פרשות השבוע

וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה: הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי־תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם־הִשְׂתָּרֵר: אַף לֹא אֶל־אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן־לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה: (במדבר טז יב-יד).¹

שמות רבה (שנאן) א, א, כט פרשת שמות – אנשים נצים   

"והנה שני אנשים עברים נצים" (שמות ב יג) – זה דתן ואבירם. קראם נצים על שם סופן. הם שאמרו דבר זה,² הם שהותירו את המן, הם שאמרו: ניתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד), הם שהמרו על ים סוף.

דבר אחר: נצים – שהיו מתכוונים להרוג זה את זה, כמה דאת אמר: "כי ינצו אנשים יחדיו" (דברים כה יא) ואמר ר' אלעזר: בְּמָצוּת שבמיתה הכתוב מדבר.³

גמרא מועד קטן דף טז עמוד א – הלכת זימון לדין

אמר רבא: מנלן דמשדרין שליחא דבי דינא, ומזמנינן ליה לדינא – דכתיב: "וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב". ומנלן דמזמנינן לדינא – דכתיב: "ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך". לקמי גברא רבה – דכתיב: "לפני ה' ", את ופלניא – דכתיב: "אתה והם ואהרן", דקבעינן זימנא – דכתיב: "מחר". זימנא בתר זימנא – דכתיב: "קראו שם פרעה מלך מצרים שאון העביר המועד" (ירמיהו מו יז). ומנלן דאי מתפקר בשליחא דבי דינא, ואתי ואמר, לא מיתחזי כלישנא בישא – דכתיב: "העיני האנשים ההם תנקר". ומנלן דמשמתינן – דכתיב: "אורו מרוז", דהכי סברא דגברא רבה, דכתיב: "אמר מלאך ה' ". ומנלן דמחרמינן – דכתיב: "אורו ארור".⁴

סנהדרין דף קי עמוד א – אין להחזיק במחלוקת

"ויקם משה וילך אל דתן ואבירם", אמר ריש לקיש: מכאן שאין מחזיקין במחלוקת, דאמר רב: כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו, שנאמר: "ולא יהיה כקרח וכעדתו" (במדבר יז ה).⁵

מדרש תנחומא (בובר) פרשת קרח סימן טז – הרי אנו מתים במדבר

"המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו וגו' " (במדבר טז יג). על מה אתה מתרברב עלינו? מה טובה עשית עמנו? הוצאתנו מארץ מצרים שהיא כגן ה', ובארץ כנען לא הכנסתנו, אלא הרי אנו מתים במדבר, והנגף משתלח בנו בכל יום. העיני האנשים ההם תנקר? לא נעלה! (שם שם יד).⁶

אבן עזרא במדבר טז יד – איפה ארץ זבת חלב ודבש?

"אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו". והטעם – שהוצאתנו ממקום טוב, ואילו הביאותנו למקום טוב כמוהו, ונתת לנו שדה וכרם כאשר היה לנו במצרים ותבקש שררה, היינו סובלים. רק הסירותנו ממקום טוב משדותינו וכרמנו, ולא הביאותנו אל מקום כמוהו, ולמה תבקש שררה?⁷

מדרש תנחומא (הנדפס) פרשת קרח סימן ג –

באותה שעה כינס את עדתו ואמר להם: הרביתם עלינו משאוי יתר משעבוד מצרים, טוב לנו תחת יד מצרים יותר מתחת ידיכם, שבכל שנה ושנה מתים ממנו חמישה עשר אלף וארבעים וחמשה. ובקשו לסקלן.⁸

