מועדי ישראל

וַיְהִי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ הָיָה דְבַר ה' אֶל זְכַרְיָה בְּאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי בְּכִסְלֵו: וַיִּשְׁלַח בֵּית אֵל שַׂר אֶצֶר וְרֶגֶם מֶלֶךְ וַאֲנָשָׁיו לְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי ה': לֵאמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר לְבֵית ה' צְבָאוֹת וְאֶל הַנְּבִיאִים לֵאמֹר הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הִנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים: (זכריה ז א-ג).¹

רד"ק על הפסוק

האבכה בחודש – כי עדיין לא היו מאמינים בבניין הבית מפני האויבים שהשביתו את המלאכה כמה שנים. ועתה, אף על פי ששמעו כי היו בונים, היו קטני אמונה ולא היו רוצים לעלות מבבל, כי לא היו מאמינים שיושלם בניין הבית ויעמוד מפני הצרים אותה. ושאלו אם יצומו בתשעה באב כמו שעשו שבעים שנה.²

וַיְהִי דְּבַר ה' צְבָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר: אֱמֹר אֶל כָּל עַם הָאָרֶץ וְאֶל הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר כִּי צַמְתֶּם וְסָפוֹד בַּחֲמִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וְזֶה שִׁבְעִים שָׁנָה הֲצוֹם צַמְתֻּנִי אָנִי:³ וְכִי תֹאכְלוּ וְכִי תִשְׁתּוּ הֲלוֹא אַתֶּם הָאֹכְלִים וְאַתֶּם הַשֹּׁתִים: הֲלוֹא אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר קָרָא ה' בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים בִּהְיוֹת יְרוּשָׁלִַם יֹשֶׁבֶת וּשְׁלֵוָה וְעָרֶיהָ סְבִיבֹתֶיהָ וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה יֹשֵׁב: … כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ וְחֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת אָחִיו: (זכריה ז ד-ט).⁴

הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַה': הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל  מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ: הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם: (ישעיהו נח ה-ז).⁵

כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ: (זכריה ח יט).⁶

פירוש מצודות, זכריה ח יט – למתי מנבא זכריה

יהיה לבית יהודה – בזמן הגאולה העתידה יהיו הימים האלה לששון וכו', כלפי שהיו מצטערים בימים האלה בזמן הגולה.⁷

אברבנאל זכריה פרק ז – הוספת "צום השביעי"

ואין ספק שהשאלה הזאת היתה מחלישה ידי עושי בית ה' בבנין ביתו … ⁸. ולכן בא דבור השם לנביא וצוהו: "אמור אל כל עם הארץ ואל הכהנים". כלומר, אל תחוש להשיב דברי שלום ואמת אל הבאים מבבל. כי אחרי שלא רצו לעלותם לירושלם והם ממעטים בכבוד הפקידה, מה להם לשאול בענייני הבית דבר? יעשו כטוב בעיניהם בארצותם לגוייהם.⁹

אבל אל כל עם הארץ ואל הכהנים אשר בירושלם השומעים את דבריהם אמור אליהם כדי שלא יסתפקו בזה שהשואלים האלה טעו בשאלתם … במה שהבדילו בין הצום החמישי לשאר הצומות … לפי שהחיוב אשר להם בהספד בחמישי מפני הרג עדת ה' וגלותם מארצם, אותו יש להם גם כן בצום השביעי שנהרג בו גדליה בן אחיקם וכל דלת העם שנשארו בארץ נהרגו וגלו ממנה. ושתי הרעות האלה ממין אחד היו … הנה בחודש השביעי שהיתה הריגה וגלות אם רב ואם מעט אין ספק שדינו כדין החמישי בענין קיום שניהם או ביטול שניהם וזהו אומרו: "כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי".¹⁰

מגילת תענית – הסכוליון – ג' בתשרי¹¹

בתלתא תשרי בטילת אדכרתא מן שטריא.¹² מפני שגזרה מלכות יון הרשעה שמד על ישראל ואמרו להם: כפרו במלכות שמים ואִמְרו: אין לנו חלק באלוהי ישראל,¹³ ולא היו מזכירין שם שמים בפיהם.¹⁴ וכשתקפה יד בית חשמונאי התקינו שיהו כותבין שם שמים בשטרות. וכך היו כותבין: בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול דהוא כהן לאל עליון, וכששמעו חכמים בדבר אמרו וכי מזכירין שם שמים בשטרות, למחר זה פורע את חובו וקורע את שטרו ונמצא שם שמים מוטל באשפה, ובטלום. ואותו היום עשאוהו יום טוב.¹⁵

