פיוטים

וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה: וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי־בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא: (בראשית כח י-יא).

"וילן שם כי בא השמש", לקח יעקב שתים עשרה אבנים מאבני המזבח שנעקד עליו יצחק אביו ושם אותם מראשותיו באותו מקום, להודיעו שעתידין לעמוד ממנו שנים עשר שבטים. ונעשו כולן אבן אחת, להודיעו שכולם עתידים להיות גוי אחד בארץ, שנאמר: "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (פרקי דרבי אליעזר פרק לה).

 

עָיֵף וְיָגֵעַ הִגִּיעַ יַעֲקֹב

אֶל הַמָּקוֹם

בְּרֹאשׁ הָהָר,

לוּז שְׁמוֹ הַיּוֹם

בֵּית אֵל הוּא מָחָר.

עָיֵף וְיָגֵעַ וּבִלְבָבוֹ

אֵימַת אָדָם הַנָּס עַל נַפְשׁוֹ,

יָדַע מוֹצְאוֹ לֹא יֵדַע מְבוֹאוֹ

לְאָן יֵלֵךְ וְאָנָה יָבוֹא?

עָיֵף, יָגֵעַ וּמְפֻחָד

כִּי בָּא הַשֶּׁמֶשׁ הַלַּיְלָה רַד

וְהוּא לְבַד, וְהוּא לְבַד.

 

אִישׁ תָּם יוֹשֵׁב אֹהָלִים

הָפַךְ בְּאַחַת

לָאִישׁ נָד רָדוּף בַּדְּרָכִים

בְּאֵין מִקְלָט.

אֵי הָאֵם אֲשֶׁר עֲטָפַתּוּ

בְּאַהֲבָה סוֹכֶכֶת

וְעַתָּה סִכְסְכָה אוֹתוֹ

כְּאֵשׁ מְלַחֶכֶת

בְּמִרְמָה, מָדוֹן וְרִיב

עִם אָבִיו וְאָחִיו?

אַיֵּה אֹהֶל הַמִּשְׁכָּן

פִּנָּתִי הַשְּׁקֵטָה

בֵּין גִּדְרוֹת הַצֹּאן

לִי מַרְגּוֹעַ וּמְנוּחָה?

עַתָּה כָּל זֶה מַר מִנְּגֹעַ

וְכַחֲלוֹם רָחוֹק

וַאֲנִי נָטוּשׁ עַל הַר גָּבוֹהַּ

בְּחֹשֶׁךְ קַר וְעָמֹק –

כִּי בָּא הַשֶּׁמֶשׁ וְהָעֶרֶב רַד

וַאֲנִי לְבַד אֲנִי לְבַד

עָיֵף, מַרְעִיד וּמְפֻחָד

 

רוּחַ עֶרֶב קְרִירָה

אֶת גּוּפוֹ הָרוֹעֵד לִטְּפָה

מֵרָחוֹק נִשְׁמָע

צִיּוּץ צִפּוֹר הַשָּׁבָה אֶל קִנָּהּ

בָּאֹפֶק נִרְאָה

נִצְנוּץ אַחֲרוֹן שֶׁל אֹהֶל רִבְקָה

וְקוֹל מִקָּרוֹב נִשְׁמָע:

חַפֵּשׂ וּמְצָא יַעֲקֹב כָּאן מְנוּחָה

עִם חַיַּת הַשָּׂדֶה שִׂים מִשְׁכָּנֶךָ

עוֹד רַבָּה לְפָנֶיךָ הַדֶּרֶךְ

קָשָׁה וַאֲרֻכָּה

עוֹד נָכוֹנוּ לְךָ לֵילוֹת קֶרַח וְחֹרֶב

מְצָא כָּעֵת מְנוּחָה עִם בּוֹא הָעֶרֶב.

הֲלוֹא לִמֶּדְךָ עֵשָׂו אָחִיךָ

גֶּדֶר אֲבָנִים לִבְנוֹת

עֵת הֱיִיתֶם נְעָרִים תְּמִימִים

וִיצָאתֶם לְשַׂחֵק בַּשָּׂדוֹת

אֶת הַטֶּבַע לַחֲווֹת

הִשְׁתַּעֲשַׁעְתֶּם עַד כַּלּוֹת

בְּצֵיד צִפּוֹר וְחַיּוֹת.

וּמְשׁוּבַת נְעוּרִים וְצִחְקוּקֵי אַחִים

טֶרֶם הִתְחַלְּפוּ

בְּמַשְׂטֵמַת אָח-זָרִים.

אַךְ עֵשָׂו לֹא כָּאן

הוּא כְּבָר לֹא אָחִי

הוּא שָׁם עִם אַבָּא וְאִמָּא

וַאֲנִי ..

