פרשות השבוע לשנת ח׳ בשבט ה׳תשפ״א

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

שלח נא ביד תשלח

פרשת שמות, תשפ"א

עדכון אחרון: 07/01/2021

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם: וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם: (שמות ג יא-יד).1

וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה': … וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת: (שמות ד א, ט).2

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי: וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי ה': וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר: וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח: וַיִּחַר אַף ה' בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ:  (שמות ד י-יד).3

 

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (אפשטין-מלמד) שמות ג ח  – כעס על משה

ר' אלעזר בן ערך אומר: וכי מפני מה נגלה הקב"ה משמי מרום והיה מדבר עם משה בסנה? והלא היה יכול המקום שידבר מגבהי עולם: מארזי הלבנון ומראשי ההרים ומראשי הגבעות. אלא השפיל הקב"ה את שכינתו ועשה דברו כדרך ארץ, שלא יהיו אומות העולם אומרים: מפני שהוא אלוה ובעל עולמו עושה דברו שלא כדין.4 לפיכך כבש הקב"ה את משה ששה ימים ובשביעי אמר לו: "שלח נא ביד תשלח"!5

ועוד אמר לו הקב"ה למשה: כשנגליתי עליך בסנה היית מסתיר את פניך שלא לראות שכינתי, כענין שנאמר: "ויסתר משה פניו וגו' " (שמות ג ו). ועכשיו, מי נתן לך פתחון פה ורשות לדבר לפני כעבד בשר ודם שיש לו רשות לדבר לפני רבו? משה, דברן אתה! אין לי שלוחין? אין לי גדודין? אין לי שרפים? אין לי מלאכים וחיות ואופנים וגלגלי מרכבה שאשלחם למצרים ואוציא את בני, שאתה אומר: "שלח נא ביד תשלח"? בודיי, אתה ראוי לשטיפה מיד, אבל מה אעשה לך שבעל הרחמים אני, בעל אמונה אני.6

שמות רבה ג טז פרשת שמות – משה מכבד את אהרון ושמח בו

"ויאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח", א"ר חייא הגדול: אמר לפניו: ריבונו של עולם, "בי" אתה רוצה לגאול בניו של אברהם שעשה אותך אדון על כל בריותיך?! "שלח נא ביד תשלח"! אמר לפניו: איזה חביב לאדם, בן אחיו או בן בנו? הוי אומר: בן בנו. כשבקשת להציל את לוט בן אחי אברהם, ביד המלאכים שלחת להצילו. בניו של אברהם שהם ששים ריבוא בידי אתה משלח להצילם?! שלח ביד המלאכים שאתה רגיל לשלוח. דבר אחר: (אמר לפניו): הגר המצרית – חמישה מלאכים שלחת אצלה. לששים ריבוא בניה של שרה, בידי אתה משלח להצילם?!7

ורבותינו אומרים: סבור אתה שהיה מעכב משה לילך? אינו כן, אלא כמכבד לאהרן, שהיה משה אומר: עד שלא עמדתי היה אהרן אחי מתנבא להם במצרים שמונים שנה. הוא שכתוב: "ואודע להם בארץ מצרים" (יחזקאל כ ה). ומנין שאהרן היה מתנבא? שכן הוא אומר: "ויבא איש אלהים אל עלי ויאמר אליו כה אמר ה' הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן" (שמואל א ב כז-כח).8 אמר משה: עכשיו אכנס בתחומו של אחי ויהיה מיצר? בשביל כך לא היה מבקש לילך, מיד: "ויחר אף ה' במשה".9

