ערים גדולות ובצורות בשמים

מים ראשונים: חטא המרגלים הוא קו פרשת מים מרכזית, לא רק בספר במדבר, אלא בסיפור תולדות בני ישראל בתורה כולה, מירידתם למצרים ועד הכניסה לארץ. ולא רק לשעתו, אלא לדורות בו התלכד חטא זה עם 'תשעה באב' של בית ראשון (שבעה באב) ושל בית שני. מי לא שלח יד בנושא זה? אף אנו בדברינו שלח לך אנשים, דיבת הארץ, בכיה לדורות ועוד, בפרשת שלח לך. נשוב לדון בנושא זה והפעם מנקודת מבט של הערים הגדולות והבצורות שמצאו המרגלים בארץ ישראל. ואולי בין השיטין נמצא גם איזו נקודת זכות למרגלים שכה הרבו לדון בגנותם.1

וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ: אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם: (במדבר יג כז-כח).2

תלמוד ירושלמי מסכת סוטה פרק ט הלכה ו

כיוצא בדבר אתה אומר: "ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה" [במדבר יג כז] – עד כאן אמר יהושע. "אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאד וגם ילידי הענק ראינו שם" – עד כאן אמרו המרגלים. "ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה" – עד כאן אמר כלב. שלוש מקריות נאמרו בענין אחד: מה שאמר זה לא אמר זה, ומה שאמר זה לא אמר זה.3

רמב"ן במדבר פרק יג פסוק ב

… ועוד מה עשו המרגלים, כי משה אמר להם: "וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב" (פסוק יח), ואמר להם בערים: "הבמחנים אם במבצרים" (פסוק יט), ועל כל פנים היו צריכין להשיבו על מה שצוה אותם. ומה פשעם ומה חטאתם כשאמרו לו: "אפס כי עז העם והערים בצורות גדולות", וכי על מנת שיעידו לו שקר שלח אותם?4

רמב"ן במדבר פרק יג פסוק כז:

אבל רשעם במילת "אפס", שהיא מורה על דבר אפס ונמנע מן האדם, שאי אפשר בשום ענין. כלשון: "הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ" (תהלים עז ט), "וְאֵין עוֹד אֶפֶס אֱלֹהִים" (ישעיה מה יד).5 והנה אמרו לו: הארץ שמנה וגם זבת חלב ודבש והפרי טוב, אבל אי אפשר לבוא אליהם כי עז העם והערים בצורות גדולות מאד וגם ילידי הענק ראינו שם.6

אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם: (דברים א כח).7

מסכת חולין דף צ עמוד ב

תנן התם: תפוח היה באמצע המזבח, פעמים היה עליו כשלוש מאות כור. אמר רבא: גוזמא. השקו את התמיד בכוס של זהב, אמר רבא: גוזמא. אמר רבי אמי: דברה תורה לשון הָוָאי,8 דברו נביאים לשון הָוָאי, דברו חכמים לשון הואי. דברו חכמים לשון הואי – הא דאמרן.9 דברה תורה לשון הואי – "ערים גדולות ובצורות בשמים", דברו נביאים לשון הואי – "ותבקע הארץ לקולם" (מלכים א א מ, בהכתרת שלמה).10

וַנִּלְכֹּד אֶת כָּל עָרָיו בָּעֵת הַהִוא לֹא הָיְתָה קִרְיָה אֲשֶׁר לֹא לָקַחְנוּ מֵאִתָּם שִׁשִּׁים עִיר כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב מַמְלֶכֶת עוֹג בַּבָּשָׁן: כָּל אֵלֶּה עָרִים בְּצֻרֹת חוֹמָה גְבֹהָה דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ לְבַד מֵעָרֵי הַפְּרָזִי הַרְבֵּה מְאֹד: (דברים ג ד-ה).11

וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ: (דברים ו י).12

אור החיים במדבר פרק יג פסוק יט

ומה הארץ אשר הוא יושב בה הטובה היא אם רעה וגו'. פירוש כנגד פרט הנעשה באמצעות הזולת, שהם בנייני העיר והדירות והכלים. אם טובה היא בבנין מפואר אם רעה בבנייניה … וכנגד פרט זה תמצא שאמר הכתוב בפרשת ואתחנן (דברים ו') "והיה כי יביאך וגו' לתת לך ערים גדולות וטובות אשר לא בנית" … כל עיקר השאלה אינו אלא על הארץ, אבל העם פשוט הוא שהוא עם גדול ורם בני ענק נפילים ואין ספק בזה לרגל אותם.13

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמֶּךָּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצֻרֹת בַּשָּׁמָיִם: (דברים ט א).14

רמב"ן במדבר יג ב

והנה משה רבינו אמר לבניהם כדברים האלה, והפליג להם בחוזק העם ובמבצר עריהם וכח הענקים יתר מאד ממה שאמרו המרגלים לאבותם, כדכתיב: "שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבוא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך ערים גדולות ובצורות בשמים עם גדול ורם בני ענקים אשר אתה ידעת ואתה שמעת מי יתיצב לפני בני ענק" (דברים ט א ב). ואם היה פשע המרגלים וחטאתם בזה, למה יניא את לב בניהם כהניא המרגלים את לב אבותם?15

רמב"ן דברים פרק ח פסוק יח

וחזר להביא עוד ראיה אחרת שלא תחשוב כוחי ועצם ידי וגו', ואמר: שמע ישראל (ט א) – דבר אמת מפי. כי הגויים האלה, הם גדולים ועצומים ממך, ואיך תנצחם במלחמה? ועוד, יש להם ערים גדולות ובצורות לרום השמים, ואיך תכבוש אותם? ועוד ששם עם גדול ורם בני ענקים, שאתה ידעת מן המרגלים שראו אותם, ואתה שמעת מימים ראשונים, שלא יתיצב אדם לפניהם. וכשיתברר לך כל זה, יש לך לדעת ולהאמין מן היום הזה כי לא תוכל לעבור עליהם כלל, עד שתדע בלבבך "כי ה' העובר לפניך הוא אש אוכלה והוא ישמידם ויכניעם". לא כוח ועוצם יד שנתן לך, אבל יד ה' עשתה זאת בתקיפין שבהם.16

וְעַתָּה תְּנָה לִּי אֶת הָהָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בַּיּוֹם הַהוּא כִּי אַתָּה שָׁמַעְתָּ בַיּוֹם הַהוּא כִּי  עֲנָקִים שָׁם וְעָרִים גְּדֹלוֹת בְּצֻרוֹת אוּלַי ה' אוֹתִי וְהוֹרַשְׁתִּים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה': (יהושע יד יב).17

בֶּן גֶּבֶר בְּרָמֹת גִּלְעָד לוֹ חַוֹּת יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה אֲשֶׁר בַּגִּלְעָד לוֹ חֶבֶל אַרְגֹּב אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן שִׁשִּׁים עָרִים גְּדֹלוֹת חוֹמָה וּבְרִיחַ נְחֹשֶׁת: (מלכים א ד יג).18

וַיָּבֹאוּ הַבָּנִים וַיִּירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ וַתַּכְנַע לִפְנֵיהֶם אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִים וַתִּתְּנֵם בְּיָדָם וְאֶת מַלְכֵיהֶם וְאֶת עַמְמֵי הָאָרֶץ לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כִּרְצוֹנָם: וַיִּלְכְּדוּ עָרִים בְּצֻרוֹת וַאֲדָמָה שְׁמֵנָה וַיִּירְשׁוּ בָּתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב בֹּרוֹת חֲצוּבִים כְּרָמִים וְזֵיתִים וְעֵץ מַאֲכָל לָרֹב וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ וַיַּשְׁמִינוּ וַיִּתְעַדְּנוּ בְּטוּבְךָ הַגָּדוֹל: וַיַּמְרוּ וַיִּמְרְדוּ בָּךְ וַיַּשְׁלִכוּ אֶת תּוֹרָתְךָ אַחֲרֵי גַוָּם וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרָגוּ אֲשֶׁר הֵעִידוּ בָם לַהֲשִׁיבָם אֵלֶיךָ וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת גְּדוֹלֹת: (נחמיה ט כד-כו).19

