פרשות השבוע

לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם: (תהלים סו ה).¹

מִי פָעַל וְעָשָׂה קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ אֲנִי ה' רִאשׁוֹן וְאֶת אַחֲרֹנִים אֲנִי הוּא: (ישעיהו מא ד).²

מדרש תנחומא פרשת וישב סימן ד³ – נורא עלילה מאדם הראשון ועד הירידה למצרים

"ויוסף הורד מצרימה", זהו שאומר הכתוב: "לכו חזו מפעלות אלהים נורא עלילה על בני אדם" (תהלים סו ה).⁴ א"ר יהושע בן קרחה: אף הנוראות שאתה מביא עלינו, בעלילה את מביאן. בוא וראה כשברא הקב"ה את העולם, מיום הראשון ברא מלאך המוות. ⁵ מנין? א"ר ברכיה: משום שנאמר: "וחושך על פני תהום" (בראשית א ב) – זה מלאך המות המחשיך פניהם של בריות. ואדם נברא בשישי ועלילה נתלה בו שהוא הביא את המיתה לעולם, שנאמר: "כי ביום אכלך ממנו מות תמות".⁶ משל למה הדבר דומה? למי שמבקש לגרש את אשתו. כשביקש לילך לביתו כתב גט. נכנס לביתו והגט בידו, מבקש עלילה ליתנו לה. אמר לה: מזגי לי את הכוס שאשתה, מזגה לו. כיון שנטל הכוס מידה, אמר לה: הרי זה גיטך. אמרה לו: מה פשעי? אמר לה: צאי מביתי שמזגת לי כוס פָּשוּר.⁷ אמרה לו: כבר היית יודע שאני עתידה למזוג לך כוס פָּשוּר שכתבת הגט והביאתו בידך. אף כך אמר אדם לפני הקב"ה: רבש"ע, עד שלא בראת עולמך קודם שני אלפים שנה היתה תורה אצלך אמון, שכך כתיב: "ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום" (משלי ח ל)  – ב' אלפים שנה.⁸ וכתיב בה: "זאת התורה אדם כי ימות באוהל" (במדבר יט יד) – אילולי שהתקנת מות לבריות היית כותב בה כך? אלא, באת לתלות בי את העלילה, הוי: "נורא עלילה על בני אדם".⁹

וכן אתה מוצא שא"ל הקב"ה למשה: "אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה וגו' " (דברים א), איש זה משה, דכתיב: "והאיש משה ענו" (במדבר יב) – האיש המסוים באנשים … וכן הוא אומר: "עתה תראה אשר אעשה לפרעה" (שמות ו א) – במלחמת פרעה אתה רואה ואין אתה רואה במלחמת שלשים ואחד מלכים,¹⁰ וכיון שאמר להם: שמעו נא המורים (במדבר כ) א"ל הקב"ה: "לכן לא תביאו את הקהל הזה", הוי: "נורא עלילה על בני אדם".¹¹

וכן הוא אומר ביוסף: "ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם", ע"י לשון של ארגמן שעשה לו כתונת פסים, נכתב עליו ד' אונאות: פסים: פ' פוטיפר, ס' סוחרים, י' ישמעאלים, מ' מדינים. בשביל כתונת פסים גרם לכל השבטים לירד למצרים.¹² וא"ר יודן: היה הקב"ה מבקש לקיים גזירת "ידוע תדע",¹³ והביא עלילה לכל דברים אלו כדי שיאהב יעקב את יוסף וישנאוהו אחיו וימכרו אותו לישמעאלים ויורידוהו למצרים.¹⁴ וישמע יעקב שיוסף חי במצרים וירד עם השבטים וישתעבדו שם, הוי: "ויוסף הורד מצרימה". אל תקרי "הורד" אלא "הוריד" את אביו והשבטים למצרים.¹⁵

א"ר תנחומא: למה הדבר דומה? לפרה שמבקשין ליתן עול בצוארה והיא מונעת העול מן צוארה. מה עשו? נטלו את בנה מאחריה ומשכו אותה לאותו מקום שמבקשין בו לחרוש. והיה העגל גועה, שמעה הפרה בנה גועה הלכה שלא בטובתה בשביל בנה. כך הקב"ה היה מבקש לקיים גזירת ידוע תדע והביא עלילה לכל אלו הדברים וירדו למצרים ופרעו את השטר.¹⁶ לכך נאמר: "ויוסף הורד מצרימה", הוי: "נורא עלילה על בני אדם".¹⁷

מדרש תנחומא (בובר) פרשת חקת הוספה– מיתתו של אהרון

…  אמר לו (משה לאהרון): אחי, שמא פיקדון הפקיד הקב"ה עמך ומבקשהו ממך. אמר לו אהרן: משה אחי, אהל מועד וכליו מופקדין בידי, שמא חסרתי מעבודתם? אמר לו משה: מנורה ושבעה נרותיה מסר לך הקב"ה. והוא לא היה נותן בלבו שעל נשמתו הוא אומר: "נר אלהים נשמת אדם" (משלי כ כז) ולא הרגיש בדבר. אמר לו משה: אהרן אחי, הגיע זמנך ליפטר מן העולם. כשמוע כך, הניח ידיו על ראשו והיה צועק ובוכה. והיה קורא מקרא זה: "לכו וראו מפעלות אלהים נורא עלילה על בני אדם" (תהלים סו ה).¹⁸.

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: בקשנו לקצר ולהתמקד במפעלות ובעלילה של הירידה למצרים ונמצאנו נוגעים בקצה קרחון של נושא עם 'עלילה' גדולה שמקיף נושאים כמו בחירה חופשית, תשובה, השגחה, שכר ועונש ועוד. ראו בגמרא סנהדרין קא ע"ב על קין, עשו, ומנשה שבאו בעלילה, היינו שהתחסדו כלפי המקום ובקשו להתחכם כאילו חזרו בתשובה: קין שאומר גדול עווני מנשוא, עשו שמבקש ברכה מאביו ומנשה שחוזר בתשובה בסוף ימיו.¹⁹ ובגיליון שכאן, הקב"ה בא בעלילה על בני האדם. ראה גם הפסוק בירמיהו לב יט: "גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו", שנדרש בגמרא עבודה זרה יז ב על צידוק הדין של רבי חנינא בן תרדיון, אשתו ובתו בסופם הנורא. נראה שאכן זה נושא נכבד וכל מי שישכילנו בו עוד, יבורך בכל מילי דמיטב. ושנזכה שיקויים בנו ובצאצאינו ובצאצאי צאצאינו, ובצאצאי כל באי העולם לאורך כל הדורות, הפסוק: "וְהָגִיתִי בְכָל פָּעֳלֶךָ וּבַעֲלִילוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה" (תהלים עז יג).