שמות רבה ד ג פרשת שמות – והוא באחד ומי ישיבנו

"וילך משה". זהו שכתוב: "והוא באחד ומי ישיבנו" (איוב כג יג). דרש ר' פפוס: לפי שהוא יחיד בעולם, דן יחידי לכל באי עולם, ואין להשיב על דבריו. ורבותינו אמרו: מהו "והוא באחד ומי ישיבנו"? מה שהוא גוזר גזירה על האדם, אין להשיב על דבריו. כמה בקש בלעם לקלל את ישראל ועל כורחו שלא בטובתו היה מברכן, שנאמר: "מה אקוב ולא קבה אל?" (במדבר כג ח). כמה בקש יונה שלא לילך בשליחותו של הקב"ה, שנאמר: "ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' " (יונה א ג), והלך בעל כורחו שנאמר: "ויקם יונה וילך אל נינוה כבדבר ה' " (יונה ג ג). כמה ביקש ירמיה שלא להתנבאות ונתנבא שלא בטובתו, שנאמר: "אל תאמר נער אנכי כי על כל אשר אשלחך תלך" (ירמיה א ז). כמה סרב משה שלא לילך בשליחותו של הקב"ה, שנאמר: "שלח נא ביד תשלח" (שמות ד יג), ולבסוף הלך בעל כורחו, שנאמר: "וישב משה וילך אל יתר חותנו".10

וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי: וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ: ס וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה': וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם: ….11 וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (שמות סוף פרק ה – סוף פרשת שמות, תחילת פרק ו – פרשת וארא).12

 

שמות רבה ז ב פרשת וארא –  הסירוב הרביעי, התייחד הדיבור על אהרון

זהו שכתוב: "הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר" (איוב לג) – שלוש פעמים ממתין לאדם, שאם עשה תשובה – מוטב, ואם לאו – הוא מגלגל עליו את הראשונות. וכן אתה מוצא כשאמר הקב"ה למשה: "לכה ואשלחך אל פרעה" (שם ג י), אמר תחילה: "והן לא יאמינו לי", ואח"כ אמר: "לא איש דברים אנכי" ואח"כ אמר: "שלח נא ביד תשלח" – הרי שלוש פעמים. וכיון שלא חזר בדבריו ואמר: "הן בני ישראל לא שמעו אלי" נתייחד הדיבור על אהרן עמו, זהו שכתוב: "וידבר ה' אל משה ואל אהרן".13

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (אפשטין-מלמד) שמות ו ב – השבועה מבוהלת14

א"ר יוסי: אמר לו הקב"ה: אני הוא שאמרתי והיה העולם, שנאמר: "אל אלקים ה' דבר ויקרא ארץ" (תהלים נ א) … אני הוא שאמרתי לאברהם בין הבתרים: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך" (בראשית טו יג), ועכשיו הרי שבועה מבוהלת ובאת15 לפני להוציא את בני ישראל ממצרים ואני מבקש להוציאם, ואתה אומר לי: "שלח נא ביד תשלח"!?

ר' יהושע אומר: "וידבר אלקים אל משה" – א"ל הקב"ה למשה: נאמן אני לשלם שכר יצחק בן אברהם שיצא ממנו רביעית דם על גבי המזבח ואמרתי לו: "בגודל זרועך הותר בני תמותה" (תהלים עט יא), ועכשיו הרי השבועה מבוהלת ובאת לפני שלא כדרך ארץ להוציא את בני ישראל ממצרים ואני מבקש להוציאם, ואתה אומר לי: "שלח נא ביד תשלח"!?

ר' שמעון (בן יוחאי) אומר: "וידבר אלקים אל משה". אמר לו הקב"ה למשה: אני הוא שאמרתי ליעקב "והיה זרעך כעפר הארץ" (בראשית כח יד). עכשיו הרי שבועה מבוהלת ובאת לפני להוציא את בני ישראל ממצרים. ואתה אומר: "שלח נא"!16

ויקרא רבה יא ו פרשת שמיני – החשבון עם משה במשכן ובכהונה

אמר ר' שמואל בן נחמן: כל שבעת ימי הסנה היה הקב"ה מפתה את משה שילך בשליחותו למצרים17 … בשביעי אמר לו: "שלח נא ביד תשלח". אמר לו הקב"ה: משה, אתה אומר לי "שלח נא ביד תשלח"?! חייך שאני צוררה לך בכנפיך.18 אימתי פרעו לו? ר' ברכיה אמר: כל שבעת ימי אדר היה משה מבקש שיכנס לארץ ישראל ובשביעי אמר לו: "כי לא תעבור את הירדן הזה".19 ר' חלבו אמר: כל שבעת ימי המילואים היה משה משמש בכהונה גדולה וכסבור, שלו היא. בשביעי אמר לו: לא שלך היא, אלא של אהרון אחיך היא.20

