פרשות השבוע

לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם: (דברים כג יט).¹

רמב"ן דברים פרק כג פסוקים יח, יט

פסוק יח: לא תהיה קדשה מבנות ישראל² – מקודשת ומזומנת לזנות, ולא יהיה קדש מבני ישראל – מזומן למשכב, לשון רש"י … והנראה בעיני בלאו הזה, כי הוא אזהרה לבית דין שלא יניחו אחת מבנות ישראל להיות יושבת בפרשת דרכים בעיניים על הדרך לזימה, או שתתקן לה קובה של זונות כמנהג ארצות זרים, יושבות על הפתח בתופים ובכינורות.³

פסוק יט: לא תביא אתנן זונה – הזונות יעשו באתנן שלהם מצות, חושבות לכפר על חטאתן, כמו שיזכירו רבותינו (ויק"ר ג א) במשל שלהן גייפא בתפוחייא ומפלגא לבאישייא.⁴ ולכך אסרה תורה אתנן לכל נדר כי עתה יוסיפו לחטוא בהן. וכן ענין מחיר כלב, בעבור כי הצדים בכלבים ושומרי החומות יגדלו כלבים עזי נפש מזיקים את הרבים, וידירו במחיריהם להיות כופר לנפשם.⁵

ואמר גם שניהם – לרבות שינוייהם כגון חטין ועשאן סולת, לשון רש"י. אבל בגמרא (ב"ק סה ב) אמרו, שבית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין, אלא הם ולא ולדותיהם הם ולא שינוייהם.⁶ וטעם "גם שניהם", בעבור שהאחד באמת תועבה גדולה והוא האתנן כי בו נעשתה תועבת הזמה, אמר שגם שניהם יתעב ה', וכמוהו מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם (משלי יז טו), יתלה הקטן בגדול וכו'.⁷

ספר החינוך מצוה תקעא (תקפה) שלא להקריב אתנן זונה ומחיר כלב – דווקא בקרבנות

משרשי המצוה לפי שהקרבן הוא בא לטהר מחשבת האדם ולהכשיר מעשהו בכח הפעולה ההיא, וכמו שכתבתי בסדר ויקחו לי תרומה במצוה ראשונה [צ"ה]. ובהיות קרבנו בא מאתנן זונה שהיא עבירה מטונפת, שמא יחשוב בעת קרבנו באותו ענין רע, ויפגל מחשבתו באותה המחשבה הרעה והבזויה. וגם כן מחיר הכלב מטעם זה, כי הקרבן יביא האדם לכפרה על נפשו, וכענין שקרבנו נשחט ונתח לנתחים ראוי לו לבעל הקרבן לחשוב שהיה ראוי לעשות לו כן בגופו על דבר חטאו, אם לא שחסד השם יתברך היה עליו ליקח ממנו כופר קצת ממונו. ועם הפעולה הזאת ראוי לו שירכך לבבו וידכדך נפשו על חטאיה עד שתשוב ותנחם על מה שעשתה ותסכים לבל תוסיף לחטוא עוד. וכמו שכתבתי במקומו בענין הקרבנות בסדר הנזכר, והכלבים ידוע שהן עזי נפש, ושמא מתוך חשבו בהן ובטבען החזק תחזק נפשו ותקשה ערפו מהנחם על חטאיו כאשר ראוי לו. ואם אמנה בני שאלו דברי ילדות הן, עמם תתעורר וטעם זקנים תקח.⁸

רמב"ם הלכות איסורי מזבח פרק ד הלכות ח, יד, טו – יש מצב לקבל

… אי זהו אתנן? האומר לזונה הא ליך דבר זה בשכרך. אחד זונה כותית או שפחה או ישראלית שהיא ערוה עליו או מחייבי לאוין, אבל הפנויה אפילו היה כהן אתננה מותר …

אין אסור משום אתנן ומחיר אלא גופן. לפיכך אינו חל אלא על דבר הראוי ליקרב על גבי המזבח, כגון בהמה טהורה ותורין ובני יונה ויין ושמן וסולת. נתן לה מעות ולקחה בהן קרבן הרי זה כשר. נתן לה חטים ועשאתן סולת, זיתים ועשאתן שמן, ענבים ועשאתן יין הרי אלו כשרים, שכבר נשתנו. נתן לה בהמת קדשים באתננה לא נאסרה למזבח ואפילו מנה אותה על פסחו ועל חגיגתו באתננה לא נפסלו המוקדשין שכבר זכה בהן גבוה משעה שהקדישן.⁹

מסכת תמורה דף ל עמוד ב – היתרים נוספים

תנו רבנן: "בית ה' אלהיך" – פרט לפרה שאין באה לבית, דברי רבי אלעזר.¹⁰ וחכמים אומרים: לרבות את הריקועין. מאן חכמים? אמר רב חסדא: רבי יוסי בר' יהודה היא; דתניא, נתן לה זהב רבי יוסי בר יהודה אומר: אין עושין ריקועין, אפילו אחורי בית הכפורת.¹¹

