תורת אמת הייתה בפיהו

תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן: כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא: (מלאכי פרק ב פסוקים ו-ז).1

וְעַל הַר־סִינַי יָרַדְתָּ וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת חֻקִּים וּמִצְוֹת טוֹבִים: (נחמיה ט יג).2

ספרי דברים פרשת נצבים פיסקא שה

… מה עשה הקב"ה? הביא מיטתו של אהרן ותלאה בשמי שמים והיה הקב"ה עומד בהספד עליו ומלאכי שרת עונים אחריו. ומה היו אומרים? "תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון".3

אבות דרבי נתן נוסח א פרק יב

הלל ושמאי קבלו מהם. הלל אומר: הוי מתלמידיו של אהרן. אוהב שלום ורודף שלום. אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.4

אוהב שלום כיצד? מלמד שיהא אדם אוהב שלום בישראל, בין כל אחד ואחד, כדרך שהיה אהרן אוהב שלום [בישראל] בין כל אחד ואחד, שנאמר: "תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון" (מלאכי ב ו).5 רבי מאיר אומר: מה תלמוד לומר: "ורבים השיב מעון"? כשהיה אהרן מהלך בדרך פגע [לו באדם רע או] באדם רשע ונתן לו שלום. למחר בקש אותו האיש לעבור עבירה, אמר: אוי לי! איך אשא עיני אחר כך ואראה את אהרן? בושתי הימנו שנתן לי שלום. ונמצא אותו האיש מונע עצמו מן העבירה.6

וכן שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה. הלך אהרן וישב לו אצל אחד מהם ואמר לו: בני, ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו, אומר: אוי לי, היאך אשא את עיני ואראה את חברי? בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. והולך אהרן ויושב לו אצל האחר ואומר לו: בני, ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו, ואומר: אוי לי, היאך אשא את עיני ואראה את חברי? בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. וכשנפגשו זה בזה, גפפו ונשקו זה לזה.7

המשך המדרש באבות דרבי נתן נוסח א פרק יב

מפני מה בכו ישראל את אהרן שלושים יום? מפני שדן אהרן דין אמת לאמיתו. מנין? לא אמר לאיש שסרחת ולא לאשה שסרחת. לכך נאמר: "ויבכו את אהרון שלושים יום כל בית ישראל" (במדבר כ כט). אבל משה שמוכיחן בדברים קשים, נאמר: "ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלושים יום" (דברים לד ח).8

גמרא מסכת סנהדרין ו ב

וכן משה היה אומר יקוב הדין את ההר, אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום, ומשים שלום בין אדם לחבירו, שנאמר: "תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון".9

רבי יהושע בן קרחה אומר: מצוה לבצוֹעַ,10 שנאמר: "אמת ומשפט שלום שיפטו בשעריכם" (זכריה ח טז). והלא במקום שיש משפט – אין שלום, ובמקום שיש שלום – אין משפט. אלא איזהו משפט שיש בו שלום – הוי אומר: זה ביצוע. וכן בדוד הוא אומר: "ויהי דוד עושה משפט וצדקה", והלא כל מקום שיש משפט – אין צדקה, וצדקה – אין משפט, אלא איזהו משפט שיש בו צדקה – הוי אומר: זה ביצוע.11

ספרא שמיני – מכילתא דמילואים (לח)

"תורת אמת היתה בפיהו" – שלא טימא את הטהור ולא טיהר את הטמא. "ועוולה לא נמצא בשפתיו" – שלא אסר את המותר ולא התיר את האסור. "בשלום ובמישור הלך אתי" – שלא הירהר אחר המקום כדרך שלא הירהר אברהם. "רבים השיב מעון" – שהשיב פושעים לתורה, ואומר: "מישרים אהבוך".12

שמות רבה פרשה ה סימן י

… אבל נשיקה של אהרן ומשה היתה נשיקה של אמת, ועליהן הוא אומר: "חסד ואמת נפגשו", ר' יהודה ב"ר סימון אומר: חסד זה אהרן, ואמת זה משה. ור' עזריה אומר: חסד זה משה, שעשה חסד עם יוסף;13 ואמת זה אהרן, דכתיב: "תורת אמת היתה בפיהו". הוי: "חסד ואמת נפגשו" – זה משה ואהרן.14