רשב"ם בראשית פרק יא פסוק ד

הבה נבנה לנו עיר וגו' – לפי הפשט מה חטאו דור הפלגה? אם מפני שאמרו וראשו בשמים, הא כתיב: "ערים גדולות ובצורות בשמים"!20 אלא לפי שצום הקב"ה פרו ורבו ומלאו את הארץ, והם בחרו להם מקום לשבת שם ואמרו: פן נפוץ על פני כל הארץ, לפיכך הפיצם משם בגזרתו:21

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: יצאנו בעקבות המרגלים לתור את הערים הגדולות והבצורות במקרא, במדרש ובפרשנים, אולי נמצא שם סניגוריה-פורתא על המרגלים שנשפטו כל כך לחומרה. דברי משה בספר דברים אשר לא מהסס להשתמש בביטוי 'ערים גדולות ובצורות' בהקשרה של הכניסה לארץ, המדרשים על 'לשון הבאי' וגוזמא, רמב"ן בפירושו על טיבם של המרגלים ובמה בדיוק חטאו, וכן רמב"ן על כוחי ועוצם ידי ודברי נחמיה – כל אלה היו לנו לעזר מעט. אך בתמונה הכוללת נראה שהקצף על המרגלים הוא קשה עד מאד. ראה ההבחנה שעושים חז"ל בין דור המדבר שהוא בסופו של דבר בן העולם הבא והמרגלים שאינם בני העולם הבא,22 משמע שלא נסלח להם גם במותם. ראה כל המדרשים הקשים על הפסוק: "וימאסו בארץ חמדה" (תהלים קו כד). למה הכעס הגדול הזה? אולי דרשני בית שני שראו לנגד עיניהם את אי התגשמות השיבה המלאה לארץ והבטחות נביאי בית שני, את ירידת היישוב בארץ לאחר חורבן הבית וכישלון מרד בר כוכבא, 'הלכו אחורה' ומצאו בדברי המרגלים את שורש הרע ההיסטורי הקדום (בדומה לחטא מכירת יוסף שנשאר כצלקת לדורות). אילולי חטא המרגלים, היינו נכנסים לארץ בשנה השנייה ליציאת מצרים, היינו נוחלים את הארץ כראוי, מקימים יישוב איתן וחזק ולא היינו גולים. אך קשה מאד לגולל כל כך הרבה על דור אחד ומעשה אחד …

