מועדי ישראל

מים ראשונים: הפטרת יום העצמאות בישעיהו י לב – יב ו, היא גם הפטרת יום טוב אחרון של פסח בחו"ל (שמיני של פסח). קביעתה ליום העצמאות, מלבד שתכניה מתאימים לאירוע, היא אולי גם סמל שכחלק משיבתנו לארצנו איננו צריכים לנהוג עוד יום טוב שני. מנהג אבותינו הקדומים שישבו בארץ – בידינו. ראו פסיקתא דרב כהנא פרשה יד: "מי גרם לי שאהא משמרת שני ימים טובים בסוריא? על שלא שמרתי יום טוב אחד כתיקונו בארץ ישראל. סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שנים ואיני מקבלת שכר אלא על אחד. ר' יוחנן הוה קרי עליהון: וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם (יחזקאל כ כה)". הקשר לשביעי של פסח הוא הרצף מחירות לחירות, ומעוגן כידוע גם בסימני לוח השנה א"ת, ב"ש, ג"ר, ד"ק, ה"צ, ו"פ, ז"ע – לעולם יחול יום העצמאות ביום בשבוע שבו חל שביעי של פסח (ובשנים לא מעטות אנו מקדימים את ימי הזכרון והעצמאות בגלל שבת, ראו דברינו בין כוחה של מדינה לכוחה של מיסטיקה וקבלה בל"ג בעומר).

 

עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בית בַּת־צִיּוֹן גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם:

סנהדרין צה ע"א

עוד היום בנב לעמוד? – אמר רב הונא: אותו היום נשתייר מעוונה של נוב.¹

אמרו לו החוזים בכוכבים לסנחריב: אם תלך ותכבוש עכשיו תוכל לה ואם לא, לא תוכל לה.² דרך שהיה צריך ללכת בעשרה ימים, הלך ביום אחד. כאשר הגיעו לירושלים זרקו לו מצעות עד שעלה וישב בגובה מעל לחומה וראה את כל ירושלים. כאשר ראה אותה הייתה קטנה בעיניו. אמר: הלוא זאת העיר ירושלים שעליה הרעשתי את כל מחנותי ובשבילה כבשתי את כל המדינות? הלוא היא קטנה וחלשה מכל ערי העמים שכבשתי בחוזק ידי!. עלה ועמד והניד בראשו (בבוז) ונפנף בידו על הר בית המקדש שבציון ועל העזרה שבירושלם. – אמרו (לסנחריב שריו): נשלח בה יד היום! – אמר להם: עייפים (יגעים) אתם,³ למחר כל אחד ואחד מכם יביא לי חתיכת אבן מן החומה.⁴ מיד: "וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים" (מלכים ב יט לה).⁵

 

וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ:

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא יד – פרה

ולקח – זה נבוכדנצר הרשע. עץ ארז ואיזוב ושני תולעת – זה חנניה מישאל ועזריה. והשליך אל תוך שרפת הפרה – קטל המון שביבא דנורא (דניאל ג כב). "ואסף איש טהור את כל אפר הפרה" – זה הקב"ה שכתב בו: "ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל וגו' " (ישעיה יא יב). איש – זה הקב"ה דכתב ביה: "ה' איש מלחמה" (שמות טו ג). טהור – זה הקב"ה, "טהור עינים מראות ברע וגו' " (חבקוק א יג). את אפר הפרה – אילו גלויותיהם של ישראל. והניח מחוץ למחנה במקום טהור – זה ירושלים שהיא טהורה.⁶

 

אֶפְרַיִם לֹא־יְקַנֵּא אֶת־יְהוּדָה וִיהוּדָה לֹא־יָצֹר אֶת־ אֶפְרָיִם

פירוש מצודת דוד על הפסוק

לא יתקנאו ביהודה על כי יהיה המשיח ממשפחתם, לא כמו שהיה לשעבר בעת נחלק המלכות בימי ירבעם.⁷

