פרשות השבוע

לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו: (דברים כג טז).¹

אַל תַּלְשֵׁן עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו פֶּן יְקַלֶּלְךָ וְאָשָׁמְתּ: (משלי ל י).²

 

מסכת גיטין דף מה עמוד א – הגדרה וסיפור מעשה³

אותו העבד שערק מחוצה לארץ לארץ, הלך אדונו אחריו. בא לפני רבי אמי, אמר לו (רבי אמי לאדון העבד): נכתוב לך שטר על דמיו וכתוב לו שטר חירות, ואם לא, נוציאנו ממך, כשיטת רבי אחי ברבי יאשיה … אמר רבי יאשיה: במוכר עבדו לחוצה לארץ הכתוב מדבר.⁴ וקשיא ליה לרבי אחי ברבי יאשיה, האי אשר ינצל אליך? אשר ינצל מעמך מיבעי ליה! אלא אמר רבי אחי בר' יאשיה: בעבד שברח מחו"ל לארץ הכתוב מדבר.⁵

תניא אידך: לא תסגיר עבד אל אדוניו – רבי אומר: בלוקח עבד על מנת לשחררו הכתוב מדבר. היכי דמי? אמר רב נחמן בר יצחק: דכתב ליה הכי לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו.⁶

רב חסדא ברח לו עבד אל הכותים, שלח להם: החזירוהו לי. שלחו לו: לא תסגיר עבד אל אדוניו.⁷ שלח להם: "וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבידת אחיך" (דברים כב ג). שלחו לו: והכתיב: "לא תסגיר עבד אל אדוניו". שלח להו: ההוא בעבד שברח מחו"ל לארץ, וכדרבי אחי ברבי יאשיה. ומאי שנא דשלח להו כדר' אחי בר' יאשיה? משום דמשמע להו קראי.⁸

מדרש תנאים לדברים פרק כג פסוק יז – דין מיוחד של גר תושב

"עמך ישב" – ולא בעיר עצמה: "בקרבך" – ולא בָּסְפָר: "במקום אשר יבחר" – במקום שפרנסתו יוצא: "בשעריך" – ולא בירושלם. וכשהוא אומר "באחד שעריך" – שלא יהא גולה מעיר לעיר: "בטוב לו" – מנוה הרע לנוה היפה, מיכן אמרו: אין מושיבין גרים לא בירושלם ולא בספר ולא בעיר שיש בה גוים, אלא בעיר שכולה ישראל. ולא בנוה הרע אלא בנוה היפה: "לא תוננו" – זו הוניית דברים. מיכן אמרו: המאנה את הגר הזה עובר בשלשה לאוין משום (ויקרא כה יז) ולא תונו איש את עמיתו ומשום (שמות כב כ) לא תונה ומשום לא תוננו.⁹

רש"י דברים פרק כג פסוק טז – הרחבה?

לא תסגיר עבד – כתרגומו. דבר אחר: אפילו עבד כנעני של ישראל שברח מחוצה לארץ לארץ ישראל.¹⁰

רמב"ן דברים פרק כג פסוק טז – מניעת עבודה זרה וסיוע במלחמה

וטעם לא תסגיר עבד אל אדניו – דבק למעלה,¹¹ שאם יברח העבד מאדוניו אשר יצאת עליו מחנה וינצל אל מחנך, לא תסגירנו לו בממון אשר יתן לך. ולפי שאמר במקום אשר יבחר – נראה שהוא מצוה שיהיה בן חורין ולא נעבוד בו אנחנו. והטעם במצוה הזו, כי עמנו יעבוד את השם, ואיננו הגון שנחזירנו אל אדוניו לעבוד עבודה זרה. ועוד שיתכן שילמד דרך מבוא העיר,¹² כי בענין כזה ילכדו מדינות רבות על ידי העבדים והשבויים הבורחים משם.¹³

רמב"ם הלכות עבדים פרק ח – להלכה

הלכה י: עבד שברח מחוצה לארץ לארץ אין מחזירין לו לעבדות, ועליו נאמר: "לא תסגיר עבד אל אדוניו". ואומר לרבו שיכתוב לו גט שחרור ויכתוב לו שטר חוב בדמיו עד שתשיג ידו ויתן לו. ואם לא רצה האדון לשחררו, מפקיעין בית דין שעבודו מעליו וילך לו.¹⁴

הלכה יא: עבד זה שברח לארץ, הרי הוא גר צדק.¹⁵ והוסיף לו הכתוב אזהרה אחרת למי שמאנה אותו, מפני שהוא שפל רוח יותר מן הגר. וצוה עליו הכתוב, שנאמר: "עמך ישב בקרבך באחד שעריך בטוב לו לא תוננו" – זו אף הוניית דברים. נמצאת למד, שהמאנה את הגר הזה עובר בשלשה לאוין: משום ולא תונו איש את עמיתו ומשום וגר לא תונה ומשום לא תוננו וכן עובר משום ולא תלחצנו כמו שביארנו בענין הונייה.¹⁶

תשובות הגאונים שערי צדק חלק ג שער ו סימן יב – רק הבורח לארץ ישראל

וששאלתם הא דאמור רבנן עבד שברח מבית האסורין יצא לחירות (גיטין דף מ"ה) – לא לכמוֹת זה אמרו יצא לחירות, ובעבודתו הוא עומד לעולם. מפני שכשאמרו חכמים: עבד שברח יצא לחירות, לא שברח לכל מקום שבעולם, אלא שברח מחוצה לארץ ובא לארץ ישראל שמפני כבודה של א"י יצא לחירות. ומאי דכתיב: "לא תסגיר עבד אל אדוניו"? ההוא בעבד שברח מחו"ל לארץ ישראל. אבל מי שברח לכל מקום שבעולם לא. הילכך עבד זה שברח מחו"ל יחזור לרבו.¹⁷