אֲנִי לְבַד אֲנִי לְבַד

נָע וָנָד נַוָּד נִטְרָד

כֻּלִּי אֵימָה כֻּלִּי חַת

 

וַיַּעֲמֹד יַעֲקֹב מַרְעִיד

וַיְתַקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית

 

הִשְׁפִּיל יַעֲקֹב מַבָּטוֹ וְרָאָה

שָׁלוֹשׁ אֲבָנִים וְעוֹד שְׁנֵים עָשָׂר

עוֹמְדוֹת בְּשׁוּרָה

כְּאוֹמְרוֹת קָחֵנוּ יַעֲקֹב

אָנוּ לְךָ מִשְׁמֶרֶת וְחֶבְרָה

מָגֵן בַּעַדְךָ, מָנוֹחַ לְרֹאשֶׁךָ.

לֹא אֲבָנִים דּוֹמְמוֹת אָנוּ

אַבְנֵי חַיִּים וּבִנְיָן הִנֵּנוּ

אֶבֶן יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיר יַעֲקֹב

אָבוֹת לִמְנוּחָה וּבָנִים לִתְקוּמָה.

אֲ-בָ-נִ-י-ם לְאָב וּבָנִים.

קוּמָה יַעֲקֹב, קוּמָה אַל תִּירָא!

אָנוּ לְךָ חֹם, אָנוּ לְךָ חוֹמָה.

וְכָל אֶבֶן קוֹרֶצֶת וְאוֹמֶרֶת:

קָחֵנִי יַעֲקֹב!

הַנַּח עָלַי כְּתֵפְךָ הַשְּׁמוּטָה

שִׂימֵנִי מִשְׁכָּב וּמַצָּע לְגוּפְךָ

כָּרִית לְרֹאשֶׁךָ, מָגֵן בַּעַדְךָ

אֲנִי לְךָ רֹאשׁ, אֲנִי לְךָ פִּנָּה. 

 

הִבִּיט יַעֲקֹב בְּאַבְנֵי הַמָּקוֹם

וּסְקָרָן אַחַת לְאַחַת

כָּל אַחַת רְאוּיָה

כָּל אַחַת מֻפְלָאָה

כָּל אֶבֶן וּסְגֻלָּתָהּ

כָּל אֶבֶן וּתְכוּנָתָהּ

וְכָל אֶבֶן – אוֹרָהּ וְיִחוּדָהּ.

הֲתֹאבֶינָה לַחֲבֹר יַחְדָּיו

לְשָׁלוֹם וּלְשַׁלְוָה,

או תַּרְבֶּינָה רִיב וְאֵיבָה?

אַךְ הִנֵּה הָאֶבֶן הַזּוֹ,

מַה מּוּזָר וּמְיֻחָד בָּהּ

מִי טָבַע בָּהּ הַשֶּׁקַע הָרָחָב

כְּאִלּוּ רֹאשׁ אָדָם בָּהּ נֶחְקַק וְנֶחְצַב?

מַדּוּעַ מְסֻתֶּתֶת הִיא פָּנִים וְאָחוֹר

מַדּוּעַ הִכָּה בָּהּ הַכַּשִּׁיל

וּמַבְזִיק בָּהּ הָאוֹר?

מַה פֵּשֶׁר גִּזְרֵי הָעֵצִים

הַחֲרוּכִים לְצִדָּהּ

וְקֶרֶן אֵיל צְפִירִים

שָׁפוּךְ לְיָדָהּ?

 

וַיֶּחֱרַד יַעֲקֹב חֲרָדָה גְּדוֹלָה 

 

וַיִּזְכּוֹר יַעֲקֹב אֶת אוֹתוֹ יוֹם מִיָּמִים

אֲשֶׁר עֵשָׂו יָצָא בּוֹ לָצוּד בֶּהָרִים

וְאִמּוֹ לִרְעוֹת וְהַשְׁקוֹת הָעֲדָרִים

וְהוּא וְאָבִיו לְבַדָּם בָּאֹהֶל סְפוּנִים

וְהַיָּמִים יְמֵי קַיִץ חַמִּים לוֹהֲטִים.

וְיִצְחָק קוֹרֵא הַגְמִיאֵנִי מַיִם

וְרִבְקָה אֵינֶנָּה רַק יַעֲקֹב שׁוֹמֵעַ.

הִשְׁקָה יַעֲקֹב אֶת אָבִיו מַיִם חַיִּים

וְעָנָה יִצְחָק אֶת נַפְשִׁי הֶחֱיִיתַנִי

כַּיּוֹם הַהוּא אֲשֶׁר שָׁבָה לִתְחִיָּה

וְעוֹד רֶגַע וְשָׁבָה לְבוֹרְאָהּ.

