מועדי ישראל

מים ראשונים: לאחר שהשלמנו את הדף, מצאנו שכבר נדרשנו לנושא וכתבנו דברים דומים בדברינו משה, ר' אליעזר ופרה אדומה לפני מספר שנים. אך נראה שגם ותיקי שואבי המים ייהנו מהדברים החדשים ישנים אשר צפנו להם, וכבר אמרו חכמים: "אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש" (חגיגה דף ג ע"א), וכן אמרו בתלמוד ירושלמי מסכת ראש השנה פרק ג הלכה ה: "דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר".

ספרי זוטא במדבר פרק יט – הגוי שניסה לרמות את הזקנים

"אשר אין בה מום" – מגיד שהיא נפסלת במום. מיכן אמרו: כל המומין הפוסלין במוקדשין פוסלין בפרה.¹ "אשר אין בה מום" – לרבות שהיה בה מום וחיה ומקומו ניכר הרי זה מום … קשרה במוסרה הרי זו כשרה, קיפלה ונתנה בין קרניה הרי זו פסולה … מעשה שירדו זקני ירושלים אצל גוי אחד ששמעו שפרה אדומה אצלו ושָׁמָהּ עליהם באלף זהובים. אמר: למחר היהודים אומרין "אשר לא עלה עליה עול". היה מניח עליה עול על צוארה. אמרו לו: הוציאה אלינו ונתנו לו אלף זהובים.² הוציאה להן. אמרו לו: אפילו אתה נותנה לנו חינם, אין לנו בה הנאה. החזר לנו את הדמים. כיון שלקחו הימנו את הדמים, עלה לראש הגג ונפל ומת. סימן היה לחכמים ששתי שערות היו בכתפה שתי וערב, ובשעה שעולה עול על צוארה היו נושרות והיו עיניה בולטות למקום הָנִיר.³

מסכת פרה פרק ג משנה ה – כמה פרות אדומות עשו

… ומי עשאם? הראשונה עשה משה והשניה עשה עזרא וחמש מעזרא ואילך, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: שבע מעזרא ואילך.⁴ ומי עשאן? שמעון הצדיק ויוחנן כהן גדול עשו שתים שתים. אליהועיני בן הקוף וחנמאל המצרי וישמעאל בן פיאבי עשו אחת אחת.⁵

מסכת קידושין דף לא עמוד א – דמא בן נתינה מאשקלון

אמר רב יהודה אמר שמואל, שאלו את ר' אליעזר: עד היכן כיבוד אב ואם? אמר להם: צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו, בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר, ורב כהנא מתני: בשמונים ריבוא, והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו, ולא ציערו. לשנה האחרת נתן הקב"ה שכרו, שנולדה לו פרה אדומה בעדרו. נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמר להם: יודע אני בכם, שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי, אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא.⁶

תלמוד ירושלמי מסכת פאה פרק א הלכה א – דמה בן נתינה בנוסח הירושלמי

שאלו את רבי אליעזר: עד היכן הוא כיבוד אב ואם אמר להן: ולי אתם שואלין? לכו ושאלו את דמה בן נתינה. דמה בן נתינה ראש פטרכולי היה.⁷ פעם אחת היתה אמו מסטרתו בפני כלכולי שלי ונפל קורדקון שלה מידה והושיט לה שלא תצטער. אמר רבי חזקיה: גוי אשקלוני היה וראש פטרכולי היה, ואבן שישב עליה אביו לא ישב עליה מימיו. וכיון שמת אביו עשה אותה יִרְאָה שלו.⁸ פעם אחת אבדה יָשְׁפֵה של בנימן.⁹ אמרו: מי יש לו אבן טובה כזו? אמרו: יש לדמה בן נתינה. לכו אליו ופסקו איתו במאה דינר. הלך וביקש להביאה להם ומצא את אביו שישן. יש אומרים שמפתח התיבה הייתה באצבעותיו של אביו ויש אומרים שרגלו של אביו הייתה פשוטה על התיבה. ירד אליהם ואמר להם: איננו יכול להביאה לכם. אמרו: שמא הוא רוצה כסף נוסף. העלו למאתיים, העלו לאלף. כיון שהתעורר אביו משנתו, ירד והביאה להם. רצו לתת לו בסכום האחרון (שפסקו לו) ולא קיבל עליו. אמר: מה אני מוכר לכם כבודו של אבא בכסף? איני נהנה מכבוד אבותי כלום. מה פרע לו הקב"ה שכר? אמר רבי יוסי בי רבי בון: בו בלילה ילדה פרתו פרה אדומה ושקלו לו כל ישראל משקלה זהב ונטלוה. אמר רבי שבתי: כתיב: וּמִשְׁפָּט וְרֹב צְדָקָה לֹא יְעַנֶּה? (איוב לז כג) – אין הקב"ה משהא מתן שכרן של עושי מצות בגוים.¹⁰

