עמוד אש וענן

וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה: לֹא־יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם: (שמות יג כא-כב).1

כִּי עֲנַן ה' עַל־הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל בְּכָל־מַסְעֵיהֶם: (שמות מ לח).2

וְאָמְרוּ אֶל־יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת שָׁמְעוּ כִּי־אַתָּה ה' בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר־עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה ה' וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה: (במדבר יד יד).3

וּבְעַמּוּד עָנָן הִנְחִיתָם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לַיְלָה לְהָאִיר לָהֶם אֶת־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ־בָהּ: (נחמיה ט יב).4

אבן עזרא דברים פרק ד פסוק לד

או הנסה אלהים – … כדרך בני אדם, כדי שיבינו השומעים. במסות – … שהיו באותות, כמו: ויעש האותות לעיני העם (שמות ד ל). ובמופתים – עשר מכות … ובמלחמה – יתכן על הריגת הבכורים, ושפטים באלוהי מצרים. וביד חזקה – שיצאו ישראל ביד רמה. ובזרוע נטויה על טעם בעמוד אש וענן. ובמוראים גדולים – טביעת פרעה וחילו עם בקיעת הים לישראל.5

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מסכתא דויהי פתיחתא

לא ימיש עמוד הענן, מגיד הכתוב שעדיין עמוד הענן קיים היה עמוד האש צומח.6

רש"י פרק יג כב, יד יט-כ, יד כד-כה7

לא ימיש – הקב"ה את עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה. מגיד שעמוד הענן משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן, שעד שלא ישקע זה עולה זה.8

ויסע עמוד הענן – כשחשיכה והשלים עמוד הענן את המחנה לעמוד האש, לא נסתלק הענן כמו שהיה רגיל להסתלק ערבית לגמרי, אלא נסע והלך לו מאחריהם להחשיך למצרים.9

ויאר – עמוד האש את הלילה לישראל, והולך לפניהם כדרכו ללכת כל הלילה. והחושך של ערפל לצד מצרים:

בעמוד אש וענן – עמוד ענן יורד ועושה אותו כטיט ועמוד אש מרתיחו, וטלפי סוסיהם משתמטות:

ויסר את אופן מרכבותיו – מכח האש נשרפו הגלגלים והמרכבות נגררות.10

ספרי זוטא פרק י

"וענן ה' עליהם יומם בנוסעם מן המחנה" (במדבר י לד),11  אפילו יחיד מישראל היה נמשך חוץ למחנה,12 היה עמוד הענן נמשך ומגין עליו במקומו13 … יכול שהיה מגין בלילה? תלמוד לומר: "יומם" –  ביום היה מגין לא היה מגין בלילה. יכול עמוד הענן לא היה מגין בלילה, אבל עמוד האש יהא מאיר ביום? תלמוד לומר: "ואש תהיה לילה בו" (שמות מ לח).14 עמוד הענן ביום ועמוד האש בלילה בכל מסעיהם.15 אפילו יחיד מישראל היה נכנס חדר, לפנים מן החדר, היה עמוד האש נכנס ומאיר עליו במקומו.16

שמות רבה כ טז

"ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים" (שמות יג יז) – למה? א"ר שמעון בר אבא א"ר יוחנן: כיון ששמעו הכנענים שישראל נכנסין לארץ, עמדו וקצצו הנטיעות שהיו להן. וכיון ששמעו שנתעכבו במדבר מ' שנה, היו סבורים שבמדבר תהא דירתם. עמדו ונטעו נטיעות וגדלו אותן – ואח"כ הכניסן לארץ.17 ורבינו הגדול אומר: לפי שביקש הקב"ה ליתן אימתם של ישראל על אומות העולם, עכבם מ' שנה במדבר. והאיר להם בעמוד ענן ביום ובעמוד אש לילה, ושמעו כל אומות העולם ונפלה עליהם רעדה, שנאמר: "תפול עליהם אימתה ופחד" ואחריו מה כתוב? "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך".18

