מועדי ישראל

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים: (דברים כה יז-יח).¹

מדרש תנאים לדברים פרק כה פסוק יח – עמלק מזנב הנחשלים

"אשר קרך בדרך" – אין קרך אלא שנזדמן לך, מגיד שעשה לו עמלק מחילות בדרך והיה בא עליהן והורגן: דבר אחר: אשר קרך, כשהיו ניכוחים היה בא עליהן והורגן: ויזנב בך הכה אותן מכת זנב.²

"כל הנחשלים אחריך" – מלמד שלא היה הורג, אלא בני אדם שנמשכו מדרכי המקום ונחשלו מתחת כנפי הענן …³ אמר ר' יצחק: כל הנלחשין אחריך אלו שהיו מהרהרין אחר מדותיו של הקב"ה, כענין שנאמר להלן: "היש ה' בקרבינו אם אין" (שמות יז ז).⁴

"ואתה עיף ויגע" – עיף בצמא ויגע בדרך: ואתה עיף ויגע – אלו ישראל: ולא ירא אלהים – זה עמלק:⁵

אחרים אומרים: אלו ישראל שלא היה בידם מצות שיגאלו, שנאמר: "ויקרא שם המקום מסה ומריבה" (שמות יז ז). מה הוא אומר? "ויבוא עמלק" (שם ח).⁶

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא ג זכור – חולשה פנימית

"כל הנחשלים אחריך" (דברים כה יח). ר' יודה ור' נחמיה ורבנין. ר' יודה אומר: כל מי שהיה נינוח היה נישול. ור' נחמיה אומר: כל מי שהענן פולטו היה נישול. ורבנין אמרין: זה שבטו של דן שפולטו הענן, שהיו כולן עובדין עבודה זרה.⁷ דבר אחר: כל הנחשלים אחריך – א"ר יצחק: כל המלחשים אחריך. ר' יודה ור' נחמיה ורבנין. ר' יודה אומר: אמרו: אם ריבון על כל מעשיו כדרך שהוא ריבון עלינו – נעבדנו. ואם לאו – נמרוד בו. ור' נחמיה אומר: אמרו: אם מספיק לנו את מזונותינו כמלך שהוא שרוי במדינה ואין המדינה חסירה כלום – נעבדינו. ואם לאו – נמרוד בו. ורבנין אמרין: אמרו: אם משיחין אנו בלבבינו והוא יודע מה אנו משיחין נעבדינו, ואם לאו נמרוד בו. ר' ברכיה בשם ר' לוי: בליבן היו משיחין והקב"ה נותן את שאלתם. ומה טעמא? "וינסו אל בלבבם לשאול אוכל לנפשם" (תהלים עח יח), מה כתיב תמן? "ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יביא להם" (תהלים עח כט).⁸

רש"י דברים פרק כה פסוק יח – עמלק המתגרה באלהים

אשר קרך בדרך – לשון מקרה. דבר אחר לשון קרי וטומאה …לשון קור וחום, צננך והפשירך מרתיחתך …⁹ כל הנחשלים אחריך – חסרי כח מחמת חטאם, שהיה הענן פולטן:¹⁰ ואתה עיף ויגע – עיף בצמא, דכתיב: "ויצמא שם העם למים" (שמות יז ג), וכתיב אחריו ויבוא עמלק: ויגע – בדרך: ולא ירא – עמלק, אלהים, מלהרע לך.¹¹

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דעמלק פרשה א – פרישה מתורה ומצוות

"ויבוא עמלק", ר' יהושע ור' אלעזר חסמא אומר: המקרא הזה רשום כאן ומפורש על ידי איוב, שנאמר: "היגאה גומא בלא ביצה ישגא אחו בלי מים" (איוב ח יא) וכי איפשר לגומא זה להתגדל בלא ביצה ובלא מים? … וכי איפשר לְאָחוּ זה לחיות בלי מים? כך אי איפשר לישראל בלא תורה.¹² ולפי שפירשו מדברי תורה לכך בא עליהם השונא. שאין השונא בא אלא על החטא ועל העבירה לכך נאמר: ויבוא עמלק.¹³

רבי אלעזר המודעי אומר: ויבוא עמלק – לפי שהיה עמלק נכנס תחת כנפי ענן וגונב נפשות מישראל והורגן, שנאמר: "אשר קרך בדרך" (דברים כה יח). אחרים אומרים: ולא ירא אלהים – אלו ישראל שלא היו בידם מצות.¹⁴