מסכת ראש השנה דף יח עמוד ב – מהו סדר הצומות

תניא, אמר רבי שמעון:¹⁶ ארבעה דברים היה רבי עקיבא דורש, ואני אין דורש כמותו. צום הרביעי – זה תשעה בתמוז שבו הובקעה העיר, שנאמר: "בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ: וַתִּבָּקַע הָעִיר וכו' " (ירמיהו נב ו-ז). ואמאי קרי ליה רביעי? – רביעי לחדשים.¹⁷ צום החמישי – זה תשעה באב, שבו נשרף בית אלהינו. ואמאי קרי ליה חמישי? – חמישי לחדשים. צום השביעי – זה שלשה בתשרי, שבו נהרג גדליה בן אחיקם.¹⁸ ומי הרגו? – ישמעאל בן נתניה הרגו, ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו. ואמאי קרי ליה שביעי? – שביעי לחדשים. צום העשירי – זה עשרה בטבת, שבו סמך מלך בבל על ירושלים, שנאמר: "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר: בֶּן אָדָם כתוב כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה" (יחזקאל כד א-ב). ואמאי קרי ליה עשירי? – עשירי לחדשים. והלא היה ראוי זה לכתוב ראשון.¹⁹ ולמה נכתב כאן? – כדי להסדיר חדשים כתיקנן.²⁰

ואני איני אומר כן, אלא: צום העשירי – זה חמשה בטבת שבו באת שמועה לגולה שהוכתה העיר, שנאמר: "וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּעֲשִׂרִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ לְגָלוּתֵנוּ בָּא אֵלַי הַפָּלִיט מִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר הֻכְּתָה הָעִיר" (יחזקאל לג כא), ועשו יום שמועה כיום שריפה. ונראין דברי מדבריו, שאני אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, והוא אומר על ראשון אחרון, ועל אחרון ראשון. אלא שהוא מונה לסדר חדשים, ואני מונה לסדר פורעניות.²¹

מסכת ראש השנה דף יח עמוד א – אם יש שלום או אין שלום²²

משנה. על ששה חדשים השלוחין יוצאין: על ניסן מפני הפסח, על אב מפני התענית, על אלול מפני ראש השנה, על תשרי מפני תקנת המועדות, על כסליו מפני חנוכה, ועל אדר מפני הפורים. וכשהיה בית המקדש קיים – יוצאין אף על אייר מפני פסח קטן.²³

גמרא. וליפקו נמי אתמוז וטבת,²⁴ דאמר רב חנא בר ביזנא אמר רב שמעון חסידא:²⁵ מאי דכתיב: "כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה". קרי להו צום, וקרי להו ששון ושמחה, בזמן שיש שלום – יהיו לששון ולשמחה, אין שלום – צום.²⁶

אמר רב פפא: הכי קאמר: בזמן שיש שלום – יהיו לששון ולשמחה, יש שמד²⁷ – צום, אין שמד ואין שלום, רצו – מתענין, רצו – אין מתענין.²⁸

אי הכי, תשעה באב נמי! – אמר רב פפא: שאני תשעה באב, הואיל והוכפלו בו צרות. דאמר מר: בתשעה באב חרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר.²⁹

רש"י ראש השנה יח ע"ב – מה ההגדרה של "יש שלום"

שיש שלום – שאין יד הגויים תקיפה על ישראל.³⁰

תלמוד ירושלמי מסכת מגילה פרק א הלכה א – רבי רחץ בי"ז בתמוז

דרבי הוה מפרסם עצמו שני ימים בשנה רוחץ בי"ז בתמוז ונוטע נטיעות בפורים.³¹

מסכת מגילה דף ה עמוד א – תשעה באב שחל בשבת

אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: רבי נטע נטיעה בפורים, ורחץ בקרונה של צפורי בשבעה עשר בתמוז, ובקש לעקור תשעה באב, ולא הודו לו. אמר לפניו רבי אבא בר זבדא: רבי, לא כך היה מעשה. אלא: תשעה באב שחל להיות בשבת הוה, ודחינוהו לאחר השבת, ואמר רבי: הואיל ונדחה – ידחה, ולא הודו חכמים. קרי עליה: "טובים השנים מן האחד".³²

מסכת ראש השנה דף יח עמוד ב – האם בטלה מגילת תענית

איתמר, רב ורבי חנינא אמרי: בטלה מגילת תענית, רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי: לא בטלה מגילת תענית. רב ורבי חנינא אמרי: בטלה מגילת תענית, הכי קאמר: בזמן שיש שלום – יהיו לששון ולשמחה, אין שלום – צום. והנך נמי כי הני. רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי: לא בטלה מגילת תענית, הני הוא דתלינהו רחמנא בבנין בית המקדש, אבל הנך – כדקיימי קיימי.³³