משנת רבי אליעזר פרשה ח עמוד 152

"שמרו עדותיו וחוק נתן למו" (תהלים צט ז). משה ואהרן נכתב על ידם ספר תורה. במשה הוא אומר: "זכרו תורת משה עבדי". באהרן הוא אומר: "תורת אמת היתה בפיהו".15

מסכת כלה רבתי פרק ג הלכה א

תנו רבנן: עָנָיו מנין? ממשה רבנו, דכתיב: "והאיש משה עניו מאד", ובשבילה נשתבח משה, שנאמר: "לא כן עבדי משה",16 ושפל רוח – מאהרן, דכתיב: "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך י"י צבאות הוא", וכתיב: "תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון". ואין לך שפל רוח יותר מרודף שלום.17

מסכת סופרים פרק יג הלכה ו

והיכי מברך? בעשרה אומר: ברכו את י"י המבורך. ביחיד כשהוא משכים לקרוא אומר: ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם הנותן תורה מן השמים חיי עולמים ממרומים, ברוך אתה י"י נותן התורה. וגולל ואומר: ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו, ברוך אתה י"י נותן התורה.18

 

שבת שלום

חודש טוב וקיץ טוב

מחלקי המים

 

מים אחרונים: "שותפות גורל אחים" נוספת בין תורת האמת של משה וזו של אהרון, גם היא בפרשת השבוע שלנו, היא כישלון נאמנותם בחטא מי מריבה. ראה בראשית רבה פרשת ויחי, פרשה צט סימן ה: "כתיב (איוב יב) מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח. ומי הם נאמנים וזקנים? יצחק ויעקב אהרן ומשה. במשה כתיב (במדבר יב) בכל ביתי נאמן הוא, וכן אהרן (מלאכי ב) תורת אמת היתה בפיהו. ומפני שאמרו (במדבר כ) שמעו נא המורים, נידונו בשפתותיהם: לכן לא תביאו את הקהל הזה. הוי: מסיר שפה לנאמנים". אבל תורתם איתנו ובה אנו חוזרים וקוראים מידי שנה בשנה, גם את רגע מעידתם.

וחידת מחלקי המים לקטנים וגדולים: ראה שוב הפסוק שהבאנו מספר נחמיה בראש דברינו. היכן נמצא פסוק זה בסדר תפילותינו? לפותרים נכונה יחולקו פרסים יקרים וטובים מאלפי זהב וכסף.

 

