הזי"ו לך

מים ראשונים: חלוקת קריאת התורה בשבת לקרואים: כהן, לוי, שלישי וכו', היא מנהג יחסית מאוחר, וודאי לא מתקופת המשנה והתלמוד ומן הסתם היו מנהגים שונים בקהילות שונות ובלבד שיקפידו על כללי יסוד: שבעה קרואים, שלושה פסוקים לפחות לכל אחד ועד היום יש בזה מנהגים שונים. אבל בפרשת האזינו יש חלוקה קדומה המיוחסת עוד לשירת הלוויים בבית המקדש שסימנה הזי"ו לך. ועל כך נרצה להתמקד הפעם.

מסכת סופרים פרק יב הלכה ז

אמר ר' יוסי ב"ר אבון: שירת הלוים לא יפחתו לה מששה קריות, וסימנה הזי"ו ל"ך: האזינו, זכור, ירכיבהו, וישמן, לו, כי ידין.1 ויש להפסיק שיטה מלאה מלמעלן ושיטה מלאה מלמטן; כנגד כך נהגו לעשות שיטותיה של תורה.2

מסכת ראש השנה דף לא עמוד א3

תניא, רבי יהודה אומר משום רבי עקיבא: בראשון מה היו אומרים – "לה' הארץ ומלואה" (תהלים כד), על שם שקנה והקנה ושליט בעולמו. בשני מה היו אומרים? "גדול ה' ומהולל מאד" (תהלים מח), על שם שחילק מעשיו ומלך עליהן. בשלישי היו אומרים: "אלהים נצב בעדת אל" (תהלים פב), על שם שגילה ארץ בחכמתו והכין תבל לעדתו. ברביעי היו אומרים: "אל נקמות ה' " (תהלים צד) – על שם שברא חמה ולבנה, ועתיד ליפרע מעובדיהן. בחמישי היו אומרים: "הרנינו לאלהים עוזנו" (תהלים פא) – על שם שברא עופות ודגים לשבח לשמו. בששי היו אומרים: "ה' מלך גאות לבש" (תהלים צג) – על שם שגמר מלאכתו ומלך עליהן. בשביעי היו אומרים: "מזמור שיר ליום השבת" (תהלים צב) – ליום שכולו שבת … 4

במוספי דשבתא מה היו אומרים? אמר רב ענן בר רבא אמר רב: הזי"ו ל"ך.5 ואמר רב חנן בר רבא אמר רב: כדרך שחלוקים כאן – כך חלוקין בבית הכנסת. במנחתא דשבתא מה היו אומרים? אמר רבי יוחנן: אז ישיר ומי כמוך ואז ישיר.6 איבעיא להו: הני כולהו בחד שבתא אמרי להו. או דלמא כל שבתא ושבתא אמרי חד? תא שמע, דתניא, אמר רבי יוסי: עד שהראשונה אומרת אחת – שניה חוזרת שתים, שמע מינה: כל שבתא ושבתא אמרי חד, שמע מינה.7

רש"י מסכת ראש השנה דף לא עמוד א

הזי"ו ל"ך – פרשת שירת האזינו חולקים אותה לששה פרקים, הראשון – האזינו, השני – זכור ימות עולם, השלישי – ירכיבהו על במותי ארץ, הרביעי – וירא ה' וינאץ. עד כאן ששה פסוקים לפרק, ומכאן ואילך שמונה פסוקים לפרק החמישי – לולי כעס אויב אגור, השישי – כי ידין ה' עמו.8

כדרך שחלוקין – פירקי השירה הזאת כאן. כך חלוקין בבית הכנסת – כך קוראין אותה ששה הקוראין בספר תורה, והשביעי קורא מן השירה ולהלן.

רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יג הלכה ה

כל העולה לקרות בתורה פותח בדבר טוב ומסיים בדבר טוב. אבל פרשת האזינו קורא הראשון עד זכור ימות עולם, והשני מתחיל מזכור ימות עולם עד ירכיבהו. והשלישי מירכיבהו עד וירא ה' וינאץ, והרביעי מן וירא ה' וינאץ עד לו חכמו, והחמישי מן לו חכמו עד כי אשא אל שמים ידי, והשישי מכי אשא אל שמים ידי עד סוף השירה. ולמה פוסקין בה בעניינות אלו? מפני שהן תוכחה כדי שיחזרו העם בתשובה.9

אנציקלופדיה תלמודית כרך ח, [הזי"ו ל"ך] טור תר

פרשת שירת האזינו, שהיא השיר שהלוים היו אומרים בבית המקדש במוספי שבת ונקראת סתם שירת הלוים, חולקים אותה לששה פרקים, המתחילים באותיות הזי"ו ל"ך. ונסתפקו בגמרא, אם היו אומרים כולם בשבת אחת, אלא שהיו הפרקים מחולקים בנעימת הקול להפסיק ובמחלפות כלי שיר ובתקיעת חצוצרות, או שבכל שבת אמרו פרק אחד. ופשטו מברייתא, שאומרים פרק בכל שבת, וגמרו השירה בשש שבתות, וחזרו לראש. ויש שכתב שלאו דוקא בשבת, ובמוספים שאמרו היינו במוספים של אותו שבוע, שהיו עושים מעמדות בכל יום והיו מתפללים מוסף.

כדרך שחולקים פרקי שירה זו במקדש, כך חולקים בבית הכנסת בקריאת התורה, שחולקים אותה לששה קרואים כסימן הזי"ו ל"ך, אף על פי שבשאר ימות השנה החזן מקריא כרצונו. ולא יפחתו לה משש קריאות של הזי"ו ל"ך, עד סוף השירה. והשביעי קורא מסוף השירה עד סוף הפרשה. וכשם שבמקדש לא היו גורעים ולא מוסיפים, כך אין גורעים ואין מוסיפים בבית הכנסת, ולא משנים הסימן, ואפילו יש חיובים לעלייה לתורה, לא יחלק יותר השירה.10

ספרי דברים פיסקא שלג

אמרת גדולה שירה זו שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא ויש בה בעולם הזה ויש בה לעולם הבא.11

