הפטרת החג – עוד היום בנב לעמוד

מים ראשונים: הפטרת יום העצמאות בישעיהו י לב – יב ו, היא גם הפטרת יום טוב אחרון של פסח בחו"ל (שמיני של פסח). קביעתה ליום העצמאות, מלבד שתכניה מתאימים לאירוע, היא אולי גם סמל שכחלק משיבתנו לארצנו איננו צריכים לנהוג עוד יום טוב שני. מנהג אבותינו הקדומים שישבו בארץ – בידינו. ראה פסיקתא דרב כהנא פרשה יד: "מי גרם לי שאהא משמרת שני ימים טובים בסוריא? על שלא שמרתי יום טוב אחד כתיקונו בארץ ישראל. סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שנים ואיני מקבלת שכר אלא על אחד. ר' יוחנן הוה קרי עליהון: וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם (יחזקאל כ כה)". הקשר לשביעי של פסח הוא הרצף מחירות לחירות, ומעוגן כידוע גם בסימני לוח השנה א"ת, ב"ש, ג"ר, ד"ק, ה"צ, ו"פ, ז"ע – לעולם יחול יום העצמאות ביום בשבוע שבו חל שביעי של פסח (ובשנים לא מעטות אנו מקדימים בגלל שבת, ראה דברינו בין כוחה של מדינה לכוחה של מיסטיקה וקבלה בל"ג בעומר).

עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בית בַּת־צִיּוֹן גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם:

סנהדרין צה ע"א: עוד היום בנב לעמוד? – אמר רב הונא: אותו היום נשתייר מעוונה של נוב.1

אמרו לו החוזים בכוכבים לסנחריב: אם תלך ותכבוש עכשיו תוכל לה ואם לא, לא תוכל לה.2 דרך שהיה צריך ללכת בעשרה ימים, הלך ביום אחד. כאשר הגיעו לירושלים זרקו לו מצעות עד שעלה וישב בגובה מעל לחומה וראה את כל ירושלים. כאשר ראה אותה הייתה קטנה בעיניו. אמר: הלוא זאת העיר ירושלים שעליה הרעשתי את כל מחנותי ובשבילה כבשתי את כל המדינות? הלוא היא קטנה וחלשה מכל ערי העמים שכבשתי בחוזק ידי!. עלה ועמד והניד בראשו (בבוז) ונפנף בידו על הר בית המקדש שבציון ועל העזרה שבירושלם. – אמרו (לסנחריב שריו): נשלח בה יד היום! – אמר להם: עייפים (יגעים) אתם,3 למחר כל אחד ואחד מכם יביא לי חתיכת אבן מן החומה.4 מיד: "וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים" (מלכים ב יט לה).5

וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ:

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא יד – פרה: ולקח – זה נבוכדנצר הרשע. עץ ארז ואיזוב ושני תולעת – זה חנניה מישאל ועזריה. והשליך אל תוך שרפת הפרה – קטל המון שביבא דנורא (דניאל ג כב). "ואסף איש טהור את כל אפר הפרה" – זה הקב"ה שכתב בו: "ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל וגו' " (ישעיה יא יב). איש – זה הקב"ה דכתב ביה: "ה' איש מלחמה" (שמות טו ג). טהור – זה הקב"ה, "טהור עינים מראות ברע וגו' " (חבקוק א יג). את אפר הפרה – אילו גלויותיהם של ישראל. והניח מחוץ למחנה במקום טהור – זה ירושלים שהיא טהורה.