מסכת עבודה זרה דף כג עמוד ב – מסיפור דמה בן נתינה לקביעת ההלכה

גופא, תני שילא: מאי טעמא דרבי אליעזר? דכתיב: "דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה" (במדבר יט כ)  – בני ישראל יקחו, ואין העובדי כוכבים יקחו.¹¹ אלא מעתה, "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה" (שמות כה ב) – הכי נמי דבני ישראל יקחו, ואין העובדי כוכבים יקחו!¹² … והאמר רב יהודה אמר שמואל, שאלו את ר' אליעזר: עד היכן כיבוד אב ואם? אמר להם: צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו, פעם אחת בקשו ממנו אבנים לאפוד בששים רבוא שכר, רב כהנא מתני: בשמונים רבוא, והיו מפתחות מונחות תחת מראשותיו של אביו ולא צערו! … ועוד, קתני סיפא: לשנה אחרת נולדה לו פרה אדומה בעדרו, נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמר להם: יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי, עכשיו איני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל אבא! – התם על ידי תגרי ישראל זבון.¹³

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא יד פרה – שילוב נוסחאות ומקורות¹⁴

ילמדנו רבינו: פרה אדומה כשהייתה נעשית, אם היה מותר לישראל ליקח מן הגוי. כך שנו רבותינו: אין לוקחים פרה אדומה מן הגוי כדברי ר' אליעזר וחכמים אומרים לוקחים.¹⁵ ומה טעמו של ר' אליעזר שאמר אין לוקחין פרה אדומה מן עכו"ם? מפני שהעכו"ם חשודים על העבירות ולהחטיא את ישראל.¹⁶

א"ר פנחס הכהן בן חמא שאמר בשם רבותינו: מעשה היה שנצטרכו ישראל לפרה אדומה ולא היה מוצאים. ואח"כ מצאו אותה אצל עכו"ם אחד. הלכו ואמרו לו: מכור לנו את הפרה שיש לך שאנו צריכים לה. אמר להם: תנו את דמיה וטלו אותה. וכמה הם דמיה? בשלשה זהובים או בד' זהובים. אמרו לו: ואנו נותנים. עד שהם הולכים להביא את הדמים הרגיש אותו העכו"ם להיכן הם צריכים את הפרה. וכיון שבאו והביאו את דמיה, אמר להם: איני מוכרה לכם. אמרו לו: שמא להוסיף על דמיה אתה מבקש, ואם אתה מבקש אנו  נותנים לך כל מה שתבקש. ואותו רשע, כל שהיה רואה אותם דחוקים, עילה היה עליהם.¹⁷ אמרו לו: טול לך ה' זהובים והוא לא היה מבקש.¹⁸ – טול עשרה, טול כ', עד שהגיעו לק' והוא לא היה מבקש. ויש מרבותינו אומרים עד שהגיעו ליתן לו אלף זהובים. כשקיבל עליו ליתנה להם באלף זהובים והתנו עמו והלכו להביא לו הזהובים.¹⁹ מה עשה אותו הרשע? אומר לגוי אחר חברו: בוא וראה היאך אני משחק ביהודים הללו. כלום הם מבקשים אותה ונותנים לי כל הדמים, אלא מפני שלא עלה עליה עול. הריני נוטל את העול ונותנו עליה, ומשחק אני עליהם ואטול את ממונם. כן עשה, נטל את העול ונתן עליה כל הלילה. וזה היא סימנה של פרה שלא עלה עליה עול, שתי שערות יש בצוארה במקום שעול נתון, וכל זמן שלא עלה עליה עול שתי שערות זקופות הם. ניתן עליה עול, מיד שתי השערות נכפפים. ועוד סימן אחר יש בה. עד שלא עלה עליה עול עיניה שוות. עלה עליה עול, עיניה שׁוּרוֹת²⁰ והיא מתחלפת פוזלת ומסתכלת בעול. כיון שבאו ליקח אותה ממנו וכל אותו הזהב בידם והראו לו הזהב, מיד נכנס והעביר את העול מן הפרה והוציאה להם. כיון שהוציאה להם התחילו מסתכלים בה ורואין את סימנה. אותם ב' שערות שהיו זקופות שנכפפו ועוד עיניים מן העול שנפלו. אמרו לו: טול את פרתך אין אנו צריכין לה, שְׂחוֹק באמך.²¹ כיון שראה אותו רשע שהחזירו לו פרתו ויצא ריקם מכל אותם הזהובים, אותו הפה שאמר אני משחק בהם התחיל אומר: ברוך שבחר באומה הזו, ונכנס לו לתוך ביתו  ותלה את החבל וחנק את עצמו. כן יאבדו כל אויבך ה'.²²