אגדת בראשית (בובר) פרק סד

בכל מקום את מוצא שני השבטים הללו שונאין זה לזה, ואנטידי"קין (פי' מנגדים) זה לזה …⁸ תאמר שאף משוח מלחמה העומד מיוסף, ומשיח העומד מיהודה, אף הן אנטדי"קין זה לזה? חס ושלום, אין ביניהן קנאה, שנאמר" "וסרה קנאת אפרים וצוררי יהודה יכרתו אפרים לא יקנא את יהודה וגו' " (ישעיהו יא יג). בעולם הזה מפני שאין מתחברים זה עם זה, מקנאין זה בזה, וכל זמן שהן כך נתונין בירידה, אבל לעתיד לבוא כשיתחברו זה עם זה מתעלין.⁹

מדרש תנחומא פרשת ויגש סימן ד

ויגש אליו יהודה, זה שאומר הכתוב: "וסרה קנאת אפרים" (ישעיה יא) – כנגד מי אמר ישעיה מקרא זה? לא אמרו אלא כנגד יהודה ויוסף, דאמר ר' שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן: בשעה שהיו יהודה ויוסף מתוכחין זה עם זה, אמרו מלאכי השרת זה לזה: בואו נרד למטה ונראה שור וארי מתנגחין זה עם זה. בנוהג שבעולם שור מתירא מפני ארי ועכשיו שור וארי מתנגחין ועומדין והקנאה ביניהן. עד שבא משיח, לפיכך: "וסרה קנאת אפרים". "והחכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר" (קהלת ז) – זה חכמתו של יוסף, ומה חכמתו של יוסף שלא רצה להילחם עם אחיו.¹⁰

 

וְאָמַרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי:

רד"ק ישעיהו פרק יב פסוק א

ואמרת, כי אנפת בי – פירוש: לפי שאנפת בי והגליתני ועתה שב אפך וניחמתני, לפיכך צריך אני להודות לך ששב אפך ממני ולא הנחתני בגלות כמו שהייתי חייב לפי עוונותיי:¹¹

מסכת נדה דף לא עמוד א

דרש רב יוסף: מאי דכתיב: "אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני"? במה הכתוב מדבר? – בשני בני אדם שיצאו לסחורה. ישב לו קוץ לאחד מהן – התחיל מחרף ומגדף. לימים שמע שטבעה ספינתו של חבירו בים, התחיל מודה ומשבח, לכך נאמר: "ישוב אפך ותנחמני". והיינו דאמר רבי אלעזר: מאי דכתיב: "עושה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו לעולם" (תהלים עב יח)? – אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו!¹²

 

הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד כִּי־עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ ה' וַיְהִי־לִי לִישׁוּעָה:

שמות רבה פרשה כג סימן ו

אז ישיר משה – זהו שכתוב: "ואני אשיר עוזך וארנן לבוקר חסדך" (תהלים נט), "ואני אשיר עוזך" – לעתיד לבוא, שנאמר: "הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד". "וארנן לבוקר חסדך" – אותו בוקר של יום הדין שנאמר: "אמר שומר אתא בקר וגם לילה" (שם /ישעיהו/ כא), כי היית משגב לי באדום, ומנוס ביום צר לי – בגוג ומגוג.¹³

 

ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה

מסכת סוכה דף מח עמוד ב

אותם שני מינים (כופרים, נוצרים?), אחד שמו ששון ואחד שמו שמחה.¹⁴ אמר ששון לשמחה: אני עדיף ממך, שכתוב: "ששון ושמחה ישיגו". אמר שמחה לששון: אני עדיף ממך, שכתוב: "שמחה וששון ליהודים". אמר ששון לשמחה: יום אחד ינטשו אותך וכל תפקידך יהיה לבצע שליחויות, שכתוב: "כי בשמחה תצאו". אמר שמחה לששון: יום אחד ינטשו אותך וימלאו בך מים, שכתוב: "ושאבתם מים בששון". אמר אותו המין ששמו ששון לרבי אבהו: עתידים אתם שתמלאו לי מים לעולם הבא, שכתוב: "ושאבתם מים בששון". – אמר לו: אילו היה כתוב "לששון" – כמו שאמרת. עכשיו שכתוב: "בששון" – מעורו של אותו האיש יעשו נאד וימלאו בו מים.¹⁵