אֶפְרַיִם לֹא־יְקַנֵּא אֶת־יְהוּדָה וִיהוּדָה לֹא־יָצֹר אֶת־ אֶפְרָיִם

פירוש מצודת דוד על הפסוק: לא יתקנאו ביהודה על כי יהיה המשיח ממשפחתם, לא כמו שהיה לשעבר בעת נחלק המלכות בימי ירבעם.6

אגדת בראשית (בובר) פרק סד: בכל מקום את מוצא שני השבטים הללו שונאין זה לזה, ואנטידי"קין (פי' מנגדים) זה לזה …7 תאמר שאף משוח מלחמה העומד מיוסף, ומשיח העומד מיהודה, אף הן אנטדי"קין זה לזה? חס ושלום, אין ביניהן קנאה, שנאמר וסרה קנאת אפרים וצוררי יהודה יכרתו אפרים לא יקנא את יהודה וגו' (ישעי' יא יג). בעולם הזה מפני שאין מתחברים זה עם זה, מקנאין זה בזה, וכל זמן שהן כך נתונין בירידה, אבל לעתיד לבוא כשיתחברו זה עם זה מתעלין.8

מדרש תנחומא פרשת ויגש סימן ד: ויגש אליו יהודה, זה שאומר הכתוב:"וסרה קנאת אפרים" (ישעיה יא) – כנגד מי אמר ישעיה מקרא זה? לא אמרו אלא כנגד יהודה ויוסף, דאמר ר' שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן: בשעה שהיו יהודה ויוסף מתוכחין זה עם זה, אמרו מלאכי השרת זה לזה: בואו נרד למטה ונראה שור וארי מתנגחין זה עם זה. בנוהג שבעולם שור מתירא מפני ארי ועכשיו שור וארי מתנגחין ועומדין והקנאה ביניהן. עד שבא משיח, לפיכך: "וסרה קנאת אפרים". "והחכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר" (קהלת ז) – זה חכמתו של יוסף, ומה חכמתו של יוסף שלא רצה להילחם עם אחיו.9

וְאָמַרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי:

רד"ק ישעיהו פרק יב פסוק א: ואמרת, כי אנפת בי – פירוש: לפי שאנפת בי והגליתני ועתה שב אפך וניחמתני, לפיכך צריך אני להודות לך ששב אפך ממני ולא הנחתני בגלות כמו שהייתי חייב לפי עוונותיי:10

מסכת נדה דף לא עמוד א: דרש רב יוסף: מאי דכתיב: "אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני"? במה הכתוב מדבר? – בשני בני אדם שיצאו לסחורה. ישב לו קוץ לאחד מהן – התחיל מחרף ומגדף. לימים שמע שטבעה ספינתו של חבירו בים, התחיל מודה ומשבח, לכך נאמר: "ישוב אפך ותנחמני". והיינו דאמר רבי אלעזר: מאי דכתיב: "עושה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו לעולם" (תהלים עב יח)? – אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו!11

הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד כִּי־עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ ה' וַיְהִי־לִי לִישׁוּעָה:

שמות רבה פרשה כג סימן ו: אז ישיר משה – זהו שכתוב: "ואני אשיר עוזך וארנן לבוקר חסדך" (תהלים נט), "ואני אשיר עוזך" – לעתיד לבוא, שנאמר: "הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד". "וארנן לבוקר חסדך" – אותו בוקר של יום הדין שנאמר: "אמר שומר אתא בקר וגם לילה" (שם /ישעיהו/ כא), כי היית משגב לי באדום, ומנוס ביום צר לי – בגוג ומגוג .12

ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה

מסכת סוכה דף מח עמוד ב: אותם שני מינים (כופרים, נוצרים?), אחד שמו ששון ואחד שמו שמחה.13 אמר ששון לשמחה: אני עדיף ממך, שכתוב: "ששון ושמחה ישיגו". אמר שמחה לששון: אני עדיף ממך, שכתוב: "שמחה וששון ליהודים". אמר ששון לשמחה: יום אחד ינטשו אותך וכל תפקידך יהיה לבצע שליחויות, שכתוב: "כי בשמחה תצאו". אמר שמחה לששון: יום אחד ינטשו אותך וימלאו בך מים, שכתוב: "ושאבתם מים בששון". אמר אותו המין ששמו ששון לרבי אבהו: עתידים אתם שתמלאו לי מים לעולם הבא, שכתוב: "ושאבתם מים בששון". – אמר לו: אילו היה כתוב "לששון" – כמו שאמרת. עכשיו שכתוב: "בששון" – מעורו של אותו האיש יעשו נאד וימלאו בו מים.14

וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו הַזְכִּירוּ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ:

ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק בשם ר' אבא: למה לקו אנשי בית שמש? על ידי שהיו מליזים בארון. אמר הקב"ה: אילו תרנגולתו של אחד מהם אבדה, לא היה מחזר כמה פתחים להביאה? וארוני בשדה פלשתים שבעה חדשים ואין אתם משגיחים בו! אם אין אתם משגיחים עליו, אני אשגיח עליו "הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו" (תהלים צח א).

זהו שכתוב: "וישרנה הפרות בדרך" (שמואל א ו יב) – מהלכות בישרות. הפכו פניהם כלפי ארון ואמרו שירה. אי זו שירה אמרו? ר' מאיר אמר: שירת הים אמרו … ר' יוחנן אמר: "שירו לה' שיר חדש" (תהלים צח א). ר' אלעזר אמר: "הודו לה' קראו בשמו".15

אמר ר' שמואל בר רב יצחק: כמה יגיעות יגע בן עמרם עד שלימד שירה ללווים, ואתן אומרות שירה מאליכן, יישר חילכן! (בראשית רבה נד ד)16

"זמרו ה' כי גאות עשה מודעת זאת בכל הארץ"

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ד ד"ה ג ד"א תשורי

ר' ברכיה בשם ר' אלעזר אמר ראוין היו ישראל לומר שירה על מפלתן של סיחון ועוג, וראוי היה חזקיהו לומר שירה על מפלת סנחריב דכתיב (ד"ה =דברי הימים= ב' ל"ב) ולא כגמול עליו השיב (לו) יחזקיהו, (למה), כי גבה לבו, את חמי חזקיה מלך וצדיק ואת אמרת כי גבה לבו, אלא גבה לבו מלומר שירה אתא ישעיה לגביהון דחזקיהו וסיעתו אמר להון (ישעיה י"ב) זמרו ה', אמרון ליה למה (שם /ישעיהו י"ב/) כי גאות עשה, אמרון ליה כבר מודעת זאת בכל הארץ, א"ר אבא בר כהנא אמר חזקיהו תורה שאני עוסק בה מכפרת על השירה, א"ר לוי אמר חזקיהו מה אנו צריכין לומר נסיו וגבורותיו של הקב"ה כבר מודעת זאת מסוף העולם ועד סופו

מסכת סנהדרין דף צד עמוד א: ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח, וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מדת הדין לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך – לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך – תעשהו משיח?

תנא משום רבי פפייס: גנאי הוא לחזקיה וסייעתו שלא אמרו שירה, עד שפתחה הארץ ואמרה שירה שנאמר מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק וגו',

 

