פרשות השבוע

וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר וְאֵילִם שְׁנַיִם תְּמִימִם: (שמות כט א).¹

 

רמב"ן ויקרא פרק ט פסוקים ב-ג – "זה הדבר" של פרשת שמיני

ורבי אברהם אמר (בפסוק ו) כי טעם "ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו", שכבר אמר להם משה זה הדבר. ואם כן, יתכן שיהיה שיעור הפסוקים האלה כך, קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל, ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' אותי תעשו וירא אליכם כבוד ה' …²

והנה הקרבנות האלו לא הוזכרו בפרשת "וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי" (שמות כט א), כי שם לא צוה רק על המילואים. ובשבעת הימים וקרבנותיהם מלאו ימי מילואיהם.³ כי עתה ביום השמיני הם עצמם יקריבו הקרבנות. והנה הקרבנות הללו כחנוכה להם, כענין מנחת חביתים לדורות ביום הימשח אותו (לעיל ו יג-יד).⁴ ויתכן כי לכפר על מעשה העגל הוסיף להם עתה הקרבנות הללו, כי כאשר צוה "וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם",⁵ עדיין לא נעשה העגל, כאשר פירשתי (שם ח ב), לכך לא הזכירם שם. ולא כדברי רש"י שאמר שם (שמות כט א) כי הפר לכפר על מעשה העגל, אבל היו הפרים ההם לחטא על המזבח ועל אהרן ועל בניו ולקדש אותם, והעגל הזה ביום השמיני לכפר על מעשה העגל.⁶

רמב"ן ויקרא פרק ח פסוק ב – הציווי על המשכן (פרשות תרומה ותצוה) קדם לחטא העגל

ועל דרך הישר, נצטוה משה במלאכת המשכן קודם למעשה העגל, וכשנתרצה לו הקב"ה והבטיחו שישרה שכינתו בתוכם ידע מעצמו שמצות המשכן במקומה עומדת, וצוה לישראל עליה כמו שפירשתי בפרשת ויקהל (שם לה א).⁷

מדרש תנחומא פרשת תצוה סימן יג – משה חונך את אהרון ובניו

וזה הדבר אשר תעשה להם … התחיל מלמדו היאך יהו מטהרין ואוכלין בקדשים, היאך יהו טובלין ואוכלין בתרומה. היאך יהו מתקדשין ואוכלין בטהרות. סדר לו קדושות טהרות.⁸

תלמוד ירושלמי מסכת יומא פרק א הלכה א – קריאת הפרשה

א"ר חנינה: "ועשית לאהרן ולבניו ככה" [שמות כט לה] – כל האמור בפרשה מעכב. ואתייא כיי דמר ר' שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: זה הדבר, וזה הדבר –  אפילו קריית הפרשה מעכבת.⁹

שמות רבה פרשה לח

סימן א – ההבטחה לאהרון

"וזה הדבר אשר תעשה להם". זהו שכתוב: "לעולם ה' דברך נצב בשמים" (תהלים קיט פט) – אמר דוד: כשם שאתה אמת, שנאמר: "וה' אלהים אמת" (ירמיה י י), כך דברך אמת, שנאמר: "לעולם ה' דברך נצב בשמים" – אל תאמר "בשמים" אלא "כשמים". כשם שמתחילה גזר ונעשו שמים, אף דבר שדברת לקדש את אהרן ואת בניו קיים לעולם, שנאמר: "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם" (במדבר כה יג). למה כך? "כן יהיה דברי אשר יצא מפי" (ישעיה נה יא).  לכך נאמר: "וזה הדבר אשר תעשה להם".¹⁰

סימן ב – בין אדם הראשון ואהרון הכהן

דבר אחר: "וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם". זהו שכתוב: "הֲלוֹא אַתָּה מִקֶּדֶם ה' אֱלֹהַי קְדֹשִׁי לֹא נָמוּת ה' לְמִשְׁפָּט שַׂמְתּוֹ וְצוּר לְהוֹכִיחַ יְסַדְתּוֹ" (חבקוק א יב) – עד שלא עמד אדם הראשון ואכל את האילן, כך הייתי אומר: שלא יאכל מן האילן ולא ימות, שנאמר: "הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי ולא נמות" (חבקוק א יב).¹¹ אלא מפני שביטל צוויך, הבאת עליו מיתה להכות את הבריות, שנאמר: "ה' למשפט שמתו וצור להוכיח יסדתו" (שם). אתה גוזר ואומר: "קדושים תהיו לאלהיכם" (ויקרא כא ו), וכן: "וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם". ריבון העולם, אתה מבקש שנהא קדושים, הסר ממנו המות, שנאמר: "הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי ולא נמות". אמר להם: אי אפשר, "ה' למשפט שמתו".¹²