תשובות רב נטרונאי גאון – ברודי (אופק) אורח חיים קעז – תקופת הגאונים³⁴

וששאלתם מקום שמתענין בצום הרביעי ובצום החמישי ובצום השביעי ובצום העשירי, במה קורין במנחה. כך מנהג בישיבה ולפני נשיא, כשיושבין לפניו ראשי ישיבות וחכמי שתי ישיבות, בתעניות שלאחר שבת של רגל, וכן בכל תעניות, בין קבועין בין שגוזרין בית דין.³⁵

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת ראש השנה פרק א – מה עשו "בבית שני"³⁶

מסירת העדות בראיית החדש אינה אלא בירושלם, ומירושלם שולחין בית דין שלוחין לכל הארץ כמו שיתבאר. ובבית שני לא היו מתענין לא עשירי בטבת ולא שבעה עשר בתמוז, אלא הרוצה יתענה או שלא יתענה ולפיכך לא היו יוצאין על טבת ועל תמוז, "אמר ה' כה אמר ה' צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי וכו' ", כאילו נתן את הבחירה בידם באלו הימים אם רצו מתענין בהם או שלא יתענו. … והיו מתענין תשעה באב אף על פי שהוא מסור לרצונם מפני שהוכפלו בו צרות כמו שיתבאר בתעניות.³⁷

חידושי הריטב"א ראש השנה יח ע"ב – גזירת בית ראשון תלויה ועומדת

ומימרא דרב פפא הכי פירושו: שהצומות הללו עיקר גזירתן היה על חורבן הראשון כל אחד לענינו כדמפרש ברייתא לקמן, וכשנבנה בית שני אמר הנביא: "כה אמר ה' [צבאות] צום הרביעי וכו' יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים", כלומר שלא ינהגו בהם רק שיעשו אותם ימים טובים. ומכל מקום, מדקרי להו נמי לאחר הבנין צום … משמע שלא נתבטלו לגמרי ולא נעקרה לגמרי גזירה ראשונה, ואף על פי שהיה ראוי שתיעקר כיון שעל בית ראשון נגזרה והרי נבנה. והטעם לפי שהיו יודעין שסוף בית שני זה ליחרב ושיהא גלות זה שאנו בו. ובנין בית שני לא חשיב להו כולי האי דליהוי נגדר הפרץ הראשון. ולפיכך לא עקרו גזירתן לגמרי, אלא אמרו כי בזמן שיש שלום כלומר שישראל שרויין על אדמתם ובית המקדש קיים יהיו לששון ולשמחה, ואם אין שלום שבית המקדש חָרֵב ויש שמד על ישראל דאיכא תרתי לגריעותא – שיהו צום גמור מגזירת נביאים הראשונים. ואם אין שלום וגם אין שמד, יהיה הדבר תלוי ברצון ישראל. רצו בית דין – מתענין. לא רצו – אין מתענין כלל.³⁸

מדרש זוטא איכה (בובר) נוסח ב פרשה א – נבואת זכריה היא לעתיד לבוא

עתיד הקב"ה להפוך תשעה באב לששון ולשמחה, שנאמר: "כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים" (זכריה ח יט), לבנות ירושלים הוא בעצמו ולקבץ גליות ישראל לתוכה, שנאמר: "בונה ירושלם ה' נדחי ישראל יכנס" (תהלים קמז ב'). א"ר יוחנן: כל שאינו מתאבל על חורבן ירושלים אינו רואה בשמחתה, וכל המתאבל עליה זוכה ורואה בשמחתה, שנאמר: "שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה למען תינקו ושבעתם משוד תנחומיה למען תמוצו והתענגתם מזיו כבודה" (ישעיה סו י יא). סליק מדרש מגילת איכה נוסחא שניה.³⁹

משנת רבי אליעזר פרשה ה – המועדים במקום צומות

"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וגו' ". ארבעה מינין שבלולב … כנגד ארבעה צדיקים שנתן הקב"ה בכל מלכות ומלכות להושיען ולרבץ תורה בתוכן …. כנגד ארבעה מינין שבכוכבים …  כנגד ארבעה מלכים שמסר הקב"ה לפני אבינו אברהם … כנגד ארבע צומות. אמר הקב"ה: אם קיימתם מצות המועדים כתקנן, אין אתם צריכין צומות. וכן הוא אומר: "צום הרביעי וצום החמישי … יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה".⁴⁰

