן נופלת עליו מן הבנין ושוברת ידו וקוטעה את רגלו. אמר הקב"ה: אינו דין שאתן את תורתי לבעלי מומין! מה עשה? רמז למלאכי השרת וירדו ורפאו אותן. ומנין שלא היה בהן סומים? שנאמר: "וכל העם רואים את הקולות". ומנין שלא היו בהן חרשים? שאמרו: "נשמע". ומנין שלא היו בהן גדמים? שאמרו: "נעשה". ומנין שלא היה בהן חגרים? דכתיב: "ויתיצבו בתחתית ההר".²¹

במדבר רבה פרשת בהעלותך פרשה טו סימן כ – הזקנים שהיו בשעבוד

"אספה לי שבעים איש" – וכי לא היו להם זקנים לשעבר, והלא כבר נאמר במצרים: "לך ואספת את זקני ישראל" (שמות ג טז)?! אלא, מפני מה אמר לו הקב"ה למשה: "אספה לי שבעים איש"? ללמדך, שבשעה שאמר פרעה: "הבה נתחכמה לו … ויבן ערי מסכנות לפרעה" (שם א י-יא), קיבץ את כל ישראל ואמר להם: בבקשה מכם, עשו עמי היום בטובה. היינו דכתיב: "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך" – בפה רך. נטל סל ומגריפה. מי היה רואה את פרעה נוטל סל ומגריפה ועושה בלבנים, ולא היה עושה?! מיד הלכו כל ישראל בזריזות ועשו עמו אותו היום בכל כוחם, לפי שהיו בעלי כח וגיבורים. כיון שֶׁחָשְׁכָה, העמיד עליהם נוגשים ואמר להם: חשבו את הלבנים. מיד עמדו ומנו אותם, ואמר להם: כזה אתם מעמידים בכל יום ויום.²² מינה את הנוגשים של מצרים על השוטרים של ישראל, והשוטרים התמנו על יתר העם. וכשאמר להם: "לא תוסיפון לתת תבן לעם" (שם ה ז), היו באין הנוגשים ומונין את הלבנים ונמצאו חסרות. היו מכין הנוגשים את השוטרים, שנאמר: "ויוכו שוטרי בני ישראל" (שם יד). והיו השוטרים מוכין על יתר העם, ולא היו מוסרין אותן בידי הנוגשים, ואומרים: מוטב לנו ללקות ואל יכשלו יתר העם. לפיכך, כשאמר הקב"ה: "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל", אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע, איני יודע מי ראוי ומי אינו ראוי! אמר לו: "אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו" (במדבר יא טז) – אותם הזקנים והשוטרים, שהיו מוסרים עצמם ללקות עליהם במצרים, במתכונת הלבנים, יבואו ויטלו בגדולה הזו … ולפי שמסרו עצמם ללקות על הצבור, לפיכך: "ונשאו אתך במשא העם" (יא יז) – ללמדך שהישוום הקב"ה למשה. מכאן אתה למד שכל מי שמוסר עצמו על ישראל, זוכה לכבוד ולגדולה ולרוח הקודש. לכך כתיב: "אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו" – מי הם? אותן שכתוב בהן: "ויכו שוטרי בני ישראל".²³

ספרא בהר פרשה ו

סימן ב: לא תרדה בו בפרך, שלא תאמר בו הֲחֵם את הכוס הזה והוא אינו צריך, הֲצֵין לי את הכוס והוא אינו צריך, עדור תחת הגפן עד שאבוא .שמא תאמר לצורך עצמי אני עושה? והרי הדבר מסור ללב, שנאמר: "ויראת מאלהיך" הא כל דבר שהוא מסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך. … סימן ו: … ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך, בו אין אתה רודה בפרך, רודה את בבן חורים בפרך.²⁴

רמב"ם הלכות עבדים פרק ט הלכה ח – עבודת פרך בעבד כנעני²⁵

מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך. ואף על פי שהדין כך, מדת חסידות ודרכי חכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק ולא יכביד עולו על עבדו ולא יצר לו ויאכילהו וישקהו מכל מאכל ומכל משתה. חכמים הראשונים היו נותנין לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלין, ומקדימין מזון הבהמות והעבדים לסעודת עצמן. הרי הוא אומר: "כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גבירתה" (תהלים קכג ב). וכן לא יבזהו ביד ולא בדברים – לעבדות מסרן הכתוב, לא לבּוּשָׁה. ולא ירבה עליו צעקה וכעס, אלא ידבר עמו בנחת וישמע טענותיו. וכן מפורש בדרכי איוב הטובים שהשתבח בהן: "אִם אֶמְאַס מִשְׁפַּט עַבְדִּי וַאֲמָתִי בְּרִבָם עִמָּדִי: וּמָה אֶעֱשֶׂה כִּי יָקוּם אֵל וְכִי יִפְקֹד מָה אֲשִׁיבֶנּוּ: הֲלֹא בַבֶּטֶן עֹשֵׂנִי עָשָׂהוּ וַיְכֻנֶנּוּ בָּרֶחֶם אֶחָד" (איוב לא יג-טו).²⁶ ואין האכזריות והעזות מצויה אלא בעכו"ם עובדי ע"ז. אבל זרעו של אברהם אבינו והם ישראל שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא טובת התורה וצוה אותם בחוקים ומשפטים צדיקים, רחמנים הם על הכל, וכן במדותיו של הקדוש ברוך הוא שצונו להדמות בהם הוא אומר: "ורחמיו על כל מעשיו" וכל המרחם מרחמין עליו, שנאמר: "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך".²⁷

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ערכנו את המדרשים שבדף בסדר היסטורי 'קדימה': משעבוד מצרים, דרך שליחותו של משה, קריעת ים סוף ומעמד הר סיני בספר שמות, ועד מצוות העבד בספר ויקרא ומינוי הזקנים בספר במדבר (חסר לנו אזכור בספר דברים). אם נלך 'אחורה' לספר בראשית, נמצא את האזכור של איסור רדיית עבד עברי בפרך, בנאומו של יהודה בתחילת פרשת ויגש. בין שלל טיעוניו של יהודה, עפ"י המדרש, נמצא גם טיעון זה. ראה אגדת בראשית (בובר) פרק עו : " … הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ מַדּוּעַ נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו לְחַלֵּל בְּרִית אֲבֹתֵינוּ (מלאכי ב י) – למה אתה תבגוד בנו? … היכן הוא הברית שהיתנה הקדוש ברוך הוא בתורתו ואמר לנו: ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך (ויקרא כה מו), וכתיב: לא תעבוד בו עבודת עבד (שם לט), לכך: מדוע נבגד איש באחיו?".