גמרא שבת דף כג עמוד ב19

אמר רב הונא: הרגיל בנר – היו לו בנים תלמידי חכמים20 … רב הונא היה רגיל לעבור ולשנות על פתחו של רבי אבין הנגר. ראה שהיה רגיל בנרות הרבה, אמר: שני אנשים גדולים ייצאו מכאן. ויצאו ממנו רב אידי בר אבין ורב חייא בר אבין. רב חסדא היה רגיל לעבור ולשנות על פתחו של משפחתו של רב שיזבי,21 ראה שהיה רגיל בנרות הרבה, אמר: אדם גדול ייצא מכאן. ויצא מהם רב שיזבי. אשתו של רב יוסף הייתה מאחרת בהדלקת הנרות,22 אמר לה רב יוסף: תניא: "לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, מלמד שעמוד ענן משלים לעמוד האש, ועמוד האש משלים לעמוד הענן".23

חג שמח

מחלקי המים24

מים אחרונים: מעמוד האש של נרות שבת, אנחנו עוברים בצאת השבת לעמוד האש של אדם הראשון כשגורש מגן עדן. ראה פרקי דרבי אליעזר (היגר) – "חורב" פרק כ: "בין השמשות של שבת היה אדם מהרהר בלבו … ונשתלח לו עמוד של אש ולשמרו ולהאיר לו מכל רע, ראה אדם עמוד של אש ושמח בלבו, ופשט את ידו לאור האש ואמר: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא מאורי האש, וכשהרחיק את ידיו מאור האש אמר עכשיו אני יודע שנבדל יום הקדש מיום החול, למה שאין להבעיר אש ביום השבת, ובאותה שעה אמר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המבדיל בין קדש לחול". ובמוצאי שבת זה, החל באסרו חג פסח ("שמיני של פסח" בחו"ל), נכוון גם על עמוד האש של יציאת מצרים, אשר נמשך מיום טוב לשבת.

