לימוד מרב אחד או מרבים

מים ראשונים: מה עדיף, שאדם ילמד תורה וישתלם בה מרב אחד, מבית מדרש אחד שיש בו משנה סדורה ושיטת לימוד ברורה, אולי גם הלכה והשקפת עולם ברורות; או שמא עדיף שבשלב מסוים, ככל שיתבגר ויוסיף דעת, ישתלם התלמיד אצל כמה מורי הוראה, ישמע דעות הרבה ויפלס במאזניים את שיטתו הוא; או יקבל עליו, לאחר שנחשף לדעות השונות, רב ושיטה מסוימים.

מסכת עבודה זרה דף יט עמוד א

דרש ר' שמעון בן פזי, מאי דכתיב: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב" (תהלים א א)? …1 "כי אם בתורת ה' חפצו" (תהלים א ב) – אמר רבי: אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ, שנאמר: "כי אם בתורת ה' חפצו". … אמר לוי: רבי, נתת לנו רשות לעמוד.2

… אמר רבא: לעולם ילמוד אדם תורה במקום שלבו חפץ, שנאמר: "כי אם בתורת ה' חפצו". ואמר רבא: בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה ולבסוף נקראת על שמו, שנאמר: "בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה".3 ואמר רבא: לעולם ילמד אדם תורה ואח"כ יהגה, שנאמר: "בתורת ה' ", והדר "ובתורתו יהגה". ואמר רבא: לעולם ליגריס איניש, ואף על גב דמשכח ואף על גב דלא ידע מאי קאמר, שנאמר: "גרסה נפשי לתאבה" (תהלים קיט כ) – "גרסה" כתיב ולא כתיב "טחנה".4 … אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא… אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות – מתמעט. ואם קובץ על יד – ירבה.5

"והיה כעץ שתול על פלגי מים"6 – אמרי דבי ר' ינאי: כעץ שתול ולא כעץ נטוע, כל הלומד תורה מרב אחד – אינו רואה סימן ברכה לעולם.7 אמר להו רב חסדא לרבנן: בעינא דאימא לכו מלתא, ומסתפינא דשבקיתו לי ואזליתו:8 כל הלומד תורה מרב אחד – אינו רואה סימן ברכה לעולם, שבקוהו ואזול קמיה דרבא.9 אמר להו: הני מילי סברא, אבל גמרא – מרב אחד עדיף, כי היכי דלא ליפלוג לישני.10

מסכת עירובין דף יג עמוד א

מעיקרא אתא לקמיה דרבי עקיבא, ומדלא מצי למיקם אליביה – אתא לקמיה דרבי ישמעאל וגמר גמרא, והדר אתא לקמיה דרבי עקיבא וסבר סברא.11

מסכת עירובין דף נג עמוד א

אמר רב יהודה אמר רב: בני יהודה שהקפידו על לשונם – נתקיימה תורתם בידם, בני גליל שלא הקפידו על לשונם – לא נתקיימה תורתם בידם … בני יהודה דדייקי לישנא, ומתנחי להו סימנא – נתקיימה תורתן בידן, בני גליל דלא דייקי לישנא ולא מתנחי להו סימנא – לא נתקיימה תורתן בידם.12 בני יהודה גמרו מחד רבה – נתקיימה תורתן בידם, בני גליל דלא גמרי מחד רבה – לא נתקיימה תורתן בידם.13 רבינא אמר: בני יהודה דגלו מסכתא – נתקיימה תורתן בידם, בני גליל דלא גלו מסכתא – לא נתקיימה תורתן בידם.14

בית הבחירה (מאירי) מסכת עירובין דף נג עמוד א

יראה מסוגיא זו שעיקר הלמוד הוא ללמוד מרב אחד, כמו שאמר: בני יהודה דגמרי מחד רבה נתקיים תלמודן. וכן יראה ממסכת חולין שאמר: רב יוסף מכולי עלמא גמיר.15 וכעס ואמר: אנא מכולי עלמא גמירנא? אנא מרב יהודה גמירנא!16 ובראשון של עבודה זרה י"ט ע"א יראה ההפך, כמו שאמרו שם: כל הלמד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם. ומכל מקום כבר אמרו שם: הני מלי בסברא, אבל בגמרא מרב אחד עדיף.17

מסכת עירובין דף נד עמוד ב

תנא דבי רב ענן: מאי דכתיב: "רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת יֹשְׁבֵי עַל מִדִּין וְהֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ שִׂיחוּ" (שופטים ה י). "רוכבי אתונות" – אלו תלמידי חכמים, שמהלכין מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד בו תורה. "צחורות" – שעושין אותה כצהרים.18

מסכת אבות פרק א משנה ו19

… יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות.20

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות פרק א משנה ו

עשה לך רב – ואפילו לא היה ראוי להיות לך לרב, אבל שימהו לרב עד שתמסור לו הלימוד ותושג לך החכמה. לפי שאין לימוד האדם מעצמו כלימודו מזולתו, אלא לימודו מזולתו יותר קיים אצלו ויותר מבואר. ואפילו היה כמותו בחכמה או למטה הימנו.21

ר' עובדיה מברטנורא מסכת אבות פרק א משנה ו

עשה לך רב – רמב"ם פירש, אף על פי שאינו ראוי להיות לך רב, עשה אותו רב עליך ולא תלמוד בינך לבין עצמך. ואני שמעתי, עשה לך רב, שיקבל לו רב אחד שילמוד ממנו תמיד, ולא ילמוד היום מאחד ולמחר מן האחר. ואף על גב דבמסכת עבודה זרה [דף י"ט] אמרו הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה, כבר פירשו ואמרו הני מילי בסברא, שטוב לו לשמוע סברת הרבים, אבל לענין גמרא, מחד רב מעלי, כי היכי דלא לפגום לישניה.22

אבות דרבי נתן נוסח א פרק ח23

"עשה לך רב". כיצד? מלמד שיעשה לו את רבו קבע, וילמד ממנו מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות. טעם שהניח לו במקרא, סוף שיאמרו לו במשנה. טעם שהניח לו במשנה, סוף שיאמרו לו במדרש. טעם שהניח לו במדרש, סוף שיאמרו לו בהלכות. טעם שהניח לו בהלכות, סוף שיאמרו לו באגדה. נמצא האדם ההוא יושב במקומו ומלא טוב וברכה.24

היה רבי מאיר אומר: הלומד תורה מרב אחד למה הוא דומה? לאחד שהיה לו שדה אחת וזרע מקצתה חטים ומקצתה שעורים, [ונוטע] מקצתה זיתים ומקצתה אילנות, ונמצא האדם ההוא מלא טובה וברכה. ובזמן שלומד מב' ג' דומה למי שיש לו שדות הרבה, אחד זרע חטין ואחד זרע שעורים ונטע אחד זיתים ואחד אילנות, ונמצא אדם ההוא מפוזר בין הארצות בלא טוב וברכה.25

אבות דרבי נתן נוסח א פרק ג

"והעמידו תלמידים הרבה"26 … רבי ישמעאל אומר: אם למדת תורה בילדותך אל תאמר איני לומד בזקנותי אלא למוד תורה, כי אינך יודע איזה יכשר. אם למדת תורה בשעת העושר, אל תשב לך בשעת העוני. אם למדת תורה בשעת שביעה, אל תשב לך בשעת רעבה. אם למדת תורה בשעת הריוח, אל תשב לך בשעת הדחק, לפי שטוב לו לאדם דבר אחד בצער ממאה בריוח, שנאמר: "בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך" (שם).27

רבי מאיר אומר: אם למדת מרב אחד אל תאמר דָיִּי, אלא לך אצל חכם [אחר] וּלְמוֹד תורה. ואל תלך אצל הכל, אלא למי שהוא קרוב לך מתחילה, שנאמר: "שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך" (משלי ה טו).28 חובה הוא לאדם שישמש [ארבעה] תלמידי חכמים,29 כגון: רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבא ורבי טרפון, שנאמר: "אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי" (משלי ח לד) – אל תיקרי דלתותי אלא דלת דלתותי.30 כי אינך יודע אם שניהם יתקיימו בידך אם שניהם כאחד טובים, שנאמר: "בבקר זרע את זרעך" (שם).31

מסכת אבות פרק ו משנה ה

גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות, שהמלכות נקנית בשלושים מעלות והכהונה בעשרים וארבע והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים: בתלמוד, בשמיעת האוזן, בעריכת שפתים, בבינת הלב, בשכלות הלב, באימה, ביראה, בענווה, בשמחה, בשימוש חכמים, בדקדוק חברים, ובפלפול התלמידים, בישוב, במקרא, במשנה, במיעוט שינה, במיעוט שיחה, במיעוט תענוג, במיעוט שחוק, במיעוט דרך ארץ, בארך אפים, בלב טוב, באמונת חכמים, ובקבלת היסורין.32

משיבת נפש במדבר פרק א פסוק א

"בן עשרים לרדוף". נראה לומר שחוזר לעניין התלמוד שאמר בן ט"ו שנים לתלמוד, פירוש סדר וסוגיות התלמוד אצל רבו, ושם יעמוד (אצל רבו) ה' שנים, עד שיהיה רגיל בסדר ובסוגיות אביי ורבא. ואח"כ ירדוף אחר התלמוד מישיבה לישיבה, כי אינו דומה לומד מפי רב אחד ללומד מכמה רבנים. כי יש רב שעיקר שמועתו בנזיקין, ויש רב שעיקר שמועתו באיסור והיתר, שהרי אמרו: "הלכה כרב באיסורין וכשמואל בדינין" (בכורות מט ע"ב) . וכן הכתוב משבח אותם שמנדדים מישיבה לישיבה, שנאמר: "שוא לכם משכימי קום" וכו'.33

מסכת אבות פרק ד משנה א

בן זומא אומר: איזהו חכם? הלומד מכל אדם, שנאמר: "מכל מלמדי השכלתי" (תהלים קיט צט).34

מסכת סנהדרין דף לב עמוד ב

תנו רבנן: צדק צדק תרדף – הלך אחר בית דין יפה, אחר רבי אליעזר ללוד, אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל… תנו רבנן: צדק צדק תרדף, הלך אחר חכמים לישיבה: אחר רבי אליעזר ללוד, אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל, אחר רבי יהושע לפקיעין, אחר רבן גמליאל ליבנא, אחר רבי עקיבא לבני ברק, אחר רבי מתיא לרומי, אחר רבי חנניה בן תרדיון לסיכני, אחר רבי יוסי לציפורי, אחר רבי יהודה בן בתירה לנציבין, אחר רבי יהושע לגולה, אחר רבי לבית שערים, אחר חכמים ללשכת הגזית.35

פסקי מהרי"ק סימן שו36

על דבר הרבנים הרוצים להשתרר על התלמידים יותר מן הראוי, עד כי יעלה על דעתם לומר, שמי שלמד לפני רב אחד בינקותו יהיה לעולם כפוף תחתיו שלא לחלוק עליו בשום דבר. ולא עוד, אלא אפילו נתחכם אח"כ התלמיד ונעשה שוה לו או גדול הימנו, יאמרו דאזלינן בתר מעיקרא דהוה ליה תלמיד. וגם אם יראה בעיני התלמיד שהרב הוא טועה או שהוא עושה שלא כהוגן. ומאיימים הם עליו מפני שאמרו: כל החולק על רבו כחולק על השכינה וכיוצא בדברים אלו.37

פירוש רוח חיים, אבות פרק א משנה ד38

ואסור לו לתלמיד לקבל דברי רבו כשיש לו קושיות עליהם. ולפעמים יהיה האמת עם התלמיד, כמו שעץ קטן מדליק את הגדול.39

בראשית רבה סא א, פרשת חיי שרה

"אשרי האיש" – זה אברהם … "כי אם בתורת ה' חפצו" – "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וכו' ". "ובתורתו יהגה יומם ולילה" – אמר ר' שמעון בן יוחאי: אב לא למדו, רב לא היה לו, מהיכן למד את התורה? אלא זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כמין שני רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה. זהו שכתוב: "אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי" (תהלים טז ז). "והיה כעץ שתול" – ששתלו הקב"ה בארץ ישראל וכו'.40

מחלקי המים

מים אחרונים 1 – התלמיד הצעיר: הצענו לעיל להבחין בין התלמיד הצעיר שבראשית דרכו שעדיף שילמד מרב אחד, ובין הבוגר שיכול וראוי שישמע מגוון דעות. לגבי הצעיר, ראה גמרא בבא בתרא כא ע"א: "ואמר רבא: הני תרי מקרי דרדקי, חד גריס ולא דייק וחד דייק ולא גריס – מותבינן ההוא דגריס ולא דייק, שבשתא ממילא נפקא. רב דימי מנהרדעא אמר: מותבינן דדייק ולא גריס, שבשתא כיון דעל – על". את מי עדיף למנות כמלמד לצעירים (דרדקי): את המלמד הלמדן (דגריס) אבל לא תמיד מדייק בנוסח, או את המלמד המדייק בנוסח (דדייק) אך אינו תלמיד חכם מובהק (שיוכל לענות על כל שאלה של התלמידים הצעירים). כבר כאן יש שתי דעות: רבא ורב דימי. מאמרו של רב דימי: שבשתא – כיוון דעל על, היינו ששיבוש משתקע ואח"כ קשה מאד לעקור אותו, ידוע בקרב הלמדנים. אך קיימת גם שיטת רבא, הפחות ידועה, שמעדיף את הלמדן ומאמין ששיבושים וטעויות סופם להתברר במשך הזמן: שבשתא ממילא נפקא".

מים אחרונים 2 – התלמיד הבוגר: שוב ושוב אנחנו חוזרים לתיאור התלמיד היושב בבית המדרש ושומע את ריבוי הקולות, כנזכר בגמרא חגיגה ג ע"ב: "בעלי אספות – אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה מעתה? … אף אתה עשה אזניך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין". ופירוש רש"י שם: "עשה אזניך כאפרכסת – מאחר שכולן לבן לשמים – עשה אזנך שומעת ולמוד, ודע דברי כולן, וכשתדע להבחין אי זה יכשר – קבע הלכה כמותו". לאן נשייך מקור זה?

עדכון אחרון: 10/02/2020

הערות שוליים

  1. הסוגיה שם דורשת את הפסוק הפותח את ספר תהלים: "אשרי האיש", תחילה על מי שנמנע ממושבי לצים של עבודה זרה, וממשיכה לדרוש גם את הפסוק העוקב: "כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה" - על לימוד תורה. נתבשם מעט מהדרשות שבדרך, עד שנגיע לנושא שלנו.
  2. ראה שם הסיפור על לוי ורבי שמעון בנו של רבי שהתווכחו אם להגות בספר משלי או תהלים, וכפה רבי שמעון את לוי ללמוד תהלים וכאשר הגיעו לפסוק: "כי אם בתורת ה' חפצו" ודרש להם רבי שמשמעות פסוק זה היא שאדם לומד ממקום שלבו חפץ, קם לוי (שרצה ללמוד מספר משלי) ואמר: נתת לי רשות לעמוד, היינו לצאת וללמוד מה שלבי חפץ. האם לדרשה זו יש קשר לנושא שלנו?
  3. רבא חוזר ומאמץ את דרשת רבי שאדם לומד ממקום שלבו חפץ ומוסיף עליה דרשות משלימות.
  4. הלימוד הראשון הוא שינון, לימוד הגרסה בע"פ ושליטה מרבית בטקסטים. אח"כ תבוא ההגיה, החשיבה הלוגית ו"הטחינה", בדומה לגריסה וטחינה של גרגירי התבואה, עד שבשלב מסוים תהפוך התורה מ"תורת ה' " ל"תורתו" של הלמדן. ראה גמרא קידושין לב ע"ב שמפסוק זה לומדים שתלמיד חכם שמחל על כבודו – כבודו מחול, משום "תורה דיליה היא (שלו היא)". ראה גם דרשת עולא שם שבתחילה התלמיד שותה מים מבור ואח"כ מהבאר (המזלת מים). האם לכל אלה קשר לנושא שלנו?
  5. היינו, יש ללמוד כל פעם יחידת לימוד פשוטה אחת ולחזור עליה שוב ושוב ולא ללמוד ב"חבילות". ושם המשל של רב דימי על צייד הציפורים: "אם משבר כנפיה של ראשונה - כולם מתקיימות בידו, ואם לאו - אין מתקיימות בידו". עוד שם עדויות על חכמים שיודעים כלל חשוב זה אך מתעלמים ממנו: "ידעי רבנן להא מילתא ועברי עלה". ורב נחמן בר יצחק מעיד על עצמו שהוא כן נהג כך והתקיימה תורתו: "אנא עבידתה וקיים בידי" - האם גם לשיטת לימוד זו יש אולי קשר לנושא שלנו?
  6. הגענו אל הפסוק השלישי מתחילת ספר תהלים: "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ", ואל הנושא שלנו.
  7. ההשוואה לעץ אומרת דרשני. עץ נטוע הוא עץ שמקדמת דנא עומד ליד פלג המים. עץ שתול הוא עץ שנשתל שם, היינו נעקר ממקום אחר ונשתל ליד פלג המים. מי מהם ישרוד טוב יותר? מן הסתם העץ הנטוע. אבל הפסוק נוקט בלשון "עץ שתול" ובא הדרשן ואומר: את העץ השתול משבח ספר תהלים. את זה שהיום בפלג מים זה ומחר באחר (אולי לכן גם הלשון "פלגי" מים ברבים ולא ביחיד). ראה פירוש רבינו חננאל כאן: "והיה כעץ שתול שמשלח שרשים וענפים ולא נעוץ ועומד בלבד. פלגי מים כלומר שתול על נהרות הרבה. מיכן אמרו כל הלומד מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם". מהרש"א שם מוסיף את הקישור לפסוק בתהלים קכח ג: "אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ" ואומר: "והיה כעץ שתול ולא כעץ נטוע - כל הלומד מרב אחד אינו רואה וכו'. ועל זה רמז הכתוב בניך כשתילי זיתים ולא כנטועים סביב לשולחנך של תלמיד חכם". אך נראה שהדוגמא של בנים השתולים סביב שולחן האב ושומעים ממנו את מסורת המשפחה, דווקא תומכת בלימוד מרב אחד.
  8. רוצה אני לומר לכם דבר מה, אך אני חושש שתעזבו אותי ותלכו. מהו דבר זה?
  9. ואכן כאשר שמעו התלמידים מרב חסדא את המאמר: "כל הלומד תורה מרב אחד - אינו רואה סימן ברכה לעולם" עזבו אותו והלכו ללמוד אצל רבא. הוא רבא שאמר לעיל שאדם לומד ממקום שלבו חפץ, הוא רבא שאמר שהגרסה חשובה תחילה, הוא שאמר שבשלב מסוים התורה נעשית "תורתו". נראה שיש לשבח את רב חסדא שלא נמנע מלומר לתלמידיו את חשיבות הלימוד מרבנים אחרים גם אם יעזבו אותו (בה במידה, אם תופץ דעה זו אולי יבואו אליו תלמידים ממקומות אחרים).
  10. חזר רב חסדא והסביר לתלמידים (אלה שנשארו ...) שלעניין סברה, הסקות לוגיות וחידוד, אכן חשוב לשמוע דעות שונות מבתי מדרש ואסכולות שונות, אבל את הגרסה הבסיסית יש ללמוד מרב מסוים על מנת שלא יהיו בידי התלמיד נוסחאות שונות. בכך מתחברים דברי רב חסדא עם שיטת הלימוד הכללית שראינו בדרשת רבא לעיל: "לעולם ליגריס איניש, ואף על גב דמשכח ואף על גב דלא ידע מאי קאמר" ודברינו להלן בהערה 12. ראה גם דברי הגמרא בשבת סג ע"א על רב כהנא: "ליגמר איניש, והדר ליסבר" (בדברינו אין מקרא יוצא מידי פשוטו). החידוש כאן הוא החיבור עם הלימוד מרב אחד או רבנים הרבה. כפי שמובא בפסקי ריא"ז בסוגיה כאן: "אמרו חכמים: כל הלמד תורה מרב אחד, אינו רואה סימן ברכה לעולם. במה דברים אמורים, בסברא, שראוי לו ללמוד סברתו וחריפותו שלזה, וסברתו וחריפותו שלזה. אבל הקבלה מוטב לו ללמוד מרב אחד, כדי שלא יחלק לשונו, שמרגיל לשונו שלזה ולשונו שלזה ומתבלבל". כך מסכימים רבים, אבל יש לזכור שהסברה וההסקות הלוגיות בנויות על הנוסח.
  11. מדובר כאן ברבי מאיר תלמידם של שני גדולי הדור ובעלי הפלוגתא: ר' עקיבא ור' ישמעאל. ר' מאיר היה סופר סתם (לבלר) ושמע דעות שונות משני רבותיו (בשתי גרסאות שונות בגמרא) אם נכון להטיל סם בשם קנקנתום לתוך הדיו (סם שמחזק את הכתוב אבל מקשה מאד על מחיקה במקרה של צורך בתיקון) בכתיבת ספר תורה, תפילין ומזוזות. אגב הדיון בנושא הקנקנתום נדרשת הגמרא גם לכך שר' מאיר שימש שני תלמידי חכמים ושואלת: הכיצד? ותשובתה היא שמתחילה הלך ר' מאיר ללמוד אצל ר' עקיבא ולא ירד לסוף דעתו (הוא ר' מאיר שאח"כ אמרו עליו חבריו שאינם יכולים לעמוד על סוף דעתו, המשך הגמרא שם בעמוד ב). לפיכך הלך אצל ר' ישמעאל שם "גמר גמרא" (כרב חסדא לעיל, אולי זה המקור לרב חסדא) ואח"כ חזר לסבור סברא אצל ר' עקיבא. הם ר' ישמעאל ור' עקיבא שנחלקו בקריאת פשוטם של הכתובים! ראה דברינו דברה תורה כלשון בני אדם בפרשת נשא. ולהלן נראה עוד את ר' מאיר בציטוטים משמו לכאן ולכאן.
  12. גם במקור זה, הדיון על לימוד מרב אחד בהשוואה ללימוד מרבנים הרבה, אליו נגיע בפיסקה הבאה, משולב במידות ותכונות אחרות הקשורות בלימוד התורה. כאן, מדובר בהקפדה על דיוק הלשון בתוספת נתינת סימנים לסוגיות. וכפירוש רש"י: "דדייקי לישנא - לחזר באותו לשון שהיו שומעין מרבן. ועל ידי שהיו שומעין על פי שמועה אחר שמועה, היו נותנין בהן סימן זו אחר זו, ומתוך כך שהיו מדקדקים בלשון - יודעין להניח סימנין נאין, ואינן משתכחין מהן". ראה גם סיום הקטע בגמרא עבודה זרה לעיל: "כי היכי דלא ליפלוג לישני" והשווה עם "הקפידו על לשונם" כאן.
  13. מפרש רש"י: "היו שומעין מזה בלשון זה, ומזה בלשון אחר, אף על פי ששניהם אחד - שינוי לשון מבלבלן ומשכחן". משמע, יש קשר בין הקטע הקודם של "דייקי לישנא" ובין לשון רש"י כאן: "שינוי לשון היה מבלבלן ומשכחן". ואנו חוזרים לגמרא בעבודה זרה על חשיבות הגריסה והגמירה לפני העיון והסברה (והטחינה) – הערה 10 לעיל. במאמר של הרב אברהם סתיו, הוא מציע לחבר שתי פיסקאות אלה סביב האבחנה אם ההקפדה היא רק על התכנים (בני הגליל) או גם על הצורה והסדר (בני יהודה).
  14. מהו "גלו מסכתא"? פירוש שטיינזלץ מביא בשם הגאונים: "לפני תחילת הלימוד במסכת מסוימת היו מודיעים ומגלים ברבים שמסכת זו תילמד במחצית השנה הבאה והיו הכל מתכוננים ללימודה". מה שנראה מתאים אולי לשיטת הלימוד בישיבות בבל (אולי גם בישיבות ימינו), כולל מפעל ירחי כלה שהתחדש בארץ בימינו ע"י הרב יוסף שלמה כהנמן זצ"ל ומשום מה פסק בשנים האחרונות. אבל רש"י מסביר אחרת: "דגלו מסכתא - לִמְדוּ לאחרים, כך שמעתי, לישנא אחרינא: מפרשין שמועותיהן ומדקדקים בטעמו של דבר עד שמתיישב בלבן". מה שחוזר לפירושו על "דייקי לישנא" לעיל, שחזרו ושננו את הסוגיה. אולי רש"י מתאים יותר לסדר הלימוד באשכנז בתקופתו ותקופת בעלי התוספות וממשיכי דרכם. בין כך ובין כך, מסוגיה זו עולה יתרון ברור ללימוד מרב אחד, אולי גם כחלק מזלזול בני יהודה בבני הגליל שמצאנו במספר מקומות.
  15. הגמרא שם (יח ע"ב) מספרת על ר' זירא (או זעירא) שעלה מבבל לארץ ישראל ולא החמיר בדין "מוגמרת" בשחיטה (ראה שם הגדרת העניין) ושאלו אותו איך אתה לא מחמיר כמנהג רב ושמואל שניים מגדולי אמוראי בבל (משם בא ר' זירא)? הוא עונה להם ששמועה זו שרב ושמואל מחמירים במוגמרת מצוטטת בארץ ישראל ע"י רב יוסף בר חייא, והוא לא מדייק משום שלמד ממספר מורי הלכה: "מכולי עלמא גמיר". וכפירוש רש"י שם: "ושמא שמע דבר מפי אחר שלא דקדק בדברים כמו שנאמרו".
  16. רב יוסף בר חייא הקפיד על דברים אלה של ר' זירא וטען שהוא למד זאת מפי רב מסוים: "אנא מכולי עלמא גמירנא? אנא מרב יהודה גמירנא!". מטיבי לכת יעיינו שם בסוגיה ובמפרשים.
  17. פירוש המאירי משלב בין הסוגיה כאן בעירובין ממנה משתמע שעדיף ללמוד מרב אחד ובין הסוגיה בעבודה זרה שם ראינו שעדיף ללמוד ממספר רבנים. שילוב זה נחוץ מאד משום ששתי הדעות המנוגדות נוקטות לשון מאד קיצונית. הדעה המצדדת ברב אחד מכנה את הלומדים ממספר רבנים: "לא נתקיימה תורתם"; ומנגד, הדעה שעדיף ללמוד ממספר רבנים מכנה את הלומד מרב אחד "אינו רואה סימן ברכה לעולם". ולצד כל זאת ראינו את הדעה שאין אדם למד אלא ממקום שלבו חפץ. אז אולי אין טעם לא באמירה קיצונית זו ולא בזו. פירוש המאירי מזכיר שהפתרון כבר מצוי בגמרא עבודה זרה בהבחנה שכבר הזכרנו בין שינון הגמרא (הגרסה) ובין עיון וסברה. וכך גם מסכם תוספות הרא"ש כאן: "לגירסא עדיף מחד רבא שלא יתבלבל בלשון שניהם, אבל למסבר אמרינן בפ"ק דע"ז הלמד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם". ובתווך משלב המאירי גם את הגמרא ממסכת חולין בדין מוגמרת, שהסברנו בקצרה בהערות הקודמות. אם יורשה לנו להעיר, שם מדובר בפסיקת הלכה, כפי שנראה להלן במשנה! ודבר זה אכן צריך שיהיה בשיטה מסוימת וברורה. יש כאן שלוש קומות: לימוד ראשוני ובסיסי של "גמירי" – מרב אחד. הרחבה בסברה ופלפול – מרבנים הרבה. אבל הלכה למעשה – שוב מרב אחד, מבית מדרש מסוים. וצריך עיון נוסף.