עדכון אחרון: 29/08/2017

הערות שוליים

  1. מה לפסוקים אלה מספר מלאכי ולפרשת השבוע? הרי אינם גם לא בהפטרה? תשובתנו: פרשת השבוע, בעיקר פרק כ בה, עוסקת בשלל אירועים שכולם חלים בשנת הארבעים ליציאת מצרים, בתום ארבעים שנות הנדודים במדבר, ובהם מות אהרון, עליו כבר הרחבנו את דברינו בשנה שעברה. והפעם נתמקד בביטוי "תורת אמת" והקשר שלה לדמותו של אהרון.
  2. אזכור נוסף של "תורת אמת" במקרא מצוי בתהלים קיט קמב: "צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת", אלא שבשני אזכורים אלה, "תורת אמת" היא בייחוס לקב"ה ואילו בפסוק במלאכי הייחוס הוא לאהרון ולכל מי שהולך בדרכיו. על משקל מאמר חז"ל בגמרא קידושין לב ע"א: "תורה דיליה היא" – התורה היא שלו, הוא עושה אותה תורת אמת. ואנו שואלים: במה?
  3. ראה מדרש זה במלואו במקור, שהעם חשד במשה שקנס מיתה על אהרון עד שהוצרך משה להוכיח שלא הוא שגרם למותו של אהרון, ומיד אחרי זה ביקש הקב"ה לסלק את משה מהעולם ולסמוך את מיתתו למיתת אהרון אחיו. וכבר הארכנו לדון במדרש זה בדברינו מות אהרון כנ"ל. מה שחשוב כאן הוא שהפסוק במלאכי מסמל ומסכם את מסכת חייו של אהרון. זה ההספד שזכה לו מפמליה של מעלה, מפי הקב"ה ומלאכיו: "תורת אמת הייתה בפיהו". ואנו שבים ושואלים מהי "תורת אמת" זו ומה יחסה ל"תורת משה"?
  4. עד כאן לשון המשנה במסכת אבות, פרק א משנה יב. מדרש אבות דרבי נתן מבאר ומרחיב כידוע את משנת מסכת אבות ויש בידינו שני נוסחים של מדרש זה ושניהם ישמשו לנו מקור חשוב לנושא שלנו. פרק יב בנוסח א ופרק כה בנוסח ב שנראה להלן.
  5. "תורת אמת" במדרש נאמרה על יהושע ("אפילו דברים שלא שמע מפי רבו הסכימה דעתו", ירושלמי פאה פרק א הלכה א), על בצלאל (ביטוי דומה, בראשית רבה א יד), על שבט לוי וכל מי שמקדיש עצמו לתורה ("כי אם בתורת ה' חפצו זה שבטו של לוי", מדרש תהלים פרק א) ועוד. אך עיקר האמירה היא על אהרון הכהן הגדול, שהרי המשך הפסוקים במלאכי שם הוא: "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא" (פסוק שאח"כ שימש בידי חכמים להגביל את כוחם של כהנים ותלמידי חכמים עצמם, שרק אם הם ראויים וטובים כמלאך ה' צבאות, יש לבקש תורה מפיהם. וזה עניין אחר). ראה עוד מדרש שמות רבה לח ה, פרשת תצוה, אשר מדגיש שבזכות תורת אמת שהייתה בפי אהרון, זכה לבגדי הקודש "לכבוד ולתפארת". ומדרש תנחומא פרשת שמיני סימן ה קושר את הפסוק לאיסור שתיית יין של הכהנים: "לכך נצטוה כהן גדול שלא ישתה יין בשעת עבודה כדי שלא תטלטל דעתו, אלא משמר התורה ומשמר הדעת, שנאמר: תורת אמת היתה בפיהו ... כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' ".
  6. בדברינו מות אהרון בפרשה זו בשנה שעברה הבאנו גם מדרש זה, והערנו שלא בכדי מוזכר כאן ר' מאיר, תלמידו של אלישע בין אבויה שיצא לתרבות רעה. ראה גמרא חגיגה דף טו בסיפור על אלישע בן אבויה שהתייאש סופית מלחזור בתשובה, לאחר שביקש מתינוק של בית רבן: פסוק לי פסוקך והלה ענה לו "במקרה" את הפסוק מישעיהו מח כב: "אֵין שָׁלוֹם אָמַר ה' לָרְשָׁעִים" אבל רבי מאיר, כאהרון הכהן, האמין שיש שלום ותקנה גם לרשעים והמשיך לשמור על קשר עם אלישע בן אבויה עד מותו ואף לאחר מותו (גמרא חגיגה שם, ירושלמי חגיגה פרק ב, רות רבה פרשה ו). גדול כח השלום מכח הרשע. האם השלום הוא תורת האמת?