רא"ש גיטין פרק ד סימן מג – רק אם לא נמצא מי שמוכן לקנותו בארץ

… לא תסגיר עבד אל אדוניו, בעבד שברח מחו"ל לארץ הכתוב מדבר. ומיירי בשלא מצא בארץ ישראל מי שרוצה לקנותו. דאילו מצא מי שרוצה לקנותו, למה נזקיקנו לשחררו? נהי שדרשו חכמים שאין להסגירו לאדוניו להוציאו לחו"ל, מיהו לא יצא לחירות במה שברח לארץ ישראל. הלכך אם יוכל למוכרו – ימכרנו. ואם לא, יכתוב העבד שטר לאדון בכדי דמיו וישחררנו. אבל אם ירצה להשתעבד בו בארץ ישראל לא שבקינן ליה שמא ישדלנו בדברים וילך אחריו והכי אמרינן בפרק בתרא דכתובות (קי ע"ב) שיכול למוכרו לישראל אחר.¹⁸

בראשית רבה פרשה צד סימן ט – הסגרת יהויקים

שנוי: בשעה שעלה נבוכדנצר לכבוש את יהויקים  עלה וישב בדפני של אנטוכיא. ירדה סנהדרי גדולה לקראתו. אמרו לו: הגיע זמנו של בית הזה  ליחרב? אמר להם: לאו, אלא יהויקים מלך יהודה מרד בי, תנו אותו לי ואני אלך. הלכו ואמרו ליהויקים: נבוכדנצר מבקש אותך. אמר להם: וכך עושים? דוחים נפש מפני נפש? לא כן כתוב: "לא תסגיר עבד אל אדוניו" (דברים כג טז)? אמרו לו: לא כך עשה זקנך לשבע בן בכרי? זהו שכתוב: "הנה ראשו מושלך אליך בעד החומה" (שמואל ב כ כא). כיון שלא שמע להם עמדו ונטלוהו ושלשלו אותו וחבשו.¹⁹

שיר השירים רבה א א – הנביאים 'מלשינים' על עם ישראל לאדוניו²⁰

"אל תראני שאני שחרחורת" (שיר השירים א ו). רבי סימון פתח: "אל תלשן עבד אל אדוניו" (משלי ל י) – נקראו ישראל עבדים, שנאמר: "כי לי בני ישראל עבדים" (ויקרא כה נה),²¹ ונקראו הנביאים עבדים, שנאמר: "כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים" (עמוס ג ז). כך אמרה כנסת ישראל לנביאים: אל תראוני בשחרחרותי. אין לך שמח בבני יותר ממשה ועל ידי שאמר: "שמעו נא המורים" (במדבר כ י) נגזר עליו שלא יכנס לארץ. דבר אחר, אין לך שמח בבני יותר מישעיהו ועל ידי שאמר: "ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב" (ישעיה ו ה), אמר לו הקב"ה: ישעיה! בנפשך את רשאי לומר: "כי איש טמא שפתים אנכי" (שם) – ניחא, שמא "ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב"? אתמהא! תא חמי, מה כתיב תמן: "ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה" – אמר רב שמואל: רצפה – רוץ פה, רצוץ פה למי שאמר דילטוריא על בני.²²

מסכת פסחים דף פז עמוד ב – אפילו דור שמקלל, אל תלשין עליו

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב  "אל תלשן עבד אל אדניו פן יקללך ואשמת" (משלי ל י)? וכתיב: "דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך" (שם שם יא).²³ משום דאביו יקלל ואת אמו לא יברך אל תלשן? אלא:  אפילו דור שאביו יקלל ואת אמו לא יברך – אל תלשן עבד אל אדניו. מנלן – מהושע.²⁴

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא ל נחמו נחמו – מי שהסגיר הוא שיחזיר

אמר הקב"ה לאברהם: לך ונחם את ירושלים, שמא מקבלת תנחומים ממך. הלך אברהם ואמר: קבלי ממני תנחומים. אמרה לו: היאך אקבל ממך תנחומים שעשיתני כהר, שנאמר: "בהר ה' יראה" (בראשית כב יד). אמר ליצחק: לך ונחם לירושלים שמא מקבלת תנחומים. הלך יצחק ואמר: קבלי ממני תנחומים. אמרה לו: איך אקבל ממך תנחומים שיצא ממך עשו הרשע ועשאני כשדה, שנאמר: "ויצא עשו השדה" – ובניו שרפוני באש. אמר ליעקב: לך ונחם לירושלים וכו'. אמרה לו: היאך אקבל ממך תנחומים ששמתני כלא הייתי שנאמר: "אין זה כי אם בית אלהים". אמר למשה: לך ונחם לירושלים שמא מקבלת תנחומים. הלך ואמר: קבלי ממני תנחומים. אמרה לו: היאך אקבל ממך תנחומים שכתבת עלי קללות וגזירות קשות: "מזי רעב ולחומי רשף". מיד שבו כולם ואמרו להקב"ה: לא קבלה ממנו תנחומים, שנאמר "ענייה סוערה לא נוחמה". מיד אמר הקב"ה: עלי לנחם את ירושלים שכך כתבתי "שלם ישלם המבעיר את הבערה". אני הצתיה באש שנאמר: "ממרום שלח אש", אני מנחם אותה, שנאמר: "ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב" (זכריה ב' ט'), אמר הקב"ה: אני כתבתי בתורה: "לא תסגיר עבד אל אדוניו" (דברים כג טז), ואני מסרתים ביד אומות העולם, שנאמר: "אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם" (דברים לב ל).²⁵

שבת שלום

מחלקי המים