מועדי ישראל

וַיִּשְׁמְעוּ שְׁלֹשֶׁת רֵעֵי אִיּוֹב אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלָיו … וַיִּוָּעֲדוּ יַחְדָּו לָבוֹא לָנוּד לוֹ וּלְנַחֲמוֹ: (איוב ב יא).¹

אבות דרבי נתן נוסח א פרק יד – חמשת תלמידי רבן יוחנן בן זכאי באים לנחמו

כשמת בנו של רבן יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לנחמו.²

נכנס רבי אליעזר וישב לפניו ואמר ליה: רבי, רצונך אומר דבר אחד לפניך? אמר לו: אמור.³ אמר לו: אדם הראשון היה לו בן ומת וקבל עליו תנחומין … אף אתה קבל תנחומין.⁴ אמר לו: לא די לי שאני מצטער בעצמי, אלא הזכרת לי צערו של אדם הראשון.

נכנס רבי יהושע ואמר לו: רצונך אומר דבר אחד לפניך? אמר לו: אמור. אמר לו: איוב היו לו בנים ובנות ומתו כולם ביום אחד וקבל עליהם תנחומין אף אתה קבל תנחומין …⁵ אמר לו: לא די לי שאני מצטער בעצמי, אלא שהזכרת לי צערו של איוב.

נכנס רבי יוסי וישב לפניו.⁶ אמר לו: רבי, רצונך אומר דבר אחד לפניך? אמר לו: אמור. אמר לו: אהרן היו לו שני בנים גדולים ומתו שניהם ביום אחד וקבל עליהם תנחומין, שנאמר: "וידם אהרן" (ויקרא י ג) – אין שתיקה אלא תנחומין ואף אתה קבל תנחומין. אמר לו: לא די לי שאני מצטער בעצמי, אלא שהזכרתני צערו של אהרן.

נכנס רבי שמעון ואמר לו: רבי, רצונך אומר דבר אחד לפניך? אמר לו: אמור. אמר לו: דוד המלך היה לו בן ומת וקבל תנחומין …⁷ אף אתה רבי קבל תנחומין. אמר לו לא די שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרתני צערו של דוד המלך.

נכנס רבי אלעזר בן ערך. כיון שראהו, אמר לשמשו: טול כלי ולך אחרי לבית המרחץ, לפי שאדם גדול הוא ואיני יכול לעמוד בו.⁸ נכנס וישב לפניו ואמר לו: אמשול לך משל. למה הדבר דומה? לאדם שהפקיד אצלו המלך פיקדון. בכל יום ויום היה בוכה וצועק ואומר: אוי לי! אימתי אצא מן הפיקדון הזה בשלום? אף אתה רבי, היה לך בן, קרא תורה מקרא נביאים וכתובים משנה הלכות ואגדות ונפטר מן העולם בלא חטא. ויש לקבל עליך תנחומין כשהחזרת פיקדונך שלם. אמר לו: רבי אלעזר בני, נחמתני כדרך שבני אדם מנחמין.⁹

מסכת מועד קטן דף כח עמוד ב – ארבעה החכמים שבאו לנחם את רבי ישמעאל

תנו רבנן: כשמתו בניו של רבי ישמעאל נכנסו ארבעה זקנים לנחמו: רבי טרפון, ורבי יוסי הגלילי, ורבי אלעזר בן עזריה, ורבי עקיבא. אמר להם רבי טרפון: דעו שחכם גדול הוא, ובקי באגדות, אל יכנס אחד מכם לתוך דברי חבירו.¹⁰ אמר רבי עקיבא: ואני אחרון. פתח רבי ישמעאל ואמר: רבו עונותיו, תכפוהו אבליו, הטריח רבותיו פעם ראשונה ושנייה.¹¹ נענה רבי טרפון ואמר: "ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה" (ויקרא י ו) – והלא דברים קל וחומר: ומה נדב ואביהוא שלא עשו אלא מצווה אחת … כך,¹² בניו של רבי ישמעאל – על אחת כמה וכמה. נענה רבי יוסי הגלילי ואמר: "וספדו לו כל ישראל וקברו אתו" (מלכים א יד יג) – והלא דברים קל וחומר: ומה אביה בן ירבעם שלא עשה אלא דבר אחד טוב … כך, בניו של רבי ישמעאל – על אחת כמה וכמה … נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר: "בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים הראשנים אשר היו לפניך כן ישרפו לך" (ירמיהו לד ה) – והלא דברים קל וחומר: ומה צדקיהו מלך יהודה, שלא עשה אלא מצווה אחת, שהעלה ירמיה מן הטיט – כך, בניו של רבי ישמעאל – על אחת כמה וכמה. נענה רבי עקיבא ואמר: "ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד הדדרמון בבקעת מגדון" (זכריה יב יא) … – והלא דברים קל וחומר: ומה אחאב מלך ישראל, שלא עשה אלא דבר אחד טוב … כך, בניו של רבי ישמעאל – על אחת כמה וכמה.¹³

