מועדי ישראל

וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה: לֹא־יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם: (שמות יג כא-כב).¹

כִּי עֲנַן ה' עַל־הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל בְּכָל־מַסְעֵיהֶם: (שמות מ לח).²

וְאָמְרוּ אֶל־יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת שָׁמְעוּ כִּי־אַתָּה ה' בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר־עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה ה' וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה: (במדבר יד יד).³

וּבְעַמּוּד עָנָן הִנְחִיתָם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לַיְלָה לְהָאִיר לָהֶם אֶת־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ־בָהּ: (נחמיה ט יב).⁴

אבן עזרא דברים פרק ד פסוק לד – הזרוע הנטויה

או הנסה אלהים – … כדרך בני אדם, כדי שיבינו השומעים. במסות – … שהיו באותות, כמו: "ויעש האותות לעיני העם" (שמות ד ל). ובמופתים – עשר מכות … ובמלחמה – יתכן על הריגת הבכורים, ושפטים באלוהי מצרים. וביד חזקה – שיצאו ישראל ביד רמה. ובזרוע נטויה על טעם בעמוד אש וענן. ובמוראים גדולים – טביעת פרעה וחילו עם בקיעת הים לישראל.⁵

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דויהי פתיחתא – קיימות לצד צמיחה

לא ימיש עמוד הענן, מגיד הכתוב שעדיין עמוד הענן קיים היה עמוד האש צומח.⁶

רש"י פרק יג כב, יד יט-כ, יד כד-כה – משלימים זה את זה⁷

לא ימיש – הקב"ה את עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה. מגיד שעמוד הענן משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן, שעד שלא ישקע זה עולה זה.⁸

ויסע עמוד הענן – כשחשיכה והשלים עמוד הענן את המחנה לעמוד האש, לא נסתלק הענן כמו שהיה רגיל להסתלק ערבית לגמרי, אלא נסע והלך לו מאחריהם להחשיך למצרים.⁹

ויאר – עמוד האש את הלילה לישראל, והולך לפניהם כדרכו ללכת כל הלילה. והחושך של ערפל לצד מצרים:

בעמוד אש וענן – עמוד ענן יורד ועושה אותו כטיט ועמוד אש מרתיחו, וטלפי סוסיהם משתמטות:

ויסר את אופן מרכבותיו – מכח האש נשרפו הגלגלים והמרכבות נגררות.¹⁰

ספרי זוטא פרק י – הגנה ואור אישיים

"וענן ה' עליהם יומם בנוסעם מן המחנה" (במדבר י לד),¹¹  אפילו יחיד מישראל היה נמשך חוץ למחנה,¹² היה עמוד הענן נמשך ומגין עליו במקומו¹³ … יכול שהיה מגין בלילה? תלמוד לומר: "יומם" –  ביום היה מגין לא היה מגין בלילה.¹⁴ יכול עמוד הענן לא היה מגין בלילה, אבל עמוד האש יהא מאיר ביום? תלמוד לומר: "ואש תהיה לילה בו" (שמות מ לח).¹⁵ עמוד הענן ביום ועמוד האש בלילה בכל מסעיהם.¹⁶ אפילו יחיד מישראל היה נכנס חדר, לפנים מן החדר, היה עמוד האש נכנס ומאיר עליו במקומו.¹⁷

שמות רבה כ טז – ארבעים שנה במדבר

"ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים" (שמות יג יז) – למה? א"ר שמעון בר אבא א"ר יוחנן: כיון ששמעו הכנענים שישראל נכנסין לארץ, עמדו וקצצו הנטיעות שהיו להן. וכיון ששמעו שנתעכבו במדבר מ' שנה, היו סבורים שבמדבר תהא דירתם. עמדו ונטעו נטיעות וגדלו אותן – ואח"כ הכניסן לארץ.¹⁸ ורבינו הגדול אומר: לפי שביקש הקב"ה ליתן אימתם של ישראל על אומות העולם, עכבם מ' שנה במדבר. והאיר להם בעמוד ענן ביום ובעמוד אש לילה, ושמעו כל אומות העולם ונפלה עליהם רעדה, שנאמר: "תפול עליהם אימתה ופחד" ואחריו מה כתוב? "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך".¹⁹

גמרא שבת דף כג עמוד ב – מעמוד האש לנרות שבת²⁰

אמר רב הונא: הרגיל בנר – היו לו בנים תלמידי חכמים²¹ … רב הונא היה רגיל לעבור ולשנות על פתחו של רבי אבין הנגר. ראה שהיה רגיל בנרות הרבה, אמר: שני אנשים גדולים ייצאו מכאן. ויצאו ממנו רב אידי בר אבין ורב חייא בר אבין. רב חסדא היה רגיל לעבור ולשנות על פתחו של משפחתו של רב שיזבי,²² ראה שהיה רגיל בנרות הרבה, אמר: אדם גדול ייצא מכאן. ויצא מהם רב שיזבי. אשתו של רב יוסף הייתה מאחרת בהדלקת הנרות,²³ אמר לה רב יוסף: תניא: "לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, מלמד שעמוד ענן משלים לעמוד האש, ועמוד האש משלים לעמוד הענן".²⁴

חג שמח

מחלקי המים²⁵

מים אחרונים: מעמוד האש של נרות שבת, אנחנו עוברים בצאת השבת לעמוד האש של אדם הראשון כשגורש מגן עדן. ראה פרקי דרבי אליעזר (היגר) – "חורב" פרק כ: "בין השמשות של שבת היה אדם מהרהר בלבו … ונשתלח לו עמוד של אש ולשמרו ולהאיר לו מכל רע, ראה אדם עמוד של אש ושמח בלבו, ופשט את ידו לאור האש ואמר: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא מאורי האש, וכשהרחיק את ידיו מאור האש אמר עכשיו אני יודע שנבדל יום הקדש מיום החול, למה שאין להבעיר אש ביום השבת, ובאותה שעה אמר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המבדיל בין קדש לחול". ובמוצאי שבת זו, אשר חלה באסרו חג פסח ויוצרת רצף שביעי-שמיני ("שמיני של פסח" בחו"ל, קריאת פרשת שמיני בארץ ישראל), נכוון גם על עמוד האש של יציאת מצרים, אשר נמשך מיום טוב לשבת.