פרשות השבוע

מים ראשונים: כבר הקדשנו דף לנושא "אלוהי ישראל" בהקשר לפרשת השבוע וישלח – בניית המזבח והקריאה של יעקב "אלוהי ישראל" לאחר שיצא בלי פגע מהמפגש עם עשו ממנו כה חשש. בדף זה נבקש להרחיב בנושא מעבר לגבולות הפרשה (וגבולות ספר בראשית) אל אזכור הביטוי "אלוהי ישראל" בספרי מקרא אחרים ובספרות חז"ל בהלכה ובאגדה. אך תחילה נשוב ונסקור בקצרה את "אלוהי ישראל" שבפרשה.

וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה: וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל־כֵּן קָרָא שֵׁם־הַמָּקוֹם סֻכּוֹת: וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת־פְּנֵי הָעִיר: וַיִּקֶן אֶת־חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה־שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי־חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה: וַיַּצֶּב־שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא־לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (בראשית סוף פרק לג).¹

הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ: (בראשית מח טז פרשת ויחי).²

וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר: (שמות ה א).³

קֻם קַדֵּשׁ אֶת הָעָם וְאָמַרְתָּ הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל חֵרֶם בְּקִרְבְּךָ יִשְׂרָאֵל לֹא תוּכַל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ עַד הֲסִירְכֶם הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם: (יהושע ז יג).⁴

שִׁמְעוּ מְלָכִים הַאֲזִינוּ רֹזְנִים אָנֹכִי לַה' אָנֹכִי אָשִׁירָה אֲזַמֵּר לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (שופטים ה ג).⁵

וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר לְכִי לְשָׁלוֹם וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת שֵׁלָתֵךְ אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ: (שמואל א פרק א פסוק יז).⁶

וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו אֵת דָּוִד אָבִי וּבְיָדוֹ מִלֵּא לֵאמֹר: (מלכים א ח טו).⁷

מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם: (עזרא א ג).⁸

וַיָּקָם יֵשׁוּעַ בֶּן יוֹצָדָק וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים וּזְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל וְאֶחָיו וַיִּבְנוּ אֶת מִזְבַּח אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְהַעֲלוֹת עָלָיו עֹלוֹת כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים: (עזרא פרק ג פסוק ב).⁹

לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם: (שמות ג טז).¹⁰

נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם כִּי לֵאלֹהִים מָגִנֵּי אֶרֶץ מְאֹד נַעֲלָה: (תהלים מז י).¹¹

מגילת תענית הסכוליון – סמל לאמונה

בתלתא בתשרי בטילת אדכרתא מן שטריא.¹² מפני שגזרה מלכות יון הרשעה שמד על ישראל ואמרו להם: כפרו במלכות שמים ואמרו אין לנו חלק באלהי ישראל ולא היו מזכירין שם שמים בפיהם. וכשתקפה יד בית חשמונאי התקינו שיהו כותבין שם שמים בשטרות. וכך היו כותבין: בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול דהוא כהן לאל עליון. וכששמעו חכמים בדבר אמרו: וכי מזכירין שם שמים בשטרות? למחר זה פורע את חובו וקורע את שטרו ונמצא שם שמים מוטל באשפה ובטלום. ואותו היום עשאוהו יום טוב.¹³

מסכת ברכות פרק ז משנה ג – בברכת המזון

כיצד מזמנין? בג' אומר: נברך.¹⁴ … בעשרה אומר: "נברך לאלהינו". … במאה אומר: "נברך לה' אלהינו" …¹⁵ באלף אומר: "נברך לה' אלהינו אלהי ישראל". … ברבוא אומר: "נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו". … כך עונין אחריו: "ברוך ה' אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו".¹⁶

בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן: (תהלים מא יד).¹⁷

תוספתא מסכת תענית (ליברמן) פרק א הלכה יא – בבית המקדש

במקדש מה הן אומרים: "ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם". ואין עונין אמן במקדש.¹⁸ מנין שאין עונין אמן במקדש? שנאמר: "קומו וברכו את ה' אלהיכם וגו' " (נחמיה ט ה)¹⁹ מנין על כל ברכה וברכה ועל כל תהילה ותהילה? שנאמר: "ומרומם על כל ברכה ותהילה" – על כל ברכה – ברכה ועל כל תהילה – תהילה.²⁰

תוספתא מסכת חגיגה (ליברמן) פרק ב הלכה א – במעשה מרכבה

אין דורשין בעריות בשלושה אבל דורשין בשנים, ולא במעשה בראשית בשנים אבל דורשין ביחיד, ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו. ²¹

מעשה ברבן יוחנן בן זכיי שהיה רכוב על החמור והיה ר' לעזר בן ערך מחמיר אחריו. אמר לו: רבי, שנה לי פרק אחד במעשה מרכבה. אמר לו: לא כך אמרתי לך מתחילה שאין שונין במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו. אמר לו: מעתה ארצה לפניך.²² אמר לו: אמור. פתח ר' לעזר בן ערך ודרש במעשה מרכבה. ירד רבן יוחנן בן זכיי מן החמור ונתעטף בטליתו וישבו שניהם על גבי האבן תחת הזית והרצה לפניו.²³ עמד ונשקו על ראשו ואמר: ברוך ה' אלהי ישראל אשר נתן בן לאברהם אבינו שיודע להבין ולדרוש בכבוד אביו שבשמים … ²⁴

באבות דרבי נתן נוסח א פרק ג – בצדקה

מעשה בחסיד אחד שהיה רגיל בצדקה. פעם אחת הלך וישב בספינה בא הרוח וטבע ספינתו בים. ראהו רבי עקיבא ובא לפני בית דין להעיד על אשתו להינשא. עד שלא הגיע עת לעמוד, בא אותו האיש ועמד לפניו. א"ל: את הוא שטבעת בים? א"ל: הן. – ומי העלך מן הים? א"ל: צדקה שעשיתי היא העליתני מן הים. א"ל: מאין אתה יודע? א"ל: כשירדתי למעמקי מצולה שמעתי קול רעש גדול מגלי הים שזו אומר לזו וזו אומר לזו: רוצו ונעלה את האיש הזה מן הים שעשה צדקה כל ימיו. באותה שעה פתח ר' עקיבא ואמר: ברוך אלהים אלהי ישראל שבחר בדברי תורה ובדברי חכמים שדברי תורה ודברי חכמים קיימין הם לעולם ולעולמי עולמים, שנאמר: "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו" (קהלת י"א א), ועוד כתב: "וצדקה תציל ממות"  (משלי י ב).²⁵

מסכת נדרים דף כב עמוד ב – שבועה ב"אלוהי ישראל"

אמר ר' אסי: אין נזקקין לאלהי ישראל, חוץ מקונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי ושהכתה את בני, ונודע שלא גנבה ושלא הכתו.²⁶ ההיא דאתאי לקמיה דרב אסי, אמר לה: במאי נדרת? – באלהי ישראל. אמר לה: אי נדרת במוהי שהיא כינוי בעלמא מזדקיקנא לך, השתא דלא נדרת במוהי אלא באלהי ישראל לא מזדקיקנא לך. … אמר רבא א"ר נחמן, הלכתא: פותחין בחרטה, ונזקקין לאלהי ישראל.²⁷

שבת שלום

מחלקי המים