מדרש תנאים לדברים (הופמן) דברים לא יד פרשת וילך – החשבון שלא נכנס לארץ

משיב משה ואמר לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, זכור אותה שעה שאמרת לי: "ועתה לכה ואשלחך אל פרעה". כשם שעל ידי יצאו, כך על ידי יכנסו.21 משיב הקב"ה ואמר למשה: משה, לא זכור אתה כשאמרת לי: "שלח נא ביד תשלח"? – במידה שאדם מודד בה מודדין לו.22

מדרש תנחומא (בובר) פרשת ויקרא סימן ד – בורח מהשררה

"ויקרא אל משה". זהו שאומר הכתוב: "גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד" (משלי כט כג) – כל מי שבורח מן השררה השררה רודפת אחריו. שאול ברח מן השררה בשעה שבא למלוך … "הנה הוא נחבא אל הכלים" (שמואל א י כב) … זה ברח מן השררה ורדפה אחריו, שנאמר: "הראיתם אשר בחר בו ה' כי אין כמוהו בכל העם" (שם שם כד). ואבימלך בן ירובעל רדף אחר השררה וברחה ממנו … ומשה ברח מן השררה בשעה שאמר לו הקב"ה: "לכה ואשלחך אל פרעה" (שמות ג י), "ויאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח" (שם ד יג) … א"ל הקב"ה למשה: חייך סופך לילך. כיון שהלך ואמר: "כה אמר ה' אלהי ישראל" (שם ה א), אמר אותו רשע: "מי ה' אשר אשמע בקולו" (שם שם ב), התחיל משה אומר: אני כבר עשיתי שליחותי, הלך וישב לו. אמר לו הקב"ה: ישבת לך? "בא דבר אל פרעה מלך מצרים" … "השכם בבוקר". ללמדך שהיה בורח מן השררה. לסוף הוציאם, וקרע להם את הים, והביאם אל המדבר, והוריד להם את המן, והעלה להם את הבאר, והגיז להם את השליו, ועשה את המשכן, ואמר: מכאן ואילך, מה יש לי לעשות? עמד וישב לו. אמר לו הקב"ה: חייך, יש לך מלאכה גדולה מכל מה שעשית: ללמד לבני טומאה וטהרה ולהזהירן היאך יהו מקריבין קרבן לפני, שנאמר: "ויקרא אל משה דבר אל בני ישראל … אדם כי יקריב מכם קרבן".23

במדבר רבה כא טו פרשת פינחס – במינוי המנהיג הבא סוגר משה את החשבון

"יפקוד ה' … איש על העדה" (במדבר כז טו). משל למלך שראה אשה אחת יתומה. ביקש ליטול אותה לו לאשה, שלח לתובעה. אמרה: איני כדאי להינשא למלך. שלח לתובעה שבע פעמים ולא היתה מבקשת.24 לסוף נשאת לו. לאחר זמן כעס עליה המלך וביקש לגרשה. אמרה: אני לא בקשתי להינשא לך, אתה בקשת אותי. הואיל וכך גזרת לגרשני וליטול אחרת, אל תעשה לזו כשם שעשית לי.25 כך הקב"ה. א"ר שמואל בר נחמני: שבעה ימים היה מפתהו הקב"ה למשה שילך בשליחותו. והיה (משה) אומר לו: "שלח נא ביד תשלח". "לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום" – הרי שבעה ימים. לאחר זמן פייסו הקב"ה והלך בשליחותו ועשה כל אותן הנסים על ידו. בסוף אמר לו: "לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ" (במדבר כ יב).אמר לו משה: ריבונו של עולם, אני לא בקשתי להלוך; וכן הוא אומר: "אתה החלות להראות את עבדך" (דברים ג כד)!26 הואיל וכך גזרת עלי, אותו שיכנס אל תעשה לו כדרך שעשית לי, אלא: "יִפְקֹד ה' … אִישׁ עַל הָעֵדָה: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וכו' (במדבר כז טז-יז).27