 

וּלְפֶתַע הַקּוֹל שָׁתַק וְהַכֹּל נָדַם

וַיְחַבֵּק יִצְחָק לְיַעֲקֹב וַיִּשָּׁקֵהוּ

כְּפִי שֶׁלֹּא נְשָׁקוֹ וְחִבְּקוֹ מֵעוֹלָם

 

מַה זֶּה אַבָּא? שָׁאַל יַעֲקֹב

עַל מַה תְּדַבֵּר?

אַל תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי דָּבָר, אַל תַּסְתֵּר!

– לֹא שׁוּם דָּבָר, עָנָה יִצְחָק מַהֵר

– לֹא אַבָּא, סַפֵּר לִי מַה קָּרָה?

וּמַדּוּעַ זֶה עֵינֶיךָ כָּהוּ כֹּה בִּמְהֵרָה?

עָנָה יִצְחָק:

כִּי רָאִיתִי מַלְאָכִים וּמַרְאוֹת אֱלֹהִים

אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִּין

וְעוֹבֵר לְכִסֵּא רַחֲמִים.

– מָתַי אַבָּא, מָתַי זֶה קָרָה?

– כְּשֶׁעֲקָדַנִי אַבָּא-סָבָא קָרְבָּן לְעוֹלָה

שָׁם עַל הָהָר הַהוּא – שָׁם "בַּמָּקוֹם"

שָׁם עַל אַבְנֵי הַמָּקוֹם.

זֶה לֹא הָיָה חֲלוֹם, זֶה לֹא הָיָה חֲלוֹם

 

וַיֶּחֱרַד יַעֲקֹב חֲרָדָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד 

 

אֱלֹהִים, מָה אֲנִי עוֹשֶׂה כָּאן

לְהַוָּתִי בְּצָרָתִי?

בְּמָקוֹם אֲשֶׁר עָקַד סָבָא אַבְרָהָם

אֶת אַבָּא שֶׁלִּי?

הַאִם עַל הָאֶבֶן הַזּוֹ

אֲשֶׁר הִנִּיחַ אַבָּא אֶת רֹאשׁוֹ

וְעוֹד רֶגַע וְנִשְׁחַט כְּשֶׂה לְעוֹלָה,

אַפְקִיד אֶת רוּחִי גְּוִיָתִי

אִישַׁן וְלֹא אִירָא?

הַאִם אֲנִי הַשְׁלָמַת הַקָּרְבָן

לָעֵת הַזֹּאת מְזֻמָּן?

הַאִם אֲנִי כַּפָּרַת אֲבִי?

הַאִם אֲנִי תַּשְׁלוּם חוֹב סָבִי?

כֹּה סָעֲרָה נַפְשׁוֹ שֶׁל יַעֲקֹב

וְכֹה רָפָה וְנִכְפָּה גּוּפוֹ,

מְנוּחָה רַק בִּקֵּשׁ לַחֲטוֹף

עֵינַיִם לַעֲצֹם מִגּוֹרָלוֹ.

מִהֵר יַעֲקֹב וּבָנָה

אֶת לֵיל מִשְׁכָּנוֹ הַדַּל

מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם הַנּוֹרָא

מֵהֶם הִתְחַלְחַל.

אָכַל אֶת פַּת הַמְעַט

שֶׁהֵכִינָה אִמּוֹ בְּחָפְזָה

שָׁתָה מְעַט מַיִם מִכַּד

שֶׁהֶעֱמִיס עָלָיו אַבָּא בַּחֲשֵׁכָה.

תְּנוּמָה אֲחָזַתּוּ בְּתַרְדֵּמוֹת

מִיגִיעַ הַדֶּרֶךְ וּמִזִּכְרוֹנוֹת,

וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם עַל הָאֲבָנִים

 

וַיַּחֲלוֹם חֲלוֹם וַיְבַקֵּשׁ פִּתְרוֹנִים.

 

וַיַּרְא וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה

וּמַלְאָכִים בּוֹ עוֹלִים וְיוֹרְדִים

וּמֵעַל מַלְאָכִים וּמֵעַל הַסֻּלָּם

נִצָּב הָאֱלֹהִים.

אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, פָּנָה אֵלָיו הַקּוֹל

אַל תִּירָא

אֵין עוֹד עֲקֵדוֹת, יַעֲקֹב,

אֵין עוֹד עֲקֵדָה.

שְׁאַל מַה תְּבַקֵּשׁ בְּצֵאתְךָ לְדַרְכְּךָ

שְׁאַל מַה תְּבַקֵּשׁ וְאֶתְּנֶנָּה לָךְ.

כִּי נִסְיוֹנוֹת קָשִׁים יִהְיוּ עוֹד יַעֲקֹב

נִסְיוֹנוֹת קָשִׁים,

לֹא בַּשּׁוֹשַׁנִּים תְּהֵא סוּגָה דַּרְכְּךָ

לֹא בַּשּׁוֹשַׁנִּים.

