- על מנת לברוא את האדם, היה צורך להתעלם כביכול ממידת האמת ומידת השלום. ואת סיום המדרש: "זהו שכתוב: אמת מארץ תצמח", אפשר להבין כתשובת הקב"ה למלאכים שמופנית בה בעת לאדם. לצורך בריאתך, אומר הקב"ה לאדם, השלכתי, או שמא הורדתי, לארץ את מידת האמת היא חותמי – עכשיו אתה מצווה להצמיח אותה מחדש. האמת האלהית המוחלטת היא כעת בידי האדם – אמת אנושית עד כדי "נצחוני בני, נצחוני בני" ו"לא בשמים היא". ומה עם השלום, גם הוא הושלך או הושם בצד והועדף הצדק על פניו? נראה שהמדרש נקטע כאן וניתן להשלים ולומר: גם על השלום שהושם לרגע בצד לטובת הצדק, האדם מופקד ומוזמן להראות למלאכים שאין "כולו קטטה". ועל כך עוד להלן.
- האדם הוא ה"מאד" של הבריאה שנברא בצלם אלהים. הוא היצור שמכיל הכי הרבה ניגודים וסתירות: (יצר) טוב ו(יצר) רע, חסד ואמת, צדק ושלום, חיים ומות (לא רק של האדם), רגיעה וייסורים, שלווה ופורענות, מלכות שמים וארציות, תיקון וקלקול וגם ... קצת שינה – ומעל לכל, כח הבחירה, אליו עוד נידרש להלן. זהו ה"מאד" שיש באדם ואין במלאכים. בבריאת האדם לקח כביכול הקב"ה הימור גדול "מאד". אם יעלה האדם – יעלה עד כוכבי השמים, ואם חו"ח ייפול – עד עפר הארץ יגיע (מסכת מגילה טז ע"א: "אומה זו משולה כעפר, ומשולה ככוכבים, כשהן יורדין - יורדין עד לעפר, וכשהן עולין - עולין עד לשמים"). כך עלתה במחשבה לפני בורא עולם. מלאכים יש לו די והותר.
- ראו הפסוק המלא בפגישת משה ואהרון בגבול מצרים, שמות ד כז: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק לוֹ". אהרון האח הבכור הוא שנשק למשה: "כי משה הענו נהג כבוד באחיו הגדול" (רמב"ן על הפסוק).
- ו"נאמן" הוא "אמת". שניהם מהשורש אמ"ן.
- אהרון ומשה הם דוגמא למפגש החסד עם האמת והצדק עם השלום. שני האחים השמחים זה בגדולתו של זה ואין ביניהם קנאה, הם המודל והתבנית. ראו המדרשים על אהרון שהיה עם בני ישראל בשעבוד בעוד שמשה בא "מבחוץ". ולתכונת השלום נוספה גם ההליכה במישור וכפירוש רד"ק על הפסוק במלאכי: "שהלך בדרכי בני אדם בדרך ישרה". ראו דברינו תורת אמת הייתה בפיהו.
- רש"י הופך כאן את הסדר והולך בדרך הפוכה מזו שראינו בבראשית רבה לעיל ונראה עוד בהמשך. אם האדם נברא תוך העדפת החסד על האמת (והצדק על השלום), היינו מצפים שמעשיית החסד תבוא גם מידת האמת. אך רש"י נוקט בגישה הפוכה! אם עם ישראל ידבק במידת האמת (והנאמנות, כמשה לעיל), יבוא גם החסד. ומהיכן יבוא? מהשמים! נראה שרש"י מבין כאן את "חסד" כחסד הקב"ה על בריותיו. למשל, כפסוק בישעיהו נד י: "וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ", או כפסוק בתהלים פט ב: "חַסְדֵי ה' עוֹלָם אָשִׁירָה לְדֹר וָדֹר אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי" ועוד רבים כאלה. מפגש האמת והחסד עפ"י רש"י, יתחיל מהאמת הארצית והאנושית שירדה לארץ, כפי שכתבנו בהערה 1 לעיל. מאמת זו יבואו חסדי שמים. ואולי יש כאן "חסד" כפול. תחילה, חסד בין אדם לחברו שבגינו נברא האדם. ממנו תבוא האמת והנאמנות בחברה האנושית. ולסוף יזכו לחסד מן השמים. כך או כך, פעמים רבות נזכר הצמד "חסד ואמת" במקרא: משליחות העבד להביא אשה ליצחק, בראשית כד מט: "וְעַתָּה אִם יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת אֲדֹנִי"; דרך בקשת יעקב ליוסף, בראשית מז כט: "וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם" (שזה המקור לגחש"א: גמילות חסדים של אמת); המשך בי"ג מדות, שמות לד ו: "אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת"; הצלת רחב ומשפחתה בכיבוש יריחו (יהושע ב יד); דברי דוד לאנשי יבש גלעד (שמואל ב ג ו) ועוד, והרבה בספר תהלים, כגון זה: "צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ" (תהלים פרק פט פסוק טו).