  7. לעיל, אהרון המשכין שלום בין אדם למקום ואילו כאן, שלום בין אדם לחברו. שתי השכנות שלום אלה חשובות בשל חטא העגל מחד גיסא ומחלוקת קרח והרינונים אחר משפחת בני עמרם מאידך גיסא. ובאבות דרבי נתן נוסח ב פרק כד גם שלום בין איש לאשתו, וכן עוד מדרשים רבים אחים המשבחים את אהרון משכין השלום ומונע מהעבירה. אבל אנחנו שואלים אם זה קשור גם ל"תורת אמת". האם יש קשר בין שלום (ולהלן גם צדקה וחסד) ותורת אמת?
  8. ההבדל הוא לא במספר הימים שספדו ובכו למשה ואהרון, את שניהם ביכו בני ישראל שלושים יום. ההבדל הוא במילים "כל בית ישראל" אצל אהרון, מול "בני ישראל" סתם אצל משה. וכל זאת, משום שאהרון היה דן דין אמת לאמיתו! ומהו דין האמת? שלא הוכיח את בני ישראל כמו משה. אך זו דעה אחת. המדרש המקביל באבות דרבי נתן נוסח ב פרק כה חולק על מדרש זה וקובע: "משה היה דיין, ואי אפשר לדיין לזכות שני בעלי דינין כאחת, אלא לזכות את הזכאי ולחייב את החייב. אהרן לא היה דיין, אלא מטיל שלום בין אדם לחבירו, לפיכך אהרן בכו לו כל ישראל ומשה לא בכו לו אלא מקצתן". זה מובן, דין אמת מחייב הכרעה וזו שיטת משה. אז איך נהלום את המדרש לעיל שאומר שאהרון דן דין אמת? האם אפשר שיש הבדל בין תורת אמת ודין אמת?
  9. גמרא (תוספתא) זו היא לכאורה כשיטת אבות דרבי נתן נוסח ב פרק כה שהבאנו בהערה הקודמת: "משה היה דיין, ואי אפשר לדיין לזכות שני בעלי דינין כאחת, אלא לזכות את הזכאי ולחייב את החייב. אהרן לא היה דיין, אלא מטיל שלום בין אדם לחבירו". אך שים לב שהגמרא מביאה את הפסוק במלאכי ומדברת על "תורת אמת" ולא על "דין אמת". ראה מסקנת הגמרא שם ששיטת אהרון, עשיית פשרה, ביצוע בלשון הגמרא, היא עד שלא החל הדיון הפורמאלי בבית המשפט: "רבי שמעון בן מנסיא אומר: שנים שבאו לפניך לדין, עד שלא תשמע דבריהן, או משתשמע דבריהן ואי אתה יודע להיכן דין נוטה - אתה רשאי לומר להן: צאו ובצעו. משתשמע דבריהן ואתה יודע להיכן הדין נוטה - אי אתה רשאי לומר להן: צאו ובצעו". שיטת אהרון היא קודם הדין, אבל משעה שהובא הנושא לפני בית הדין ולדיין מתחיל להתברר העניין – רק שיטת משה: יקוב הדין את ההר קיימת, ואין יותר מקום לפשרה (מה שאולי לא נוהג בבתי המשפט היום). האם כאן נעוץ הפתרון? בין תורת אמת שהיא כוללת גם פשרה ולפנים משורת הדין (תרתי משמע) ובין דין אמת שהוא עניין לדיינים בלבד? ומה נעשה עם מדרש אבות דרבי נתן נוסח א פרק יב הנ"ל שאהרון דן דין אמת?
  10. לעשות פשרה, וכאמור לעיל, קודם שיובא העניין לתהליך פורמאלי בבית הדין.
  11. מהגמרא משתמע שיש עדיפות לשיטת אהרון של ניסיון להשיג פשרה קודם התחלת הדין. פשרה זו (ביצוע) הוא משפט יש בו שלום, משפט שיש בו צדקה. אפשר שזהו "דין האמת" ו"תורת האמת" של אהרון, בתהליך קדם-משפטי של פשרה, אם לא הועילו "דרכי שלום" אחרות, אך דא עקא, שמשפט, שלום וצדקה נזכרים כאן, אך לא אמת.
  12. אפשרות נוספת של "תורת אמת" היא אכן כפשוטה, ההיצמדות למה שהתורה מתירה ומה שהיא אוסרת, למה שטהור ולמה שטמא, למה שמותר ולמה שאסור, הן ברמת הדיון העקרוני והלמדני בבית המדרש והן ברמת הדיון המעשי – בשוק ובחיי המעשה, בכל מקרה לגופו. האם נאמר שתורת משה היא להוסיף סייגים והגבלות (ראה דברינו עשו סייג לתורה במיוחדים, אבות דרבי נתן נוסח א פרקים א-ב בפרט), בעוד שתורת אהרון היא לא להרבות בכאלה ולהתמקד במה שאסרה והתירה התורה? אפשר שדווקא הקפדה זו של אהרון על מה שאסרה והתירה התורה מסתדרת עם עשיית השלום והפשרה.
  13. שהתעסק בהעלאת עצמותיו בעת יציאת מצרים, כאשר כל העם היו עסוקים בביזה, משנה סוטה א ט, תוספתא סוטה ד ז.