עדכון אחרון: 15/06/2017

הערות שוליים

  1. את הכעס הגדול ביותר של חז"ל על המרגלים אפשר לראות במשנה במסכת סנהדרין פרק י משנה ג (ובדיון עליה בגמרא בדפים קח קט). בעוד שלדור המדבר נסלח בסופו של דבר ורוב חכמים הפכו בזכותם כנגד דעתו הקשה של ר' עקיבא, על המרגלים אין מי שיגן, ונפסק: "מרגלים אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר (במדבר י"ד) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה'. וימותו - בעולם הזה, במגפה - בעולם הבא". ראה דברינו דור המדבר וחלקו לעולם הבא בפרשה זו.
  2. כך מתחיל דיווח המרגלים החוזרים אל מחנה בני ישראל מקץ תורם את הארץ ארבעים יום. משם מתדרדר הדיווח והופך לעימות בין כלב ושאר המרגלים (איפה יהושע?): "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ: וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ". ומשם מתגלגל העניין להוצאת דיבה ל: "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ" ושוב להדגשה של חוזק הארץ ויושביה: אנשי מידות, ענקים ואנחנו חגבים. איפה פה נחצה הקו? איפה הפכו המרגלים ממוסרי דיווח כפי שהתבקשו למחווי דעה כפי שלא התבקשו? מעיתונאים שמדווחים מהשטח באופן אובייקטיבי ל'דבר העורך' ופובליציסטים?
  3. ראה שם הדיון בעגלה ערופה מי אומר מה, משם מתגלגל הירושלמי לחלוקה דומה של "מי אמר מה" בפרשתנו (מובאה זו לקוחה מתוספתא סוטה פרק ט הלכה ב). ייחוס הפסוק הראשון: "ויספרו לו ויאמרו וכו' " ליהושע, בא לפצות את היעדרותו בדיווח הראשון (כפי שהערנו לעיל), ויחד עם זאת גם מחמיר בדברי שאר המרגלים. את הדיווח החיובי שהארץ אכן זבת חלב ודבש וזה פריה, לקח המדרש מהמרגלים והעביר ליהושע ודבריהם מתחילים בפסוק: "אפס כי עז העם ... והערים בצורות גדולות מאד". אם כך, האם זה שורש הרע? האם מיד בתחילת דבריהם נחצה הקו?
  4. רמב"ן חולק על רש"י שנוקט (בעקבות המדרש) שהמרגלים היו מלכתחילה אנשים רשעים שיצאו לשליחות, שאולי הייתה בכלל מיותרת ("שלח לך – לדעתך, אני איני מצוה לך"), בכוונה שלילית. ראה פירושו בראש פרשתנו עם ריכוך קל בפסוק ג: "באותה שעה, כשרים היו". רמב"ן מציג עמדה מנוגדת שעיקרה שהשליחות הייתה ראויה: "כי ישראל אמרו כדרך כל הבאים להילחם בארץ נכריה ששולחים לפניהם אנשים לדעת הדרכים ומבוא הערים ובשובם ילכו התרים בראש הצבא להורות לפניהם הדרכים". ראה דברינו שלח לך אנשים בפרשה זו בה דנו במחלוקת זו. גם הפסוק: "אפס כי עז העם והערים בצורות גדולות", אינו נחשב בעיני רמב"ן לחטא או הסתה, אלא לדיווח אמת. וכי ביקש משה שיקשטו את המציאות וידווחו שהארץ קלה לכיבוש, ואח"כ יינגפו במלחמה? "וכי על מנת שיעידו לו שקר שלח אותם?" ראה המשך דבריו שם שגם האמירה: "ארץ אוכלת יושביה", לא הייתה עיקר החטא. אז מה חטאם? איפה התהפך הגלגל ונחצה קו פרשת המים עפ"י רמב"ן?
  5. ואנחנו נוסיף את דברי הקב"ה לבלעם: "וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תְדַבֵּר" (במדבר כב לה), ועוד בישעיהו מה ו: "כִּי אֶפֶס בִּלְעָדָי אֲנִי ה' וְאֵין עוֹד". ומהם נגזרה מטבע התפילה: "אפס זולתו" "אפס זולתך".