רמב"ן במדבר פרק טז פסוק א – אחרי חטא המרגלים וגם לפניו

…⁹ והנה ישראל בהיותם במדבר סיני לא אירע להם שום רעה, כי גם בדבר העגל שהיה החטא גדול ומפורסם, היו המתים מועטים, וניצלו בתפילתו של משה … והנה היו אוהבים אותו כנפשם ושומעים אליו, ואילו היה אדם מורד על משה בזמן ההוא, היה העם סוקלים אותו. ולכן סבל קרח גדולת אהרן וסבלו הבכורים מעלת הלוים וכל מעשיו של משה. אבל בבואם אל מדבר פארן ונשרפו באש תבערה ומתו בקברות התאוה רבים,¹⁰ וכאשר חטאו במרגלים לא התפלל משה עליהם ולא בטלה הגזרה מהם,¹¹ ומתו נשיאי כל השבטים במגפה לפני ה', ונגזר על כל העם שיתמו במדבר ושם ימותו. אז היתה נפש כל העם מרה והיו אומרים בלבם כי יבואו להם בדברי משה תקלות. ואז מצא קרח מקום לחלוק על מעשיו וחשב כי ישמעו אליו העם.¹² וזה טעם "להמיתנו במדבר", אמרו: הנה הבאת אותנו אל המקום הזה ולא קיימת בנו מה שנדרת לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש, כי לא נתת לנו נחלה כלל. אבל נמות במדבר ונהיה כלים שם, כי גם זרענו לא יצאו מן המדבר לעולם, ויבטל מן הבנים מה שנדרת להם כאשר נתבטל מן האבות. וזה טעם תלונתם הנה במקום הזה אחר גזרת המרגלים מיד.¹³

פירוש אלשיך במדבר פרשת טז יג-יד –  

אמנם הנה דתן ואבירם אמרו, הנה עלה בדעתך שכל ישענו וכל חפצנו הוא לכהן את קרח. ועל כן בנצוח אותו נשתוק אנחנו. ולא כן הוא, כי דברים אחרים לנו עליך.¹⁴ והוא כי המעט כי העליתנו וכו', כי אם כי תשתרר עלינו להיות מלך עלינו. ולא בלבד את עצמך, כי אם גם השתרר את אהרן. ומה גם למה שאמרו ז"ל (תנחומא ג) שקרא תגר על תרומות ומעשרות ומתנות כהונה. וגם שעדיין לא היו נוהגות, הוא, שלימד להן הלכותיהן לכשיבואו אל הארץ. וזה יאמר גם השתרר את אהרן במתנות כהונה.¹⁵

ומי יתן ולא הזכרת לנו שררת משפט הכהונה עד היותנו בארץ, שבשמחת הנחלות וטוב הארץ נתנחם על המתנות. אך אף לא אל ארץ וכו' ותתן לנו נחלת שדה וכרם, שתאמר לנו משפט מתנות מנחלת שדה וכרם.¹⁶

ושיעור הכתוב "גם השתרר" – בתרומות ומעשרות. עם שלא הביאותנו עדיין אל ארץ זבת חלב, לתת מהמקנה. ודבש, לתת מהתמרים. ותתן לנו נחלת שדה, לתת מהדגן. וכרם, לתת מתירוש ויצהר. וזהו אשר לנו עליך, ולא כהונת קרח.¹⁷ ועל כן אין צריך לומר במה שפייסת ונצחת את קרח ובני לוי שלא נמנע אנחנו מהריב. כי אם אפילו אם עיני האנשים ההם תנקר – לא נעלה. שלא נאמר הרי נפל עזור ויכשל עוזר,¹⁸ כי אם לא נעלה להודות לך.¹⁹

מנחם ציון (ר' מנחם מנדל מרימנוב) דרושים לפסח – וכל זאת חסד נעורים  

וזה היה החסד נעורים של הישראל, שלא הלכו לגושן שהיתה ג"כ ארץ טובה ורחבה שדתן ואבירם קראוה ארץ זבת חלב ודבש [במדבר טז יג], רק נמשכו אחרי ה' ילכו למדבר ארץ תלאובות ולא זרועה.²⁰

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ראו פירוש משך חכמה בשמות ו יג (על בסיס במדבר רבה יג ח) על שלושה השבטים "שהנהיגו שררה במצרים" על השבטים האחרים, והם: ראובן, לוי ושמעון ולפיכך לא נטלו נחלה בארץ (לוי), או בעבר הירדן המערבי (ראובן), או שנחלתם נבלעה בתוך שבט אחר (שמעון). האם ייתכן שיש לדעה זו קשר עם טענות דתן ואבירם שהם משבט ראובן כנגד משה (ואהרון שהם משבט לוי, עם טיעוניהם על "נחלת שדה וכרם" שהייתה במצרים ואיננה עוד?