פרשות השבוע לשנת התשפ"ב

מים ראשונים: ולו נזכה להיות כאותה נערה קטנה מארץ ישראל שידעה לדרוש בפרשת נגעים (מלכים ב ה ב-ג) ובשבחה של ארץ ישראל (ספרי במדבר זוטא כז א).

מסכת חגיגה דף יד עמוד א

אמר לו רבי אלעזר בן עזריה: עקיבא! מה לך אצל הגדה? כלך מדברותיך¹ אצל נגעים ואהלות.²

מסכת פסחים דף נ עמוד א

"והיה ביום ההוא יהיה אור יקרות וקפאון" (זכריה יד' ו') – אמר ר' אלעזר: זה אור שיקר בעולם הזה וקפוי לעולם הבא. ר' יוחנן אמר: אלו נגעים ואהלות שיקרים הם  בעולם הזה וקפויין הן לעולם הבא.³

ויקרא רבה פרשה טו סימן ח – כיצד ראיית הנגע?

תנא: "כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו⁴. ר' מאיר אומר אף לא נגעי קרוביו". ומי ראה נגע מרים? אם תאמר משה ראה – זר אינו רואה נגעים!⁵ ואם תאמר אהרן ראה – אין קרוב רואה את הנגעים! אמר הקב"ה: אני הכהן, אני מסגירה ואני מטהרה.

ויקרא רבה פרשה יז

גופא: על עשרה דברים נגעים באים: על עבודה זרה ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ועל חילול השם ועל ברכת השם ועל הגוזל את הרבים⁶ ועל גוזל את שאינו שלו⁷ ועל גסי הרוח ועל לשון הרע⁸ ועל עין רעה.

ויקרא רבה פרשה טז

"זאת תהיה תורת המצורע". זהו שכתוב "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב" (תהלים לד יג).  מעשה ברוכל אחד שהיה מחזר בעיירות שהיו סמוכות לציפורי. והיה מכריז ואומר: מי שמבקש לקנות סם חיים, יבוא וייטול. נכנס לעכברא⁹ זו וקרב לביתו של ר' ינאי. היה [ר' ינאי] יושב ופושט¹⁰ בטרקלינו. שמעו מכריז: "מי שמבקש לקנות סם חיים". אמר לו [ר' ינאי לרוכל]: בוא עלה לכאן, מכור לי. אמר לו [הרוכל]: לא אתה צריך לו ולא שכמותך. הטריח עליו. עלה אצלו, הוציא לו ספר תהלים. הראה לו פסוק זה: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב". מה כתוב אחריו? "נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה: סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו".  אמר ר' ינאי: כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט, עד שבא רוכל זה והודיעו: "מי האיש החפץ חיים". אמר ר' חגי: אף שלמה מכריז ואומר: "שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו" (משלי כא כג) – שומר מצרעת נפשו. לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: "זאת תהיה תורת המצורע" – תורת המוציא שם רע.¹¹

מדרש תנחומא (בובר) פרשת תזריע סימן יד

"אדם כי יהיה בעור בשרו". קשה לפני הקב"ה לפשוט ידו באדם זה, אלא מתרה אותו ומלקה ביתו, שנאמר: "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" (ויקרא יד לד). חזר בו – יפה. ואם לאו – מלקה את בגדו, שנאמר: "והבגד כי יהיה בו נגע צרעת" (ויקרא יג מז). חזר בו – יפה, ואם לאו – באין על גופו, שנאמר: "אדם כי יהיה בעור בשרו".¹²

מדרש תנחומא פרשת תזריע סימן ו (תנחומא בובר סימן ח)¹³

מעשה בכהן אחד שהיה רואה את הנגעים. מטה [או נתמעטה] ידו ובקש לצאת לחוצה לארץ. קרא לאשתו ואמר לה: בשביל שבני אדם רגילין לבוא אצלי להראות את נגעיהם, בואי ואני אלמדך שתהא רואה את הנגעים. אם ראית שערו של אדם שיבש המעין שלו, תהי יודעת שלקה. לפי שכל שיער ושיער ברא לו הקב"ה מעין בפני עצמו שיהא שותה ממנו. יבש המעין שלו – יבש השיער. אמרה לו אשתו: ומה אם כל שיער ושיער ברא לו הקב"ה מעין בפני עצמו [שיהא שותה ממנו], אתה שאתה אדם, וכמה שערות יש בך, ובניך מתפרנסין על ידך, לא כל שכן שיזמין לך הקב"ה פרנסה! לפיכך לא הניחה אותו לצאת לחוצה לארץ.

שבת שלום

מחלקי המים