  6. במחשבה שנייה, כאשר רמב"ן מחפש את נקודת המפנה, הוא חוזר לפסוק שלנו, זה שראה בו בתחילה דיווח אמת, ונתפס למילה "אפס" שמאפסת את כל דבריהם הקודמים (רמב"ן מן הסתם לא מקבל את הצעת הירושלמי לעיל שאת הפסוק הקודם על הארץ הטובה אמר יהושע) והיא מקור או שורש רשעתם של המרגלים. בכך הוא מתחבר עם מדרשי חז"ל. ראה אבות דרבי נתן נוסח ב פרק  מה שהמרגלים "דברו אמת". וכן פירוש פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת שלח לך (המבוסס על גמרא סוטה לה א): "אפס כי עז העם. זה הוא שאמר רבי יוחנן: כל לשון הרע שאין דבר אמת בתחילתו אין מתקיים בסופו. לפיכך התחילו המרגלים לומר דבר אמת בתחילה ולשבח את הארץ כדי שיקבלו דבריהם באחרונה. אפס כי עז העם - עזים וקשים לעמוד במלחמה". כך הופכות הערים הגדולות והבצורות בשמים, לחלק מהמהפך והוצאת הדיבה של המרגלים. ובנושא זה נרצה להמשיך הפעם.
  7. כבר עמדו רבים וטובים על כך שמשה מקדים בדבריו לדור הבנים (היו בהם גם מדור יוצאי מצרים), בפתיחת ספר דברים, את חטא המרגלים לחטא העגל, ולא בכדי. פסוק זה מספר דברים מתלכד היטב עם הפסוק בפרשתנו: "אפס כי עז העם וכו' " והוא סיוע גדול לשיטת רמב"ן. איך נמס לבבנו? מהערים הגדולות והבצורות בשמים (ומבני הענק). ראה ספרי דברים פיסקא כה: "אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבינו לאמר - אמרו לו: רבינו משה, אילו מבני אדם אחרים היינו שומעים דברים הללו לא היינו מאמינים, אלא מבני אדם שבנינו בניהם ובנותינו בנותיהם". ראה גם איך משולב פסוק זה מספר דברים בדרשות מדרש במדבר רבה (טז כא, יז ג) בפרשתנו: "ואתם אמרו להם: אין אתם נאמנים עלינו, אחינו חוששים בנו יותר מכם, שנאמר: אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבינו לאמר". ראה גם במדבר רבה כג ו שמשלב את המילה "ממנו" שבפרשתנו עם "ממנו", שבפסוק בספר דברים, לדרשה אחת: "אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו, כביכול אין בעל הבית יכול להוציא כליו משם". בסלאנג של היום היינו אומרים: פחד אלוהים, הערים הגדולות והבצורות האלה.
  8. או הָבָאי או הָבָיי, היינו, דברים משונים ומופרכים, מוגזמים. מקור מילה זו אינו ברור ומצוי לראשונה כאן בחז"ל.
  9. מה שאמרנו לעיל שתפוח שהיה באמצע המזבח הכיל שלוש מאות כור (ראה דברינו תרומת הדשן בפרשת צו) ומה שאמרנו שהיו משקים את התמיד בכוס של זהב.
  10. מעתיקי הש"ס מפנים בפסוק: "ערים גדולות ובצורות בשמים" המצוטט במדרש, לפסוק בדברים הנ"ל: "אחינו המסו את לבבנו וכו' ". (בפרשה שלנו כתוב: "ערים גדולות ובצורות מאד"). כך גם רש"י בדברים א כח: "ערים גדולות ובצורות בשמים - דברו הכתובים לשון הבאי". אבל מדרש תנאים לדברים א כח מפנה דווקא לפסוק בדברים ט א שנראה להלן: "ערים גדולות ובצורות בשמים - רבן שמעון בן גמליאל אומר: דברו כתובים לשון הבאי, שנאמר: שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן וכו' (דברים ט א)". ועוד נגיע לפסוק זה להלן. סוף דבר, אם משה עומד בספר דברים וחוזר על דברי המרגלים בספר במדבר: "ערים גדולות ובצורות בשמים", והמדרש מכנה דברים אלה דברי הבאי או גוזמא, אולי נוכל בכך להקטין את פשעם של המרגלים, שאמרו גם הם דברי הבאי?