סימן ג – הכהנים כתופשי התורה

"לקח פר אחד בן בקר" (כט א). זהו שכתוב: "גדולים מעשי ה' דרושים לכל חפציהם, הוד והדר פועלו וצדקתו עומדת לעד" (תהלים קיא ב-ג). כשהוא רוצה הוא קוראה לשון נקבה, שנאמר: "ויקחו אליך פרה אדומה תמימה" (במדבר יט ב); וכשהוא רוצה הוא קוראו לשון זכר, שנאמר: "לקח פר בן בקר לכפר עליהם על מה שעתיד שנאמר: "ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת" (ויקרא ט ב). לכך נאמר: "גדולים מעשי ה' דרושים לכל חפציהם".¹³

דבר אחר: שעשה הקב"ה כבוד לאהרן שהלבישו כמלאכי השרת, שנאמר: "ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא" (מלאכי ב ז). א"ר יהודה: מכאן אמרו כל כהן שהוא אוכל בתרומה ואינו בן תורה אינו כהן לעתיד לבוא, אלא נמאס מג' דברים שנאמר: "כי אתה הדעת מאסת ואמאסאך מכהן לי" (הושע ד ו),  שכן ג' אלפין יש בו,¹⁴ שנמאס מן הכהונה ומן המקדש ומן הלויה. אבל אם היה בן תורה, הוא כמלאך שנאמר: "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא" (מלאכי ב).¹⁵ ואם לאו, ראה מה כתיב: "ארץ עֵפָתָה כמו אופל" (איוב י כב) – זו גיהינום שהרשעים פורחים כעוף.

דבר אחר: "עיפתה" – שהרשעים עייפים בה. ומי ירד לשם? א"ר חמא: מי שאינו רגיל לעשות תלמודו סדרים סדרים ובועט, שנאמר: "צלמות ולא סדרים" (איוב שם).¹⁶ "ותורה יבקשו מפיהו" – אם יגע בה, אֵלו לא דיו,¹⁷ אלא שהוא נעשה תלמידו של הקב"ה, שנאמר: "וכל בניך למודי ה' " (ישעיה נד יג), וכן: "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך" (שם).¹⁸

סימן ד – מקרבנות לתורה ולתפילה

דבר אחר: "וזה הדבר אשר תעשה להם". זהו שכתוב: "קחו עמכם דברים" (הושע יד ג). זהו שאמר הכתוב: "ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' " (תהלים כו ו-ז). יכול [אף]¹⁹ להקריב פרים ואילים? תלמוד לומר: "לשמיע בקול תודה". לפי שישראל אומרים: ריבון העולם, הנשיאים חוטאים ומביאים קרבן ומתכפר להם, המשיח²⁰ חוטא ומביא קרבן ומתכפר לו. אנו אין לנו קרבן! אמר להם: "ואם כל עדת ישראל ישגו וגו' ".²¹ אמרו לו: עניים אנו ואין לנו להביא קרבנות. אמר להם: דברים אני מבקש, שנאמר: "קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ", ואני מוחל על כל עונותיכם. ואין דברים, אלא דברי תורה, שנאמר: "אלה הדברים אשר דבר משה" (דברים א א). אמרו לו: אין אנו יודעים.²² אמר להם: בכו והתפללו לפני ואני מקבל. אבותיכם כשנשתעבדו במצרים, לא בתפילה פדיתי אותם? שנאמר: "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שוועתם אל האלהים" (שמות ב כג). בימי יהושע, לא בתפילה עשיתי להם נסים? שנאמר: "ויקרע יהושע שמלותיו" (יהושע ז ו). ומה אמרתי לו? "נטה בכידון אשר בידך אל העי כי בידך אתננה". בימי השופטים, לא בבכיה שמעתי צעקתם? שנאמר: "ויהי כי זעקו בני ישראל אל ה' " (שופטים ו ז). בימי שמואל לא בתפילה שמעתי להם? שנאמר: "ויזעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה' " (שמואל א ז ט). וכן אנשי ירושלים, אע"פ שהכעיסוני, לא בשביל שבכו לפני רחמתי עליהם? שנאמר: "כה אמר ה' רנו ליעקב שמחה … בבכי יבואו ובתחנונים אובילם" (ירמיה לא ו-ח). הוי: איני מבקש מכם לא זבחים ולא קרבנות אלא דברים, שנאמר: "קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ". לכך אמר דוד: "ארחץ בנקיון כפי" (תהלים כו ו)²³ – איני אומר להקריב לך אלא "לשמיע בקול תודה", שאני מודה לך על דברי תורה.²⁴

 

זה הדבר אשר תעשה להם – קחו עמכם דברים ושובו אל ה'.

 

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: הזכרנו באש הדף את "זה הדבר" שנזכר בפרשת ויקהל (שמות לה ד) בהקשר עם התרומה למשכן ובסמוך לאיסור מלאכה בשבת במשכן, משם נוסדו ל"ט מלאכות. ראו בהקשר זה את דרשת ר' יוסי בן חנינא בירושלמי שבת פרק ז הלכה ב: "זה הדבר אין כתיב כאן, אלא: אלה הדברים [שמות לה א] – דבר, דברי, דברים, מיכן לאבות ולתולדות". ונזכר שם שרבי יוחנן וריש לקיש למדו נושא זה במשך שלוש וחצי שנים והוציאו "ארבעים חסר אחת תולדות". זה הדבר – בעבודת הכהנים במקדש, אלה הדברים – באיסורי מלאכה בשבת.