פרשות השבוע

אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר … וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ: … וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה … וְאִם־נְקֵבָה תֵלֵד … וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל־דְּמֵי טָהֳרָה: וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל  פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן: … זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה: (ויקרא פרק יב פסוקים ב-ה).¹

 

בראשית פרק ד פסוק א – הלידה הראשונה

וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה': ²

בראשית פרק ג פסוק טז – בעצב תלדי בנים

אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ:

פירוש רש"י: עצבונך – זה צער גידול בנים: והרונך – זה צער העיבור: בעצב תלדי בנים – זה צער הלידה:³

בראשית רבה פב ז, פרשת וישלח – מות רחל בלידת בנימין

"וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ" (בראשית לה טז) – שלוש הן שנתקשו בשעת לידתן ומתו כשהן חיות.⁴ ואלו הן: רחל, ואשת פינחס, ומיכל בת שאול. רחל – "ותלד רחל ותקש בלדתה". אשת פינחס – "וְכַלָּתוֹ אֵשֶׁת פִּינְחָס הָרָה לָלַת … וַתִּכְרַע וַתֵּלֶד וכו' " (שמואל א ד יט).⁵ מיכל –  שנאמר: "וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ" (שמואל ב ו כג). א"ר יהודה בר סימון: עד יום מותה לא היה לה, ביום מותה היה לה.⁶

מסכת תענית דף ב עמוד א – לידה היא מפתח בידיו של הקב"ה

אמר רבי יוחנן: שלושה מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח, ואלו הן: מפתח של גשמים, מפתח של חיה, ומפתח של תחיית המתים. … מפתח של חיה מנין – דכתיב: "ויזכר אלהים את רחל וישמע אליה ויפתח את רחמה" (בראשית ל כב).⁷

מסכת נדה דף לא עמוד ב – קרבן היולדת, למה?

שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי: מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן? אמר להן: בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה. לפיכך אמרה תורה תביא קרבן.⁸

אברבנאל ויקרא פרק יב פסוק א – קרבן עולת תודה של היולדת הוא העיקר

ומה החטא שחטאת היולדת שעליו נאמר: "וכפר עליה"? וחז"ל אמרו שתמיד נקרבת החטאת קודם העולה … ואמרו שהיתה החטאת והכפרה מפני שבשעה שעומדת לילד קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה … אבל הנראה כפי הפשט הוא שהיולדת במלאת ימי טהרה היתה מביאה בבואה אל מקדש השם קרבן עולה כדי להידבק ליוצרה אשר עשה עמה להפליא בהצלתה מצער וסכנת הלידה.⁹ ומפני שאין אדם שעובר עליו צרה וצוקה בעולם הזה אם לא יחטא … (ו)אין יסורין בלא עון והיולדת סבלה צרה וסכנה בהיותה על האבנים לכן היתה מקריבה ג"כ חטאת. אבל היתה העולה בראשונה להתקרב ולהתדבק בה אל האלהים ולכך היה קרבנו כבש בן שנתו ואם היה בה עון שלא ידעה היתה מביאה חטאת על כפרתה.¹⁰

שמות רבה א כ פרשת שמות – נולד ילד – אור בבית

בשעה שנולד משה נתמלא כל הבית כולו אורה, כתיב הכא: "ותרא אותו כי טוב הוא", וכתיב התם: "וירא אלהים את האור כי טוב" (בראשית א).¹¹

מסכת גיטין דף נז עמוד א – שתילת עץ ביום הלידה

דהוו נהיגי כי הוה מתיליד ינוקא שתלי ארזא, ינוקתא – שתלי תורניתא.¹²

מסכת אבות פרק ה משנה כא – ציון יום הלידה?

הוא היה אומר: בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלוש עשרה למצות, בן חמש עשרה לתלמוד, בן שמונה עשרה לחופה, בן עשרים לרדוף, בן שלשים לכח, בן ארבעים לבינה, בן חמשים לעצה, בן ששים לזקנה, בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה, בן תשעים לָשׁוּחַ, בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.¹³

מסכת אבות פרק ד משנה כב – יצירה ולידה בעל כרחך

… ודע שהכל לפי החשבון … שעל כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד ועל כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה.¹⁴

מסכת יומא דף כ עמוד ב – קולות הממלאים את העולם

תנו רבנן: שלש קולות הולכין מסוף העולם ועד סופו, ואלו הן: קול גלגל חמה, וקול המונה של רומי, וקול נשמה בשעה שיוצאה מן הגוף. ויש אומרים: אף לידה.¹⁵

פרקי דרבי אליעזר פרק לג – קול כריתת האילן

שישה קולן יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע: בשעה שכורתין את האילן שהוא עושה פרי הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע.¹⁶

ירושלמי ברכות פרק ב הלכה ג – אשרי מי שמיתתו כלידתו

א"ר ברכיה: "עת ללדת ועת למות" [קהלת ג ב] – אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו. מה שעת לידתו נקי, כך בשעת מיתתו יהא נקי.¹⁷

מסכת קידושין דף עב עמוד ב – שרשרת מיתה ולידה

כשמת ר' עקיבא נולד רבי, כשמת רבי נולד רב יהודה, כשמת רב יהודה נולד רבא, כשמת רבא נולד רב אשי, ללמדך, שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו, שנאמר: "וזרח השמש ובא השמש" (קהלת א ה) – עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי, שנאמר: "וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב בְּהֵיכַל ה' אֲשֶׁר שָׁם אֲרוֹן אֱלֹהִים" (שמואל א ג ג).¹⁸

מדרש שמואל (בובר) פרשה כג – המיתה מבליטה את החיים (שנגדעו)

… וכשנולד דוד לא הרגיש בו בריה, וכיון שמת הרגישו בו כל ישראל.¹⁹

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: בהערה 2 לעיל הבלענו אמירה על הביטוי "אדם" מול "אנוש" ששניהם משמשים בלשון ימינו: בני אדם, אנושות, אנושי וכו'. "בני אדם", משום שכולנו צאצאיו של אדם הראשון – אבי האנושות. אז למה גם "אנוש"? אנוש הוא נכדם של אדם וחוה. בתווך עומד שֵׁת (לאחר שהבל נרצח וקין התקלל). שת הוא "בן אדם (וחוה)" הראשון. אבל הוא תולדה של יצורים שאינם 'אנושיים' משום שאדם וחוה נוצרו בידי הקב"ה. אנוש בנו, נכדם של אדם וחוה, הוא היצור הראשון "האנושי" הראשון שנולד ממי שנוצר באופן טבעי ולא בדרך נס. אולי לכן נאמר עליו: "אז הוחל לקרוא בשם ה' " (בראשית ד כו) ובו בחר הרמב"ם לפתוח את תולדות האמונה בראש הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים.