מיוחדים

מים ראשונים: מה עדיף, שאדם ילמד תורה וישתלם בה מרב אחד, מבית מדרש אחד שיש בו משנה סדורה ושיטת לימוד ברורה, אולי גם הלכה והשקפת עולם ברורות; או שמא עדיף שבשלב מסוים, ככל שיתבגר ויוסיף דעת, ישתלם התלמיד אצל כמה מורי הוראה, ישמע דעות הרבה ויפלס במאזניים את שיטתו הוא; או יקבל עליו, לאחר שנחשף לדעות השונות, רב ושיטה מסוימים.

 

מסכת עבודה זרה יט ע"א – כעץ שתול וממקום שלבו חפץ

דרש ר' שמעון בן פזי, מאי דכתיב: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב" (תהלים א א)? …¹ "כי אם בתורת ה' חפצו" (תהלים א ב) – אמר רבי: אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ, שנאמר: "כי אם בתורת ה' חפצו". … אמר לוי: רבי, נתת לנו רשות לעמוד.²

… אמר רבא: לעולם ילמוד אדם תורה במקום שלבו חפץ, שנאמר: "כי אם בתורת ה' חפצו". ואמר רבא: בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה ולבסוף נקראת על שמו, שנאמר: "בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה".³ ואמר רבא: לעולם ילמד אדם תורה ואח"כ יהגה, שנאמר: "בתורת ה' ", והדר "ובתורתו יהגה". ואמר רבא: לעולם ליגריס איניש, ואף על גב דמשכח ואף על גב דלא ידע מאי קאמר, שנאמר: "גרסה נפשי לתאבה" (תהלים קיט כ) – "גרסה" כתיב ולא כתיב "טחנה".⁴ … אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא… אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות – מתמעט. ואם קובץ על יד – ירבה.⁵

"והיה כעץ שתול על פלגי מים"⁶ – אמרי דבי ר' ינאי: כעץ שתול ולא כעץ נטוע, כל הלומד תורה מרב אחד – אינו רואה סימן ברכה לעולם.⁷ אמר להו רב חסדא לרבנן: בעינא דאימא לכו מלתא, ומסתפינא דשבקיתו לי ואזליתו:⁸ כל הלומד תורה מרב אחד – אינו רואה סימן ברכה לעולם, שבקוהו ואזול קמיה דרבא.⁹ אמר להו: הני מילי סברא, אבל גמרא – מרב אחד עדיף, כי היכי דלא ליפלוג לישני.¹⁰

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור א – מכל מלמדי השכלתי

ר' שמואל [בר רב יצחק] היה שותל עצמו מחבורה לחבורה, לקיים מה שנאמר: "מכל מלמדי השכלתי" (תהלים קיט צט).¹¹

"על פלגי מים" – מהו על פלגי מים? כגון טבריה וחברותיה, צפורי וחברותיה, יבנה וחברותיה, לוד וחברותיה.¹²

מסכת עירובין יג ע"א – לימודו של ר' מאיר

מעיקרא אתא לקמיה דרבי עקיבא, ומדלא מצי למיקם אליביה – אתא לקמיה דרבי ישמעאל וגמר גמרא, והדר אתא לקמיה דרבי עקיבא וסבר סברא.¹³

מסכת עירובין נג ע"א – בין יהודה לגליל

אמר רב יהודה אמר רב: בני יהודה שהקפידו על לשונם – נתקיימה תורתם בידם, בני גליל שלא הקפידו על לשונם – לא נתקיימה תורתם בידם … בני יהודה דדייקי לישנא, ומתנחי להו סימנא – נתקיימה תורתן בידן, בני גליל דלא דייקי לישנא ולא מתנחי להו סימנא – לא נתקיימה תורתן בידם.¹⁴ בני יהודה גמרו מחד רבה – נתקיימה תורתן בידם, בני גליל דלא גמרי מחד רבה – לא נתקיימה תורתן בידם.¹⁵ רבינא אמר: בני יהודה דגלו מסכתא – נתקיימה תורתן בידם, בני גליל דלא גלו מסכתא – לא נתקיימה תורתן בידם.¹⁶

פירוש המאירי עירובין נג ע"א – שילוב והבחנה בין גמרא לסברה

יראה מסוגיא זו שעיקר הלמוד הוא ללמוד מרב אחד, כמו שאמר: בני יהודה דגמרי מחד רבה נתקיים תלמודן. וכן יראה ממסכת חולין שאמר רב יוסף מכולי עלמא גמיר.¹⁷ וכעס ואמר: אנא מכולי עלמא גמירנא? אנא מרב יהודה גמירנא!¹⁸ ובראשון של עבודה זרה י"ט ע"א יראה ההפך, כמו שאמרו שם: כל הלמד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם. ומכל מקום כבר אמרו שם: הני מלי בסברא, אבל בגמרא מרב אחד עדיף.¹⁹

מסכת עירובין נד ע"ב – תלמידי חכמים שהולכים מעיר לעיר

תנא דבי רב ענן: מאי דכתיב: "רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת יֹשְׁבֵי עַל מִדִּין וְהֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ שִׂיחוּ" (שופטים ה י). "רוכבי אתונות" – אלו תלמידי חכמים, שמהלכין מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד בו תורה.²⁰

"צחורות" – שעושין אותה כצהרים.²¹

מסכת אבות פרק א משנה ו – עשה לך רב²²

… יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות.²³

פירוש המשנה לרמב"ם אבות א ו – לימוד בחברותא

עשה לך רב – ואפילו לא היה ראוי להיות לך לרב, אבל שימהו לרב עד שתמסור לו הלימוד ותושג לך החכמה. לפי שאין לימוד האדם מעצמו כלימודו מזולתו, אלא לימודו מזולתו יותר קיים אצלו ויותר מבואר. ואפילו היה כמותו בחכמה או למטה הימנו.²⁴

ברטנורא אבות א ו – חזרה ללימוד מרב אחד

עשה לך רב – רמב"ם פירש, אף על פי שאינו ראוי להיות לך רב, עשה אותו רב עליך ולא תלמוד בינך לבין עצמך. ואני שמעתי, עשה לך רב, שיקבל לו רב אחד שילמוד ממנו תמיד, ולא ילמוד היום מאחד ולמחר מן האחר. ואף על גב דבמסכת עבודה זרה [דף י"ט] אמרו הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה, כבר פירשו ואמרו הני מילי בסברא, שטוב לו לשמוע סברת הרבים, אבל לענין גמרא, מחד רב מעלי, כי היכי דלא לפגום לישניה.²⁵

אבות דרבי נתן נוסח א פרק ח – ²⁶

"עשה לך רב". כיצד? מלמד שיעשה לו את רבו קבע, וילמד ממנו מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות. טעם שהניח לו במקרא, סוף שיאמרו לו במשנה. טעם שהניח לו במשנה, סוף שיאמרו לו במדרש. טעם שהניח לו במדרש, סוף שיאמרו לו בהלכות. טעם שהניח לו בהלכות, סוף שיאמרו לו באגדה. נמצא האדם ההוא יושב במקומו ומלא טוב וברכה.²⁷

היה רבי מאיר אומר: הלומד תורה מרב אחד למה הוא דומה? לאחד שהיה לו שדה אחת וזרע מקצתה חטים ומקצתה שעורים, [ונוטע] מקצתה זיתים ומקצתה אילנות, ונמצא האדם ההוא מלא טובה וברכה. ובזמן שלומד מב' ג' דומה למי שיש לו שדות הרבה, אחד זרע חטין ואחד זרע שעורים ונטע אחד זיתים ואחד אילנות, ונמצא אדם ההוא מפוזר בין הארצות בלא טוב וברכה.²⁸

אבות דרבי נתן נוסח א פרק ג –

"והעמידו תלמידים הרבה"²⁹ … רבי ישמעאל אומר: אם למדת תורה בילדותך אל תאמר איני לומד בזקנותי אלא למוד תורה, כי אינך יודע איזה יכשר. אם למדת תורה בשעת העושר, אל תשב לך בשעת העוני. אם למדת תורה בשעת שביעה, אל תשב לך בשעת רעבה. אם למדת תורה בשעת הריוח, אל תשב לך בשעת הדחק, לפי שטוב לו לאדם דבר אחד בצער ממאה בריוח, שנאמר: "בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך" (שם).³⁰

רבי מאיר אומר: אם למדת מרב אחד אל תאמר דָיִּי, אלא לך אצל חכם [אחר] וּלְמוֹד תורה. ואל תלך אצל הכל, אלא למי שהוא קרוב לך מתחילה, שנאמר: "שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך" (משלי ה טו).³¹ חובה הוא לאדם שישמש [ארבעה] תלמידי חכמים,³² כגון: רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבא ורבי טרפון, שנאמר: "אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי" (משלי ח לד) – אל תיקרי דלתותי אלא דלת דלתותי.³³ כי אינך יודע אם שניהם יתקיימו בידך אם שניהם כאחד טובים, שנאמר: "בבקר זרע את זרעך" (שם).³⁴

מסכת אבות פרק ו משנה ה –  

גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות, שהמלכות נקנית בשלושים מעלות והכהונה בעשרים וארבע והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים: בתלמוד, בשמיעת האוזן, בעריכת שפתים, בבינת הלב, בשכלות הלב, באימה, ביראה, בענווה, בשמחה, בשימוש חכמים, בדקדוק חברים, ובפלפול התלמידים, בישוב, במקרא, במשנה, במיעוט שינה, במיעוט שיחה, במיעוט תענוג, במיעוט שחוק, במיעוט דרך ארץ, בארך אפים, בלב טוב, באמונת חכמים, ובקבלת היסורין.³⁵

משיבת נפש במדבר א א –

"בן עשרים לרדוף". נראה לומר שחוזר לעניין התלמוד שאמר בן ט"ו שנים לתלמוד, פירוש סדר וסוגיות התלמוד אצל רבו, ושם יעמוד (אצל רבו) ה' שנים, עד שיהיה רגיל בסדר ובסוגיות אביי ורבא. ואח"כ ירדוף אחר התלמוד מישיבה לישיבה, כי אינו דומה לומד מפי רב אחד ללומד מכמה רבנים. כי יש רב שעיקר שמועתו בנזיקין, ויש רב שעיקר שמועתו באיסור והיתר, שהרי אמרו: "הלכה כרב באיסורין וכשמואל בדינין" (בכורות מט ע"ב) . וכן הכתוב משבח אותם שמנדדים מישיבה לישיבה, שנאמר: "שוא לכם משכימי קום" וכו'.³⁶

מסכת אבות פרק ד משנה א –

בן זומא אומר: איזהו חכם? הלומד מכל אדם, שנאמר: "מכל מלמדי השכלתי" (תהלים קיט צט).³⁷

סנהדרין לב עמוד ב –

תנו רבנן: צדק צדק תרדף – הלך אחר בית דין יפה, אחר רבי אליעזר ללוד, אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל… תנו רבנן: צדק צדק תרדף, הלך אחר חכמים לישיבה: אחר רבי אליעזר ללוד, אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל, אחר רבי יהושע לפקיעין, אחר רבן גמליאל ליבנא, אחר רבי עקיבא לבני ברק, אחר רבי מתיא לרומי, אחר רבי חנניה בן תרדיון לסיכני, אחר רבי יוסי לציפורי, אחר רבי יהודה בן בתירה לנציבין, אחר רבי יהושע לגולה, אחר רבי לבית שערים, אחר חכמים ללשכת הגזית.³⁸

פסקי מהרי"ק סימן שו – ³⁹

על דבר הרבנים הרוצים להשתרר על התלמידים יותר מן הראוי, עד כי יעלה על דעתם לומר, שמי שלמד לפני רב אחד בינקותו יהיה לעולם כפוף תחתיו שלא לחלוק עליו בשום דבר. ולא עוד, אלא אפילו נתחכם אח"כ התלמיד ונעשה שוה לו או גדול הימנו, יאמרו דאזלינן בתר מעיקרא דהוה ליה תלמיד. וגם אם יראה בעיני התלמיד שהרב הוא טועה או שהוא עושה שלא כהוגן. ומאיימים הם עליו מפני שאמרו: כל החולק על רבו כחולק על השכינה וכיוצא בדברים אלו.⁴⁰

פירוש רוח חיים, אבות א ד – ⁴¹

ואסור לו לתלמיד לקבל דברי רבו כשיש לו קושיות עליהם. ולפעמים יהיה האמת עם התלמיד, כמו שעץ קטן מדליק את הגדול.⁴²

בראשית רבה סא א פרשת חיי שרה –

"אשרי האיש" – זה אברהם … "כי אם בתורת ה' חפצו" – "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וכו' ". "ובתורתו יהגה יומם ולילה" – אמר ר' שמעון בן יוחאי: אב לא למדו, רב לא היה לו, מהיכן למד את התורה? אלא זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כמין שני רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה. זהו שכתוב: "אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי" (תהלים טז ז). "והיה כעץ שתול" – ששתלו הקב"ה בארץ ישראל וכו'.⁴³

מחלקי המים

מים אחרונים 1 – התלמיד הצעיר: הצענו לעיל להבחין בין התלמיד הצעיר שבראשית דרכו שעדיף שילמד מרב אחד, ובין הבוגר שיכול וראוי שישמע מגוון דעות. לגבי הצעיר, ראו גמרא בבא בתרא כא ע"א: "ואמר רבא: הני תרי מקרי דרדקי, חד גריס ולא דייק וחד דייק ולא גריס – מותבינן ההוא דגריס ולא דייק, שבשתא ממילא נפקא. רב דימי מנהרדעא אמר: מותבינן דדייק ולא גריס, שבשתא כיון דעל – על". את מי עדיף למנות כמלמד לצעירים (דרדקי): את המלמד הלמדן (דגריס) אבל לא תמיד מדייק בנוסח, או את המלמד המדייק בנוסח (דדייק) אך אינו תלמיד חכם מובהק (שיוכל לענות על כל שאלה של התלמידים הצעירים). כבר כאן יש שתי דעות: רבא ורב דימי. מאמרו של רב דימי: שבשתא – כיוון דעל על, היינו ששיבוש משתקע ואח"כ קשה מאד לעקור אותו, ידוע בקרב הלמדנים. אך קיימת גם שיטת רבא, הפחות ידועה, שמעדיף את הלמדן ומאמין ששיבושים וטעויות סופם להתברר במשך הזמן: שבשתא ממילא נפקא". ראו דברינו טעויות ושיבושים בלימוד.

מים אחרונים 2 – התלמיד הבוגר: שוב ושוב אנחנו חוזרים לתיאור התלמיד היושב בבית המדרש ושומע את ריבוי הקולות, כנזכר בגמרא חגיגה ג ע"ב: "בעלי אספות – אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה מעתה? … אף אתה עשה אזניך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין". ופירוש רש"י שם: "עשה אזניך כאפרכסת – מאחר שכולן לבן לשמים – עשה אזנך שומעת ולמוד, ודע דברי כולן, וכשתדע להבחין אי זה יכשר – קבע הלכה כמותו". לאן נשייך מקור זה?