פרשות השבוע

וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: (שמות לח ח).¹

וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן: וְאֶת הַבֹּשֶׂם וְאֶת הַשָּׁמֶן לְמָאוֹר וּלְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים: (שמות לה כז-כח).²

 

מכילתא דרבי ישמעאל בא מסכתא דפסחא פרשה טז – מוציא אסירים בכושרות

"היום אתם יוצאים בחודש האביב" (שמות יג ד), שאין תלמוד לומר חודש האביב,³ אלא: חודש שהוא כשר לכם, לא חמה קשה ולא גשמים. וכן הוא אומר: "אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת" (תהלים סח ז) – שאין תלמוד לומר בכושרות. מה תלמוד לומר "בכושרות"? אלא, חודש שהוא כשר לכם לא חמה קשה ולא גשמים.⁴ ר' יונתן אומר: בכושרות – אלו בוכים ואלו משוררים, מצרים בוכים … וישראל משוררים … רבי נתן אומר: בכושרות במעשי הָכְּשֵׁרוֹת שלהם. וכן הוא אומר: "במראות הצובאות" (שמות לח ח). ר' אלעזר בן עזריה אומר: בזכות אברהם אבינו הוציאם ממצרים.⁵

מדרש תנחומא פרשת פקודי סימן ט – ממראות מצרים למראות המשכן

"אלה פקודי המשכן וגו' " (שמות לח כא), "ונחושת התנופה שבעים כיכר וכו' " (שם כט) – ונחושת הַכָּלוֹת שכן בלשון יון קורין לכלה נינפי.⁶ אתה מוצא בשעה שהיו ישראל בעבודת פרך במצרים גזר עליהם פרעה שלא יהיו ישנים בבתיהן שלא יהיו משמשין מטותיהן. אמר רבי שמעון בר חלפתא: מהו היו בנות ישראל עושות? יורדות לשאוב מים מן היאור והקב"ה היה מזמין להם דגים קטנים בתוך כדיהן והן מוכרות ומבשלות מהן ולוקחות מהן יין והולכות לשדה ומאכילות את בעליהן שם …  משהיו אוכלין ושותין נוטלות המראות ומביטות בהן עם בעליהן. זאת אומרת: אני נאה ממך וזה אומר אני נאה ממך. ומתוך כך היו מרגילין עצמן לידי תאוה ופרין ורבין והקב"ה פוקדן לאלתר.⁷

כיון שאמר לו הקב"ה למשה לעשות את המשכן, עמדו כל ישראל ונתנדבו. מי שהביא כסף ומי שהביא זהב או נחושת ואבני שוהם ואבני מילואים הביאו בזריזות הכל.⁸ אמרו הנשים: מה יש לנו ליתן בנדבת המשכן? עמדו והביאו את המראות והלכו להן אצל משה.⁹ כשראה משה אותן המראות זעף בהן, אמר להם לישראל: טולו מקלות ושברו שוקיהן של אלו. המראות למה הן צריכין?¹⁰ א"ל הקב"ה למשה: משה, על אלו אתה מבזה? המראות האלו הן העמידו כל הצבאות הללו במצרים. טול מהן ועשה מהן כיור נחושת וְכַּנּוֹ לכהנים, שממנו יהיו מתקדשין הכהנים, שנאמר: "ויעש את הכיור נחושת ואת כנו נחושת במראות הצובאות אשר צבאו" – באותן המראות שהעמידו את כל הצבאות האלה. לפיכך כתיב: "ונחושת התנופה שבעים ככר" – נחושת הַכָּלוֹת.¹¹ אמר הקב"ה: בעולם הזה נתנדבתם למשכן שהוא מתכפר עליכם, ולעתיד לבוא אני מכפר עליכם ואוהב אתכם נדבה, שנאמר: "ארפא משובתם אוהבם נדבה" (הושע יד). אמרו: אין לנו לא משכן לא מקדש, תהא לפניך תפילת פינו נדבת המשכן, אמר דוד: "נדבות פי רצה נא ה' " (תהלים קיט).¹²