אלשיך זכריה פרק ח – סגירת מעגל עם אדם הראשון

האמת והשלום אהבו". האמת היא התורה שעל העדרה נחרב בית ראשון, והשלום שעל העדרו נחרב השני אהבו: או יאמר והוא נכון יותר, והוא, כי הנה אמרו רז"ל בבראשית רבה כי כשבא הקב"ה לברוא את האדם נעשו מלאכי השרת כתין כתין וחבורות חבורות וכו', חסד אומר יברא שגומלים חסדים, אמת אומר אל יברא שכלו שקרים, צדק אומר יברא שעושה צדקות, שלום אומר אל יברא שכלו קטטות, הדא הוא דכתיב: חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו. מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכה לארץ וכו' ". נמצא כי מארבע כתות השתים מנגדות,⁴¹ ואילו יתקנו ישראל את המנגדות יתבטלו כל המנגדים, ויהיו כל הכתות בעוזרם להפליג טובם. ובזה יאמר, צום הרביעי וכו' יהיה לששון וכו'. אך בזאת שתתקנא⁴² כי את אויביכם מנגדיכם תשלימו אתכם, וזהו והאמת והשלום אהבו:⁴³

מחלקי המים

מים אחרונים: נושא הצומות עליהם מנבא זכריה, שב וניעור בימינו הן בממד העכשווי של משמעות צומות אלה עם תקומת מדינת ישראל שבוודאי לא יכולה להיחשב כ"שמד", והן בממד התורני והמחקרי בו עסקו גדולים וטובים: כיצד בדיוק נהגו בימי בית שני והמשנה והתלמוד, הבדלים בין מנהגי בבל לארץ ישראל ועוד. בדף זה לא יכולנו להביא אלא 'כמלוא פי גדי'. להלן כמה מן המחקרים הרבים שעסקו בעניין –

שולמית אליצור, למה צמנו? (ראו אזכור והפניה בגוף הדף).

• ש' אחיטוב, 'ימי אבל ותענית', מועדי ישראל: זמנים ומועדים בתקופת המקרא ובימי בית שני, ירושלים תשמ"ח, עמ' 197-200.
• ט' גנזל, 'למשמעות המשך קיומו של צום השביעי בימי שיבת ציון', שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום כ, תש"ע, עמ' 51-69.
• י' הופמן, 'פרשת הצומות בספר זכריה ועיצוב הזיכרון הלאומי', תשורה לשמואל: מחקרים בעולם המקרא, ירושלים תשס"א, עמ' 112-145.
• נ' טוקר, 'סוגית ארבעת הצומות ותוקפם כזכר לשריפת המקדש ולחורבן העיר ירושלים', מחקרי חג ד, תשנ"ב, עמ' 57-72.
• ד' לוין, תעניות הציבור ודרשות החכמים: הלכה למעשה בתקופת התלמוד, תל אביב תשס"א.
• מ' מרגליות, 'מועדים וצומות בארץ ישראל ובבבל בתקופת הגאונים', ארשת תש"ד, עמ' רד-רטז.
• י' שביב, 'תענית ציבור – ימי תשובת הציבור (למשמעותם של ימי התענית'), ברקאי א, תשמ"ג, עמ' 157-163.
• י' שחר, 'חורבן הבית בתפיסתו של רבי עקיבה ועיצוב תעניות החורבן', ציון סח, תשס"ג, עמ' 145-165.
• ד' שפרבר, 'המחלוקת בעניין ההכרזה על התענית', מנהגי ישראל א, ירושלים תשמ"ט, עמ' קסט-קעז.
• י' תבורי, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, ירושלים תשנ"ז.
• י' בן שלמה, 'משמעותם של תשעה באב ושל החורבן בימינו', סקירה חודשית 28, 1981, עמ' 11-18.
• ח' דרוקמן, 'למשמעות האבלות על החורבן בימינו', למאור פניך: אסופת מאמרים לימי בין המצרים, תשס"ז, עמ' 54-60.
• י' זולדן, 'תקנת הצומות וביטולם', מלכות יהודה וישראל ב, תשס"ב, עמ' 436-443.

• י' ליבוביץ, 'תשעה באב בימינו', הדור, ערב שבת נחמו תש"ט, 1949; נתיבה כד, תש"ט; [פורסם גם בספרו 'יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל'].

• ח' נבון, 'נוסח התפילה במציאות משתנה (תפילות יום העצמאות ותפילת 'נחם' בתשעה באב)', צהר לב, תשס"ח, עמ' 57-66.

תודתנו הרבה נתונה לד"ר איילת לזרובסקי שהכינה את רשימת מקורות אלה וסייעה רבות בתכני דף זה ובעריכתו.