  14. בפסיקתא רבתי פיסקא לג למדנו: "אהבת צדק ותשנא רשע זה היה אהרן שתפש את האמת, שנאמר: תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון". אהרון שעושה פשרה ורודף שלום, הוא זה שתופש את האמת. לא רק שלום, צדקה ומשפט, אלא גם תורת אמת, אך שוב לא דין אמת כמדרש באבות דרבי נתן נוסח א פרק יב הנ"ל שאנחנו מנסים להבין. יתרון קל זה לשיטת אהרון עולה גם ראה ממדרש אליהו זוטא (איש שלום) פרשה א: "משה לא נשתבח אלא בצדקה, שנאמר צדקת ה' עשה (דברים לג כא), אהרן לא נשתבח אלא בצדקה, שנאמר: תורת אמת היתה בפיהו (מלאכי ב ו), ואין אמת אלא צדקה, שנאמר אמת מארץ תצמח וגו' (תהלים פה יב)". כאן כבר צדקה היא אמת! אבל משמות רבה הנ"ל נראה שאולי אנחנו מתייגעים בחינם לחפש הכרעה או יתרון לשיטה זו או אחרת. יש תיקו בין שתי השיטות, יש איזון או השלמה עם שתי השקפות עולם אלה, עולמנו מורכב משתי אמיתות שמצויות ופועלות זו לצד זו. פעם חסד הוא אהרון ואמת הוא משה ופעם ההפך: משה הוא החסד ואהרון הוא האמת. במקום בו נושקים החסד והאמת, נושקות גם תורת משה המדויקת עם "תורת האמת" הפשרנית של אהרון.
  15. שני הפסוקים לקוחים מספר מלאכי חותם הנביאים! (ראה דברינו זכרו תורת משה בשבת הגדול). כביכול, שני ספרים יש לנו: "תורת משה" תורת אהרון היא "תורת אמת". מנין לקח אהרון את ספרו ואת שיטתו? ראה ספרא אחרי מות פרשה ה: "מנין שאף אהרן שומע מפי משה כשומע מפי הקודש? תלמוד לומר: ויעש כאשר צוה ה' את משה. וכן הכתוב משבחו בקבלה, בריתי היתה אתו, תורת אמת היתה בפיהו, ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך ורבים השיב מעון שהשיב פושעים לתורה". ראה ניסוח קצר של רעיון זה במדרש פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת אחרי מות דף מט עמוד ב: "ויעש כאשר צוה ה' את משה. שהיה אהרן שומע מפי משה כשומע מפי הגבורה. וכן הכתוב משבחו (מלאכי ב) תורת אמת היתה בפיהו". אהרון שומע את התורה ממשה ששמע מהגבורה כמתואר בסדר לימוד התורה בגמרא עירובין נד ע"ב: "כיצד סדר משנה? משה למד מפי הגבורה, נכנס אהרן ושנה לו משה פירקו". אבל "כשומע מפי הקודש" אומר שלאהרון הייתה תבונה משלו, כאילו גם הוא קיבל ישירות מפי הגבורה. אהרון קלט היטב את תורת משה והוסיף לה את "תורת אמת" שלו, את גישתו ושיטתו, כאילו גם הוא שמע מפי הגבורה. ואין זה רעיון חדש. זה הרעיון של כל תלמיד שעתיד לחדש בבית המדרש.
  16. והיכן נאמר פסוק זה? בתוכחה לאהרון ומרים שדברו לשון הרע על משה, במדבר יב ז: "לֹא־כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל־בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא".
  17. משה זכה שתיקרא התורה על שמו בגלל שהיה ענו. ראה שוב דברינו זכרו תורת משה בשבת הגדול ובהם דברי הגמרא שבת פט ע"א: "אמר לו הקב"ה למשה: הואיל ומיעטת עצמך - תקרא על שמך, שנאמר: זכרו תורת משה עבדי". מסיבה זו זכו גם בית הלל שתיקבע ההלכה כמותם: "מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן" (מסכת עירובין דף יג עמוד ב). אבל מסתבר שיש דרגה נמוכה עוד יותר והיא שפלות הרוח. הָנְמָכָת עצמך, מידת ההשתוות שמביאה לרדיפת השלום, לעשיית הפשרה, למניעת החטא לכתחילה. זו תורת האמת של אהרון שמוצבת כחלופה משלימה לתורת האמת של משה.
  18. כל אחד שיקרא בספר התורה, בציבור או ביחיד, כשיגלול ויסיים את הקריאה יאמר את הברכה: "אשר נתן לנו תורת אמת" ויכוון לתורת האמת בשיטת משה או לתורת האמת בשיטת אהרון או לשילוב של "חֶסֶד־וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ" (תהלים פה יא) ובין כך ובין כך יזכה שיקויים בו ובכולנו "וחיי עולם נטע בתוכנו".