רש"י שמות פרק לח ח – נחושת התנופה לחוד ומראות הצובאות לחוד

במראות הצובאות – בנות ישראל היו בידן מראות, שרואות בהן כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן, והיה מואס משה בהן, מפני שעשויים ליצר הרע, אמר לו הקב"ה קבל, כי אלו חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים … וזהו שנאמר במראות הצובאות.¹³ ונעשה הכיור מהם, שהוא לשום שלום בין איש לאשתו, להשקות ממים שבתוכו את שקנא לה בעלה ונסתרה.¹⁴

ותדע לך, שהן מראות ממש, שהרי נאמר: "וּנְחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה שִׁבְעִים כִּכָּר … וַיַּעַשׂ בָּהּ אֶת אַדְנֵי פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת וכו' " (שמות לח כט ל). וכיור וכנו לא הוזכרו שם. למדת שלא היה נחושת של כיור מנחושת התנופה, כך דורש רבי תנחומא, וכן תרגם אונקלוס במחזית נשיא, והוא תרגום של מראות מירידויר"ש בלעז [מראות]. וכן מצינו בישעיה (ישעיה ג כג) והגליונים, מתרגמינן ומחזיתא.¹⁵

רש"י במדבר פרק ה יז – הקשר לדין סוטה

מים קדושים – שקדשו בכיור, לפי שנעשה מנחשת מראות הצובאות, וזו פרשה מדרכיהן שהיו נבעלות לבעליהן במצרים תחת התפוח, וזו קלקלה לאחר, תיבדק בו.¹⁶

אבן עזרא הפירוש הקצר שמות פרק לח פסוק ח – הנשים הצובאות

במראות הצובאות – הבי"ת במקום מ"ם כבי"ת "והנותר בבשר" (ויקרא ח לב).¹⁷ וטעם הצובאות – החכמות שטוו החמישה הנזכרים.¹⁸ או נשים באות תמיד להתפלל אל מקום האוהל, ועזבו כל תאות העולם, על כן נתנו מראותן, כי אין עסק הנשים כי אם ליפות פניהן.¹⁹

רמב"ן שמות פרק לח פסוק ח – נשים צבאות ה'

במראות הצובאות – בנות ישראל היו בידן מראות שרואות בהן כשהן מתקשטות ואף אותן לא עכבו, והיה משה מואס בהן מפני שעשויין ליצר הרע. אמר לו הקב"ה: אלו חביבין מן הכל, שעל ידיהן העמידו הנשים צבאות רבות במצרים וכו'. ונעשה הכיור מהם שהוא לשום שלום בין איש לאשתו, להשקות מן המים שבו לאשה שקנא לה בעלה ונסתרה. לשון רש"י: והטעם במדרש הזה, שבכל מלאכת המשכן קבלו התכשיטין מן הנשים, כדכתיב (לעיל לה כב): "ויבואו האנשים על הנשים", ו"הביאו חח ונזם וטבעת וכומז". והכומז כפי מדרשו (במסכת שבת סד א) יותר נמאס.²⁰ אבל שם נתערבה כל הנדבה. אבל שיעשו כלי מיוחד מן התכשיט העשוי ליצר הרע לא היה משה בוחר בכך, עד שנאמר לו כן מפי הגבורה.²¹

ולא ידעתי איך יתפרש לפי זה אשר צבאו פתח אהל מועד. ואולי יאמר שהביאו הנשים הנדבה ההיא אל אהל משה שקראו אהל מועד, והוא עצמו קבל מהן על פי הדבור, כי אהל המשכן לא נעשה עדיין. ואונקלוס תרגם דאתיאן לצלאה לתרע משכן זימנא, נוטים דבריו לדברי רבי אברהם שאמר שהיו הנשים האלה עובדות ה', וסרו מתאות זה העולם, ונתנו מראותיהן נדבה, ובאות בכל יום ויום אל פתח אהל מועד להתפלל ולשמוע דברי המצות.²²

