פרשות השבוע

לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה: (ישעיהו א יז).¹

במדבר רבה ב טו פרשת במדבר – האבא קורא לבן

וכן ישעיה אומר: "שמעו שמים והאזיני ארץ וגו' הוי גוי חוטא" (ישעיה א ב-ד) וכל הענין. ומה כתיב אחריו? "לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר ה' אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ" (שם יח); "רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם" (שם טז). למה הדבר דומה? לבן מלך שאמר לו אביו: לך לבית הספר. הלך לו לשוק, התחיל משחק עם הנערים. ידע אביו שלא הלך לבית הספר, התחיל מקללו ומשמיעו דברים רעים. אחר כך אמר לו: רחוץ ידיך ובוא סעד עמי. כך ישעיה אומר: "בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי" (שם ב); ומשהוא גומר כל הענין מהו אומר? "רחצו הִזַכּוּ".²

ירושלמי ראש השנה פרק ד הלכה ז – הבסיס לפסוקי זכרונות

אין פוחתין מעשרה מלכיות כנגד עשרה קילוסין שאמר דוד: "הללויה הללו אל בקדשו הללוהו ברקיע עוזו כו' עד כל הנשמה תהלל יה הללו יה". מעשרה זכרונות כנגד עשרה וידויים שאמר ישעיה: "רחצו הזכו הסירו וגו' למדו היטב דרשו משפט וגו' ". מה כתיב בתריה? "לכו נא ונוכחה יאמר יי' ".³

מסכת יומא דף לט עמוד א – בין חָמוֹץ לחוֹמֵץ

… ונשתלחה ברכה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, וכל כהן שמגיעו כזית יש אוכלו ושבע, ויש אוכלו ומותיר.⁴ מכאן ואילך נשתלחה מאירה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, וכל כהן מגיעו כְּפוֹל. הצנועין מושכין את ידיהן והגרגרנין נוטלין ואוכלין. ומעשה באחד שנטל חלקו וחלק חבירו, והיו קורין אותו בן חמצן עד יום מותו. אמר רבה בר רב שילא? מאי קרא – "אֱלֹהַי פַּלְּטֵנִי מִיַּד רָשָׁע מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ" (תהלים עא ד).⁵ רבא אמר: מהכא – "למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ" (ישעיהו א יז) – אשרו חָמוֹץ ואל תאשרו חוֹמֵץ.⁶

מסכת סנהדרין דף לה עמוד א – בין דיני ממונות לדיני נפשות

דיני ממונות גומרין בו ביום כו'.⁷ מנהני מילי? – אמר רבי חנינא: דאמר קרא: "מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים" (ישעיהו א כא).⁸ ורבא אמר: מהכא: "אשרו חמוץ" (ישעיהו א יז) – אשרו דיין שמחמץ את דינו.⁹

– ואידך: אשרו חָמוֹץ – ולא חוֹמֵץ. ¹⁰

– ואידך: האי "מלאתי משפט" מאי עביד ליה? – כדרבי אלעזר אמר רבי יצחק, דאמר רבי אלעזר אמר רבי יצחק: כל תענית שמלינין בו את הצדקה – כאילו שופך דמים, שנאמר: מלאתי משפט צדק וגו'. ¹¹

אלשיך ישעיהו פרק א –

למדו היטב דרשו משפט כו'. עד כה אמר על רוע מעללים במה שבין אדם למקום.¹²

והנה גם צריך לעשות משפט, במה שבין אדם לחבירו שהוא עמוד העולם.¹³

והנה ידוע מאמר התנא: "הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון",¹⁴ כי הדיין שלא נתבשל כל צרכו תחת תיקון העולם יקלקלנו, שיהיה שוגג ומשגה ויעווֵת משפט. על כן אמר "למדו היטב" תחילה ואח"כ הוו מתונים בדין ודרשו משפט בדרישה וחקירה להוציא הדין לאמיתו. ואם ע"י דרישה מצאתם מעול וחומץ איש את רעהו – אשרו חמוץ.¹⁵

או יאמר על דרך זה: הנה ג' דברים צריך הדיין. א', ילמוד היטב עד ידע כל שרשי הדינים, פן יעות על שגגת תלמוד ויחייב את ראשו, ויחריב העולם העומד על המשפט. ב', הדרישה כאומרו דרשו משפט. ג', והיא רעה חולה ורבה היא על האדם, הלא היא כי יקרה יטעה הדיין ופסק אשר לא כדת וחייב את הזכאי וזיכה את החייב, ואחרי כן אורו עיניו וירא והנה שקר כיזב, ומפני הכבוד לא ישוב יתקן את אשר עותו ומאבד עולמו, ולא יראה כי טוב לו יתבייש בעוה"ז מלאבד בעולם הבא. ומה גם עתה כי גם פה כבוד וּרְבוּ יתירא יתוסף לו, ימצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם יראי ה' וחושבי שמו.¹⁶ וזה אומרו אשרו חמוץ, אם על כל הנזכר תקרה שגגה שיצאה מלפניהם ותעשקו את הדין – אשרו אותו.¹⁷ ושיעור הכתוב: למדו היטב אל תטעו בשגגת תלמוד, ואח"כ דרשו משפט בל יטעו אתכם הבעלי דינים, ואם עם כל זה טעיתם – אשרו חמוץ ולא תבוש כמדובר.¹⁸

שבת שלום

שנזכה לראות בנחמת ציון וירושלים

מחלקי המים

מים אחרונים: לעיל ראינו את הירושלמי שמקשר את ראש השנה לפרק א של ישעיהו ולפסוקים שדרשנו (ראו סוף הערה 3). נראה שמוטיב זה מורחב במדרש תנחומא פרשת וישלח סימן ב: "ומנין אתה אומר שבהללו עשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, שבהן הכתוב מדבר? שכן ישעיה מזהיר את ישראל ואומר להן (ישעיה א'): רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם וגו' למדו היטב דרשו משפט וגו' – הרי תשובה. ואח"כ: לכו נא ונוכחה – זה יום העשור שהוא יום תוכחה שבו הקב"ה מלבין עונותיהם של ישראל שנאמר (שם): אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו".

אכן, יש לחקור ולדרוש בקשר של פרק זה לימים נוראים. האם מי שבחר בפרק זה כהפטרת שבת חזון ביקש לקשר בין האבלות על החורבן ובין הימים הנוראים? בין חורבן לסליחה ומחילה? "רחצו הזכו" כהכנה ותקווה לגאולה ותיקון הגלות והחורבן?