המשך הדרש שם – עמלק מגייס את אומות העולם

רבי אליעזר אומר: ויבוא עמלק, שבא בגלוי פנים. לפי שכל הביאות שבא לא בא אלא במטמוניות, שנאמר: "אשר קרך בדרך", אבל ביאה זו לא בא אלא בגילוי פנים, לכך נאמר: "ויבוא עמלק" – שבא בגלוי פנים. רבי יוסי בן חלפתא אומר: ויבוא עמלק – שבא בעצה. מלמד שכינס כל אומות העולם ואמר להם: בואו וסייעוני על ישראל. אמרו לו: לא נוכל לעמוד כנגדן. פרעה שעמד כנגדן טבעו המקום הוא וחילו בים סוף … והיאך אנו נוכל לעמוד כנגדן? אמר להם: בואו ואתן לכם עצה מה תעשו. אם הם ינצחוני ברחו לכם, ואם לאו בואו וסייעוני על ישראל. לכך נאמר: "ויבוא עמלק" – שבא בעצה.¹⁵

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא יב זכור – הזכירה היא המחייה

אמרו ישראל לפני הקב"ה: ריבון העולמים אתה אומר לנו: הוו זכורים [למחות] את זכר עמלק. בשר ודם אנו, לשעה אנו. אתה שאתה חי וקיים לעולמי עולמים, הוי זכור. אמר להם הקב"ה: בני, אין לכם אלא להיות קוראים פרשת עמלק בכל שנה ומעלה אני עליכם כאילו אתם מוחים שמו מן העולם.¹⁶

הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם לֹא שָׁמַעְתָּ אֱלֹהֵי עוֹלָם ה' בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ: נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה: וְיִעֲפוּ נְעָרִים וְיִגָעוּ וּבַחוּרִים כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ: וְקוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ: (ישעיהו סוף פרק מ).¹⁷

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מסכתא דבחדש פרשה ז

"כי ששת ימים … וינח ביום השביעי". וכי יש לפניו יגיעה? והלוא כבר נאמר: "לא ייעף ולא ייגע" (ישעיה מ כח), ואומר: "נותן ליעף כח" (שם שם כט), ואומר: "בדבר ה' שמים נעשו" (תהלים לג ו); ומה תלמוד לומר: "וינח"? אלא כביכול הכתיב על עצמו, שברא את עולמו בששה ימים ונח בשביעי. והרי דברים קל וחומר, מי שאין לפניו יגיעה הכתיב על עצמו שברא עולמו בששה ונח בשביעי, אדם שנאמר בו: "אדם לעמל יולד" (איוב ה ז), על אחת כמה וכמה.¹⁸

שבת שלום ושמחת פורים¹⁹

מחלקי המים

מים אחרונים: השבת נקראת שבת זכור בגלל מצוות זכירת עמלק והקריאה בפרשת "זכור את אשר עשה לך עמלק". אבל יש לנו גם את הזכור השכיח יותר של כל שבת: "זכור את יום השבת לקדשו". ראה מדרש תנחומא פרשת כי תצא סימן ז שמחדד את ההבדל ביניהם: "אע"פ שכתוב בשבת זכור ובעמלק זכור אינן שוין … משל למה הדבר דומה? למלך שעשה סעודה וזימן את האורחים. נכנס הקערה לפניו מלא כל טוב, אמר: זכור פלוני אוהבי. משקינח את הקערה אמר: זכור פלוני שונאי. אמרו לו אוהביו: זה הזכרת וזה הזכרת! אמר להם: לזה הזכרתי על קערה מלא כל טוב ולזה הזכרתי על קערה ריקם. כך, השבת כתיב בה (שמות כ) זכור את יום השבת לקדשו ולכבדו במאכל ובמשתה ובכסות נקייה, ובעמלק כתיב: זכור את אשר עשה לך עמלק. על מה אתה זוכרו? על שולחן ריקה, שנאמר: תמחה את זכר עמלק מתחת השמים".²⁰

איך זוכרים על שולחן ריק ולמה אנחנו לא מקיימים מנהג זה? נראה שהשולחן הריק שעליו זוכרים את עמלק הוא תענית אסתר בה צמים. ועכ"פ, כאשר מתנגש הזכור הריק עם הזכור המלא, זה של עמלק וזה של שבת, פשוט הוא שהמלא גובר ולפיכך בשנים בהם תענית אסתר חלה בשבת, היא מוקדמת ליום חמישי (ולא ליום שישי בשל ההכנות לכבוד שבת). מוקדמת ולא נדחית כמו תשעה באב למשל, מסיבות ברורות. שולחן שבת המלא צופה פני שמחת פורים.

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דויהי פרשה א – עמלק כבר ביציאת מצרים

"ויוגד למלך מצרים כי ברח העם", מי הגיד לו? האקטורין שלו ויש אומרים דורכיות היו לו ויש אומרים עמלק הגיד לו: כי ברח העם.²¹