  18. שלושה עמודים לאחר המקור הקודם, מצויה דרשה זו מבית מדרשו של רב ענן על תלמידי החכמים שנודדים ממקום למקום ללמוד תורה ומקיימים מאמר חכמים: "הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבוא אחריך" (אבות ד יד). ראה מקבילה בגמרא בבא בתרא ח ע"א על הפסוק בברכת משה בפרשת וזאת הברכה: "והם תכו לרגלך - תני רב יוסף: אלו תלמידי חכמים, שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה. ישא מדברותיך - לישא וליתן בדבורותיו של מקום". האם שני מקורות אלה קשורים לנושא שלנו? הפרשנים סבורים שכן. ראה מהרש"א חידושי אגדות על הדף: "רוכבי אתונות אלו תלמידי חכמים וכו' - דקרא לעיל מיניה איירי בחכמי ישראל: לבי לחוקקי ישראל וגו'. ואמר צחורות שעושין אותה כצהרים וכו' - שע"י שהולכין מעיר לעיר ולומדין מהרבה רבנים יודעים למסבר טפי כדאמרינן בפרק קמא דעבודה זרה: כל הלומד מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם". וכך גם בפירוש תורת חיים שמפנה מהגמרא בעבודה זרה לעיל לגמרא בבא בתרא ואומר: "כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה וכו'. נראה דהיינו הא דאיתא בפרק קמא דבתרא והם תכו לרגליך, תני רב יוסף אלו תלמידי חכמים שמכתתין רגליהן מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה. ישא מדברותיך לישא וליתן בדברותיו של מקום, פירוש דבשביל משא ומתן של תורה דהיינו פלפול חריפות וחידות הלב צריכין לכתת רגליהן מעיר לעיר מרב לרב דסברא לא סגי ללמוד מרב אחד". לימוד תורה ורסטילי, "שבעים פנים לתורה", מושג בעבודת רגליים. אגב, מהמשך עיון בדף שם עולה שסוגיה זו היא כמעט העתק של הסוגיה בעבודה זרה לעיל ויוצרת משקל נגד לסוגיה בעירובין שלושה עמודים קודם.
  19. הלכנו בסדר הפוך, פתחנו בגמרא ורק כאן הגענו למשנה. זאת, משום שפרשני המשנה ומדרשים כמו אבות דרבי נתן הם מאוחרים לתלמוד ושואבים ממנו. התוצאה היא שהדף בנוי 'רצוא ושוב', והדברים חוזרים על עצמם במידה מסוימת.
  20. ביטוי זה חוזר בהמשך הפרק, במשנה טז: "רבן גמליאל אומר: עשה לך רב והסתלק מן הספק ואל תרבה לעשר אומדות". פרשני המשנה מדגישים את ההבדל בין שני "עשה לך רב" אלה. ראה פירוש המשנה לרמב"ם, אבות א טו: "זה אשר ציוה כאן בעשיית רב, אין הוא לענין הלימוד, אלא להוראת ההלכה. אמר: עשה לך איש לרב, כדי שתסמוך עליו במותר ובאסור, ותסתלק אתה מן הספקות". כך גם פירוש ברטנורא: "עשה לך רב - לענין הוראה מְדַבֵּר עכשיו. אם בא דין לפניך ונסתפקת בו, עשה לך רב". כך מבאר גם המאירי: "שלמעלה מִשְׁנָה וא"ו אמר עשה לך רב לענין הלימוד שתהא חכמתו מקובלת מזולתו, אבל בכאן אמר זה לענין הוראה ... יעשה לו רב אם ימצא גדול ממנו שיתברר לך הענין ויסתלק הוא מן הספק". ראה הערה 17 לעיל על "שלוש הקומות". המאירי נותן גם עצה מה לעשות אם לא מצא רב, ילבנו את העניין בחבורה - צורת לימוד שלישית. נניח איפוא ל"עשה לך רב" שנזכר במשנה טז (או טו) ונתמקד במשנה הראשונה שלמעלה, ונשאל אם ממנה ניתן להכריע בין לימוד מרב אחד או מרבים. האם ר' יהושע בו פרחיה ממליץ שאדם יאמץ לו רב אחד מסוים כהוראה חד-פעמית, או שמא ההפך, בכל שלב בלימוד תבחר את הרב שתרצה ללמוד ממנו וכהוראה מתמשכת. כביטוי "קנה לך חבר" הצמוד שמן הסתם אין כוונתו לחבר אחד מסוים ותו לא.
  21. באופן דומה מפרש גם המאירי משנה זו: "יהושע בן פרחיה וכו' עשה לך רב וכו' - אמר שתועלת הלימוד הוא בלומד מזולתו. כי הידיעה המקובלת עם בחינת הלמוד ופלפול בהם הוא השלמות. ובתלמוד המערב בפסחים פרק אלו דברים (ירושלמי פסחים ו א וכן שבת יט א) אמרו: כל תורה שאין לה אב אינה תורה. ובמדרש אמרו: אינו דומה לומד תורה מפי עצמו ללומדה מפי אחרים". נראה שהם מפרשים את "עשה לך רב וקנה לך חבר" כמשפט אחד וקריאה ברצף. המשנה מדברת על לימוד בחברותא! לכך אפשר לחבר גם את הגמרא בתלמוד הבבלי, מסכת ברכות סג ע"ב: "הסכת ושמע ישראל - עשו כתות כתות ועסקו בתורה. לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה. כדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: מאי דכתיב: חרב אל הבדים ונואלו (ירמיהו נ לו) - חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה". אגב, הביטוי "תורה שאין לה בית אב", הוא נושא מעניין שיש לו כמה פירושים ויש לדון עליו בפעם אחרת.
  22. פירוש ר' עובדיה מברטנורא מחזיר אותנו לנושא שלנו ומפרש את: "עשה לך רב" כהוראה המעדיפה לימוד מרב אחד, אולי גם בשל לשון היחיד "רב". דבריו מבוססים על הגמרות שראינו לעיל, כולל הפשרה של "גמרא" מול "סברא". אבל דא עקא שהגמרות הנ"ל, בפרט הגמרא בעבודה זרה שהוא מצטט, אינן נשענות על המשנה: "עשה לך רב", שלא כדרכה של הגמרא שהיא מבארת את המשנה ומרחיבה אותה. אולי משום שניתן לפרש את "עשה לך רב" גם במשמעות רחבה ומתמשכת ולצרפה לדעה של לימוד ממקום שהלב חפץ. היום תעשה לך את הרב הזה ומחר כשתרצה לשמוע דעות אחרות, תעשה לך רב אחר. לא לקפוץ כל יום מרב לרב, אבל שנתיים-שלוש כאן, שנתיים-שלוש שם - בסדר. עכ"פ, כך מפרש ברטנורא משנה זו ויש גם לו סיוע מהמאירי שאומר: "ויש לפרש עשה לך רב כו' כלומר שלא יהא זה בגזילות לימודו, רק עם רב אחד. מפני שחילוק הקבלות יביא לידי חילוק ההוראות". לאור מה שהבאנו לעיל, נראה שפירוש המאירי מביא מגוון דעות משלימות ואולי גם סותרות וצריך עיון בשיטתו.
  23. מה שלא ראינו בגמרות לעיל, נראה במדרש אבות דרבי נתן שבנוי על מסכת אבות, על משנת "עשה לך רב" כבסיס לדיון. ובאמת, יש לתמוה מדוע הגמרות שראינו לעיל אינן מזכירות את משנת "עשה לך רב". אפשר שהדבר מלמד על מעמדה של מסכת אבות.
