שיר השירים רבה פרשה א – על מות אהבוך
"על כן עלמות אהבוך" – זה דורו של שמד שנאמר: "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה" (תהלים מד כג).1
שיר השירים רבה פרשה ב – בדור של שמד איני יכול לסבול
"השבעתי אתכם בנות ירושלים", במה השביען? ר' אליעזר אומר: השביען בשמים ובארץ. "בצבאות" – בצבא של מעלה ובצבא של מטה … ר' חנינא בר פפא אמר: השביען באבות ובאמהות … שעשו צביוני ועשיתי צביוני בם … 2
ורבנן אמרי: השביען בדורו של שמד, "בצבאות" – שעשו צביוני בעולם ושעשיתי צביוני בהן. "או באילות השדה" – ששופכין דמן על קדושת שמי כדם הצבי ודם האיל.3 זהו שכתוב: "כי עליך הורגנו כל היום" (תהלים מד כג). אמר ר' חייא בר אבא: אם יאמר לי אדם תן נפשך על קדושת שמו של הקב"ה אני נותן, ובלבד שיהרגוני מיד. אבל בדורו של שמד איני יכול לסבול.4 ומה היו עושים בדורו של שמד? היו מביאין כדוריות של ברזל ומלבנין אותן באש ונותנין אותן תחת שיחיהן ומשיאין נפשותם מהן ומביאין קרטיות של קנים ונותנין אותן תחת ציפורנן ומשיאין נפשותיהם מהם. הוא שאמר דוד: "אֵלֶיךָ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא" (תהלים כה א) – אשִׂיא כתיב, שהיו משִׂיאִין נפשם על קדושת שמו של הקב"ה.5
מדרש תהלים (בובר) מזמור יז – מומתים על ידך
דבר אחר: "ממתים ידך ה' " (תהלים יז יד)6 – מדבר בדורו של שמד. ומהו היתה גבורתם? שמסרו נפשם על קדוש השם. ומתים מתחת ידך, שהיו מומתים על ידך. "ממתים מחלד" – אלו הנחבאים מפני הצוררים עד שעלתה גופם חלודה, כגון ר' שמעון בן יוחאי שעשה במערה הוא ובנו שלש עשרה שנים, עד שהעלה גופם חלודה.7
אחרית דבר:
מי יגול עפר מעיניכם חכמי ישראל, שיפה דרשתם על גזירות השמד הקשות של דורכם, אך אינכם כאן איתנו ללמד אותנו לדרוש ולזעוק, לזכור ולהזכיר, לזעזע את אומות העולם,8 ולנחמנו מהרשע והשמד של דורנו. לא שמד של צליבות, מוקד וכדוריות אש, קלומיות וקרטיות של קנה עברנו; לא שמד של מילה, לימוד תורה ושמירת שבת; כי אם שמד והשמדה פיסיים טוטאליים – למחות שם ישראל בגוף ובנפש מהעולם; להשמיד להרוג ולאבד כל אדם ששם יהודי נקרא עליו. לא "כי עפר אתה ואל עפר תשוב", אלא: כי אבק-אדם אתם ולאפר ודומן אדמה נהפוך אתכם. אתם חכמינו גדולי הרוח, חייתם בצל "מלכות הרשעה" שחמסה וטרפה ושעבדה ולקחה שבויים ועבדה אלילים ופסלים ועל דגלה הנשר הרומאי; ואילו אנו ואבותינו הושמדנו, נטבחנו, הוּגַזְנוּ סּובַּנּוּ ונשרפנו בידי "אומות תרבותיות ונאורות" שבצעו ג'נוסייד מכוון של העם היהודי ועל דגלן התנוססו זכויות אדם, הומניזם וליברליות, שוויון וחירות.
כאן אולי המקום להזכיר מעדות כלי ראשון, את השיעור באורח חיים שהעביר הרב מפוניבז' (יוסף שלמה זצ"ל), מספר שנים לאחר השואה, בו לימד את תפילת אב הרחמים לאחר תפילת שחרית. הרב פנה אל התלמידים בשאלה מתי והיכן ובשל מה חוברה תפילה זו ומשלא נענה, העביר להם סקירה היסטורית קצרה של פרעות תתנ"ו (1096 מסע הצלב הראשון בו נפגעו קהילות שו"ם). או אז פנה הרב בשנית אל התלמידים בשאלה נוקבת: הנה יש לנו תפילה שאנו אומרים כבר שנים רבות בעקבות אירוע שקרה לפני כ- 900 שנה בו נהרגו לפי הערכת ההיסטוריונים כ 2000 יהודים. ולפני מספר שנים מועט, נהרגו ונשרפו שישה מיליון יהודים ואין לנו תפילה לזכרם!? הכיצד?!
דממה הושלכה באולם.
ענה הרב ואמר: אומר לכם את התשובה שלי. השואה לא הרגה בעם ישראל רק בכמות – שישה מיליון – אלא גם באיכות. בשואה נהרגו גם אותם אישי רוח וגדולי ישראל שהיה בכוחם לתקן תקנות ולהוסיף (ולשנות) מסידור התפילה.
מחלקי המים