מסכת כתובות דף ח עמוד ב – ברכת אבלים

א"ל: קום אימא מלתא כנגד אבלים, פתח ואמר: אחינו המיוגעים המדוכאין באבל הזה … בעל נחמות ינחם אתכם, ברוך מנחם אבלים.¹⁴

א"ל: קום אימא מלתא כנגד מנחמי אבלים, פתח ואמר: אחינו גומלי חסדים בני גומלי חסדים המחזיקים בבריתו של אברהם אבינו … בעל הגמול ישלם לכם גמולכם, ברוך אתה משלם הגמול.¹⁵

א"ל: קום אימא מלתא כנגד כל ישראל, פתח ואמר: ריבון העולמים, פדה והצל, מלט, הושע עמך ישראל מן הדבר ומן החרב ומן הביזה, ומן השידפון ומן הירקון, ומכל מיני פורעניות המתרגשות ובאות לעולם, טרם נקרא ואתה תענה, ברוך אתה עוצר המגפה.¹⁶

בראשית רבה פרשה פד סימן כא = מתנחמים על המתים ואין מתנחמים על החיים

"ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וימאן להתנחם" – מטרונה שאלה את ר' יוסי, אמרה לו: כתוב: "כי יהודה גבר באחיו" (דברי הימים א ה ב), וכתוב: "וינחם יהודה ויעל על גוזזי צאנו". וזה שהוא אביהם של כולם "וימאן להתנחם"? אמר לה: מתנחמים על המתים ואין מתנחמים על החיים.¹⁷

"ויבך אותו אביו" – זה יצחק. רבי לוי ור' סימון אמרו: אצלו היה בוכה וכיון שיצא מאצלו היה הולך ורוחץ וסך ואוכל ושותה.¹⁸

שמות רבה מח א – משל הספינה שיוצאת מהנמל וזו שנכנסת

"טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום היוולדו" – יום מיתתו של אדם גדול מיום לידתו, למה? שביום שנולד בו, אין אדם יודע מה מעשיו. אבל כשמת, הוא מודיע מעשיו לבריות. הוי: "ויום המוות מיום היוולדו". אמר ר' לוי: משל לשתי ספינות שהיו פורשׁות לים הגדול. אחת יוצאת מן הלִימֵין¹⁹ ואחת נכנסת ללימין. זו שיוצאת, היו הכל שמחין בה. זו שנכנסת, לא היו הכל שמחין בה. פקח אחד היה שם, אמר: חילופי הדברים אני רואה כאן: זו שהיא יוצאת מן הלימין, לא היו הכל צריכים לשמוח, שאינן יודעין באיזה פרק היא עומדת ומה ימים מזדווגין לה ומה רוחות מזדווגות לה. וזו שנכנסת ללמין, היו הכל צריכין לשמוח, לפי שהם יודעים שנכנסה בשלום ויצאה בשלום מן הים. כך, אדם נולד – מונין לו למיתה, מת – מונין לו לחיים.²⁰ ועליו אמר שלמה: "ויום המוות מיום היוולדו" (קהלת ז א).²¹

בכו לאבלים ולא לאבידה, שהיא למנוחה ואנו לאנחה. (מועד קטן כה ע"ב).

מחלקי המים

ירושלים

אל מלא רחמים שוכן במרומים, המצא מנוחה נכונה על כנפי השכינה במעלות קדושים טהורים וגיבורים, כזוהר הרקיע מזהירים, לנשמות הקדושים שנלחמו בכל מערכות ישראל, במחתרת ובצבא ההגנה לישראל ושנפלו במלחמתם ומסרו נפשם על קדושת השם, העם והארץ. בעבור שאנו מתפללים לעילוי נשמותיהם, לכן בעל הרחמים יסתירם בסתר כנפיו לעולמים ויצרור בצרור החיים את נשמותיהם, ה' הוא נחלתם, בגן עדן תהא מנוחתם וינוחו בשלום על משכבותם ותעמוד לכל ישראל זכותם ויעמדו לגורלם לקץ הימין ונאמר אמן.