  24. אם אדם לומד מקרא, משנה, מדרש (מדרשי ההלכה), הלכות ואגדות כולם מאותו רב, מאותו בית מדרש, אזי גם אם רבו החסיר משהו בלימוד המקרא ("הניח לו במקרא", או שמא התלמיד החסיר ולרגע נמנם ולא הקשיב), סופו שישלים זאת בלימוד המשנה. ואם החסיר משהו בלימוד המשנה, מן הסתם ישלים ויבהיר את החסר במהלך לימוד המדרש וכו'. ראה המקבילה באבות דרבי נתן נוסח ב פרק יח, שם אמנם הגרסה משובשת, אבל הכוונה ברורה. שם גם מתואר החיסרון של הלומד "מרבנות הרבה" כלשון הדרשה שם: "הלמד מרב אחד, דבר שנחלוהו בהלכות - ישמיענו מדרש וכו' ... נמצא זה שומעו מכל מקום. הלמד מרבנות הרבה, דבר שנחלוהו בהלכות שמע ממנו הלכות, דבר שנחלוהו במדרש ישמיענו מדרש ... נמצא זה לא שומעו בכל מקום". הלימוד מ"רבנות הרבה" לא יהיה מושלם, כי לא יוכל להשלים את מה שהחסיר רבו בנושא הספציפי. יש סכנה שאם התלמיד יקפץ בין בתי מדרש ורבנים שונים הוא ישמע מקרא מאחד, משנה משני, הלכות משלישי וכו' והדברים לא יתחברו ולא יושלמו. מה שהחסיר ("הניח", או "נחלוהו") רב אחד, לא ישלים בהכרח השני. תחסר לתלמיד הראייה הכוללת של הנושא. בדומה למי שנרדם בבית המדרש ומחסיר קטעי לימוד שמתואר בגמרא סנהדרין עא ע"א: "תורתו נעשית לו קרעים קרעים".
  25. הנמשל של סוגי הצמחייה השונים: חטים, שעורים, זיתים וכו' אפשר שהוא חוזר לרבדי התורה הנ"ל: מקרא, משנה, מדרש (מדרשי הלכה ואגדה), הלכות, תלמוד וכו'; ואפשר שהכוונה לרב-גוניות התורה וריבוי הפנים שבה, בבחינת "שבעים פנים לתורה" (במדבר רבה יג טו). כך או כך, רבי מאיר מעדיף שכולם יהיו סמוכים ויבואו מרב אחד. מה שמחייב כמובן לבחור רב שידיו רב לו בכל מקצועות התורה ואופני פירושה והוראתו מְחַבֶּרֶת. האם זה אפשרי? כמה יחידי סגולה כאלה מצויים? המשל של רבי מאיר אינו פשוט וטעון ברור. אולי הוא מתאים לחקלאות האוטרקית והפשוטה של ימי חז"ל. נראה שהחקלאים של ימינו לא יסכימו עם משל זה ויעדיפו יתרונות לגודל והתמחות של כל גידול בהתאם לשדה, למיקום, לאקלים ולמכשירים הנדרשים לגידולו.
  26. הדרשה כאן מתבססת על דברי המשנה הפותחת את מסכת אבות, דברי אנשי הכנסת הגדולה: "הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה". המדרש משלב כאן את הפסוק מקהלת יא ו: "בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים", כפי שנראה להלן.
  27. כך גם דרשת רבי עקיבא שם: "אם למדת תורה בילדותך, למוֹד תורה בזקנותך. אל תאמר: איני למד תורה בזקנותי, כי אינך יודע איזה יכשר, אם שניהם יתקיימו בידך או שניהם כאחת טובים, שנאמר: בבוקר זרע את זרעך". על בסיס שילוב המשנה והפסוק בקהלת, מרחיבים רבי ישמעאל ורבי עקיבא את ההוראה להעמיד תלמידים הרבה שייצרו שיח ער בבית המדרש ויחכימו זה את זה כפי שראינו לעיל, ובה בעת חוזרים ללימוד העצמי ולהוראה לעצמך - ללמוד הרבה ובכל גיל ובכל מצב. ומה הלאה? האם העמדת תלמידים הרבה פירושה גם העמדת רבנים הרבה? בניית בית מדרש פתוח עם תלמידים רבים, שיעורים ועיונים שונים ומגוונים: מקרא, משנה, תלמוד, מדרשי הלכה, מדרשי אגדה ובימינו גם: פיוט, תולדות העם, ראשונים ואחרונים, ספרות המוסר ומחשבת ישראל – בית מדרש שבהכרח דורש גם מורים רבים? נראה שדרשה זו חוזה קדימה את הישיבות הגדולות והמכללות בימינו. האם נרחיב גם למורים ולרבנים? על כך באה בצמוד, דרשתו של רבי מאיר, תלמידם של ר' עקיבא ורבי ישמעאל.
  28. ובהוספה ב לנוסח זה באבות דרבי נתן: "ר' מאיר אומר: אם למדת תורה מרב אחד ומצאתו, אל תאמר די. אלא לך אצל חכם אחר ולמד תורה. ואל תלך (אלא) אצל מי שהוא קרוב לך מתחילה, שנאמר: שתה מים מבורך וגו'. וכי חובה על אדם שישמש בשלושה תלמידים הללו כגון ר' אליעזר ור' יהושע ור' עקיבא". ובאבות דרבי נתן נוסח ב פרק יח בשם רבי עקיבא רבו של רבי מאיר כתוב: "עליהם הוא אומר: אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי (משלי ח לד). איזהו דלת? רבי אליעזר ור' יהושע ורבי טרפון. אמר רבי עקיבא: אם למדת מרב אחד נמצאת בו את כל דבריו, שלא תשב לך ותאמר דיי. אלא לך אצל אחר ולמוד ממנו מדרש הלכות אגדות, שנאמר: היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה (שם לא יד). יכול שילמוד מן הרחוק ואח"כ ילמוד מן הקרוב? תלמוד לומר: שתה מים מבורך". הוא רבי עקיבא שרבי יהודה הנשיא מונה את שבחו באבות דרבי נתן נוסח א פרק יח: "לרבי עקיבא קרא לו אוצר בלום. למה רבי עקיבא דומה? לפועל שנטל קופתו ויצא לחוץ. מצא חטים - מניח בה, מצא שעורים - מניח בה. כוסמין - מניח בה. עדשים - מניח בה. כיון שנכנס לביתו מברר חטים בפני עצמן שעורים בפני עצמן פולין בפני עצמן עדשים בפני עצמן. כך עשה ר' עקיבא ועשה כל התורה טבעות טבעות". משל היציאה לשוק הוא בהכרח נמשל ללימוד ממורים ורבנים שונים ואין לך דוגמא טובה לאישים שהחזיקו במקצועות רבים ומגוונים בתורה כר' עקיבא ור' ישמעאל. ולגבי הסתירה בין ר' מאיר כאן המצדד בלימוד מרבנים הרבה ובין ר' מאיר במקור הקודם, אפשר שהפתרון הוא בגמרא עירובין יג לעיל, מניסיונו האישי של ר' מאיר. או שנאמר שאחת מהאמירות בשם ר' מאיר אינה מדויקת.
