מים ראשונים: הכוונה במילה "נחש" כאן היא לפעולת הניחוש. "כי לא נחש ביעקב", "לא תנחשו". נחש כבעל חיים נמצא דווקא אצל משה. ראה דברינו נחש הנחושת וכן נחושתן בפרשת חוקת.
וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי־נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם־גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי־עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם־אֲדֹנִי: (בראשית כד יד).1
מסכת חולין דף צה עמוד ב – מהו נחש
כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש!2
רש"י שם – תנאי הניחוש
כל נחש שאינו – סומך עליו ממש כאליעזר עבד אברהם שאם תשקני אדבר בה ואם לאו לא אדבר בה.3
וכיונתן בן שאול – אם יאמרו אלינו עלו ועלינו (שמואל א יד ט).4
תוספות שם – איך באמת עשה זאת אליעזר?
ואם תאמר אליעזר היאך ניחש? … ויש לומר דההוא תנא סבר שלא נתן לה הצמידים עד שהגידה לו בת מי היא. ואע"ג דכתיב: "ויקח האיש נזם זהב וגו'" והדר כתיב "ויאמר בת מי את" – אין מוקדם ומאוחר בתורה. וכן מוכח כשסיפר, דכתיב: "ואשאל אותה ואומר בת מי את".5
אבן עזרא בראשית כד יד – תנאי הכרחי אך לא מספיק
ורבים יתמהו באמרם שלא שאל כהוגן. ולא ידעתי למה, כי אילו היתה נערה אחרת שתשקהו ותשקה לגמליו, ומצאה שהיא ממשפחה אחרת, היה עוזב אותה ולא הפסיד כלום, כי "ויאמר בת מי את" – פירושו, וכבר אמר לה קודם שיתן לה כלום, וכן אמר "ואשאל אותה ואשים הנזם". וכלל הדבר שהתפלל לשם שיוכיח אחת ממשפחת אדוניו. וההוכחה שתעשה דרך מוסר, כמו בת נדיב, והשם שמע תפילתו.6
רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק יא הלכה ד – המבחן הוא המעשה
אין מנחשין כעכו"ם, שנאמר: "לא תנחשו". כיצד הוא הנחש? כגון אלו שאומרים: הואיל ונפלה פתי מפי או נפל מקלי מידי, איני הולך למקום פלוני היום, שאם אלך אין חפציי נעשים. הואיל ועבר שועל מימיני, איני יוצא מפתח ביתי היום, שאם אצא יפגעני אדם רמאי … וכן המֵשִׂים סימנים לעצמו: אם יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני ואם לא יארע לי לא אעשה, כאליעזר עבד אברהם. וכן כל כיוצא בדברים האלו, הכל אסור וכל העושה מעשה מפני דבר מדברים אלו לוקה.7
מדרש תנאים לדברים פרק יח פסוק ט – בין ספר בראשית לספר דברים
"כי אתה בא אל הארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך לא תלמד לעשות וכו' "8 – הרי משה מזהיר את ישראל שלא לעשות כמעשה הגוים שהן באים לירש את ארצם … "מעביר בנו ובתו באש" – זה המעביר מזרעו למולך … "קוסם קסמים" – זה הקוסם ועושה מעשה ואומר דברים שעתידין להיות … זה האוחז במקלו ואומר אם אלך ואם לא אלך … ר' ישמעאל אומר: זה המעביר שבעה מיני זכור על העין וחכמים אומרים: זה האוחז את העיניים.9 ר' עקיבה אומר: זה המחשב עתים ושעות ואומר: היום יפה לצאת למחר יפה ליקח … "ומנחש" – זה האומר פתו נפלה מפיו, מקלו נפל מידו, בא קורא לו מאחוריו, עורב קורא לו, צבי הפסיקו בדרך, עבר נחש מימינו, שועל משמאלו. אל תתחיל בו שחרית, הוא ראש חדש, הוא מוצאי שבת … וכן כל העושה סימנין לעצמו אם יהיה כך וכך יהיה כך וכך ואם לא יהיה כך וכך לא יהיה כך וכך – כאליעזר עבד אברהם, הרי זה ניחוש.10
בראשית רבה ס ג – ניתן כהוגן למי שנהג שלא כהוגן
ארבעה הם שתבעו שלא כהוגן. לשלושה ניתן כהוגן, לאחד ניתן שלא כהוגן. ואלו הם: אליעזר עבד אברהם, כלב, שאול, יפתח. אליעזר אמר: "והיה הנערה אשר אומר אליה וגו' " – הא אילו יצאה אמה אחת והשקתו, היה משיאה לבן אדונו? אתמהא! וזימן לו הקב"ה כהוגן: "ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת".11
ספורנו בראשית פרק כד פסוק יד
"והיה הנערה אשר אומר אליה" – התפלל שיהיה כך, לא שסמך על הנחש וכן היה ביונתן בן שאול. ומה שאמרו חז"ל כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש, הכוונה היא שיאמר המנחש כדבריהם, אבל יאמר זה שלא כדרך תפילה אלא דרך נחש שאם יקרה כך יעשה כך וכך.12
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים: עוד בענייני לחש, ראה הסוגיה וסיפורי מעשה בירושלמי שבת פרק ו הלכה ט מתי מעשים נחשבים לניחוש ומתי לא. ראה שם דברי ר' אלעזר: "הולכין אחר שמיעת בת קול. מה טעמא [ישעי' ל כא] ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו". על בסיס דברים אלה נהגו חכמים לתת משקל רב לאמירות ששמעו, במכוון או במקרה, לכוון את מעשיהם והתנהגותם. ראה דברינו כי לא נחש ביעקב בפרשת בלק, אשר משלימים את דברינו כאן.