ילקוט שמעוני תורה פרשת שמות רמז קעג – רואה את בית המדרש

וכיון שראה בפרגוד של הקב"ה כתות כתות של סנהדרין שהיו יושבין בלשכת הגזית ודורשים התורה במ"ט פנים, והראהו ר' עקיבא דורש כתרי אותיות, אמר: אין לי עסק בשליחות של מקום, שנאמר: "ויאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח" [שמות ד יג]. מה עשה הקב"ה? שגרו לשר של חכמה ותפשו למשה והוליכו למקום אחד והראה לו בפרגוד של הקב"ה ריבוא רבבות של סנהדרין שיושבים ודורשים ואומרים: הלכה למשה מסיני. מיד נתקררה דעתו של משה.28

פרקי דרבי אליעזר (היגר) פרק לט – השליח לעתיד לבוא

אמר לו: "לכה ואשלחך אל פרעה". אמר לפניו: ריבון כל העולמים, שלח נא ביד תשלח; רוצה לומר ביד אותו האיש שאתה עתיד לשלוח. אמר לו: לא אמרתי לך ואשלחך אל ישראל, אלא לך ואשלחך אל פרעה.29 ולאותו האיש שאתה אומר, אני שולח לעתיד לבוא אל ישראל, שנאמר: "הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וכו' והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".30

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: הארכנו יתר על המידה ולא הגענו אל פרשני המקרא שוודאי ראויים לדף נפרד, ומן הסתם כבר עסקו בהם רבים וטובים. וגם לא את כל המדרשים זכינו לכלול, ראה תנא דבי אליהו אליהו רבה (איש שלום) פרשה יח שבנפילה במלחמת העי מזכיר המלאך ליהושע את "שלח נא ביד תשלח" של משה בסנה: "לא אני הוא שאמרתי למשה רבך מתחילה: ועתה לך ואשלחך, ואמר לפניי: בי ה' שלח נא ביד תשלח".  ראה גם המדרש בו משה 'מסדר את דבריו' לפני אהרון, היינו מגולל בפניו את כל השיח עם הקב"ה, ובסוף מופיע לעיני שניהם השר מיכאל: "ואינו מדבר לפני גדולים ממנו – זה משה בשעה שאמר לו הקב"ה: ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, אמר לפניו: ריבון העולמים, אהרן אחי גדול ממני ואין לי אפשר לדבר לפניו. מה עשה? הלך וסידר את הדברים לפניו, שנאמר: וידבר אהרן את כל הדברים האלה. וכן הוא אומר: בי ה' שלח נא ביד תשלח (שם שם י"ג) נתנו עיניהם במיכאל שהוא גדול מכולם" (אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק מ).