  29. משניים עברנו לארבעה. בכל מקרה, נראה שר' מאיר מציג גישה של לימוד יותר מרב אחד, אבל ממספר מוגבל של מורים: משתיים עד ארבעה אסכולות. לא יותר מדי.
  30. למי שולחים אותנו רבי מאיר ורבי עקיבא רבו ללמוד תורה כ"חובה" מכמה תלמידי חכמים? לשני בעלי הפלוגתא הגדולים: ר' אליעזר ור' יהושע שבעקבות חילוקי הדעות שלהם כמעט ונפלו כתליי בית המדרש! גם בין ר' עקיבא ור' טרפון יש לא מעט מחלוקות, אם כי פחות עזות ולוהטות (בעיקר בשל גדלות נפשו של רבי טרפון שהיה משבח את רבי עקיבא כל פעם שנאלץ להודות לדבריו: "הא כל הפורש ממך כפורש מן החיים", קידושין סו ע"ב ועוד). לימוד מרובה ומגוון, כולל בהכרח מחלוקות וסתירות בין הרבנים השונים, וייאלץ את השומע לקבל הכרעה בין השיטות. ראה גמרא חגיגה ג ע"א על "בעלי אסופות" שיושבים בבית המדרש וחולקים ומה צריך התלמיד הנוכח שם לעשות: "אף אתה קנה לך לב מבין". ראה דברינו קול אחד וקולות רבים בפרשת בהעלותך. ראה מים אחרונים להלן.
  31. סוף דבר, הרי לנו "רבי מאיר" (או רבי עקיבא רבו) אשר סותר את דבריו לעיל (אבות דרבי נתן נוסח א פרק ח) בדבר היתרון של לימוד מרב אחד. רבי מאיר שמבקש לזרוע את כל סוגי התבואה בשדה אחד ולא להתפזר, דוחק כאן בתלמיד, הבוגר מן הסתם, ללכת "אצל חכם אחר" (בהסתייגות קלה שלא ללכת וללמוד מכל אחד "אלא למי שהוא קרוב לך מתחילה"). אין סתירה זו צריכה להדאיג במיוחד, לא רק משום שמסורות האגדה בשם רב זה או אחר, אינן תמיד מדויקות. מסורת אחת מצטטת את "רבי מאיר" כך, ומסורת אחרת מביאה בשם "רבי מאיר" דעה אחרת. מה גם שכפי שראינו ניתן לשלב בין שתי הגישות אם ללמוד מרב אחד או מרבנים הרבה. בין כך ובין כך, מעניינת המחשבה כיצד להלום דברים אלה של רבי מאיר עם נאמנותו לרבו אלישע בן אבויה גם אחרי שיצא לתרבות רעה. האם המקור שלו "ללמוד מרב אחד" משקף נאמנות זו, או שמא אדרבא, הדחיפה שלו לריבוי רבנים ופנים בתורה, אבל בהסתייגות: "אל תלך אצל הכל, אלא למי שהוא קרוב לך מתחילה", היא זו שאפשרה לו לשמור על קשר עם אלישע בן אבויה יחד עם חבריו ורבותיו האחרים: רבי עקיבא. על נושא מעניין זה ראה מאמר של יעל שלוסברג השפעת יציאתו של "אחר" לתרבות רעה על גיבוש תפיסת לימוד התורה של רבי מאיר.
  32. לא מוזכר כאן הלימוד מרב אחד או מרבים, כאחת מהמידות בהן נקנית התורה. כאן אגב אין 48 מעלות או מידות, רק עשרים וארבע. הרחבה ורשימה מלאה מצויים במדרש משלי יט יד ובאליהו זוטא יז, אך גם שם לא נזכר הלימוד מרב אחד או מרבנים הרבה כאחת ממעלות התורה. אולי לא רצו להיכנס למחלוקת בנושא זה, אך לפי מה שהבאנו עד כאן נראה שיכלו לכלול את שניהם. ראה שצורת הלימוד השלישית שהזכרנו של חברותא ושיח התלמידים בינם לבין עצמם, מקבלת כאן שתי מעלות: דקדוק חברים ופלפול התלמידים. אגב, במסכה כלה רבתי פרק ה משנה ו נמנים שלושים המעלות של המלכות ועשרים וארבע המעלות הן מתנות הכהונה שבהן הכהונה נקנית, ראה שם. ראה גם פירוש קהתי על המשנה שמונה אותם.
  33. אנחנו עדיין במשנה. פירוש משיבת נפש לתורה (רבי יוחנן ב"ר אהרן לוריא, אלזס, מאה 15), מוצא מקור אחר במשנה מסכת אבות לנושא שלנו. דרשתו של יהודה בן תימא בפרק ה משנה כא: "הוא היה אומר: בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלש עשרה למצות, בן חמש עשרה לתלמוד, בן שמונה עשרה לחופה, בן עשרים לרדוף, בן שלשים לכח בן ארבעים לבינה וכו' ". הוא גם בונה מסגרת לימודית וגילאית. הוא מתחיל בגיל 15 לתלמוד, אבל אם יורשה לנו לצרף את אבות דרבי נתן פרק ח לעיל שממליץ שהמקרא והמשנה יילמדו מאותו רב, נראה שבגיל חמש נכנסים לבית מדרש מסוים ללמוד מקרא, משנה ותלמוד (ובדרך גם לחגוג בר מצווה) עד גיל עשרים. בגיל עשרים, מומלץ לצאת לישיבה אחרת ללמוד שם. ובימינו מחלקים את הגילאים לפי שלושה בתי מדרש: יסודי, תיכון ולימודים גבוהים. ובכולם, יש מחנך או 'ראש ישיבה' (מתיבתא) ולצידו מלמדים ורבנים נוספים. אולי מה שחסר בימינו הוא לימוד המקרא והמשנה כחטיבה אחת ומפי מורה אחד שיפתח לתלמידים גם צוהר לעולם מדרשי ההלכה על המקרא ולתוספתא המשלימה את המשנה, לפני שצוללים בים התלמוד.
  34. לפני שניפרד מהמשנה ומפרשיה, נבחן עוד מקור זה שלכאורה מצטרף לשיטה של ריבוי רבנים. אבל נראה שאמירה זו מתייחסת לא ללימוד הפורמלי והמסודר אלא לפן של רכישת ידע וחכמה כלליים ובמהלך השוטף של החיים, יחד עם הצטנעות והכרה שמכל אדם יש מה ללמוד. ראה פירוש עקידת יצחק ויקרא שער סה (פרשת קדושים): "אי זהו חכם הלמד מכל אדם - כי הוא גדר החכם האמתי ועוצם מהותו בלי ספק". והחסידים אומרים שצריך לכפול את המילה "חכם" ולקרוא כך את דברי בן זומא: איזהו חכם? חכם הלומד מכל אדם. וכך גם בהמשך המשנה שם: איזהו גיבור? גיבור הכובש את יצרו. איזהו עשיר? עשיר השמח בחלקו.