וַיִּקְרְבוּ אֶל מֹשֶׁה הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר לְאַלְפֵי הַצָּבָא … וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה עֲבָדֶיךָ נָשְׂאוּ אֶת רֹאשׁ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה … וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ: וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן ה' … כְלִי זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד טַבַּעַת עָגִיל וְכוּמָז לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ לִפְנֵי ה': וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶת הַזָּהָב מֵאִתָּם … וַיְהִי כָּל זְהַב הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הֵרִימוּ לַה' … וַיָּבִאוּ אֹתוֹ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי ה': (במדבר לא מח-נד).²³

 

פירוש מהר"מ על הפסוק – הנשים הצובאות במשכן שילה

במראות הצובאות – הצובאות ב', ואידך הצובאות פתח אוהל מועד (שמואל א ב כב) גבי בני עלי.²⁴ לפי שמשה רבנו לא רצה לקבל המראות לנדבה, לפי שמביא לידי זנות. אמר לו הקב"ה: אדרבא, יש לך לקבל שמביא לידי פריה ורביה. וקבלו. וזהו שגילה לנו המסורת "הצובאות" דהכא גבי פריה ורביה ו"הצובאות" דהתם גבי בני עלי שמיעטו פריה ורביה מתוך ששיהו את קיניהן.²⁵

מסכת ברכות דף לא עמוד ב – חנה מחדשת את ה' צבאות

"וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר ה' צְבָאוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַה' כָּל יְמֵי חַיָּיו וכו' " (שמואל א פרק א פסוק יא), אמר רבי אלעזר: מיום שברא הקב"ה את עולמו, לא היה אדם שקראו להקב"ה "צבאות" עד שבאתה חנה וקראתו "צבאות".²⁶ אמרה חנה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך קשה בעיניך שתתן לי בן אחד? משל למה הדבר דומה – למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו, בא עני אחד ועמד על הפתח, אמר להם: תנו לי פרוסה אחת! ולא השגיחו עליו; דחק ונכנס אצל המלך. אמר לו: אדוני המלך, מכל סעודה שעשית קשה בעיניך ליתן לי פרוסה אחת?²⁷

"אם ראה תראה" – אמר רבי אלעזר: אמרה חנה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, אם ראה – מוטב, ואם לאו – תראה.²⁸ אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי, וכיון דמסתתרנא משקו לי מי סוטה, ואי אתה עושה תורתך פלסתר, שנאמר: "ונקתה ונזרעה זרע" (במדבר ה כח).²⁹

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: אחת הבעיות הקשות בהן נתחבטו גדולי ישראל היא שאלת העגונות. בעלים שנעלמו כתוצאה מסכסוכים, מלחמות או גזרות ועקבותיהם לא נודעו. הנשים האומללות צבאו על פתחי גדולי ישראל בבקשה שיתירון מעגינותן ויוכלו לבנות את ביתם מחדש. הרב משה זאב מרגליות (יעבץ) כיהן כרב בטיקטין ובביאליסטוק (נפטר בשנת תק"ץ 1830). חיבר ספר יסודי בהלכות אלו בשם 'מראות הצובאות'. (מתוך אתר הספרייה הלאומית).

מים אחרונים 2: לעיל (הערה 16) הבאנו את דברי פירוש כלי יקר שיש שני טעמים מדוע נעשה הכיור ממראות הצובאות דווקא. האחד, שהבאנו, הוא: "לפי שמן הכיור היו משקין הסוטות על כן היו הנשים מסייעים בעשיית הכיור להודיע כי המה בחזקת כשרות ורוצים בבדיקת הכיור אחר שיודעים בעצמם כי צנועות המה". הטעם השני הוא: "שהמראות הם כמים של כיור המראים פנים לפנים, כמו כן המראות מראים פנים לפנים". מוטיב שמצוי גם בקרבנות שהוא רגע שבו האדם רואה בבעל החיים המוקרה השתקפות של חייו הוא. ראה מדרש במדבר רבה פרשה יב שמתאר את המשכן כנגד ימי בריאת בראשית, והכיור הוא כנגד "יקוו המים" של היום השלישי שבו נשלמה הפרדה המים אשר מעל לרקיע מהמים אשר מתחת לרקיע. ועל עניין הכיור, כולל זה שעשה שלמה, יש להרחיב בפעם אחרת.