פרשות השבוע

וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם: וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה: (בראשית ב א-ב).¹

פירוש רס"ג על הפסוק – הושלמה הבריאה ושבתה

"ויכולו" – הושלמו. "ויכל" – השלים. "מלאכתו" – בריאתו. "וישבות" – השבית מלברוא בו שום דבר מעין הבריאה שעשה.²

רד"ק על הפסוק – יש מופתים

ויכלו השמים והארץ וכל צבאם – צבא השמים וצבא הארץ, רוצה לומר: תולדותם, ונגמרו כולם ביום השישי ומכאן ואילך אין כל חדש, אלא הדברים שנעשו על ידי מופת. ואע"פ כן, בבריאת הדברים האלה בששת ימי בראשית, שם האל בטבעם, להניח טבעם או להתחדש בהם טבע באותם הימים שנתחדשו כל אחד בזמנו. וכן אמרו בבראשית רבה: "אמר ר' יונתן: תנאים התנה הקב"ה עם הים שיהיה נקרע לפני ישראל … אמר ר' ירמיה בן אלעזר: לא עם הים בלבד התנה הקב"ה, אלא עם כל מה שברא בששת ימי בראשית … ציויתי את הים שיקרע לפני משה, ציויתי את השמש ואת הירח שיעמדו לפני יהושע … ציויתי את האור שלא יזיק לחנניה מישאל ועזריה, צויתי את האריות שלא יזיקו את דניאל, צויתי את הדג שיקיא את יונה". וכן לשאר מופתים.³

בראשית רבה פרשה י סימן א – התורה מול הבריאה⁴

"ויכולו השמים והארץ וכל צבאם" (בראשית ב א). כתוב: "לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד" (תהלים קיט צו). לכל יש סיקוסים.⁵ שמים וארץ יש להן סיקוסים, חוץ מדבר אחד שאין לו סיקוסים, ואיזו? זו התורה, שנאמר: "ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים" (איוב יא ט).⁶

דבר אחר. "לכל תכלה ראיתי קץ" – זו מלאכת שמים וארץ, שנאמר "ויכולו השמים והארץ" (בראשית ב א).⁷

שם סימן ב – השלמה של עשיית כלי

רבי חמא פתח: "הגו סיגים מכסף יצא לצורף כלי" (משלי כה, ד) – אמר ר' אליעזר בן יעקב: משל לאמבטי שהיתה מלאה מים, והיו בה שני דיוסקוסים נאים.⁸ כל זמן שהיתה מלאה מים, לא היתה מלאכת דיוסקוסים נראית. כיון שפתקה וניער המים שבתוכה נראית מלאכת דיוסקוסים. כך, כל זמן שהיה העולם תוהו ובוהו, לא נראית מלאכת שמים וארץ, כיון שנעקר תהו ובהו מן העולם, נראית מלאכת שמים וארץ. "ויצא לצורף כלי" (משלי כה ד), נעשו כלים זהו שכתוב: "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם" (בראשית ב א).⁹

ראש השנה דף יא עמוד א – בריאה של צביון וקומה

אמר רבי יהושע בן לוי: כל מעשה בראשית בקומתן נבראו, לדעתן נבראו, לצביונן נבראו. שנאמר: "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם" אל תקרי צבאם אלא צביונם.¹⁰

בראשית רבה פרשה י סימן ג – גבולות "ויכולו"

כיצד ברא הקב"ה את עולמו? אמר רבי יוחנן: נטל הקב"ה שתי פקיעות, אחת של אש ואחת של שלג, ופתכן זו בזו, ומהן נברא העולם.¹¹ ר' חנינא אמר: ארבע – לארבע רוחות השמים. ר' חמא בר חנינא אמר: שש – ארבע לארבע רוחות ואחת מלמעלן ואחת מלמטן. אדרינוס, שחוק עצמות, שאלו לר' יהושע בר חנניא. אמר לו: כיצד ברא הקב"ה את עולמו? אמר לו: כאותה שאמר רבי חמא בר חנינא. אמר לו: אפשר כן? בתמיה. הכניסו לבית קטן, אמר לו: פשוט ידך למזרח ולמערב, לצפון ולדרום. אמר לו: כך היה מעשה לפני הקב"ה.¹²

שם סימן ה – שכלול וכילול

אמר ר' יהושע בן לוי: נשתכללו שמים בחמה ובלבנה ובמזלות, ונשתכללה הארץ באילנות ובדשאים ובגן עדן. ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי: מכוללים היו המעשים והיו מותחים והולכים.¹³