עדכון אחרון: 02/06/2016

הערות שוליים

  1. עמוד הענן ועמוד האש מלווים את העם ביציאתם מצרים, זה ביום וזה בלילה, זה לפנים וזה לאחור, ומגיעים לשיאם בקריעת ים סוף ככתוב בהמשך הפרק: "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם: וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת־הַלָּיְלָה וְלֹא־קָרַב זֶה אֶל־זֶה כָּל־הַלָּיְלָה: ... וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּשְׁקֵף ה' אֶל־מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם".
  2. וחוזרים הדברים בספר במדבר פרק ט, פסוקים טו-טז: "וּבְיוֹם הָקִים אֶת־הַמִּשְׁכָּן כִּסָּה הֶעָנָן אֶת־הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל הָעֵדֻת וּבָעֶרֶב יִהְיֶה עַל־הַמִּשְׁכָּן כְּמַרְאֵה־אֵשׁ עַד־בֹּקֶר: כֵּן יִהְיֶה תָמִיד הֶעָנָן יְכַסֶּנּוּ וּמַרְאֵה־אֵשׁ לָיְלָה". עמוד הענן ועמוד האש עוברים אחר כבוד למשכן (בלי המילה עמוד ואולי רק ענן שמשנה צורה ביום ובלילה). מאידך, עמוד ענן בלי אש עובר לאוהל מועד הזמני של משה (שמות פרק לג). הכבוד שנגלה בצאת בני ישראל בדמות עמוד ענן ואש, עובר אל המשכן ומלווה את עם ישראל במסעם הארוך במדבר. והרוצים לדקדק יאמרו שהענן והאש היו גם במעמד הר סיני כמתואר בשמות פרק יט, ובדברים פרקים ד, ה), אך אנחנו מבקשים להתמקד בביטוי עמוד ענן ועמוד אש.
  3. עמוד האש והענן חוזרים בדברי הסניגוריה של משה אחרי חטא המרגלים. אם בחטא העגל טענת משה המרכזית היא ברית האבות וההבטחה להם (השווה שמות לב יג עם שמות לג א), הטענה בחטא המרגלים היא חילול השם, לאחר שהגויים ראו את כל הנפלאות והמופתים שנעשו לישראל, ובהם עמוד הענן ועמוד האש כסמל לשכינה המלווה את העם במסעותיו.
  4. ובפסוק יט שם: "וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא עֲזַבְתָּם בַּמִּדְבָּר אֶת־עַמּוּד הֶעָנָן לֹא־סָר מֵעֲלֵיהֶם בְּיוֹמָם לְהַנְחֹתָם בְּהַדֶּרֶךְ וְאֶת־עַמּוּד הָאֵשׁ בְּלַיְלָה לְהָאִיר לָהֶם וְאֶת־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ־בָהּ". בספר נחמיה חוזר הביטוי עמוד אש ועמוד ענן שאנו מבקשים להתחקות אחריו וללקט סביבו מעט מדרשים לכבוד שביעי של פסח. הדגש כאן הוא על המסע הארוך בשנות הנדודים במדבר, אבל ההתחלה היא ביציאת מצרים והשיא כאמור בקריעת ים סוף.
  5. כיוון שעיקר דברינו יהיה מהמדרשים, פתחנו בפרשן המקרא אבן עזרא, שמפרק את הפסוק בספר דברים בו משה מרכז את כל נפלאות מצרים וקריעת ים סוף: "אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה לָכֶם ה' אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ". (ראה לשון דומה בירמיהו לב כא: "וַתֹּצֵא אֶת־עַמְּךָ אֶת־יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בְּאֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְיָד חֲזָקָה וּבְאֶזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָא גָּדוֹל"). אבן עזרא מסביר כל גורם בפסוק מה הוא: אות, מופת וכו'. והזרוע הנטויה הם עמוד האש והענן שליוו את בני ישראל מיד בצאתם ממצרים. בחיפזון, אבל בהוד והדר. יציאה של כוח ועוצמה ולא כממהרים לנוס או "כגנבים בלילה" (תנחומא בא סימן ז ואחרים). בזרוע או אזרוע נטויה! והמלחמה שאבן עזרא קצת מתחבט היכן ואיפה התקיימה, אפשר שהיא קריעת ים סוף שהרי כתוב: "ה' יילחם לכם". ואם כך, אז עמוד הענן והאש הם גם "ובמלחמה" וגם "ובזרוע נטויה".
