פרשות השבוע

מים ראשונים: מספר שנים לאחר כתיבת דף זה, הוספנו את הדף החרטומים. שני הדפים משלימים זה את זה, גם אם חוזרים מעט על אותם מקורות.

וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה': (שמות ח טו).¹

רש"י שמות ח טו – לא ע"י כשפים

אצבע אלהים הוא – מכה זו אינה על ידי כשפים, מאת המקום היא.²

רשב"ם שמות ח טו – מכת מדינה

אצבע אלהים הוא – מכת מדינה ולא על ידיהם של אלו היתה זו, שאילו באו על ידי מכשפות, אף אנו היינו עושים כן.³

אבן עזרא שמות ח טו – החרטומים מחזקים את לב פרעה

בעבור שראו, שעשו כמעשה אהרן בדבר התנין, גם במכת הדם והצפרדע, ולא יכלו עתה לעשות כאשר עשה אהרן, אמרו לפרעה: לא באה זאת המכה בעבור ישראל לשלחם, רק מכת אלהים היא כפי מערכת הכוכבים על מזל ארץ מצרים.⁴

כי כבר פירשתי, כי פרעה לא כיחש הבורא, רק השם שהזכיר לו משה. וזה בדרך: "כי לא ידו נגעה בנו, מקרה הוא היה לנו" (שמואל א ו ט),⁵ על כן חזק לב פרעה. ואשר יחזק זה הפירוש, שאמרו אצבע אלהים היא, ולא אמרו אצבע ה' שהוא אלוהי ישראל. כאשר אמר פרעה במכת הצפרדעים: "העתירו אל ה' " (שמות ח ד), וזה השם הזכיר במכות האחרונות. ועוד, כי משה אמר לפרעה דבר מכת היאור לפני היותה, וככה מכת הצפרדעים, ולא הזכיר לו בתחילה מכת הכנים.⁶

רמב"ן שמות פרק ח פסוק טו – אין לחרטומים כל יצירה

…⁷ אבל הענין כפשוטו, כי בראות החרטומים שלא יכלו להוציא את הכנים, הודו במעשה אהרן שהיה מאת האלהים,⁸ ולכן לא קרא להם פרעה מן העת הזאת והלאה. ולהמעיט הענין אמרו "אצבע אלהים" ולא אמרו "יד אלהים", כלומר מכה קטנה מאתו. ולא אמרו "אצבע ה' ", כי פרעה ועבדיו לא יזכירו השם המיוחד רק בדברם עם משה, בעבור שהוא יזכירנו להם.⁹

ומה שלא יכלו החרטומים להוציא את הכנים, סיבה מאת השם היתה להם, סכל עצתם ברצונו, שהכל שלו והכל בידו. והנראה בעיני עוד, כי מכת הדם להפוך תולדת המים לדם, ומכת הצפרדעים להעלותם מן היאור, יכלו לעשות כן, כי אין בהם בריאה או יצירה. כי לא אמר הכתוב "ויהיו הצפרדעים", רק "ותעל הצפרדע", שנאספו ועלו. רק מכת הכנים היתה יצירה, ואין טבע העפר להיות כנים. על כן אמר "והיה לכנים", ואמר "להוציא את הכנים", כענין: "תוצא הארץ נפש חיה וגו' ויהי כן" (בראשית א כד). ולא יוכל לעשות כמעשה הזה זולתי היוצר יתברך ויתעלה. ואמר ויעשו כן, ולא יכולו, כי השביעו השדים לעשות מאמרם ואין בהם כח.¹⁰

משנת רבי אליעזר פרשה יט עמוד 351 – אצבע הגבורה והבריאה

… באותה שעה חזרו כל חרטומי מצרים והודו, שנאמר: "ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא". אין אצבע אלא גבורה, שנאמר: "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך" (תהלים ח ד).¹¹

מדרש שכל טוב (בובר) שמות פרק ח – מכה מהבורא

ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים הוא. מכה זו מלפני הבורא נשתלחה ולא ממשה ואהרן שאילמלי ממשה ואהרן היא, גם אנו היינו יכולים לעשות ולהוציא כנים.¹²