חג שמח

ושנזכה לגאולה השלימה

מחלקי המים

עדכון אחרון: 28/04/2019

הערות שוליים

  1. פירוש שטיינזלץ: "עד אז עוד היה עוון נוב עיר הכהנים תלוי ועומד". זה החטא הנורא של שאול שהרג את כל כהני נוב משום שנתנו מקלט לדוד (שמואל א פרק כב). ראה ויקרא רבה סוף פרשה כו (דברינו שאול בפרשת אמור) ומשם התגלגל העניין גם לחשבון של הגבעונים עם בית שאול (דברינו הגבעונים בפרשת נצבים). וראה בגמרא שם שגם דוד נענש בגין הרג נב.
  2. אירוע מצור סנחריב על ירושלים והנס הגדול שאירע שם מסופר בספר מלכים ב פרקים יח-יט, בספר ישעיהו לו-לז ובספר דברי הימים ב פרק לב. בתרגום קטע גמרא זה נעזרנו רבות בגמרא שטיינזלץ. הקרדיט נתון לו, והשגיאות, אם נפלו, הן באחריותנו.
  3. מהמסע המזורז כנ"ל.
  4. כל אחד ישבור קטע קטן מחומת ירושלים ודי בכך כדי לכבוש אותה.
  5. וסנחריב פונה מעל ירושלים וחוזר לאשור, לנינוה. סנחריב הוא אבטיפוס לכל המבקשים לכבוש את ירושלים וארץ ישראל. מעצמות גדולות שיש להם מרחבים ומשאבים אדירים, לא די להם בכך ומטריחים עצמם עד כאן. "לתדהמתם" הם מגלים כמה קטן חבל ארץ זה בהשוואה עם מה שיש להם. אבל הם אינם חוזרים בהם: נכבוש גם את זה, שיהיה. והקב"ה מצילנו מידם. ראה בגמרא שם את ההשוואה עם מלחמת אברהם עם ארבעת מלכי הצפון (בראשית פרק יד). מעשה אבות סימן לבנים. ראה שם עוד את שפעת צבאו העצום של סנחריב שהיה מלווה גם בזונות ... מה שמלמד שהמלחמה והכיבוש לא היו פעולה צבאית גרידא.
  6. עוד הרבה לפני ירבעם היה מתח בין בית יהודה ובית יוסף. ראה ניסיון מרד שבע בן בכרי, רצח אבנר שמנע את איחוד בית שאול לתוך בית דוד ועוד. קנאת שני השבטים הדומיננטיים והחזקים נמשכה זמן רב מאד. רק בגאולה השלימה היא תיעלם. ואולי נזכה גם שתיעלם קצת קודם. ראה דברינו והיו לאחדים בידך בפרשת ויגש.
  7. כאן הוא מביא הרבה דוגמאות מנביאים ראשונים, ספר שופטים בעיקר, על יריבות בית יהודה ובית יוסף.
  8. אבל עד לעתיד לבוא, יש כנראה בעיות. בכל אופן הן היו ידועות כבר משיבת ציון הראשונה. ראה שיר השירים רבה ה ד: "דניאל וסיעתו וחבורתו עלו באותה שעה אמרו מוטב שנאכל סעודת ארץ ישראל ונברך על א"י. עזרא וסיעתו וחבורתו לא עלו באותה שעה. ולמה לא עלה באותה שעה עזרא? שהיה צריך לברר תלמודו לפני ברוך בן נריה, ויעלה ברוך בן נריה? אלא אמרו: ברוך בן נריה אדם גדול וישיש היה ואפילו בגלקטיקא לא היה יכול להיטען, אמר ריש לקיש מהקב"ה היה שלא עלה עזרא באותה שעה, שאילו עלה עזרא באותה שעה היה לשטן לקטרג ולומר מוטב שישמש עזרא בכהונה גדולה מלשמש יהושע בן יהוצדק כהן גדול. ויהושע בן יהוצדק היה כהן גדול בן כהן גדול, אבל עזרא ע"י שהיה אדם צדיק לא היה ראוי לשמש בכהונה גדולה כמותו. א"ר סימון קשה היא שלשלת יוחסין לפני הקב"ה להיעקר ממקומה".
  9. ראה גם פירוש רד"ק על "הפסוק לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי", שלא מדובר בימות המשיח. אז אולי תסור הקנאה מתוכנו עוד לפני בוא מלך המשיח, או בגלל החוכמה דוגמת זו של יוסף כמו בתנחומא או בגלל שכל זה יתקיים עוד לפני ימות המשיח.