שם סימן ז – הכל, גם דברים שנראים לך מיותרים

רבותינו אומרים: אפילו דברים שאתה רואה אותם שהם יתירים בעולם, כגון זבובים ופרעושים ויתושים אף הם בכלל ברייתו של עולם הם; ובכל הקב"ה עושה שליחותו, אפילו על ידי נחש, אפילו על ידי יתוש, אפילו על ידי צפרדע.¹⁴

שם סימן ד – מַכָּה וּכְלָיָה

אמר ר' הושעיא: דרש רבי אפס באנטוכיא: אין לשון "ויכולו" אלא לשון מכה ולשון כליה. משל למלך שנכנס במדינה וקילסו אותו בני המדינה וערב לו קילוסן – הִרְבָּה להן בדיצה, הרבה להן בהידיוכים.¹⁵ לאחר זמן הכעיסו אותו, ומיעט להן בדיצה ומיעט להן בהדיוכים. כך, עד שלא חטא אדם הראשון היו המזלות מהלכין דרך קצרה ובמהירות. משחטא סיבבן דרך ארוכה ובמתינות. יש מזל שגומר הילוכו לי"ב חדש כגון כוכב חמה, ויש מזל שהוא גומר הילוכו לשלושים יום והיא לבנה, ויש מזל שהוא גומר הילוכו שנה והוא צדק, ויש מזל שהוא גומר הילוכו לשלושים שנה והוא שָׁבְּתָי … ר' פנחס בשם ר' חנין מצפורי: שנינו: "בנות שוח  – שביעית שלהן שניה שהן עושות לשלש שנים".¹⁶ ואותו היום עשו פירות בן יומן.¹⁷ אבל לעתיד לבוא הקב"ה מרפא אותה מכה, שנאמר: (ישעיה ל) "ומחץ מכתו ירפא" – מחץ מכתו של עולם ירפא.¹⁸

פירוש מודרני, הצעת מחלקי המים – ויכילו השמים והארץ¹⁹

בסוף התורה, פרשת האזינו, קורא משה לשמים ולארץ להאזין לדבריו ובפרשות ואתחנן (דברים ד כו], עקב (שם ד יט), ונצבים (שם ל יט) גם מעיד את השמים והארץ. והמדרש (ספרי דברים פיסקא שו, רש"י דברים לב א) מסביר שעדות זו הוא בבחינת "יד העדים תהיה בו בראשונה", שאם יחטאו בני ישראל, השמים יעצרו מטרם והארץ לא תיתן יבולה. בא ספר בראשית הוא ספר היצירה והבריאה, ספר הישר וספר האבות, ומציע גישה אחרת. "ויכולו השמים והארץ", לא רק במשמעות פאסיבית של סיום מלאכת הבריאה ואף לא רק תוספת "שכלולה" ומתיחתה האינסופית, אלא גם במשמעות אקטיבית: "תכילו". יש לשמים ולארץ תפקיד. אל תקרי "וַיְכוּלוּ" אלא "וְיָכִילוּ".²⁰ אתם השמים והארץ עתידים לראות מכאן ואילך – מרגע השלמת הבריאה ועד שתכלה, מאורעות ומעשים רבים לטוב ולרע. אתם פה לזמן רב. דור הולך ודור בא והשמים והארץ עומדים. אל תמהרו לשפוט – תכילו. תכילו את מעשי בני האדם שימיהם קצרים בהרבה משלכם, תכילו את משוגותיהם. תכילו את הבריאה כולה, פייסו, סלחו, העבירו על מידותיכם, היו עדים מעודדים, תנו לבריאה ולאדם אשר עליה הזדמנות שנייה.²¹

שבת שלום בראשית

שתהיה לנו התחלה טובה

מחלקי המים

מים אחרונים: לא בכדי התמקדנו במדרש. מעטה התייחסותם של פרשני המקרא הקלסיים, בעיקר בעלי הפשט, לסוגיית "ויכולו". למעט רס"ג ורד"ק שהבאנו לעיל (ובמידת מה גם רמב"ן לפסוק הראשון לתורה "בראשית ברא" ואור החיים שגם אותו הזכרנו אבל הולך בדרך הנסתר). מה יכולה להיות הסיבה לשתיקה זו? האם סברו שהעניין פשוט ואין מה לטרוח ולפרש בו?