- כאן, משלב רש"י את הפסוק בישעיהו לב יז: "וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד עוֹלָם" ומתחבר עם מדרש בראשית רבה לעיל ומשלים אותו. ראו שאלתנו בהערה 1 על החסר במדרש על השלום – מה אירע לו בבריאה. תשובת רש"י: האדם יעשה צדקה למטה והקב"ה ישלים את השלום מלמעלה. גדול הוא השלום, וצריך להוריד אותו משמים. לייחל ולבקש: "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ועל העולם כולו ואמרו אמן". עפ"י רש"י יש נקודת מפגש - נקודת השקה או נשיקה - בין שמים לארץ, בין האדם לקב"ה: כשיהיו ישראל דוברי אמת, "מן השמים יפגוש בהם החסד", וכאשר ירבו ישראל בצדקה (שימו לב שצדק וצדקה הם היינו הך, לפחות כאן) יבוא "השלום מאת הקב"ה" ו"יהיו נושקין זה לזה". אבל אנחנו הצענו לעיל להשלים את מדרש בראשית רבה בכיוון אחר ולומר שבדומה לאמת, גם השלום הושלך ארצה והאדם מופקד ומוזמן להראות למלאכים שאין "כולו קטטה". גם השלום צריך שייבנה "מלמטה למעלה" ומן השמים יסייעו וישלימו (תרתי משמע).
- רש"י מתמקד בביאור פסוק יב בתהלים פרק פה, לא כסיוע לפסוק יא שלפניו (כפי שדרשנו עד כאן), אלא כפסוק בפני עצמו. המסר בפסוק הוא ברור: האמת צריכה לצמוח ולהיבנות "מלמטה למעלה", אבל לא על מנת שהחסד ירד מנגד מהשמים, או שהשלום ירד לעומת הצדק – לא על מנת לתמוך בפסוק הקודם: חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו", אלא כפסוק העומד בפני עצמו ויוצר קשר ישיר בין האמת לצדק או לצדקה (שכבר אמרנו שאחד הם בפסוקים אלה). ושניהם "מלמטה למעלה" - האמת תשקף כלפי מעלה גם את הצדקה שהאדם עושה למטה. ומה עם החסד והשלום? אלא יבואו מהקשר של האמת עם הצדקה (הצדק). החסד שמקושר לאמת והשלום שמקושר לצדק או לצדקה.
- ראו הפסוק המלא בזכריה ח יט אשר חותם את שאלת העם בתחילת ימי בית שני, אילו צומות יש לקיים: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ". ראו דברינו צום הרביעי וצום החמישי בתשעה באב.
- מנוגדות? ולהלן גם מנוגדים?
- תתקנו?
- פירוש אלשיך מחבר את המשפט החותם את נבואת הצומות: "האמת והשלום אהבו" עם הפסוק בתהלים פה: "חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו", נכון יותר עם הדרשה בבראשית רבה על פסוק זה. הדרשה מציגה את התנגדות המלאכים לבריאת האדם, משום שמידת האמת והשלום הם ממנו והלאה: "שכולו שקרים ... שכולו קטטה". בא הנביא זכריה עפ"י אלשיך ועונה למדרש (למלאכים) ואומר: במקום להרבות בצומות ("למה צמנו ולא ראית", ישעיהו נח ג), אם תרבו באמת ושלום, אומר הנביא, לא רק שימי הצום יהפכו לימי ששון ושמחה, אלא גם תתקנו את הבריאה. בהרבות אמת ושלום, תוכיחו למלאכים שהם טעו, תשלימו את מעשה הבריאה (ותראו לקב"ה שהוא צדק בבריאת האדם ולקח סיכון מחושב מול המלאכים).
חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ: אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף: (תהלים פה יא-יב)
בראשית רבה ה ח פרשת בראשית – בריאת האדם
אמר ר' סימון: בשעה שבא הקב"ה לבראות את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כתים כתים וחבורות חבורות. מהם אומרים: אל יברא, ומהם אומרים: יברא. זהו שכתוב: "חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו" (תהלים פה יא). חסד אומר: יברא, שהוא גומל חסדים ואמת אומר: אל יברא, שכולו שקרים. צדק אומר: יברא, שהוא עושה צדקות, שלום אומר: אל יברא, שכולו קטטה. מה עשה הקב"ה? נטל אמת והשליכה לארץ, זהו שכתוב: "ותשלך אמת ארצה" (דניאל ח יב). אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: ריבון העולמים, מה אתה מבזה חותם שלך? תעלה אמת מן הארץ! זהו שכתוב: "אמת מארץ תצמח" (תהלים פה יב).1
רבותינו אומרים אותה … בשם רבי סימון: "מאד" – הוא אדם. זהו שכתוב: "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" – והנה טוב אדם. ר' הונא רבה של צפורין אמר: עד שמלאכי השרת מדיינין אלו עם אלו ומתעסקין אלו עם אלו בראו הקב"ה, אמר להן מה אתם מדיינין כבר נעשה אדם.2
שמות רבה ה י פרשת שמות – מפגש האחים
"וילך ויפגשהו"3 – זהו שכתוב: "חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו" (תהלים פה). חסד זה אהרן, שנאמר: "וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך" (דברים לג); "ואמת" זה משה, שנאמר: "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא" (במדבר יב ז),4 הוי: חסד ואמת נפגשו … "צדק" זה משה, שנאמר: "צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל" (דברים לג), ושלום זה אהרן, שנאמר: "בשלום ובמישור הלך אתי" (מלאכי ב ו). "נשקו", "וישק לו" … זה שמח בגדולתו של זה וזה שמח בגדולתו של זה.5
רש"י תהלים פרק פה פסוקים יא, יב – עם ישראל
חסד ואמת נפגשו – שיהיו ישראל דוברי אמת ומן השמים יפגוש בהם החסד:6
צדק ושלום נשקו – הצדקה שהיו ישראל עושים והשלום מאת הקב"ה יהיו נושקין זה לזה. כלומר: "והיה מעשה הצדקה שלום" (ישעיה ל"ב).7
אמת מארץ תצמח וגו' – כשהיו ישראל דוברים אמת וישקפו מן השמים צדקה שהם עושים בארץ:8
אלשיך זכריה פרק ח – סגירת מעגל עם אדם הראשון
האמת והשלום אהבו".9 האמת היא התורה שעל העדרה נחרב בית ראשון, והשלום שעל העדרו נחרב השני אהבו: או יאמר והוא נכון יותר, והוא, כי הנה אמרו רז"ל בבראשית רבה כי כשבא הקב"ה לברוא את האדם נעשו מלאכי השרת כתין כתין וחבורות חבורות וכו', חסד אומר יברא שגומלים חסדים, אמת אומר אל יברא שכלו שקרים, צדק אומר יברא שעושה צדקות, שלום אומר אל יברא שכלו קטטות, הדא הוא דכתיב: חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו. מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכה לארץ וכו' ". נמצא כי מארבע כתות השתים מנגדות,10 ואילו יתקנו ישראל את המנגדות יתבטלו כל המנגדים, ויהיו כל הכתות בעוזרם להפליג טובם. ובזה יאמר, צום הרביעי וכו' יהיה לששון וכו'. אך בזאת שתתקנא11 כי את אויביכם מנגדיכם תשלימו אתכם, וזהו והאמת והשלום אהבו:12
מחלקי המים