הערות שוליים

<a href="#_ftnref1" name="_ftn1">
  1. </a> את היסוסיו של משה לקבל על עצמו את השליחות להוציא את בני ישראל ממצרים, ניתן לחלק לשלוש קבוצות. הקבוצה הראשונה משתרעת על פרק ג ומכילה הצטנעות והיסוס מובנים: "מי אנכי כי אלך אל פרעה?", וכן בקשה לדעת את שמו של הקב"ה על מנת לשכנע את בני ישראל שהגיעה העת ושמשה הוא אכן השליח. בקשה שממנה ניתן ללמוד אולי על התחלת התרצות לקבלת השליחות. פרק ג מסתיים בתיאור מפורט של שלבי הגאולה ובתחושה שמשה קבל תשובה לשאלותיו. <a href="#_ftnref2" name="_ftn2">
  2. </a> פרק ד הוא פרק הסירוב. את פתיחתו בהבעת הספק של משה: "והן לא יאמינו לי ... כי יאמרו לא נראה אליך ה' " עוד ניתן איכשהו להכיל, למרות כל מה שנאמר והובטח בפרק הקודם. והראַיָה, שהקב"ה מצייד את משה בשלוש אותות שנראה שמכוונים לא רק לשכנע את בני ישראל ואולי גם את פרעה, אלא את משה עצמו. <a href="#_ftnref3" name="_ftn3">
  3. </a> אם נדמה לנו שמשה סוף סוף השתכנע וקיבל את כל מבוקשו, מגיעה הסתייגות נוספת (אם לא כבר סירוב ממש) של טענת "לא איש דברים אנכי ... כבד פה וכבד לשון אנכי". גם על הסתייגות זו מקבל משה מענה, אלא שכאן כבר ניתן לשמוע נזיפה לצד הבטחה נוספת: "וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר". לך, משה! או אז מגיע הסירוב החמישי, קצר וללא כל נימוק: "שלח נא ביד תשלח", כאילו אומר: שמעתי כל אשר אמרת, קבלתי את כל האותות שנתת בידי, גילית לי את שמך, הבטחת שתהיה עמדי, ועם כל זאת לא השתכנעתי לקבל עלי את השליחות – אולי תמצא מישהו אחר מתאים יותר ממני. או אז יצא חרון אף ה' על משה שנשמע מוצדק. מה פשר כל הסירובים האלה, בפרט זה האחרון: "שלח נא ביד תשלח"? <a href="#_ftnref4" name="_ftn4">
  4. </a> עיקר הטענה להלן היא כנגד משה, אך נעשה 'עצירת ביניים' כאן ונתעכב מעט על החשש מה יאמרו אומות העולם. למה צריך הקב"ה לרדת נמוך כל כך מבחינתם? הוצאת בני ישראל ממצרים כרוכה גם בשפטים שנעשים במצרים וחשוב להראות ששפיטה זו לא נעשתה "מלמעלה", מישיבה על ראשי "ארזי הלבנון וההרים הגבוהים", אלא ממבט ארצי בגובה בני האדם. נראה שכך צריך גם לפרש גם 'ירידות' נוספות של הקב"ה כגון במגדל בבל, מתן תורה, נקרת הצור, עונש מרים ועוד. וזה נושא בפני עצמו. <a href="#_ftnref5" name="_ftn5">
  5. </a> שמנו סימן קריאה בסוף המשפט (והתעלמנו מפסוק נוסף שנזכר שם) משום שנראה שזו אמירה של טרוניה וכעס לפי משה. אחרי כל זאת, אחרי שהקב"ה מטריח עצמו עד לשיח ירוד כמו הסנה על מנת שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם, לשיח המסמל גם את צרתם וכאבם של ישראל (בדברינו <a href="https://www.mayim.org.il/?parasha=%D7%90%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%A0%D7%90-%D7%95%D7%90%D7%A8%D7%90%D7%94-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A8%D7%90%D7%94-%D7%94%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C-%D7%94%D7%96%D7%94">אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה</a>), אחרי שסירבת מספר פעמים ופתאם "גילית" שאתה כבד פה וכבד לשון, עכשיו אתה משה אומר לי: "שלח ביד תשלח"!? משה, דברן אתה! ראה בהמשך המדרש שם את המשל על המלך שביקש למנות את עבדו האהוב לאפוטרופוס של ארמונו ובניו והראה לו