  6. ראה הרחבת מדרש זה במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יג פסוק כב: "לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה - מגיד הכתוב שכשעמוד הענן קיים, היה עמוד האש צומח. כשעמוד האש קיים, עמוד הענן זורח. דבר אחר: לא ימיש עמוד הענן יומם - אין אור חמה מבטלו. ועמוד האש לילה - אין אור הלבנה מבטלו. דבר אחר: לא ימיש - אף על פי ממרים ואף על פי מכעיסין ואף על פי מנאצין".
  7. לקטנו מפירושי רש"י לפסוקים אלה, המבוססים על המדרש, על מנת לקבל תמונה מקיפה של תפקיד עמודי האש והענן בפרשתנו.
  8. רש"י ממשיך את הרעיון שכבר ראינו במכילתות, אבל מוסיף את המילה "משלים" שהוא עפ"י הגמרא בשבת כג שנראה להלן או עפ"י התוספתא סוטה ד שגם אותה נזכיר בהמשך. אבל נראה שהחידוש המרכזי של רש"י הוא בביאור של המילה "ימיש". מה שהמדרשים לא טורחים להסביר, וניתן להבין מהם ש"ימיש" הוא בבניין קל ותיאור כללי ללא נושא (וללא מושא), לא ימיש כמו לא ימוש. בא רש"י ואומר: ימיש הוא בניין הפעיל ובהכרח עומד נושא מאחוריו (ומושא מלפניו). מישהו שדואג שלא ימישו עמודי הענן והאש ושתהיה חפיפה וחלוקת תפקידים ברורה ביניהם. ומי הוא? הקב"ה! הוא שגרם לכל הפלא והחיזיון והעוצמה האלה. וכאן יש מקום לחידון קצר סביב שולחן ליל החג או שבת: איפה יש לנו עוד "לא ימיש" בתורה, ואיפה "לא יָמוּש"? רמז: אחד מהם בתורה ואחד מהם בנביאים ראשונים ושניהם קשורים באותו האיש.
  9. על היציאה הגאה של בני ישראל עם עמוד ענן ואש, ראה ספר הכוזרי מאמר א: "ואחר יצאו בני ישראל בדבר השם בלילה ההוא ... מעבדות פרעה והלכו דרך ים סוף, ומנהלם עמוד ענן ועמוד אש, הולכים לפניהם ומנהיגים אותם, ונגידיהם וכהניהם שני הזקנים האלהיים, משה ואהרן". וכפירוש רשב"ם לבמדבר יד יד: "הכל דרך אהבה יתירה וחיבה". ועל הענן שבאשמורת אותו הבוקר, שלא הסתלק, אלא עמד בין מחנה ישראל ובין מחנה מצרים, ראה מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויהי פרשה ד: "ויבוא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך - הענן אל ישראל והחושך אל מצרים, מגיד הכתוב שהיו ישראל נתונין באורה ומצרים באפלה ... ולא עוד, אלא כל מי שהוא נתון באפלה רואה כל מי שהוא נתון באורה, שהיו מצרים שרויים באפלה רואים את ישראל שהיו נתונין באורה ... והיו מזרקים בהם בחצים ובאבני בליסטרא והיה המלאך והענן מקבלן".
  10. עמוד האש ועמוד הענן הם שנלחמו בעבור עם ישראל והתיאורים שרש"י מביא כאן לקוחים ממדרשים שונים, בראשם, כראוי לספר שמות, שתי המכילתות, ובעקבותיהם מדרש תנחומא (בשלח כג). אבל אנחנו רוצים לציין כאן את ההכרה של בני ישראל בפלא הגדול שנעשה להם בעמודי האש והענן, כמובא בשירת הים דווקא. אולי רק שם, כשאפשר היה לנוח מעט ולשאוף סוף סוף את אוויר החירות, נקודת המבט היא יותר רגועה ומכירת תודה. ראה אוצר המדרשים (אייזנשטיין) ויושע עמוד 154: "נחית בחסדך עם זו גאלת, אמרו חז"ל: יתברך שמו של הקב"ה שאין מדותיו כמדת בשר ודם. מדת בשר ודם, בשעה שיוצא בלילה, שריו ועבדיו מוליכין לפניו נרות ואבוקות, וביום עושין לו צל מפני החמה כדי שלא ימצא צער בגופו. אבל הקב"ה אינו כן, כי ברוב אהבה שאהב את ישראל הוא בעצמו הלך לפניהם. ואלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, שכן כתיב: וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה. לכך נאמר: נחית בחסדך עם זו גאלת, נהלת בעזך אל נוה קדשך". אז לכאורה אין לעמוד הענן והאש הרבה עוד מה לעשות, רק להביא את עם ישראל בדרך הקצרה והבטוחה "אל נוה קדשך". אך מסתבר שעוד ארוכה הדרך, ויש להם עוד תפקידים רבים.
  11. הענן נזכר גם בתיאור המסעות בספר במדבר, אבל שם בלי "עמוד" וגם בלי אש. פסוקים שלא הבאנו בראש דברינו. אבל המדרשים ממשיכים את עמוד הענן ועמוד האש של יציאת מצרים גם לכל מסעי בני ישראל במדבר.
  12. אם היה, או כשהיה, נמשך מחוץ למחנה.