שבת שלום וגמר חתימה טובה12

ושתהא לנו שנת זיו ואורה

מחלקי המים

עדכון אחרון: 18/09/2018

הערות שוליים

  1. כך הוא בירושלמי מגילה פרק ג הלכה ז: "א"ר יוסי בי ר' בון: שירת הלוים לא יפחתו לה מששה קריאיות סימנה הזי"ו ל"ך". וכן בבבלי ראש השנה להלן, אלא שהם לא פרטו מהו סדר הזי"ו ל"ך, מה היא בדיוק חלוקת הפרשה. ואילו כאן, במסכת סופרים, שהיא מתקופת הגאונים, וייעודה לדון בדיני כתיבת ספר תורה והקריאה בו, יש פירוט. אך זו רק שיטה אחת וגם לא זו שאנחנו נוהגים. ובשיטה זו יש קושי קטן שבין "ירכיבהו" ובין "וישמן ישורון" יש רק שני פסוקים!
  2. בשירת האזינו וכן בשירת הים יש רווח של שורה (שיטה) בראש השירה ובסופה ע"מ להפרידה בצורה ברורה מהפסוקים שלפניה ולאחריה. ראה דברינו שירת הים סדר כתיבתה ואמירתה.
  3. גמרא זו היא מקור חשוב אחד לסדר שירת הלווים במקדש. מקור מרכזי אחר הוא הגמרא במסכת ערכין יא: "תנו רבנן: השיר מעכב את הקרבן, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אינו מעכב ... אמר רב יהודה אמר שמואל: מנין לעיקר שירה מן התורה? שנאמר: ושרת בשם ה' אלהיו (דברים יח), איזהו שירות שבשם? הוי אומר: זה שירה". ושם גם שיטות ומקורות נוספים: "רב מתנה אמר מהכא: תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב (דברים כח), איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב? הוי אומר: זה שירה ... א"ר יוחנן מהכא: לעבוד עבודת עבודה (במדבר ד), איזהו עבודה שצריכה עבודה? הוי אומר: זו שירה".
  4. ראה לשון הזהב של פירוש המאירי כאן המבאר גמרא זו: "בכל יום ויום היו הלויים משוררים על הדוכן אחר הקרבת הקרבן בשעת הנסוך, והיו אומרים מעין מלאכת היום שבמעשה בראשית. ובכל שיר ושיר היו שם שלש פסיקות. על כל פרק מהם היו כהנים תוקעים והעם שבעזרה משתחוים והתקיעות תשע בין כולם. ועל איזה קרבן היו משוררים? על עולת חובה של צבור כגון תמידים וכיוצא בהם ועל זבחי שלמי צבור שהם כבשי עצרת. אבל עולת נדבה שהיו הצבור מקריבים ממותר תרומת הלשכה לְקַיִץ המזבח, אין בהם שירה אע"פ שהם של ציבור. וכן נסכים הבאים בפני עצמם, אין אומרים בהם שירה".
  5. בשעת הקרבת קרבן מוסף בשבת היו הלוויים אומרים בבית המקדש את שירת האזינו בחלוקה של הזי"ו לך כפי שמוסבר להלן.
  6. במנחה בשבת היו קוראים את שירת הים בשני חלקים ושירת הבאר. ראה פירוש מהרש"א שם: "והם כלל שירות שבתורה וקבעו אותן שירות ביום השבת לפי הקדושה. ובימי חול קבעו שירות של דוד שאין בהן קדושה כל כך".
  7. גם התלמוד הבבלי, בדומה לירושלמי (ראה הערה 1 לעיל) אינו מפרט לנו מהו הזי"ו ל"ך, כיצד בדיוק שרו הלווים בבית המקדש, שכשירתם אנחנו קוראים את פרשת האזינו פעם בשנה. אבל הבבלי מעלה מעניינת שאלה אחרת: האם אמרו את כל הפרשה בשבת אחת, ואז הסימן הזי"ו ל"ך הוא הפסקה שבה תקעו בחצוצרות ובשופר "בין גברא לגברא", או שבמחזור של שש שבתות היו קוראים בכל שבת רק "שישית" מהשירה (שביעית מהפרשה שלנו), בדומה לקריאה לגברא אחד בתורה בימינו. והכריע הבבלי בפירוש, כשיטה השנייה. ראה פירוש המאירי בגמרא כאן: "במוסף השבת היו אומרים בשירת האזינו שבת ראשונה עד זכור ימות עולם, ובשניה עד ירכיבהו על במתי ארץ, וכן כולם כסדר הזי"ו ל"ך ונמצאת כלה לששה שבתות והיו חוזרין חלילה. ועל הדרך שסדורה כאן, סודרין אותה בשבת שלה בבית הכנסת. רוצה לומר שהששה עולים קורין את השירה כסדר הזי"ו ל"ך האמור כאן ושביעי מסיים הסדר כמו שביארנו במסכת מגילה". בבית המקדש היו רק שש קריאות, של השירה עצמה, והמחזור היה של שש שבתות. אנחנו מוסיפים קרוא שביעי שעולה מסוף השירה: "ויבוא משה" עד "שמה לרשתה".