את כל אוצרות המלך וגני הארמון והעבד עונה: "איני יכול לעשות אפטרופוס להיות מפרנס בני פלטין של מלך. אמר לו המלך: הואיל ולא היית יכול לעשות אפטרופוס, למה הטרחתני כל הטורח הזה? וכעס עליו המלך וגזר עליו שלא יכנס לפלטין שלו. כך כבש הקב"ה למשה ששה ימים ובשביעי אמר לו שלח נא ביד תשלח. נשבע לו הקב"ה שלא יכנס לארץ ישראל שנאמר: לכן לא תביאו את הקהל הזה וגו' (במדבר כ יב)". המשך המדרש שם משובש ולפיכך נקצר בו. אבל המוטיבים שמצויים בו: הקשר לאהרון, אי כניסת משה לארץ ישראל ועוד, התגלגלו למדרשים מאוחרים שנביא להלן. לנוסח מאוחר אבל בהיר יותר של מדרש זה, ראה מקבילה במדרש הגדול שמות ד יג. <a href="#_ftnref6" name="_ftn6">
  6. </a> ראה גם הביקורת הקשה על משה בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות ד יד ובמקבילה בשכל טוב (בובר) על הפסוק: "ויחר אף ה' במשה. אמר לו: לא היה רצונך אלא לשאול מה שמי ולדבר עמי כל אלו הימים, לפיכך היה לך מתחילה לומר שלח נא ביד תשלח, אלא אחר כל העסקים הללו אתה דוחה דברי בכך?". המדרש מאשים את משה שכל שרצה הוא לדעת את שם ה' ומשך אותו בדברים במקום לומר לו מיד: "שלח נא ביד תשלח"! איזו האשמה קשה על משה שמסתיר את פניו בסנה ובפרשת כי תשא מבקש לראות את כבוד ה' על מנת להמשיך ולהנחות את עם ישראל לאחר השבר הגדול של חטא העגל. אך לצד הביקורת והכעס על סירובו של משה כאן בסנה, יש לשים לב שרוב הפניות של הקב"ה למשה במעמד הסנה, פרקים ג ו-ד, הם בשם הווי"ה שהוא מידת הרחמים, כולל הפסוק: "ויחר אף ה' במשה". (מידת הדין "אלהים" תגיע בסוף הפרשה – תחילת פרשת וארא, כפי שעוד נראה להלן). לפיכך, אין לתמוה שגם אחרי כל הסירובים והכעס, נסלח למשה. <a href="#_ftnref7" name="_ftn7">
  7. </a> נראה שדרשה זו מתכתבת עם הדרשה לעיל במכילתא. אם כל כך הרבה גדודים ושליחים יש לך ריבונו של עולם, למה באמת שלא תשלח אותם והרי ללוט ולהגר שלחת! נראה שבדיון זה שהמדרשים יוצרים בין הקב"ה למשה מסתתר הרעיון שאדרבא, חשוב שהגאולה תהיה ע"י שליח בשר ודם שנשלח ישירות ע"י הקב"ה ולא ע"י מלאכים (כפי שאנו אומרים בהגדה). הקב"ה טוען: אני מבקש שהגאולה תהיה ע"י בשר ודם, הוא שיעשה את כל המופתים בשמי! ומשה עונה: כדבריך הוא, אלא שבשר ודם אינו מלאך. הוא יצור עם היסוסים ופחדים ואין לך לכעוס על שאני מהסס כל כך. ראה דברינו <a href="https://www.mayim.org.il/?parasha=%D7%91%D6%BC%D6%B8%D7%A0%D6%B7%D7%99-%D7%A1%D6%B8%D7%A8%D6%B0%D7%91%D6%B8%D7%A0%D6%B4%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9D">בני סרבנים הם</a> שם הקב"ה הוא שמזהיר את משה שהשליחות לא תהיה קלה. <a href="#_ftnref8" name="_ftn8">
  8. </a> אין צורך במלאכים, עפ"י דרשה זו, יש כבר נביאים שמנבאים לבני ישראל במצרים והם ראויים ממני, אומר משה. ראה משנת רבי אליעזר פרשה א, אמנם בדברים של מרים על משה בפרשת האשה הכושית, אבל המדרש נראה כמסכים עם דבריה: "והלא דִבֵּר עמי עד שלא נידבר עמו, ובאהרן עד שלא נידבר עמו ... שהתחילה להתנבות משהיתה אחות אהרון ועדיין לא נולד משה. ומנין שנידבר עם אהרן קודם למשה? שנאמר: ויבוא איש האלהים אל עלי ויאמר אליו כה אמר ה' הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים וכו' והיתה נבואתו כבושה שמונה מאות שנה ופ' ושש שנה. עד שבא יחזקאל