  13. ראה הלשון במקבילה בספרי במדבר פיסקא פג: "וענן ה' עליהם יומם - מנין אתה אומר שאם היה אחד מישראל נמשך מתחת כנפי הענן [עמוד הענן היה] נמשך עמו לאחוריו עד שעה שחוזר? תלמוד לומר: וענן ה' עליהם יומם". ושם גם: "וענן ה' עליהם יומם: על החיגרים ועל הסומים ועל הזבים ועל המצורעים". ולפלא שהדרשנים עדיין לא אמצו מדרש זה לכל מי שמתרחק ממחנה ישראל, לדורות, גם הממרים, המכעיסים והמנאצים, הזבים והמצורעים, כספרי זה וכדברי מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי לעיל (הערה 6). הענן נמשך אחרי כל חלקי עם ישראל ומסוכך עליהם עד שמושך אותם בחזרה למחנה.
  14. פה נזקק הדרשן לפסוק מסוף ספר שמות שמדבר על הענן והאש של המשכן ובכח המילים "לכל מסעיהם" ממשיך אותו למסע המחנות של ספר במדבר ולכל מסעי בני ישראל במדבר.
  15. זו חלוקת התפקידים וההשלמה שבין שני העמודים: הענן והאש שכבר ראינו לעיל. ולצורך השלמה זו, אין למדרש בעיה ללכת אחורה, לא רק לסוף ספר שמות, כמו מדרש זה, אלא עד לפרשתנו, ליציאת מצרים. ראה תוספתא סוטה פרק ד הלכה ב: "ועמוד ענן שהיה מקדים לפניהם, הורג נחשים ועקרבים ושורף סירים וקוצים ואטד, משפיל להם את הגבוה ומגביה להם את השפל ועושה להן את הדרך מיושר דרך סרט מושך והולך ... ובו היו משתמשין כל ארבעים שנה שהיו במדבר, שנאמר: וענן ה' עליהם יומם. מה תלמוד לומר: לא ימיש עמוד הענן יומם? מלמד של יום משלים לשל לילה ושל לילה משלים לשל יום.
  16. ובמקבילה בספרי במדבר פיסקא פג: "ר' שמעון בן אלעזר אומר: מנין אתה אומר כל אותם ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נצרכו לנר, אלא אפילו נכנס אדם חדר לפנים מן החדר, כמו פנס נכנס עמו עד שעה שחוזר? תלמוד לומר: לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם - הא אפילו אדם נכנס חדר לפנים מן החדר עמוד האש מאיר לפניו". עמוד הענן היה מסוכך על העולם החיצון, על מי שנמשך מחוץ למחנה (ומושך אותו חזרה פנימה), ואילו עמוד האש היה מאיר לפני ולפנים ואין האדם זקוק להדליק לו נר בביתו. לכל אחד "עמוד האש" האישי שלו שנכנס איתו לביתו. ראה גם מדרש אגדה (בובר) שמות פרשת פקודי פרק מ: "כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, לא היו צריכים לאור החמה ולא לאור הלבנה. אלא כל זמן שהיה רואין את הענן מאדים, יודעים שהחמה שקעה. מלבין, יודעים שהחמה זרחה. וכן לעתיד לבא לא יהיו צריכים לא לאור החמה ולא לאור הלבנה, שנאמר: לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם וגו' (ישעיה ס יט), ואומר: וַאֲנִי אֶהְיֶה־לָּהּ נְאֻם־ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ (זכריה ב ט)".
  17. על חלק זה של המדרש התעכבנו בדברינו לא דרך ארץ פלשתים בפרשת בשלח ושם הראינו שהיה גם חוב של עם ישראל לפלשתים שמקורו ביחסי השכנות הטובים, שהגיעו עד כדי שבועה הדדית, עם האבות: אברהם ויצחק.
  18. ראה שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ג סימן ב: "כתימרות עשן, אמר רבי אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא: בשעה שהיו ישראל מתנודדין ממסע למסע, היה עמוד הענן יורד, ועמוד אש צומח, ועשן המערכה עולה. כמין שני זקוקין של אש יוצאין מבין שני בדי הארון ושורפים לפניהם נחשים שרפים ועקרבים, והיו אומות העולם רואין ואומרין: אלוהות הן אלו, אין תשמישן של אלו אלא באש. ומאימתן של ישראל נופל עליהם פחד ורעדה. זהו שכתוב: תפול עליהם אימתה ופחד, נפלה אין כתיב, אלא: תפול, מיכן ולהבא". מדרשים אלה מתחברים למדרשים הקודמים אשר ממשיכים את עמוד הענן והאש אל תוך תקופת המדבר הארוכה, אבל הופכים את האמצעי למטרה. עמוד