מים ראשונים: לסיפור המרתק על דמותו של אלישע בן אבויה, יש 'תוספת קטנה', מעין Finale מפתיעה. סוף הסיפור איננו מותו של אלישע בן אבויה ואחריו של ר' מאיר תלמידו הנאמן, אלא הבעת דעה על הסיפור מפרספקטיבה של האמוראים, 2-3 דורות לאחר עיקר הסיפור.
מסכת חגיגה דף יד ע"ב – טו ע"ב – בשוך הסערה
כי נח נפשיה דאחר, אמרו:1 לא נדון אותו, ולא יבוא לעולם הבא.2 לא נדון אותו – משום שעסק בתורה, ולא יבוא לעולם הבא – משום שחטא. אמר רבי מאיר: מוטב שידונו אותו ויבוא לעולם הבא. מתי אמות וְאַעֲלֶה עשן מקברו.3
כאשר נפטר רבי מאיר עלה עשן מקברו של אחר. אמר רבי יוחנן: גבורה היא לשרוף את רבו? אחד היה בינינו ולא יכולנו להצילו?! אם נחזיק אותו ביד – מי יוציאו מידינו, מי? אמר: מתי אמות ואכבה עשן מקברו! כאשר נפטר רבי יוחנן – פסק העשן מקברו של אחר. פתח עליו אותו ספדן: אפילו שומר הפתח לא עמד לפניך, רבינו.4
מסכת בבא מציעא דף פד עמוד א – חזור בך5
יום אחד היה ר' יוחנן שוחה בירדן. ראה אותו ריש לקיש וקפץ לירדן אחריו.. אמר ליה:6 כוחך לתורה (חילך לאורייתא! – אמר לו: יופייך לנשים (שופרך לנשי)! – אמר לו: אי הדרת בך (אם תחזור בך) – אתן לך את אחותי שיפה ממני. קיבל עליו.7 רצה לחזור להביא את בגדיו – ולא יכול היה לחזור. למדו מקרא ומשנה ועשה אותו אדם גדול.8
יומא חד הוו מפלגי בי מדרשא (נחלקו בבית המדרש): הסייף והסכין והפגיון והרומח ומגל יד ומגל קציר מאימתי מקבלין טומאה – משעת גמר מלאכתן, ומאימתי גמר מלאכתן? רבי יוחנן אומר: משיצרפם בכבשן, ריש לקיש אמר: משיצחצחן במים. – אמר ליה: לסטאה בלסטיותיה ידע!9 – אמר ליה: ומאי אהנת לי? התם רבי קרו לי, הכא רבי קרו לי. אמר ליה: אהנאי לך דאקרבינך תחת כנפי השכינה.
רש"י מסכת בבא מציעא דף פד עמוד א – רבי קרו לי
רבן של לסטים וראש להן הייתי.10
תוספות מסכת בבא מציעא דף פד עמוד א – חזור למה שכבר היית בעבר
אי הדרת בך כו' – מכאן אמר רבינו תם דריש לקיש מתחילה ידע הרבה, אלא שפרק עול תורה ונעשה עם הארץ ועסק בלסטיות. מדקאמר "אי הדרת בך" משמע להיות כבתחילה ולא תפרוק עול תורה מעליך. וקאמר נמי "מאי אהנית לי, התם קרו לי רבי", כלומר מעיקרא נמי הוו קרו לי רבי אלא ששכחתי. ומה שפירש בקונטרס11: רבי היינו רבו של לסטים, … והיינו דאמרינן בפרק כל כתבי (שבת דף קיט:): "אמר לו ריש לקיש לרבי יהודה נשיאה: כך מקובלני מאבותי ואמרי לה מאבותיך: כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן – מחריבים אותה וכו' ", משמע שקודם שלימדו רבי יוחנן למד מאחרים.12
מסכת תענית דף כא עמוד א – אילפא ור' יוחנן
אילפא ורבי יוחנן הוו גרסי באורייתא, דחיקא להו מילתא טובא, אמרי: ניקום וניזיל וניעבד עיסקא, ונקיים בנפשין "אפס כי לא יהיה בך אביון".13 הלכו וישבו תחת כותל רעוע והיו אוכלים פת. באו שני מלאכי השרת, שמע רבי יוחנן שאמר אחד לחברו: נשליך עליהם כותל זה, לפי שמניחין חיי עולם הבא ועוסקין בחיי שעה! אמר לו (המלאך האחר): הנח להם, משום שיש ביניהם אחד שהשעה עומדת לו.14 רבי יוחנן שמע, אילפא לא שמע. אמר לו רבי יוחנן לאילפא: האם שמע מר מידי? – אמר לו: לא. אמר (רבי יוחנן בלבו): מכך ששמעתי אני ואילפא לא שמע, שמע מינה לדידי קיימת לי השעה. אמר לו רבי יוחנן: אחזור ואקיים בעצמי "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ". רבי יוחנן חזר, אלפא לא חזר15.
מחלקי המים