ופירשה ... אף משה רבנו היה משתדל להיות אהרן שליח, שנאמר: ויאמר בי ה' שלח נא ביד תשלח - מי ששלחתו כבר". ובמדרש תנחומא שמות כז: "אתה סבור שמא עכב משה שלא רצה לילך? אינו כן, אלא כמכבד לאהרן. אמר משה: עד שלא עמדתי היה אהרן אחי מתנבא להם במצרים שמונים שנה". נושא זה של נביאים שעמדו לישראל במצרים שווה מחקר נפרד. ראה פירוש רד"ק ביחזקאל כ ט, בדברינו <a href="https://www.mayim.org.il/?parasha=%d7%90%d7%99%d7%a9-%d7%9e%d7%a6%d7%a8%d7%99">איש מצרי</a>. <a href="#_ftnref9" name="_ftn9">
  9. </a> דרשת שמות רבה לעיל אמנם מסתיימת שוב בכעס הקב"ה, אבל זו קשורה למינוי אהרון לכהן גדול במשכן כפי שנראה להלן. כאן, משה מכבד את אהרון כראוי יותר, כנביא שמלווה את עם ישראל בסבלותיו בשעבוד מצרים ולא כמי שבאותן שמונים שנה גדל בבית פרעה וברח למדין ובילה שנותיו כרועה צאן יתרו. התשובה למשה עשויה להיות בדעה הנגדית שדווקא מי שבא מבחוץ, מי שלא היה בשעבוד, מי שגדל בבית פרעה ויש לו גינוני מלכות, ראוי יותר לשליחות, בו העם יאמין יותר, ראה דברינו <a href="https://www.mayim.org.il/?parasha=%D7%90%D7%99%D7%A9-%D7%9E%D7%A6%D7%A8%D7%99">איש מצרי</a> בפרשה זו. זה היה רצון הקב"ה. בין כך ובין כך, בסימן יז הסמוך 'מתקן' המדרש ואומר: "ומה אתה (משה) סבור שהוא (אהרון) מיצר? לא כן, אלא: וראך ושמח בלבו". כהמשך הפסוקים במקרא. כך גם בדרשה מקבילה בתנחומא (בובר) פרשת שמות סימן כד שמסתיימת בלי כעס: "אמר לו: כל השנים הללו היה אהרן מתנבא להם, ועכשיו אני בא להם בתחום אחי שיהא מיצר? לכך לא ביקש משה לילך. אמר לו הקב"ה: אהרן אחיך אינו מיצר בדבר הזה אלא ישמח ... שנאמר: הנה הוא יוצא לקראתך וראה ושמח בלבו" (שמות ד יד). לא בפיו בלבד אלא בלבו - לבו יותר מפיו: וראך ושמח בלבו". <a href="#_ftnref10" name="_ftn10">
  10. </a> כך בדומה גם בתנחומא (בובר) שמות יד: "אמר לו הקב"ה: אני אומר: לכה ואשלחך, ואתה אומר: שלח נא ביד תשלח, נראה של מי עומדת! לא זז עד שהלך, שנאמר: וילך משה וישב אל יתר חותנו (שמות ד יח)". ובמדרש תנחומא תולדות יב: " ... והוא אומר לו: שלח נא ביד תשלח. א"ל הקב"ה: מה אתה סבור, שרגליך ברשותך? עמד והלך שלא בטובתו". ובמדרש אגדה (בובר) במדבר ל טו פרשת מטות: "שלושה המה שמיאנו בשליחותו של מקום, ואלו הם: משה וירמיה ויונה, ובסוף הלכו בעל כרחם". וקטעי מדרשים - גניזה (מאן) עמוד צד מזכיר את הפסוק בקהלת ח ד: "בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה". ועוד ועוד. לפני שנמשיך במשמעות דברי משה "שלח נא ביד תשלח" ותוצאותיהם, שניתן לפרש לכאן או לכאן, הרי לנו שיטה 'נייטרלית' שאומרת בפשטות שדברים אלה, כמו דיבורים ומעשים של נביאים אחרים, אינן מעלים ואינם מורידים. דברי הנביא, הסכמתו או אי הסכמתו, אינם רלוונטיים. בעל כורחם ילכו הנביאים בשליחותו של הכל יכול שאין להשיב על דבריו ו"לו נתכנו עלילות" (תפילת חנה). ראה דברינו <a href="https://www.mayim.org.il/?parasha=%D7%9E%D7%A4%D7%A2%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%9C%D7%94%D7%99%D7%9D">מפעלות אלהים</a> בפרשה זו. <a href="#_ftnref11" name="_ftn11">