  35. מקור זה נראה כמשתייך לגישה הרחבה והפתוחה שמזכירה את המאמר לעיל שאדם ילמד ממקום שלבו חפץ, שחברנו לנושא שלנו. אבל כאן מדובר בעשיית דין ובציווי לטרוח וללכת לבית דין הגון שישפוט כראוי, כל בית דין בזמנו ובמקומו. מי שילך לדין לרבי מתיא ברומא, לא ילך לדין לרבן גמליאל ביבנה, לא מבחינת המקום ולא מבחינת הזמן. ההליכה לדין דומה ל"קומה השלישית" שראינו כבר לעיל בפסיקת ההלכה, ולפיכך, נראה שמקור זה הוא מחוץ לנושא שלנו. אך אפשר שבכל זאת, כל צד יגייס מקור זה לשיטתו. המצדדים בלימוד מרב אחד יאמרו שהנה אדם צריך להחליט לאיזה בית מדרש הוא הולך. בתי המדרש שמשו לעתים קרובות גם כבתי דין או בוררים. הלכו לרבי עקיבא לבני ברק, כדוגמא, גם ללמוד תורה וגם לדין. כך היה גם בימי האמוראים, הראשונים והאחרונים (מאוחר יותר הפרידו בין מרא דאתרא – רב העיר, ובין ראש הישיבה שבאותה עיר). אך המצדדים בלימוד מרבנים הרבה יאמרו שהבחירה איננה חד-פעמית לכל החיים, אלא לכל פעם שאדם ירצה לעסוק בתורה יבחר מקום ראוי ומוסמך, בדיוק כפי שבכל עניין משפטי ילך לבית הדין המתאים. עצם הבחירה מוכיח על הכרה וידיעה של בתי הדין/המדרש השונים וטיבם. בין כך ובין כך, מדובר כאמור בבחירה של בית דין אליו מומלץ ללכת לשם עשיית דין הוגן וראוי. אולי גם כהמלצה לבעלי הדין שלא כל אחד יבחר לו דיין משלו כמשנה בראש פרק ג בסנהדרין, אלא יסכימו על בית דין ראוי המקובל על שניהם.
  36. רבי יוסף בן שלמה קולון (המהרי"ק), צרפת וצפון איטליה מאה 15. רבו של ר' עובדיה מברטנורה, מפרש המשנה.
  37. ההוראה ללמוד מרב אחד הפכה בשלב מסוים, ע"י אנשים מסוימים, ל'קידוש הרב' ושעבוד התלמיד לו לכל חייו. והדברים קשורים גם לנושא חובת התלמיד והקשר שלו ל'רבו המובהק' שיש עליו דיונים הרבה. כאן, יוצא מהרי"ק חוצץ נגד 'שעבוד' זה. ראה גם דברי היעב"ץ (רבי יעקב בן צבי, יעקב מעמדין, מאה 17-18, גרמניה, בנו של החכם צבי) בהקדמה לספרו מור וקציעה (הקדמה ששווה קריאה במלואה): "על כן שמעוני אחיי ועמי, לא זו העיר ולא זו הדרך שיבור לו האדם הישר הולך ללמוד מרב אחד למסור עליו נפשו, להצדיק כל אשר יצא מפי קולמוסו, להיות משכיל בכל דרכיו, לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא בלי נטיה בשום מקום. זה דבר כמעט נמנע בחוק אנושי, רק את אשר יבחרהו השכל הבריא בשופי ולא בקושי. את אשר ישים ה' בפי למשפט ישר אותו אשמור לדבר, כאשר צוה ה' לאמר". נראה ששניהם מתעמתים עם מי שלקחו עד לקיצוניות את מאמר חכמים בשבח הלומד מרב אחד. ויש עוד התייחסות לנושא זה בספרות האחרונים ולא נוכל להרחיב בכך. נראה שבאופן מעשי היו הדברים תלויים מאד בנסיבות המקום והזמן (גיאוגרפיה, תחבורה, תקשורת, כלכלה וכו') של כל דור. ובוודאי שהשתנו הדברים עם ייסוד הישיבות הגדולות והפתוחות בליטא במאה ה-19 ואולי גם לפני כן.
  38. רוח חיים הוא פירוש למסכת אבות של ר' חיים מוולוז'ין. ניתן להוריד פירוש זה באתר דעת. הפירוש כאן הוא על המשנה: " ... יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם והוי שותה בצמא את דבריהם".
  39. כאן, אנחנו חוזרים ל"עשה לך רב והסתלק מהספק" שבאבות א טז, זה שדן בהוראה ופסיקת הלכה, לא בלימוד. ראה הערה 20 לעיל. אולי גם דברי מהרי"ק מכוונים יותר לנושא פסיקת ההלכה ולא ללימוד, ומדובר בתלמיד בוגר שהוא כבר בר אוריין ורב בזכות עצמו. זה נושא משיק לנושא שלנו ומתחבר אליו, כפי שעולה מדברי מהרי"ק לעיל, אבל עומד בפני עצמו. המשל על העץ הקטן שמדליק את העץ הגדול, לקוח מהגמרא בתענית ז ע"א: "אמר רב נחמן בר יצחק: למה נמשלו דברי תורה כעץ ... לומר לך: מה עץ קטן מדליק את הגדול - אף תלמידי חכמים, קטנים מחדדים את הגדולים. והיינו דאמר רבי חנינא: הרבה למדתי מרבותי ומחבירי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכולן". זה דווקא בלימוד התורה. ובפסיקת הלכה, ראה גמרא סנהדרין ז ע"ב שמספרת איך גדולי ישראל כרב הונא ורב אשי הקפידו לצרף אליהם תלמידי חכמים נוספים, בדיני ממונות כבדיני איסורים, גם "תלמיד היושב לפני רבו", על מנת שיתבהר יותר טוב הדין. הביטוי שם הוא: "כי היכי דלימטיין שיבא מכשורא". מסביר שם רש"י: "שיגיענו נסורת קטנה מן הקורה ... שאם נטעה ישתלש העונש בין כולנו". ראה ציטוט מקור זה גם בפירוש ברטנורא על המשנה באבות א טז: "עשה לך רב והסתלק מן הספק". הלימוד מרב אחד או מרבנים הרבה מתחבר בסופו של דבר לפסיקת הלכה עפ"י רב גדול ככל שיהיה או בהתייעצות עם רבנים הרבה. הנושאים לכאורה נפרדים, אך באמת קשורים, מה גם שיש לא מעט מקרים של אנשים שבאו לבית המדרש בשאלות הלכתיות.
  40. בסוף דברינו חזרנו לפסוקים בראש ספר תהלים, שראינו בדרשת הגמרא בעבודה זרה בזכות הלימוד מרבנים הרבה ובמקום שלבו של הלומד חפץ (הוא הספר שלוי רצה ללמוד ממנו, ומשלא נענה קם והלך). מסתבר שלצד הלימוד מרב אחד או מרבנים הרבה, יש מצב שלישי ואולי גם רביעי: לימוד עצמי (שגם זה ראינו בקצרה באבות דרבי נתן לעיל), בפרט בדורות בהם יש ספרים הרבה (ומחשבים!) והכל פתוח וגלוי לפני כל מי שחפץ ללמוד. לעתים צריך גם להיות מתלמידיו של אברהם (אבות ה יט) וללמוד תורה כמוהו, ממעיין הנביעה העצמי, כעץ השתול, "בלכתך בדרך", בכל מקום וזמן שלבו של אדם חפץ ופנוי. לקבוץ על יד מעט מעט אשר יהפכו לידע רב ומוצק. ואפשר גם ששתי הכליות מציגות מודל דואלי, של לימוד משני רבנים שמשלימים ומנגידים זה את זה, מה שמחזיר אותנו לדגם הזוגות: שמעיה ואבטליון, הלל ושמאי, ר' אליעזר ור' יהושע, הרב עמיטל והרב ליכטנשטיין ז"ל.