  11. לאחר שפתח משה את ספר דברים בחטא המרגלים, הוא איננו 'הולך אחורה' לתאר את קורות העם שקדמו לחטא המרגלים (יציאת מצרים, מתן תורה, חטא העגל, אלה יגיעו מאוחר יותר), אלא ממשיך מחטא המרגלים היישר להתחלת כיבוש ארץ ישראל המזרחית: ממלכות סיחון ועוג. ראה פרקים ב ו-ג בספר דברים. בפרקים אלה מוזכרים לא מעט הענקים והערים הגבוהות והבצורות שהנה דור הבנים כובשים ויורשים בכניסתם לארץ ועוד בחיי משה (שזכה גם להיקבר בנחלה זו). ראה גמרא מגילה י ע"א בדיון אם קדושה ראשונה קדשה לשעתה או גם לעתיד לבוא, וכן בירושלמי מגילה פרק א הלכה א שערים אלה הם הבסיס לקביעת דין ערי חומה, בין השאר לקריאת מגילה: "חלקו כבוד לארץ ישראל שהיתה חריבה באותן הימים ותלו אותה מימות יהושע בן נון". לעניינינו, האם בערים בצורות אלה אנחנו קוראים 'תיקון קטן' לערים הגדולות והבצורות של האבות שפחדו? למה שלא יזכו הבנים את האבות? מדוע שהכניסה לבסוף לארץ לא תהיה השלמת "סלחתי ואולם". ה"אולם" התקיים בארבעים שנות הנדודים במדבר (ראה דברינו שנות המדבר העלומות בפרשת חוקת). למה שלא יתקיים כעת ה"סלחתי"?
  12. זה הפסוק הראשון אחרי פרשה ראשונה של קריאת שמע המסתיימת במילים: "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך". אנחנו ממשיכים פעמיים בכל יום לפרשה השנייה של קריאת שמע: "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי וכו' ". אבל בסדר פסוקי המקרא בא פסוק זה: "והיה כי יביאך ה' אלוהיך אל הארץ .... לתת לך ערים גדולות וטובות וכו' ". כאילו שהתורה אומרת: איפה תניח את המזוזה המכילה את שתי הפרשות של קריאת שמע? בפתחן של בתי הערים הגדולות והטובות אשר ירשת ולא בנית.
  13. פירוש אור החיים מקשר את דברי משה למרגלים שיראו אם הארץ טובה אם רעה, לערים הגדולות הטובות להם זכו הבנים. ראה גם פירוש אלשיך על הפסוק בדברים ו י הנ"ל שמציין שהבתים והערים הגדולות והטובות הם נתינה לבנים יתר על מה שהובטח לאבות. לאבות הובטח: "רק ארץ זבת חלב ודבש, שהוא ארץ שפירותיה שמנים ומתוקים. אך לא שיהיו ערים על תילן בנויות, גדולות וטובות ולא נתוצות כדרך עיירות הנכבשות במלחמה, שעל ידי כובד מלחמה יתקלקלו בנייניה. אך אתה תראה ערים גדולות וטובות אשר לא בנית, כי אם כבשת אותן שלמות וטובות, שלא הוצרכת לבנות הנהרסות". אז בין האבות לבני הבנים שזכו לרשת את הערים הגדולות והבצורות והטובות "אשר לא בנית", למה לא ייסלח לבנים שראו את הערים האלה (שלא הובטחו לאבות) ונבהלו?
  14. פסוק זה הוא אולי העומד בסתירה הגדולה ביותר לדברי המרגלים על "ערים גדולות ובצורות". הנה משה עומד לפני דור הבנים בפתח הארץ ואומר להם, לא כדברי המרגלים: "ערים גדולות ובצורות מאד", אלא "ערים גדולות ובצורות בשמים"! ועוד פותח ב"שמע ישראל"! (ראה הערה 11). מה נשגב יותר, "מאד" או "בשמים"? לעיל בהערה 9 ראינו את מדרש ספרי דברים (מדרש תנאים לדברים) שאלה דברי הבאי ושאלנו אם כך, מדוע לא ייחשבו דברי המרגלים כדברי הבאי?
