- ברוב הדפוסים של בראשית רבה הנוסח הוא בארמית. ואנו הבאנו את התרגום לעברית של א.א. הלוי (מהדורת מחברות לספרות), כפי שאנו עושים בכל מדרשי רבה על התורה.
- ראה הסיפור על ר' אלימלך מליזנסק זכרונו לברכה ששלח את תלמידיו לראות את החייט שעשה חשבון עם הקב"ה בערב יום הכיפורים והוציא ספר שמונה את חטאיו כל השנה ולאחר מכן ספר גדול יותר שמונה את כל הצרות והמכות שנחתו עליו ועל בני משפתו ובני עירו, כל השנה. וסיים ואמר: ריבונו של עולם, הרי החשבון הכולל הוא לחובתך ולזכותנו, אבל ערב יום הכיפורים היום ומן הדין שנחל זה לזה. סיפור זה מצוי בסיפורי חסידים רבים. ראה סיפור זה באתר זושא. ראה גם בספר ימים נוראים לש"י עגנון, סדר ערב יום הכיפורים, סיפורי נפלאות מגדולי ישראל. נמצא גם בדברינו הטיחו דברים כלפי מעלה בפרשת שלח לך. נראה שאת דמות החייט דווקא, מי שמתקן כל השנה, לקח הסיפור החסידי מכאן.
- איש בעל שררה. שר העיר או המחוז (פרובינציה)
- עומדים על המקח.
- מכאן שבלהט העמידה על המקח זיהה נער האפרכוס מי עומד מולו והחייט מצידו מן הסתם ידע מול מי הוא מתמקח.
- מדרש זה הוא המקור לאכילת דגים בערב יום כיפור, מנהג שרבו לדרוש בו ובסיבותיו. מדרש בראשית רבה עכ"פ, אינו מסביר מה מקור המנהג. ננסה להתחקות אחר מנהג זה. ועכ"פ, יש להעריך את אותו אפרכוס שידע לכבד את מעשה החייט.
- על מנת שלא יכשלו באיסור של: "ושור או שה, אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" (ויקרא כב כח). ראה דברינו אותו ואת בנו בפרשת אמור.
- ראה פירוש ברטנורא על המשנה: "אף ערב יום הכיפורים בגליל - ולא ביהודה ובשאר ארצות, שלא היו אוכלים ערב יום הכיפורים אלא בשר עוף ודגים כדמוכח בבראשית רבה גבי ההוא חייטא דזבן נונא". וכן דברי התוספות במסכת עבודה זרה דף ה עמוד ב: "ובפרקים אלו אינם רגילין רק בבהמות; וביוה"כ רגילים בעופות ודגים ודברים קלים כדאמרינן בבראשית רבה (פ' יא) עובדא בההוא חייטא דזבן חד נונא תריסר דינרין". והובאו הדברים להלכה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תרח סעיף ח: "בערב יום כיפור אפילו בסעודת שחרית אין לאכול אלא מאכלים קלים להתעכל, כגון בשר עופות ודגים, כדי שלא יהא שבע ומתגאה כשיתפלל ביום הכיפורים". הרי לנו דוגמא נוספת של פסיקת הלכה מתוך אגדתא.
- ראה משל השועל והדגים בדברי ר' עקיבא לפפוס בן יהודה שהזהיר אותו לא ללמוד תורה ולמרוד ברומאים. ברכות סא ע"ב: "משל לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום ... אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם? אמרו לו: ... ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה!" ראה משל זה ואחרים בדברינו משלי חיות במדרש בפרשת וישלח.
- דרשות הרבה נאמרו על פסוק זה בחבקוק: "ותעשה בני אדם כדגי הים". מקצתם לאזהרה, כגון ספרי דברים פיסקא שו: "העיד בהם את העופות ... קלקלו בבהמה ובחיה ובעופות ... העיד בהם את הדגים ... קלקלו בדגים ... העיד בהם את הנמלה ...". ומקצתם לברכה, כגון מדרש תנאים לדברים פרק א פסוק יא: "ויברך אתכם כאשר דבר לכם - כדגי הים וכחול ימים וכוכבי השמים וכצמחי האדמה". אך ערב יום הכיפורים הוא ואין זמן להרבות בדברי אגדה ומדרש אלא בתשובה, תפילה וצדקה (בפרט האחרונה שקשה לעשותה ביום הקדוש) אשר יעבירו רוע הגזרה. לפיכך, לא נאריך ונישאר באווירת המדרש הראשון וניכנס ליום הקדוש עם טעם של דג כיפורים בפינו ובלבבנו. ולוואי ונזכה להיות כל השנה כחייטים שמתקנים בלואי וטלאי העולם ומבינים בדגים.