  10. לפי פירוש זה ההודאה באה לאחר ההצלה והנחמה, ועקב כך שהקב"ה לא נתן לעם (או ליחיד) לשקוע בגלות עד כלותם ולרצות את מלוא עוונם. הגלות מכפרת, אך הקב"ה לא נותן לעם ישראל לשקוע יותר מדי בגלות - גם במצרים כשהיו כבר במ"ט שערי טומאה. אבל אפשר להבין משפט זה גם כמשאלה, כהודיה מראש, כאשר האדם עדיין במצוקה ומבטיח לקב"ה שיודה לו כאשר יינצל וייווכח ששב אפו של הקב"ה. ראה אבות דרבי נתן הוספה ב לנוסח א פרק ט, על איוב בשיא מצוקתו: "היה מודה ומשבח לפני הקב"ה על כל מדותיו. ועליו הוא אומר: אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני". ובמדרש תנחומא (בובר) פרשת בראשית סימן כה על אדם הראשון: "אילולי שהודיתי כבר הייתי אבוד מן העולם, באותה שעה אמר אדם הראשון: טוב להודות לה' (תהלים צב ב) - בעולם הזה יחידים מודים להקב"ה, אבל לעולם הבא הכל מודים ואומרים לו הודאה, שנאמר: אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני".
  11. כבר הארכנו לדון במדרש זה בדברינו ליום העצמאות בשנה האחרת: אין בעל הנס מכיר בניסו. אבל כאן, אנו מבקשים להביא את מדרש תהלים (בובר) מזמור ס: "אלהים זנחתנו פרצתנו אנפת תשובב לנו. אמר הקב"ה: אני זנחתי אתכם ואתם זנחתם אותי, וכן הוא אומר: זנח ישראל טוב אויב ירדפו (הושע ח ג). ואף על פי שאנפת בי, חזור ושוב אלי, כמה שנאמר: אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני (ישעיה יב א)". סמיכות יום העצמאות ליום השואה מסמלת את סמיכות הנס לחרון האף ולצעקה: אלהים זנחתנו. הפסוק: "ישוב אפך ותנחמני" מביע נחמה ותקוה, אבל "אודך ה' כי אנפת בי", האמנם נוכל? קשה למחוק את חרון האף הנורא ואת הנטישה והזניחה. קשה ולא נרצה. התקווה לשוב האף, לנחמה ולשובב נפש, באים מתוך לאות וריפיון כוחות בגוף ובנפש. הדברים אינם פשוטים.
  12. מיציאת מצרים, דרך כל הגלויות ועד ימינו.
  13. בתרגום קטע זה לעברית נעזרנו בפירוש שטיינזלץ לגמרא. הקרדיט כולו לו והאחריות לשגיאות אם נפלו, עלינו.
  14. כבר נדרשנו למדרש זה בדברינו שמחת בית השואבה בסוכות וכאן נמצא ממדרש זה ראיה שמותר כחלק משמחת החג וההודיה על הגאולה, להתבדח ואפילו קצת להשתטות. ובוודאי לשמוע קטעי בידור שונים וצחוקים.
  15. "הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו" מופיע בתנ"ך שלוש פעמים: בישעיהו יב, תהלים קה ודברי הימים א טז. במדרש כאן מציינים המגיהים שהכוונה לפסוק  בתהלים. אבל במקבילה במסכת עבודה זרה כד ע"ב מצוין הפסוק שלנו בישעיהו שהוא, לפי סדר המקראות שבידינו, המופע הראשון ואולי גם קשור יותר לברכת השיר שהיא לגאולה לעתיד לבוא..
  16. בני ישראל מתעצלים להעלות את ארון ה' (ארון ה' והקרבה אל הקודש אכן מסוכנים כפי שראינו הן בפרשה והן בהפטרת השבת שעברה). וגם כשמעלים את ארון ה' אין הם אומרים שירה. אז הפרות אומרות שירה. "מאי ברכת השיר? רב יהודה אמר: יהללוך ה' א-להינו (כל מעשיך), ורבי יוחנן אמר: נשמת כל חי" (פסחים קיח ע"א)..