פרשות השבוע

מים ראשונים: אחד המקורות החשובים לכלל "אין מוקדם ומאוחר בתורה" הוא סידור הפסוקים (האירועים) בתחילת ספר במדבר, בפרשות במדבר ובהעלותך, שלא בסדרם הכרונולוגי, כמוסבר להלן. ולפי שמצאנו מדרשים ופרשנים לא מעטים הנדרשים לכלל זה, העמדנו דברינו על שתי רגלי פרשות ספר במדבר אלה. בפרשת במדבר נדרשנו לשימוש בכלל "אין מוקדם ומאוחר בתורה" במדרשים ובדרשות חז"ל, והפעם נידרש, נכון יותר נתפרש, לאזכור כלל זה בספרות פרשני המקרא. וטובים השנים מן האחד ועל פי שנים עדים יקום דבר.

 

וַיְדַבֵּר ה' אֶל־מֹשֶׁה בְמִדְבַּר־סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר: וְיַעֲשׂוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ: (במדבר ט א-ב פרשת בהעלותך).¹

וַיְדַבֵּר ה' אֶל־מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: (במדבר א א פרשת במדבר).²

 

רש"י בראשית פרק לה פסוק כט – הקדמת פטירתו של יצחק

"ויגוע יצחק וימות" – אין מוקדם ומאוחר בתורה, מכירתו של יוסף קדמה למיתתו של יצחק שתים עשרה שנה, שהרי כשנולד יעקב היה יצחק בן ששים שנה … ויצחק מת בשנת מאה ועשרים ליעקב. אם תוציא ששים ממאה ושמונים שנה, נשארו מאה ועשרים. ויוסף נמכר בן שבע עשרה שנה, ואותה שנה שנת מאה ושמונה ליעקב וכו'.³

רש"י שמות פרק ד פסוק כ – הסדר בתוך הפסוק

"ויקח משה את אשתו ואת בניו … וישב ארצה מצרים ויקח משה את מטה האלוהים בידו" – אין מוקדם ומאוחר מדוקדקים במקרא.⁴

רש"י שמות פרק יח פסוק יג – העתקת פרשת מינוי הדיינים

ויהי ממחרת – מוצאי יום הכיפורים היה, כך שנינו בספרי.⁵

רש"י שמות פרק יט פסוק יא – מיקום הברית בסוף פרשת משפטים

"והיו נכונים ליום השלישי" – שהוא שישה בחודש. ובחמישי בנה משה את המזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה, כל הענין האמור בפרשת ואלה המשפטים, (שמות כד ד) ואין מוקדם ומאוחר בתורה.⁶

רש"י שמות פרק לא פסוק יח – חטא העגל קדם לציווי על המשכן

"ויתן אל משה ככלותו לדבר איתו וגו' " – אין מוקדם ומאוחר בתורה. מעשה העגל קודם לציווי מלאכת המשכן ימים רבים היה.⁷ שהרי בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, וביום הכפורים נתרצה הקב"ה לישראל, ולמחרת התחילו בנדבת המשכן והוקם באחד בניסן.⁸

רש"י שמות פרק יח פסוק יג – אימתי נשלח יתרו וכמה זמן שהה עם בני ישראל

… אף לדברי האומר יתרו קודם מתן תורה בא, שילוחו אל ארצו לא היה אלא עד שנה שניה, שהרי נאמר כאן:  "וישלח משה את חותנו" (שמות יח כז) ומצינו במסע הדגלים שאמר לו משה: "נוסעים אנחנו אל המקום … אל נא תעזוב אותנו" – ואם זו קודם מתן תורה, מששלחו והלך היכן מצינו שחזר? ואם תאמר: שם לא נאמר יתרו אלא חובב ובנו של יתרו היה! – הוא חובב הוא יתרו, שהרי כתיב: "מבני חובב חותן משה" (שופטים ד יא).⁹

רשב"ם ויקרא פרק י פסוק ג – הקדמת דיני אבלות הכהנים

ויאמר משה אל אהרן – אל תתאבל ואל תבכה ואל תחדל מן העבודה, כי הדבר הזה אשר אני אומר לך הוא אשר דבר י"י: בקרובי אקדש – בכהנים גדולים הקרובים אלי לשרתני אני רוצה להתקדש, ולא שיתחלל שמי ועבודתי. שכן אמר לי הקב"ה: "והכהן הגדול מאחיו וגו' את ראשו לא יפרע ואת בגדיו לא יפרם וגו' ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו". הא אם לא יצא קידש – ואין מוקדם ומאוחר בתורה – ולכך אל תניח העבודה, שאתה כהן גדול, ולא תצא ולא תחלל אלא יתקדש הקב"ה ועבודתו על ידך.¹⁰

