מים ראשונים: פרשת שמיני, העוסקת במות נדב ואביהו, חלה, ברוב שנים שאינן מעוברות, בסמיכות ליום השואה והגבורה. בשנת תשס"א היא חלה בין יום השואה והגבורה ובין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל (שזה אגב אירוע די נדיר בלוח השנה ויחול בפעם הבאה בשנים תשפ"א ותת"ה (שנזכה). יהיו דברי תורה אלה לזיכרון לפני ה' תמיד לנשמות יקרות וטהורות אלה.
וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה': וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר־דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל־פְּנֵי כָל־הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן: (ויקרא י ב-ג).1
ויקרא רבה כ א – מקרה אחד לצדיק ולרשע
"אחרי מות שני בני אהרן". ר' שמעון פתח: "הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא וכו' " (קהלת ט ב). "לצדיק" – אלו בני אהרן שכתוב בהם: "בשלום ובמישור הלך אתי" (מלאכי ב ו), "לרשע" – זו עדת קרח שכתוב בהם: "סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה" (במדבר טז כו). אלו נכנסו להקריב במחלוקת ויצאו שרופין ואלו נכנסו להקריב שלא במחלוקת ויצאו שרופין!2
זבחים קטו ע"ב – שתיקה על קידוש השם
"ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי" (שמות כט מג) – אל תקרי "בִּכְבוֹדִי" אלא "בְּמְכוּבָּדַיי". דבר זה אמר הקב"ה למשה ולא יְדָעוֹ עד שמתו בני אהרן.3 כיון שמתו בני אהרן, אמר לו: אהרן אחי, לא מתו בניך אלא להקדיש שמו של הקב"ה. כיון שידע אהרן שבניו ידועי מקום הן, שתק וקבל שכר, שנאמר: "וידום אהרן". וכן בדוד הוא אומר: "דום לה' והתחולל לו" (תהילים לז ז) – אע"פ שמפיל לך חללים חללים את שתוק. וכן בשלמה הוא אומר: "עת לחשות ועת לדבר" (קהלת ג ז) – פעמים ששותק ומקבל שכר על השתיקה.4
רשב"ם ויקרא פרק י פסוק ג – מתנגד לאגדה שמשה ידע מראש
"וידום אהרן" – מאבילותו ולא בכה ולא התאבל, שכן כתוב ביחזקאל (כד טז-יז): "בֶּן־אָדָם הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת־מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא תִבְכֶּה וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ: הֵאָנֵק דֹּם מֵתִים אֵבֶל לֹא־תַעֲשֶׂה פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ וְלֹא תַעְטֶה עַל־ שָׂפָם וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵל". אף כאן "וידום" ממה שהיה רוצה להתאבל ולבכות. וזהו מוסר ואמיתת פשוטו.5 אבל האגדה שאומרת שהיה מנחמו משה לאהרן על שאמר לו הקב"ה "ונקדש בכבודי" – בִּכְבוּדַי, וסבור הייתי או אני או אתה, עכשיו תדע שהם גדולים ממני וממך. אין זה לפי הפשט. וכי היה מבשר הקב"ה למשה עשו לי משכן ובו ביום ימותו הגדולים שבכם?6
רמב"ן ויקרא פרק י פסוק ג – בכה בקול טרם שנדם
וטעם וידום אהרן – שהיה בוכה בקול, ואז שתק. או כטעם "ואל תדום בת עינך" (איכה ב יח).7
ספרי במדבר פיסקא נח – שתיקה בעקבות דיבור
כשהקב"ה מדבר הכל שותקים שנאמר: "דֹּמּוּ יֹשְׁבֵי אִי סֹחֵר צִידוֹן עֹבֵר יָם מִלְאוּךְ" (ישעיה כג ב), ואומר: "וידום אהרן".8
מסכת ברכות דף ו עמוד ב – ניחום האבל בשתיקה
אגרא דבי טמיא – שתיקותא.