מדרש תנחומא פרשת וארא סימן ה – כל המכות הם אצבע אלהים

… באותה שעה קבץ (פרעה) את כל חכמי מצרים, אמר להם: שמא שמעתם שמעו של אלהיהם של אלו? … השיבם (למשה ואהרון): איני יודע מה אתם אומרים, מי ה' אשר אשמע בקולו? א"ל הקב"ה: רשע, מי ה' אמרת? מ"י אתה לוקה. מ"י עולה בגימטריה חמישים. אלו חמשים מכות שהביא הקב"ה על המצריים במצרים. במצרים מהו אומר? "ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים הוא". ועל הים מהו אומר? "וירא ישראל את היד הגדולה" (שמות יד). כמה לקו באצבע? עשר מכות. חשוב חמש אצבעות שביד הגדולה לכל אחד ואחד עשר עשר הרי חמישים.¹³

ספר החינוך הערת המחבר ד"ה האמת הברור – האותות אינם בסיס מוצק לאמונה

האמת הברור במין האנושי הוא מה שהסכימה עליו דעת רוב בני אדם שבעולם. וכבר הסכימה דעת כולם להאמין עדות אנשים. וברבות המעידים על הדבר שיעידו עליו, אז יתאמת הענין יותר בעיני שומעיו … וגם כן הסכימה דעת הכל מטעם זה, לקבל מפי אבותיהם וזקניהם עדותם במה שמספרים להם שאירע בימיהם או בימי אבות אבותיהם … על כן כשרצה האלהים לתת תורה לעמו ישראל, נתנה להם לעיני שש מאות אלף אנשים גדולים מלבד טף ונשים רבים. להיות כולם עדים נאמנים על הדברים. גם למען תהיה העדות יותר חזק ונאמן, זכו כולם למעלת הנבואה. לפי שאין במה שיוודע מצד הנבואה נופל ספק לעולם … ולולי שזכו לנבואה בכל האותות שעשה משה לעיני פרעה ולעיניהם, היה יכול בעל הדין לחלוק ולומר: מי יודע אם עשה הכל בתחבולות חכמת השדים או בכח שמות המלאכים. ואף על פי שחכמי מצרים וכל חרטומיה, שהיו בקיאים בחכמת השדים והכישוף יותר מכל שאר העולם, הודו בעל כורחם למשה ואמרו לפרעה כי בכח השם עשה, כמו שכתוב [שמות ח', ט"ו] אצבע אלהים הוא, אף על פי כן הרוצה להתעקש יאמר ביתרון חכמתו מהם עשה והודו לו. אבל אחרי הנבואה לא נשאר להם שום צד פקפוק בענין, וידעו בברור כי כל המעשים נעשו במצות אדון העולם ומידו הגיע אליהם הכל. והם שראו בעיניהם וידעו הדבר ידיעה אמיתית שאין לבני אדם אמת חזק יותר מזה, העידו לבניהם אשר ילדו אחרי כן, כי כל דברי התורה אשר קבלו על יד משה מב' בראשית עד ל' לעיני כל ישראל, אמת וברור בלי שום ספק בעולם. ובניהם העידו לבניהם גם כן, ובניהם לבניהם עדינו. נמצאת תורתנו בידינו תורת אמת מפי שש מאות אלף עדים נאמנים, שהוא חשבון הכולל כל דעות בני אדם, מלבד טף ונשים.¹⁴

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: הזכרנו כבדרך אגב, בהערה 11 למעלה, את הנושא של דימויים וכינויים גופניים לקב"ה שגם הוא מחלוקת עמוקה בין שיטת הרמב"ם לרמב"ן וקשור לנושא "אצבע אלהים" שבחרנו לדון בו. "מקוצר רוח ומעבודה קשה" לא הספיקונו לעיין טוב בדבר זה אשר דורש עיון רב. למקורות (חלקיים כמובן), ראה רמב"ם מורה נבוכים חלק ראשון פרק מו ופירוש רמב"ן לתורה, בראשית מו א.

מים אחרונים 2: יש אומרים, מעט בבדיחותא, שמכת כינים שונה משאר המכות בשלושה מאפיינים: האחד שאין לפניה התראה כפי שציינו לעיל; השני, שלא כתוב בה שה' הפלה בין בני ישראל והמצרים כבשאר המכות; והשלישי, לא כתוב שהיא פסקה … ובהגדת הריטב"א הוא מזכיר שגם בני ישראל לקו בכינים, אלא שלא הצטערו. אולי זו עוד סיבה שהחרטומים הקשו את לבם וטענו שזו "מכת טבע" ולא מאת ה' או משה ואהרון (כשיטת אבן עזרא, רשב"ם וקצת מדרשים). ולאור ההתנסות של הורים רבים עם ראשי ילדיהם הצעירים, אפשר שהחרטומים לא טעו כל כך …