אבן עזרא שמות פרק ד פסוק יט – מות פרעה קדם לפרידה מיתרו

"ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרים" – אין מוקדם ומאוחר בתורה. ופירושו: וכבר אמר.¹¹ וככה "ויצמח ד' אלהים מן האדמה" (בראשית ב ט) ורבים כאלה. הנה עתה בהשיבו צאן יתרו אליו הבטיחו השם שילך בלי פחד למצרים, כי מת פרעה ועבדיו שהיו יודעים דבר המצרי. וזהו: "וימת מלך מצרים" (שמות ב כג), כי כל הימים שהיה חי לא היה נכון להיות משה שליח אל פרעה.¹²

אבן עזרא שמות פרק לב פסוק יא – סדר האירועים בחטא העגל

"ויחל משה" … זו התפילה היתה ראויה להיכתב אחר שוב משה אל ההר (שמות לב לא), על כן: וינחם ד' (שמות לב יד) אחר שהתפלל והתנפל ארבעים יום (דבר' י, ט). ואם נחם על הרעה בראשונה, מה טעם לומר אולי אכפרה בעד חטאתכם (שמות לב ל)? … רק השם רמז לו, שיתפלל אחר רדתו ויסיר העגל, על כן כתוב אולי אכפרה בעד חטאתכם (שמות לב ל), אחר שהסיר החטאת … והנה בעבור שהשם אמר לו "ועתה הניחה לי", הזכיר התפילה שהתפלל בהתנפלו לפני השם. וזאת הפרשה היתה ראויה להיכתב אחר "וישב משה אל ה' " (שמות לב לא), ואין מוקדם ומאוחר בתורה. רק רצה לדבק דבר "מי אשר חטא לי" (שמות לב לג) עם "ועתה לך נחה את העם" (שמות לב לד). וכתיב "ויגוף ד' את העם" (שמות לב לה).¹³

רמב"ן בראשית פרק לה פסוק כח – אין בעיה עם הקדמת מות יצחק

ויהיו ימי יצחק – אין מוקדם ומאוחר בתורה, מכירתו של יוסף קדמה למיתתו של יצחק, לשון רש"י. וכבר כתבתי (לעיל יא לב) שזה מנהג הכתוב בכל הדורות, יספר ענין האדם ותולדותיו ומיתתו, ויתחיל בתולדות הדור האחר. וראוי היה להקדים מיתת יצחק לתולדות יעקב, כאשר עשה באברהם ובכל דורות הראשונים, אבל יתכון הכתוב להגיד כי יצחק מת בשיבה טובה זקן ושבע ימים אחרי ששב אליו בנו המבורך, הנוחל מעלתו, וקברוהו בכבוד עשו ויעקב בניו גדולי העולם.¹⁴

רמב"ן שמות פרק ד פסוק יט – אין בעיה עם יציאת משה ממדין למצרים

ויאמר ה' אל משה במדין – אמר ר' אברהם כי אין מוקדם ומאוחר בתורה, ופירושו: וכבר אמר. ורבים ככה. ואין דברו זה נכון, כי הדבור הראשון לא היה במדין רק בהר סיני, ובמדין לא נדבר עמו רק הפעם הזאת. אבל כאשר קבל משה ללכת בדבר השם וחזר למדין ליטול רשות מחותנו, היה סבור ללכת יחידי מתנכר. ולכן אמר אליו: "אלכה נא ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה העודם חיים". כלומר, אראה את אחי העודם חיים ואשוב,¹⁵ כי הוא כדרך בקור הנכסף לראות את אחיו.¹⁶ ואז אמר לו ה' במדין: "לך שוב מצרים", כלומר קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מצרים, ואל תפחד שם, כי מתו כל מבקשי רעתך, ותהיה שם עם העם עד שתוציאם משם. ולכן לקח אשתו ובניו, כי היה זה עצה נכונה להוליכם עמו, כי בעבור זה יבטחו בו ישראל יותר. כי בהיותו בן חורין במדין יושב בביתו בשלום עם בניו ועם אשתו חתן כהן הארץ, לא יביא אותם להיות עם עבדים וימררו את חייהם בעבודה קשה, רק אם היה נכון לבו בטוח שיצאו בקרוב ויעלה עמהם לארץ כנען, ולא יצטרך בצאתם לשוב למדין לקחת אשתו ובניו משם.¹⁷