 

וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו הַזְכִּירוּ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ:

בראשית רבה נד ד

ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק בשם ר' אבא: למה לקו אנשי בית שמש? על ידי שהיו מליזים בארון. אמר הקב"ה: אילו תרנגולתו של אחד מהם אבדה, לא היה מחזר כמה פתחים להביאה? וארוני בשדה פלשתים שבעה חדשים ואין אתם משגיחים בו! אם אין אתם משגיחים עליו, אני אשגיח עליו "הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו" (תהלים צח א).

זהו שכתוב: "וישרנה הפרות בדרך" (שמואל א ו יב) – מהלכות בישרות. הפכו פניהם כלפי ארון ואמרו שירה. אי זו שירה אמרו? ר' מאיר אמר: שירת הים אמרו … ר' יוחנן אמר: "שירו לה' שיר חדש" (תהלים צח א). ר' אלעזר אמר: "הודו לה' קראו בשמו".¹⁶

אמר ר' שמואל בר רב יצחק: כמה יגיעות יגע בן עמרם עד שלימד שירה ללווים, ואתן אומרות שירה מאליכן, יישר חילכן!¹⁷

 

"זמרו ה' כי גאות עשה מודעת זאת בכל הארץ"

שיר השירים רבה פרשה ד (וילנא סימן ג, דונסקי יט)

"תשורי מראש אמנה" (שיר השירים ד ח).¹⁸ ר' ברכיה בשם ר' אלעזר אמר: ראוין היו ישראל לומר שירה על מפלתן של סיחון ועוג, וראוי היה חזקיהו לומר שירה על מפלת סנחריב, דכתיב: "ולא כגמול עליו השיב יחזקיהו" (דברי הימים ב לב כה). למה? כי גבה לבו. את חמי,¹⁹ חזקיה מלך וצדיק ואת אמרת כי גבה לבו?! אלא גבה לבו מלומר שירה. אתא ישעיה לגביהון דחזקיהו וסיעתו אמר להון" "זמרו ה' ", אמרון ליה: למה? – כי גאות עשה, אמרון ליה: כבר מודעת זאת בכל הארץ.²⁰ א"ר אבא בר כהנא אמר חזקיהו: תורה שאני עוסק בה מכפרת על השירה. א"ר לוי: אמר חזקיהו: מה אנו צריכין לומר נסיו וגבורותיו של הקב"ה? כבר מודעת זאת מסוף העולם ועד סופו.²¹

 

צַהֲלִי וָרֹנִּי יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל:

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור קיח

"זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו". כל הגאולות שעברו על ישראל יש אחריהן שעבוד, אבל מיכן ואילך אין אחריהן שעבוד, שנאמר: "זמרו ה' כי גאות עשה … צהלי ורוני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל".

אנא ה' הושיעה נא. אנשי ירושלים אומרים מבפנים: "אנא ה' הושיעה נא", ואנשי יהודה אומרים מבחוץ: "אנא ה' הצליחה נא". אנשי ירושלים אומרים מבפנים: "ברוך הבא בשם ה' ", ואנשי יהודה אומרים מבחוץ: "ברכנוכם מבית ה' ". אנשי ירושלים אומרים מבפנים: "אל ה' ויאר לנו", ואנשי יהודה אומרים מבחוץ: "אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח". אנשי ירושלים אומרים מבפנים: "אלי אתה ואודך", ואנשי יהודה אומרים מבחוץ: "אלהי ארוממך". אנשי ירושלים ואנשי יהודה פותחין פיהם ומשבחין להקב"ה ואומרים: "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו".

חג שמח

ושנזכה לגאולה השלימה

מחלקי המים