עַד יִהְיֶה עָקֹב לְמִישׁוֹר

בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.

 

מָה אֲבַקֵּשׁ, אֱלֹהִים?

מָה אֲבַקֵּשׁ לְרוּחִי וּלְנַפְשִׁי

בְּעֵת אַבְנֵי עֲקֵדַת אָבִי

כְּרוּכוֹת עֲלֵי סְבִיבִי?

וְיָדַעְתִּי כִּי אֵין הַבְטָחָה

בָּעוֹלָם לְעוֹלָם

גַּם לְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם

וַאֲנִי יַעֲקֹב הוּא שְׁמִי!

 

אֶל הֶהָרִים אֶשָּׂא עֵינַי

מוּל הַשַּׁחַר הָעוֹלֶה

וּתְפִלָּה יְדוֹבְבוּ שִׂפְתוֹתַי

נִדְבוֹת פִּי אֲדוֹנָי רְצֵה

תְּפִלָּה לֶעָנִי כִּי יַעֲקֹב

וּלְפָנֶיךָ שִׂיחוֹ יֵרָצֶה

וְאַתָּה תִּרְצֶה וְעַתָּה תֵּרָצֶה

 

שָׁמְרֵנִי אֱלֹהִים

בְּמַסָּעִי אֶל הַבִּלְתִּי נוֹדָע

הֱיֵה עִמִּי בְּכָל אֲשֶׁר אֵלֵךְ

גַּם כִּי אֶתְעֶה וְלֹא אֵדַע.

הַצִּילֵנִי מִכַּף כָּל אוֹרֵב

מוֹקֵשׁ פַּח וּמְצוּדָה,

 

הֲשִׁיבֵנִי בְּבוֹא הָעֵת

אֶל זֹאת הָאֲדָמָה.

אַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי אֱמֶת

לֹא עוֹד עֲקֵדָה!

קַיֵּם בִּי כָּל שֶׁהִבְטַחְתָּ מִשְּׁמֵי שַׁחַק

לְסָבָא אַבְרָהָם וּלְאַבָּא יִצְחָק

לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה – הִבְטַחְתָּם נֶאֱמָנָה –

יָמָּה וָקֵדְמָה, צָפוֹנָה וָנֶגְבָּה.

וְעוֹד זֹאת אֱלֹהִים בַּקָּשָׁה לִי "קְטַנָּה"

עֲצוּמָה לְבַקְשָׁהּ,

בִּלְשׁוֹנִי לְפָרְטָהּ

בְּדַּעְתִּי לְהַבִּיעָהּ

אֲבַקְשָׁה רַק מִיָּדְךָ הַפְּשׁוּטָה

בֶּגֶד לִלְבֹּשׁ אֱלֹהִים תֵּן לִי

כְּסוּת לְגוּפִי הָרוֹעֵד

וְלֶחֶם, שָׁחוֹר כִּשְׁחוֹר יוֹמִי הַמְצֵא לִי

לְשׁוֹקֵק בּוֹ לֵב סוֹעֵד

תֵּן לִי מִשְׁפָּחָה אוֹהֶבֶת אֱלֹהִים

מִשְׁפָּחָה כְּמִסְפַּר הָאֲבָנִים

לֹא עוֹד בֵּן יָחִיד וְנֶעֱקַד

לֹא עוֹד אַחִים תְּאוֹמִים בּוֹדְדִים.

בֵּית יַעֲקֹב הָקֵם לִי

גַּם אִם בְּדֶרֶךְ חַתְחַתִּים

תֵּן לִי מִשְׁפָּחָה אוֹהֶבֶת

תֵּן לִי בָּנוֹת וּבָנִים

וַאֲלַמְּדֵם וְאַנְחֵם בְּלֵב תָּמִים

חֻקֶּיךָ הַטּוֹבִים וּמִשְׁפָּטֶיךָ מֵישָׁרִים.

 

וְהָאֲבָנִים הָאֵלֶּה בְּמִלּוּאוֹתָם

בֵּית אֱלֹהִים לְךָ אָקִימָה

בּוֹ תּוֹרַת חֲכָמִים וּתְפִלָּתָם

אָשִׂיחָה וְאָהִימָה

וּפָרָשַׁת הָעֲקֵדָה

גַּם הִיא תִּכָּתֵב בַּתּוֹרָה

לָשִׂיחַ וּלְאַגָּדָה וְלֹא לַהֲלָכָה

 

כִּי לֹא עוֹד עֲקֵדוֹת, רַק אַבְנֵי בִּנְיָן וְשָׁלוֹם

עֵת נִרְצֶה וְנִתְרַצֶּה עִם אַבְנֵי הַמָּקוֹם.