רמב"ן במדבר פרק טז פסוק א – פרשת קרח במקומה עומדת

"ויקח קרח" … ואמר רבי אברהם כי זה הדבר היה במדבר סיני כאשר נחלפו הבכורים ונבדלו הלוים, כי חשבו ישראל שאדונינו משה עשה זה מדעתו לתת גדולה לאחיו, גם לבני קהת שהם קרובים אליו ולכל בני לוי שהם ממשפחתו. והלוים קשרו עליו בעבור היותם נתונים לאהרן ולבניו, וקשר דתן ואבירם בעבור שהסיר הבכורה מראובן אביהם, גם קרח בכור היה. וזה מדעתו של רבי אברהם שהוא אומר במקומות רבים אין מוקדם ומאוחר בתורה לרצונו. וכבר כתבתי (לעיל ט א) כי על דעתי כל התורה כסדר, זולתי במקום אשר יפרש הכתוב ההקדמה והאחור, וגם שם לצורך ענין ולטעם נכון.¹⁸ אבל היה הדבר הזה במדבר פארן בקדש ברנע אחר מעשה המרגלים.¹⁹

רמב"ן שמות פרק מ פסוק ב – אולי אלה דברי יחיד

… אבל במדרש חזית (קהלת א יב) מצאתי: "ויהי ביום השמיני, זה היה ראוי להיות תחילת הספר. ולמה נכתב כאן? אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה". ואם כן, יהיה ויקרא אל משה מאהל מועד אחר וירא כבוד ה' אל כל העם ותצא אש ותאכל על המזבח (ויקרא ט כג כד), ויהיה הדבור לאהרן יין ושכר אל תשת (שם י ט) ממחרת, כי לא יתכן שנדבר לאהרן מאהל מועד קודם למשה. ואיני יודע אם זה דברי הכל או הם דברי יחיד, כי על דברי ר' ישמעאל נאמרו שם.²⁰

רמב"ן במדבר פרק ט פסוק א – למה הוקדמו המניין והדגלים לפסח במדבר

"בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון" – מכאן אמרו חכמים (ספרי בהעלותך סד, פסחים ו ב) אין מוקדם ומאוחר בתורה. וטעם האיחור הזה היה, כי כאשר בא הספר הזה הרביעי להזכיר המצות שנצטוו ישראל במדבר סיני לשעתם, רצה להשלים ענין אוהל מועד ותיקונו כל ימי המדבר. והזכיר תחילה הדגלים ומקום האהל ומעמד משרתיו ותיקון המשמרות למשאו לכל עבודת האהל. והזכיר קרבנות הנשיאים שהביאו העגלות אשר ישאו אותו בהן כל עת היותם במדבר. והשלים קרבנותם בחנוכת המזבח שהיו מאחד בניסן או שאחר לכן. ואחר כך שב להזכיר אזהרה שהזהיר אותם שלא ישכחו מצות הפסח. ועל דעת רבותינו לא נהגה במדבר אלא בשנה זו בלבד, לפי שלא מלו במדבר והיתה מילת זכרים ועבדים מעכבת בהם.²¹

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: לא התיימרנו להקיף את כל האזכורים של הכלל "אין מוקדם ומאוחר בתורה" במדרש (בפרשת במדבר) ובפרשני המקרא (בדף זה) ומן הסתם כבר חקרו בנושא זה רבים וטובים והוסיפו דברים הרבה. ראו ספרו של יצחק גוטליב יש סדר למקרא בהוצאת אוניברסיטת בר אילן. השאלה המרכזית היא: מה משמעותו של כלל זה ולמה מביא אותנו המקרא להזדקק לו? "מה המסר" בלשוננו היום? למה באמת אין הדברים מופיעים בתורה כסדרם הכרונולוגי והענייני? במה שונה תשובת כל המקורות שהבאנו מ'התשובה הקלילה' של המורה לתורה, שכאשר לא ידעה להשיב לשאלה שנשאלה בכיתה, פטרה את השואלת בתשובה: אי מוקדם ומאוחר בתורה? כבר אמרנו שהתורה איננה ספר היסטוריה ואולי לכך מכוון רש"י כשהוא משנה מעט את לשון חז"ל ואומר: "אין מוקדם ומאוחר מדוקדקים במקרא". "בגדול" יש סדר והמשכיות "בגדול" בין חומשי התורה (גם במקרא כולו), אבל "בקטן" אין התורה מדקדקת בסדר האירועים. ואפשר גם שהנושא קשור לשיטת ריש לקיש שהתורה מגילות ניתנה ולא חתומה. ראו גמרא גיטין ס ע"א: "א"ר יוחנן משום רבי בנאה: תורה – מגילה מגילה ניתנה, שנאמר: אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי; ר"ש בן לקיש אומר: תורה – חתומה ניתנה, שנאמר: לקוח את ספר התורה הזאת". ראו דברינו תורה חתומה ניתנה או מגילה מגילה ניתנה בפרשת משפטים.