  15. חזרנו לרמב"ן בו פתחנו המסנגר על המרגלים, והפעם באמצעות הפסוק הנ"ל מדברי משה: "שמע ישראל אתה עובר את הירדן ... ערים גדולות ובצורות בשמים". מסנגר על המרגלים ואולי גם תמה על משה שאומר דברים אלה לבנים ועוד בפתיחה: "שמע ישראל!". תשובתו לעיל, כפי שראינו, היא במילה "אפס". אפשר ומותר וצריך היה לדווח על הערים הגדולות והבצורות, אבל התוספת של המילה "אפס" היא שעשתה הכל. ועדיין, למה לא ייסלח להם עכשיו, שתמו ארבעים שנות המדבר, כשנכבשו הערים הגדולות והבצורות בעבר הירדן המזרחי וכאשר משה עצמו משתמש באותם מילים?
  16. מדוע אומר משה מה שאומר בספר דברים פרק ט לדור הבנים? מדוע הוא נוטל סיכון שאולי יישמעו דבריו כמו אלה של המרגלים? בשל הצורך להזהיר את העם הנכנס כעת לארץ ועוסק בכיבושה מפני הסכנה הגדולה של: "כוחי ועוצם ידי". המרגלים חטאו ברפיון כוח והסתה לפיק ברכיים ותבוסתנות, אבל מהעבר השני עומדת סכנה לא פחותה של שכרון כח וזחיחות הדעת. אפשר כמובן לומר שלמשה יש ביטחון בדור הבנים יתר על דור אבותיהם, שהלקח משנות הנדודים במדבר נלמד, שהניצחונות בעבר הירדן המזרחי שגם שם כבר ראינו ערים גדולות ובצורות שניתן לכבוש אותן – שכל אלה מבדילים בין "הערים הגדולות והבצורות" של המרגלים בספר במדבר, ובין אלה של משה בספר דברים. אבל הטענה של רמב"ן, שלאורו הגדול אנו הולכים בדף זה, היא ערכית ומוסרית יותר. "כוחי ועוצם ידי" מול "כי חזק הוא ממנו". אך דווקא בשל כך, אפשר להעריך את "תרומתם" בדיעבד ושלא לשמה, של המרגלים לדברי משה כאן. ראה שוב דבריו לעיל: "שאתה ידעת מן המרגלים שראו אותם, ואתה שמעת מימים ראשונים, שלא יתיצב אדם לפניהם. וכשיתברר לך כל זה, יש לך לדעת ולהאמין מן היום וכו' ". מעז יצא מתוק ומהמעשה הרע – לקח ומוסר לדור הבא.
  17. לקראת סוף ספר יהושע, בסוף פרק כא, אנחנו קוראים: "וַיָּנַח ה' לָהֶם מִסָּבִיב כְּכֹל אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתָם וְלֹא עָמַד אִישׁ בִּפְנֵיהֶם מִכָּל אֹיְבֵיהֶם אֵת כָּל אֹיְבֵיהֶם נָתַן ה' בְּיָדָם: לֹא נָפַל דָּבָר מִכֹּל הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל הַכֹּל בָּא", אבל אנחנו יודעים, מפרקים אחרים בספר יהושע ומספר שופטים שבא אחריו, שכיבוש הארץ לא הושלם והיו לא מעט "ערים גדולות ובצורות", אולי גם שטחי פרזות, שלא נכבשו. ראה סוף פרק יז שם על טענות בני יוסף משבטו של יהושע עצמו (ראה רמב"ן במדבר כו נד שמתייחס לצווחה של בני מנשה שם), וכן גערתו של יהושע בעם שמתרפים בהשלמת הכיבוש בתחילת פרק יח. ומי הוא שבא כאן ומבקש מיהושע רשות ללכת ולכבוש את הענקים והערים הגדולות והבצורות: אולי ה' יהיה אתי והורשתים? כלב בן יפונה! כלב ויהושע שעמדו ניצבים כנגד המרגלים שטענו: "אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם". מטכסים כאן עצה איך להוריש את ילידי הענק והערים הבצורות אשר באזור חברון! היא חברון שנזכרת בפרשתנו: "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם" (במדבר יג כב)! היא חברון שמלכה כבר הובס כמתואר ביהושע פרק י! מה עובר בראשם של יהושע וכלב כאן? האם זכרו את עשרה ראשי שבטי ישראל איתם יצאו לתור את הארץ? האם לא היה בדבריהם בכל זאת קורטוב של אמת?