הענן והאש, לצד בארה של מרים ושאר ניסי המדבר, לא היו רק אמצעי קיום ושרידות במדבר, אלא גם מטרה. ארבעים שנה של הליכה בעמוד אש וענן (וארון הברית) במטרה להטיל מורך בלב עמי ארץ כנען (לצד השלמת חוב האבות להם). האם היה המאמץ שווה? האם לא מוטב היה לקיים את "תביאמו ותטעמו" ו"נהלת אל נוה קדשך" מיד? ראה מה מזכירה רחב למרגלים! את קריעת ים סוף לצד כיבוש עבר הירדן המזרחי (יהושע ב י) ולא ארבעים שנות עמוד הענן והאש במדבר! מדרשים אלה, אשר נותנים טעם חדש לארבעים שנות הנדודים במדבר, צריכים עיון נוסף. אפשר שמטרתם לצדק את דור המדבר ולהפחית בחטאם. כבר לאחר חטא העגל מבקש הקב"ה לשלוח מלאך במקום עמוד האש והענן. ראה מוטיב זה, אמנם במשל דרך ארץ, בגמרא בבא קמא צב ע"ב. בחטא המרגלים משה מתפלל, כפי שהבאנו בפתח דברינו: "וְאָמְרוּ אֶל־יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת שָׁמְעוּ כִּי־אַתָּה ה' בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר־עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה ה' וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה" - בטענת חילול השם! באים מדרשים אלה ואומרים שלמרות שני החטאים הגדולים האלה, נמשכה ההשגחה בדמות עמוד ענן ואש ואף נותנים טעם למה ארבעים שנה, ללא קשר לחטא המרגלים. ועדיין הנושא צריך עיון.
  19. תרגום הגמרא לעברית הוא עפ"י שטיינזלץ, אך באחריותנו.
  20. ראה דיון קודם שם בגמרא מה עדיף יותר: נר שבת או נר חנוכה, נר שבת או קידוש היום. ובשניהם פושט (פוסק בפשיטות) רבא שנר שבת עדיף מפני שלום בית ("שלום ביתו" בלשון הגמרא).
  21. הוא טרם נולד, ואביו ואמו היו רגילים להרבות בנרות שבת.
  22. אולי משום שרצתה שיאירו כמה שיותר מאוחר בליל שבת.
  23. התניא שמצוטטת כאן היא מכילתא דרבי ישמעאל בשלח, שדרשה ראשונה ממנה ראינו בתחילת דברינו, שאומרת: "לא ימיש, בא הכתוב ללמדך דרך ארץ מן התורה על ערבי שבתות, עד שעמוד הענן קיים יהיה עמוד האש צומח". אבל הלשון "עמוד ענן משלים", מקורו בתוספתא סוטה פרק ד, שכבר הזכרנו בהערה 15 לעיל: "מה תלמוד לומר לא ימיש עמוד הענן יומם? מלמד של יום משלים לשל לילה ושל לילה משלים לשל יום". וראה גם מסכת סופרים פרק כ הלכה א-ב שמרחיב את האסמכתא מהפסוק שלנו גם לנר חנוכה: "אמרו, בעשרים וחמשה בכסליו מדליקין נר חנוכה ... מצות הדלקתו, משתשקע החמה ועד שתכלה רגל מן השוק, ואף על פי שאין ראייה לדבר זכר לדבר: לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם". כך או כך, הרי לנו עומק השוני בין דור יציאת מצרים וימינו. בתקופת המדבר לא היה אדם צריך להדליק נר בביתו משום שעמוד האש היה מאיר באור כה חזק. עד שאפילו היו ששאלו על הצורך באור המנורה במשכן ופירשו את המדרש: "לא לאורה אני צריך" (מנחות פו ע"ב) בשל עמוד האש שהאיר את הכל (תוספות שם, ד"ה: מחוץ לפרכת העדות). והיום, בימינו, נר השבת (ונרות חנוכה) שאנו מדליקים הוא עמוד האש ההולך לפי המחנה מידי שבת בשבתו ואורו מאיר את כל ששת ימי המעשה! ועל כך הרחבנו כבר בדברינו אבל הנרות לעולם בפרשת בהעלותך.
  24. למען הסר ספק אנחנו מדגישים שחלוקת המים שלנו היא מלשון לחלוק, להפיץ ולשלוח (to share & distribute) ולא מלשון לחתוך, לגזור ולהפריד (to divide). הגם שבדף עצמו אנו מקפידים להפריד בין 'המים העליונים' שהם מעל לקו (לרקיע) – דברי חז"ל והמדרש כמות שהם, ובין 'המים התחתונים' שהם מתחת לרקיע – דברי הקישור שלנו. חלוקת מים של גזירה וחיתוך הייתה פעם אחת בבריאת העולם ופעם שנייה בנס קריעת ים סוף. ואולי כל חלוקה היא גם חלוקה ולא בכדי זה אותו השורש בעברית, ולוואי שעברנו בשלום בין הגזרים ...