פירוש שטיינזלץ שם: שכר השהיה בבית האבל – השתיקה.9 שהיא הדרך העיקרית שבה מבטאים המנחמים את השתתפותם בצערו של המתאבל.10
ילקוט שמעוני פרשת בהעלותך רמז תשלז – בשבח השתיקה
אמר רבן שמעון בן גמליאל: כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה (אבות א יז). אמרו רבותינו: שני דיקולוגין11 היו עומדין לפני אדריינוס. היה אחד מהן מלמד על הדבור שהוא יפה ואחד מלמד על השתיקה שהיא יפה. אמר לו האחד: מרי, אין טוב מן הדבור. אילולי הדבור היאך הכלות מתקלסות והיאך היה משא ומתן בעולם והיאך היו הספינות פורשות בים? מיד א"ל לאותו שהיה מלמד על השתיקה שהיה יפה: היאך אתה למד על השתיקה? מיד בא לדבר.12 עמד אותו שהיה מלמד על הדבור וסטרו על פיו. א"ל המלך: למה סטרת אותו? א"ל: מרי, אני למדתי מן הדבור על הדבור וזה בא ללמד משלי על שלו!13
בראשית רבה סב ב – קשה היא מיתת נערים
מה בין מיתת נערים למיתת זקנים? ר' יהודה אומר: הנר הזה, בשעה שהוא כבה מאליו, יפה לו ויפה לפתילה. ובשעה שהוא כבה שלא מאליו, רע לו ורע לפתילה. רבי אבהו אמר: התאנה הזו, בשעה שהיא נלקטת בעונתה, יפה לה ויפה לתאנה. ובשעה שהיא מתלקטת שלא בעונתה, רע לה ורע לתאנה.
ר' חייא הגדול ותלמידיו ויש אומרים ר' עקיבא ותלמידיו, היו לְמוּדִים להיות משכימים ויושבים ושונים תחת תאנה אחת. והיה בעל התאנה משכים ולוקטה. אמרו: שמא הוא חושדנו. מה עשו? החליפו מקומם. הלך אצלם ואמר להם: רבותי, מצוה אחת שהייתם למודים לזכות בי שתשבו ותשְׁנוּ תחת תאנתי, ביטלתם! אמרו לו: אמרנו שמא את חושדנו. פייסם וחזרו למקומם. מה עשה? השכים בשחרית ולא לקטה וזרחה עליה החמה והתליעו התאנים. אמרו: בעל התאנה יודע אימתי היא עונתה של תאנה ללקוט ולוקטה.
כך הקב"ה יודע אימתי היא עונתם של צדיקים להסתלק מן העולם ומסלקם. זהו שכתוב: "דודי ירד לגנו לערוגת הבושם" (שיר השירים ו ב).14
אבות דרבי נתן נוסחא א פרק יד – ר' יוסי מנחם את ר' יוחנן בן זכאי
כשמת בנו של רבן יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לנחמו. נכנס רבי אליעזר וישב לפניו … אמר לו: אדם הראשון היה לו בן ומת וקבל עליו תנחומין … אף אתה קבל תנחומין. אמר לו: לא די לי שאני מצטער בעצמי, אלא הזכרת לי צערו של אדם הראשון. נכנס רבי יהושע … אמר לו: איוב היו לו בנים ובנות ומתו כולם ביום אחד וקבל עליהם תנחומין אף אתה קבל תנחומין … אמר לו: לא די לי שאני מצטער בעצמי, אלא שהזכרת לי צערו של איוב. נכנס רבי יוסי וישב לפניו … אמר לו: אהרן היו לו שני בנים גדולים ומתו שניהם ביום אחד וקבל עליהם תנחומין, שנאמר: "וידום אהרן" (ויקרא י ג) – אין שתיקה אלא תנחומין ואף אתה קבל תנחומין. אמר לו: לא די לי שאני מצטער בעצמי, אלא שהזכרתני צערו של אהרן.15
מדרש תהילים מזמור סה – דומיה של מידת הדין
"למנצח מזמור לדוד שיר, לך דומיה תהילה אלהים בציון". … כך אמר הקב"ה: יכול אני לעשות, אלא מדת הדין נותנת לי דומיה … אתה דומם ואני דומם, שנאמר: " דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ" (תהלים לז ז).16
שבת שלום
מחלקי המים