הא למדת שמכל מקום לוקחים פרה בין מישראל בין מגוי. שלא תאמר כתוב בתורה שאין ליקח פרה אלא מישראל אלא אפילו מן הגוי.  מניין? ממה שקראו בעניין: דבר אל בני ישראל ויקחו אליך וגו'.²³

פתרון תורה פרשת זאת חוקת התורה עמוד 177²⁴

דבר אחר: פרה. למה הדבר דומה? לתינוק שטינף בתוך פלטין שלמלך. אמר המלך: תבוא אמו ותקניח את בנה מה שעשה. כך, חטאו ישראל בעגל וכעס עליהן הקב"ה, אמר: תבוא הפרה אמו של עגל ותכפר על מעשי העגל.²⁵

מעשה: שאל הדרינוס שחיק עצמות את רבן יוחנן בן זכאי, אמר לו: מה עיסקה של פרה הזו, שאתם אומרים מביאין עץ ארז ואזוב ומים ומזין על הטמא ואומרים הרי הוא טהור? אמר לו: לא ראית מימיך אדם שיש בו רוח? … ומה הן עושין לו? מביאין עיקרין ומעשנין תחתיו ומיד השד בורח הימנו … אף הטומאה הזו רוח הוא ושוכנת על אדם והרוח נתונה עליו והן מזין עליו והרוח הולכת הימנו … כיון שהלך לו אמרו לו תלמידיו: רבינו הרי סילקתה לאותו בדברים, לנו מה את משיב? אמר להן: לא המת מטמא ולא המים מטהרין, אילא גזרת מלך מלך המלכים ב"ה היא – "זאת חקת התורה".²⁶

דבר אחר: ויקחו אליך וגו', מיכן אמר ר' אליעזר: אינה ניקחת מן הגוים וחכמים אומרים נקקחת מכל מקום. אמר ר' תנחום: מעשה בגוי אחד שהיתה לו פרה אדומה בביתו וביקשה גיזברין באלף אלפים דינרי זהב. נטל מהן ואמר: המתינו לי עד הבוקר, והניח עול על צוארו (צווארה) והיה מוליכה ומביאה כדי לפוסלה. למחר ראוה חכמין ופסלוה. אמר ר' אבהו: לא משום חכמה פסלוה, אילא שראו עליה מקום העול. זו אמרו לו: אין פרתך אילא לסכין. מיד חנק את עצמו ומת. מי גרם לו? אילא שביקש להתענות (להתעות) את החכמין. אמר ר' אבהו: ראה כמה מעלות בין צדיקים לרשעים.²⁷

שוב מעשה בגוי אחד באשקלון דמה בן נתניה שמו. והיו גזברין מבקשין הימנו אבנים לאפוד באלף אלפים דינרי זהב. ובא ומצא מפתיח של אוצר תחת ראשו של אביו והיה נכנס ויוצא ולא הודיעו. ואילו היו מוסיפין עד מאה אלפים דינרי זהב. אמרו שמא הובית (להרבות) הוא מתכוין? כיון שנִיעָר אביו נתן להם ולא נטל מהן אילא דינר. אמר להן: כשאיני מצטער את אבי, אטול מכם שכר? שישלם לו הקב"ה.²⁸ באותו היום נולדה לו פרה אדומה בביתו. לשנה אחרת באו חכמי ישראל ובקשוה. אמרו: בכמה? אמר להן: במה אתם רוצים לפי שנאמנים אתם. אמרו לו: בוא עמנו ללשכת הבית וטול את דמיה. ובא עמהן. כיון שפתחו לו את הלשכה מצאוה מלאה דינרי זהב והיו נותנין לו עד שהוא צוח ואמר דיי. כיון שלא נטל, נדבקין כל דינרין זה בזה ואין כל בריא יכול ליטול מהן אחד אפילו בקרדום, עד שנטלן כולן. מיד נתן שבח והודאה לפני הקב"ה.²⁹

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: רבים וטובים הרחיבו והעמיקו בסיפור של דמה בו נתינה ודמותו. ראה י. פרנקל, עיונים בעולמו הרוחני של סיפור האגדה, עמ' 141-144, תל אביב, תשמ"א. וכן ש' ולר, נשים ונשיות בסיפורי התלמוד, עמ' 96-99, תל אביב תשמ"ג. וראה עוד: שמא פרידמן, "דמא בן נתינה: לדמותו ההיסטורית, פרק בחקר האגדה התלמודית", בתוך: יהושע לוינסון ואחרים (עורכים), הגיון ליונה – קובץ מחקרים לכבודו של יונה פרנקל –  ירושלים, מאגנס, תשס"ז.