  8. ובתוספות הוא מצטרף לחלוקה של רש"י שיש בה חלוקה "מאוזנת" של הפסוקים כפי שהוא מסביר, ארבעה פעמים שישה ואח"כ פעמיים שמונה (סה"כ ארבעים, משהו לא מסתדר עם ארבעים ושלושה פסוקי השירה בחומשים שלנו). אבל פירוש תוספות מביא גם שיטות אחרות, כגון זו שראינו בראש דברינו במסכת סופרים: "הזי"ו לך - האזינו זכור ירכיבהו וירא לולי כי ידין - כ"כ בספרים וכך פירש בקונטרס וכן המנהג. ובמסכת סופרים כתיב וישמן לו ור"ח פי' וירא לו". וברמב"ם להלן נראה שיטה נוספת שהיא עיקר המנהג בימינו. ראה עיונים בגמרא שטיינזלץ ראש השנה שם שמביא שש שיטות. שש שיטות בפוסקים על שש הקריאות! השלוש הראשונות משותפות ומוסכמות על כולם: האזינו, זכור וירכיבהו. מכאן ואילך הם נחלקים. האם הוא"ו הוא וירא ה' וינאץ או וישמן ישורון ויבעט, האם הלמ"ד היא לו חכמו ישכילו זאת או לולי כעס אויב, והאם הכ"ף האם היא כי ידין או כי אשא. האפשרויות המתמטיות לסדר שלוש אפשרויות בסדר שונה (שלושה ילדים בשורה) הוא !3 (שלוש עצרת) שזה בדיוק 6. ומכאן שש השיטות (שהרי על השלוש הראשונות מסכימים כולם). היהודים לא יחמיצו אף אפשרות ...
  9. בהלכות תמידין ומוספין פרק ו הלכה ט, בהקשר עם עבודת בית המקדש, מביא הרמב"ם את הסימן הזי"ו ל"ך ולא מפרט, רק אומר: "במוספי שבת אומרים שירת האזינו וחולקין אותה לששה פרקים הזי"ו ל"ך כדרך שקוראין אותה ששה בבית הכנסת, ואומרין פרק בכל שבת, גמרו השירה בששה שבתות חוזרין לראש". אך כאן בהלכות בית הכנסת הוא מפרט להלכה. שים לב ללשון הרמב"ם שהופך את הסדר מבית הכנסת לבית המקדש! ההפך מלשון הגמרא. האם יש כאן כוונה מסוימת? עכ"פ, נראה ששיטת הרמב"ם נקבעה להלכה ברוב קהילות ישראל וכך הוא ברוב החומשים. ועניין החזרה בתשובה והתוכחה שחוזרים כאן אחרי שרצינו כבר שתכלנה כל התוכחות בפרשת נצבים ערב ראש השנה, ואחרי עשרת ימי תשובה, מקבלת בשנים בהן שבת האזינו היא אחרי יום כיפור משמעות מיוחדת. עוד יש תשובה ותוכחה! ראה דברינו דרשו ה' בהמצאו בשבת שובה על שתי שבתות תשובה לפי שיטת הפסיקתא. אך פרשנים שונים ראו בעצם הסימן הזי"ו ל"ך ריכוך של תכני השירה שהם תוכחה קשה. ראה שוב פירוש המהרש"א בגמרא ראש השנה הנ"ל: "ולסימן טוב חלקו פ' האזינו לז' חלקים בר"ת הזי"ו ל"ך ששיר של שבת יש לו זיו דהיינו מפי משה שקרן עור פניו ותרגומו זיו". ויש הרבה פירושים סימבוליים על סימן זה ולא נאריך כאן.
  10. ויש שמתירים בסימן האחרון כי אשא אל שמים ידי ובוודאי בחלק השביעי שהוא כבר מחוץ לשירה. העיקר שלא תהיינה מחלוקות בישראל וכל ימי הזכרון והגומל יעלו לרצון לעם ישראל. ובאמת מה הסיבה שלא מוסיפים קרואים ולא משנים מהסדר? אולי בגלל התוכחה ("אל תקוץ בתוכחתו") ואולי גם בגלל השירה עצמה שהפסקות יתר ובמקומות שהקהל אינו רגיל, פוגמים בעצמת השירה ובתהודה שהתכוונו לה המקרא וחז"ל.
  11. ראינו לשעבר וראינו עכשיו ובע"ה נזכה גם לעתיד לבוא ובכל העולמות הבאים עלינו לטובה. "על כן עלמות אהבוך".
  12. לפי מה שהראינו בדברינו דרשו ה' בהימצאו בשבת שובה, יש מקורות טובים להמשך האיחולים לשנה טובה ולכתיבה וחתימה טובה גם אחרי יום הכיפורים. אם חלה שבת האזינו בין יום כיפור לראש השנה, גם היא שבת שובה או תשובה. ויש מהדרין עד הושענא רבה, והחסידים נהגו עד חנוכה והמהדרים מן המהדרים נוהגים כל השנה.