- ראה שם תחילת העניין שלאחר שיונה מציל את הדג מהלוויתן הגדול שרצה לבולעו, הראה לו הדג את כל פלאי הים ומכוני הארץ אשר עומדים מעל לים, עד שהגיעו ליסודות היכל ה', לירושלים שעומדת על שבעה הרים ולאבן השתיה אשר "קְבוּעָה בַּתְּהוֹמוֹת תַּחַת הֵיכַל ה' ". משם ממשיך קטע המדרש שהבאנו למעלה. האם הצלת יונה ע"י הדג (והצלת הדג ע"י יונה) והנדר שהלוויתן יעלה למזבח הם קשר אפשרי נוסף של מוטיב הדג בערב יות כיפור? העלאת דג על המזבח בבית המקדש איננה פשוטה (לעתיד לבוא? תורה חדשה?), אבל שולחנו של אדם הוא כמזבח. יעלה הדג לשם בערב יום כיפור וניכתב ונחתם כולנו לחיים כיונה שניצל.
- האם אפשר שזה קשר נוסף של הדגים לערב יום כיפור? הדגים שלא נפגעו במבול ונצלו מההרס העולמי, מסמלים את ההצלה והטהרה, בערב יום כיפור. הפסוק בחבקוק הנ"ל: "ותעשה אדם כדגי הים" (הערה 10) עומד ברקע אבל לחיוב ולא לשלילה כנ"ל.
- ראה תפילת הכהן הגדול ביום כיפור.
- מים המותרים לשתייה מלוא לוגמיו גם ביום הכיפורים.
בראשית רבה פרשה יא סימן ד1
אמר ר' תנחומא: מעשה היה ברומי בערב הצום הגדול. והיה שם חייט אחד והלך לקנות לו דג אחד.2 ונמצא הוא ונערו של אֶפָּרְכוֹס3 עומדים עליו.4 היה זה מעלהו במחיר וזה מעלהו במחיר, עד שהגיע לשנים עשר דינרים ולְּקָחוֹ אותו חיט. בשעת הסעודה אמר האפרכוס לנערו: למה לא הבאת לי דג? אמר לו: אדוני, מה אכפור ממך? הלכתי ולא היה שם אלא דג אחד, ונמצאתי אני ויהודי אחד עומדים עליו. והיה הוא מעלהו במחיר ואני מעלהו במחיר, עד שהגיע לשנים עשר דינרים. מה היית רוצה? שאביא לך דג בשנים עשר דינרים? אתמה! אמר לו: מי הוא? אמר לו: בן אדם פלוני.5 שלח אחריו ובא אצלו. אמר לו: מה ראית, חייט יהודי, שאכלת דג בשנים עשר דינרים? אמר לו: אדוני, יש לנו יום אחד בשנה, שכל עבירות שאנו עושים כל ימות השנה, הוא מכפר עלינו; וכשהוא בא, אין אנו צריכים לכבד אותו? אמר: כיון שהבאת ראיה לדבריך. הרי אתה פטור. מה פרע לו הקב"ה? הלך וקרע אותה וזימן לו בתוכה מרגלית טובה, והיה מתפרנס הימנה כל ימיו.6
משנה מסכת חולין פרק ה משנה ג
בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו אִמָּהּ מכרתי לשחוט בִּתָּהּ מכרתי לשחוט.7 ואלו הן: ערב יום טוב האחרון של חג וערב יום טוב הראשון של פסח וערב עצרת וערב ראש השנה וכדברי רבי יוסי הגלילי אף ערב יום הכפורים בגליל.8
מסכת עבודה זרה דף ג עמוד ב
אמר רב יהודה אמר שמואל, מאי דכתיב: "ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו" (חבקוק א יד), למה נמשלו בני אדם כדגי הים? לומר לך: מה דגים שבים – כיון שעולין ליבשה מיד מתים, אף בני אדם – כיון שפורשין מדברי תורה ומן המצות מיד מתים.9 דבר אחר: מה דגים שבים – כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים, כך בני אדם – כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים.10
פרקי דרבי אליעזר פרק י (תנחומא ויקרא ח)
אָמַר לוֹ הַדָּג, יוֹנָה, הֲרֵי אַתָּה עוֹמֵד תַּחַת הֵיכַל ה', הִתְפַּלֵּל וְאַתָּה נַעֲנֶה, אָמַר יוֹנָה לַדָּג, עֲמֹד בִּמְקוֹם עָמְדְךָ שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהִתְפַּלֵּל. עָמַד הַדָּג, וְהִתְחִיל יוֹנָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, נִקְרֵאתָ מוֹרִיד וּמַעֲלֶה, יָרַדְתִּי הַעֲלֵנִי. נִקְרֵאתָ מֵמִית וּמְחַיֶּה, הֲרֵי נַפְשִׁי הִגִּיעָה לַמָּוֶת, הַחֲיֵינִי. וְלֹא נַעֲנָה עַד שֶׁיָּצָא מִפִּיו דָּבָר זֶה וְאָמַר אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה [שם ב, י], אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לְהַעֲלוֹת אֶת לִוְיָתָן וְלִזְבֹּחַ אוֹתוֹ לְפָנֶיךָ, אֲשַׁלֵּם בְּיוֹם יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל.11
מסכת זבחים דף קיג עמוד ב
דאמר רב חסדא: בדור המבול לא נגזרה גזרה על דגים שבים, שנאמר: "מכל אשר בחרבה מתו", ולא דגים שבים.12
שנה טובה 13
ותטיב לנו החתימה
מחלקי המים 14