שמות רבה פרשה לב סימן ה – תוכחה לעם ישראל

ר' יצחק פתח: "וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים … וָאֹמַר אָבִי תִּקְרְאִי לִי … אָכֵן בָּגְדָה אִשָּׁה מֵרֵעָהּ" (ירמיה ג יט-כ), "ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים" – כל הנסים והגבורות, שעשיתי לכם, לא בשביל שתתנו לי שכר, אלא שתהיו מכבדים אותי כבנים וקוראים אותי אביכם: "ואומר אבי תקראי לי". ומה נסים עשיתי לבריה בעולם יותר מכם? שעשיתי לכם, שהייתם מהלכים אחרי ואני מהלך לפניכם ומאיר לכם, שנאמר: "וה' הולך לפניהם… להאיר להם" (שמות יג כא). "ואומר אבי תקראי לי". ואתם מה עשיתם? "אכן בגדה אשה מרעה כן בגדתם בי" – "מאישה" לא כתוב כאן, אלא "מרעה"! למה? אלא אדם, שהוא נוטל אשה ועושה עמה ימים הרבה, אפילו העני, אשתו אינה כופרת בו, אלא אומרת: בשעה שהיה עשיר, האכילני והלבישני, ועכשיו שהעני, איני כופרת בו. ובשעה שהיא זונה, אם נתן לה, הרי היא מודה לו, ואם לא נתן לה, אינה מכרת אותו. לכך נאמר: "אכן בגדה אשה מרעה".¹²

דבר אחר: "אכן בגדה אשה מרעה" – הזונה, בשעה שיש לה אוהב והוא מכבדה בחפץ, היא מראתו לחברותיה ואומרת להן: ראו, כמה כבוד כבדני אוהבי! ואתם, בית ישראל, לא עשיתם כן, אלא עשיתי לכם נסים וגבורות, שהיו ענני כבוד מקיפים אתכם, והמן יורד והבאר עולה והשלו מצוי, ולא קלסתם אותי, שנאמר: "ולא היית כזונה לקלס אתנן" (יחזקאל טז לא), "ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו מארץ מצרים" (ירמיה ב ו), אף אני: "כי לא אעלה בקרבך" (שמות לג ג), אלא מה אעשה? "הנה אנכי שולח מלאך לפניך".¹³

מסכת עבודה זרה דף טז עמוד ב – הפתרון של הנוצרי¹⁴

תנו רבנן: כשנתפס רבי אליעזר למינות, העלהו לגרדום לידון. אמר לו אותו הגמון: זקן שכמותך יעסוק בדברים בטלים הללו? אמר לו: נאמן עלי הדיין. כסבור אותו הגמון: עליו הוא אומר, והוא לא אמר אלא כנגד אביו שבשמים. אמר לו: הואיל והאמנתי עליך, דימוס, פטור אתה.¹⁵ כשבא לביתו נכנסו תלמידיו אצלו לנחמו, ולא קיבל עליו תנחומין.¹⁶ אמר לו רבי עקיבא: רבי, תרשיני לומר דבר אחד ממה שלימדתני? אמר לו: אמור. אמר לו: רבי, שמא מינות בא לידך והנאך, ועליו נתפסת? אמר לו: עקיבא, הזכרתני, פעם אחת הייתי מהלך בשוק העליון של ציפורי, ומצאתי אחד מתלמידי ישו הנוצרי ויעקב איש כפר סכניא שמו. אמר לי: כתוב בתורתכם: "לא תביא אתנן זונה וגו' ", מהו לעשות הימנו בית הכסא לכהן גדול? ולא אמרתי לו כלום.¹⁷ אמר לי: כך לימדני ישו הנוצרי: "מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו" (מיכה א ז) – ממקום הטינופת באו, למקום הטינופת ילכו, והנאני הדבר, על ידי זה נתפסתי למינות, ועברתי על מה שכתוב בתורה: "הרחק מעליה דרכך" (משלי ה ח) – זו מינות, "ואל תקרב אל פתח ביתה" – זו הרשות.¹⁸

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: כבר העלו חוקרי שפות שמיות עתיקות וחוקרי המקרא את ההשערה ש"כלב" הוא זונה ממין זכר ולפיכך, הפסוק "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב" הוא סימטרי וברור. הצעה זו הועלתה לראשונה ע"י פרופ' ג'ף טיגיי מאוניברסיטת פנסילבניה והועמקה והורחבה ע"י פרופ' מאיר מלול מאונ' חיפה בספרו "חברה, משפט ומנהג בישראל בתקופת המקרא ובתרבויות המזרח הקדום", הוצאת בר-אילן תשס"ו, עמ' 69-47. ראו אברבנאל בפירושו בפרשת כי תצא: "ומחיר כלב – אחשוב אני שהוא תאר לקדש שזכר. וכתב הרלב"ג שאסר מחיר כלב לבד להיותו שטוף בזמה במשכב זכור מאד ולכן חשבו כמו אתנן הזונה".¹⁹ בקריאה חוזרת ורציפה של פסוקים יח-יט בדברים פרק כג: "לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם", נראה שהסימטריה ברורה: קדשה מול זונה וקדש מול כלב, כפי שציינו בהערה 7 לעיל, ובא גואל לכל ההסברים והפירושים המתקשים מדוע מחיר כלב פסול ומה רע בו מול מחיר חזיר, חמור, נחש ושאר מרעין בישין. ומה גם שהכלב הרי זוכה בטריפות ובנבלות בזכות שלא חרץ לשונו ביציאת מצרים (שמות רבה לא ט, רש"י שמות כב ל) ובימינו משמש לשמירה, להנחיית עיוורים, איתור סמים וחומרי חבלה, לסיוע בצבא וכו'.