  18. בן גבר הוא אחד מניצבי שלמה המלך. פסוק זה מחזיר אותנו לחבל ארגוב ושישים הערים שבו, שראינו בספר דברים לעיל בכיבוש ממלכת עוג בבשן. לגבי הערים הגדולות של חבל ארץ זה (שישים הוא מספר טיפולוגי)  יש מסורת עתיקה הנשענת על ספר דברי הימים א (ב כב) ואף נזכר קדמוניות היהודים ח ליוסף בן מתתיהו). ראה פירוש דעת מקרא על פסוק זה.
  19. בנאום הווידוי הגדול וכריתת האמנה בימי בית שני, עזרא ונחמיה, נישאת אחת הסקירות ההיסטוריות המפורטות בתנ"ך, ראה דברינו סקירות היסטוריות בתנ"ך בפרשת מסעי. במה מאשים עזרא את אנשי בית ראשון (שבעטים גלו ישראל וכעת מנסים שבי ציון לחדש את היישוב בארץ בכוחות דלים)? באכילה ושביעה והשמנה בעקבות הערים בצורות שלכדו וירשו והבתים מלאים כל טוב שמצאו בארץ כנען. ראה שם שבסקירה זו אין שום אזכור לחטא המרגלים! ראה שם פסוקים יט-כד. אין "ערים בצורות" של חטא המרגלים, אלא ערים בצורות (ערי אחסון ואוצרות) ואדמה שמנה הגורמות להמריה ומרידה. הדברים מתחברים היטב עם דברי רמב"ן לעיל על סכנת "כוחי ועוצם ידי" וגם לדברי אור החיים ופירוש אלשיך (הערה 13). ולא נותר לנו אלא לשאול את השאלה ששאלנו ושאלנו על המרגלים שכל כך נענשו ולא מצאנו לה מזור.
  20. מבארי רשב"ם (בתורת חיים למשל) מפנים כאן לדברים א כח: "אחינו המסו את לבבנו וכו' ", ראה פסוק זה בדברינו למעלה. אבל לנו נראה יותר נכון להפנות לדברי משה: "שמע ישראל וכו' ", בדברים ט א לעיל. באופן זה, השאלה מה חטאו דור הפלגה ברורה יותר.
  21. גם אבן עזרא בפירושו לבראשית יא ג מקשר את מעשה דור הפלגה עם דברי משה: "הנה כי כן דבר משה ערים גדולות ובצורות בשמים, ואלה הבונים ראו בעצתם שלא יפרדו, והשם לא יעץ כן, והם לא ידעו". ראה דבריו גם בשיטה אחרת: "רק הפשט שרצו להיות במקום אחד. והשם הנכבד ראה בחכמתו שידורו בכל מקום. כי כן כתוב: ומלאו את הארץ (בראשית ט, א), והם דברי משה. והם לא ידעו מחשבות השם". מה יכול להיות הקשר הרעיוני בין דור הפלגה והמרגלים (או משה, תלוי מי הוא שאומר "ערים גדולות ובצורות בשמים")? ההתמקדות בערים הגדולות והבצורות, כמו במגדל אחד גדול, היא על חשבון ראיית הארץ והעולם כמקום רחב, פתוח וגדול יותר. ראיית "גדול" בגובה, על חשבון "גדול" במרחב. אילו השכילו המרגלים לראות את הארץ הרחבה ולא את המגדלים המתנשאים (שבלאו הכי כבשו אח"כ לאט לאט), אילו הבינו את ערך השליטה במרחב: "ימה וקדמה, צפונה ונגבה", כפי שהובטח לאבות: "קום והתהלך בארץ", היו מבינים שהערים הבצורות המכונסות בתוך עצמן, סופן ליפול לידיהם, כפי שאכן קרה בהדרגה. מאידך גיסא, כאשר בני ישראל התכנסו בערים גדולות וטובות המסמלות עוצמה וכוחנות, הם הובסו וגלו. האנלוגיה לדור הפלגה מעניינת גם בשל הפלגנות והמחלוקת שנוצרה בעקבות שימת הלב והדגש על הערים הבצורות ועל המגדל המתנשא מעל כולם. הדגש בירושת הארץ כמו בבניין העולם הוא ההתיישבות בכל מקום ובכפרים הקטנים ולא התכנסות בערים מבוצרות וסגורות.
  22. הערה 1 לעיל.