  11. </a> בקטע שהשמטנו נזכרות פעולות יציאת מצרים: הקמה (של הברית), שמיעה (של הנאקה), ארבע לשונות הגאולה וגם החמישי, בפסוקים: "הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי ... שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ... וְהוֹצֵאתִי ... וְהִצַּלְתִּי ... וְגָאַלְתִּי ... וְלָקַחְתִּי ... וְהֵבֵאתִי ... וְנָתַתִּי". <a href="#_ftnref12" name="_ftn12">
  12. </a> דלגנו לסוף הפרשה ולתחילת פרשת וארא הסמוכה. לכאורה, לפנינו נושא חדש - רתיעתו של משה לנוכח הסירוב של פרעה והכבדת העול על בני ישראל לאחר כישלון עמידתו הראשונה של משה אל מול פרעה. התקווה לגאולה מהירה התבדתה ומשה לכאורה "נשבר" וזועק את כאבם של ישראל. ראה דברינו <a href="https://www.mayim.org.il/?parasha=%d7%90%d7%95%d7%aa%d7%9d-%d7%94%d7%a0%d7%aa%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%aa%d7%97%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9f-2">אותם הנתונים תחת הבנין</a> בפרשה זו. בעקבות זה באה הטלת השליחות מחדש בתחילת פרשת וארא ושוב משה מהסס בשל היותו ערל שפתיים. אבל המדרשים, כפי שנראה להלן, רואים בפרשה זו, בתפר שבין סוף פרשת שמות ותחילת פרשת וארא, המשך להיסוסיו וסירובו של משה בסנה וחוזרים לאמירה: "שלח נא ביד תשלח", אולי בהסתמך על דברי משה כאן: "למה זה שלחתני". ושוב חוזר גם חלקו ומעמדו של אהרון. כל זה במדרשים שלהלן. <a href="#_ftnref13" name="_ftn13">
  13. </a> ייחוד הדיבור לאהרון מצוי כבר בסוף פרק ד בדברי הקב"ה: "וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים". ובפגישה עם אהרון ואסיפת זקני ישראל: "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם". אבל מדרש זה הוא על הפסוק בפרק ו יג בתחילת פרשת וארא: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". הדרשן רואה דווקא בפסוק זה, בו אהרון נזכר עם משה, את ייחוד הדיבור עם אהרון. בדברי משה הנ"ל בסוף פרשת שמות רואה המדרש חזרה לדברים: "שלח נא ביד תשלח", שגם כשמשה מקבל לבסוף את השליחות עליו, הוא עושה זאת במעין התניה פנימית שפרעה ישמע אליו והתהליך יהיה קצר ופשוט. ומשזה לא קורה, חוזר וניעור "שלח נא ביד תשלח" בדברים: "הן בני ישראל לא שמעו אלי", מה שכינינו 'הסירוב הרביעי'. או אז מתייחד הדיבור על אהרון לצד משה ובלי לוותר לו. ראה גם בשמות רבה שם סימן א שדורש את הפסוק במשלי יד: "בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור" על ריבוי מיותר של דיבורים. תחילה על יוסף ש"על ידי שאמר לשר המשקים: כי אם זכרתני אתך והזכרתני אל פרעה ניתוסף לו עוד שתי שנים ... וכן אתה מוצא במשה: בתחילה היה ראוי הדיבור להתיחד עליו בפני עצמו, ועל ידי שאמר: שלח נא ביד תשלח נאמר לו הלא אהרן אחיך הלוי. ואף כאן: הן בני ישראל לא שמעו אלי וגו', והיה ראוי ליעשות כל הנסים על ידו, ובשביל זה נתייחד הדיבור עליו ועל אהרן, שנאמר: וידבר ה' אל משה ואל אהרן". <a href="#_ftnref14" name="_ftn14">
  14. </a> נוסח מדרש מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי שמצוי בידינו הוא משובש וחסר. אפשטיין ומלמד עשו מאמץ גדול להשלים ולתקן. הנוסח להלן מעובד ופשוט עפ"י הצעותיהם למען ירוצו בו הקוראים. הרוצה לדייק, יעיין במקור. <a href="#_ftnref15" name="_ftn15">
  15. </a> ובאה. <a href="#_ftnref16" name="_ftn16">
  16. </a> ועוד שם דרשות של ר' יהודה, ר' נחמיה ור' יוסי הגלילי ואנו קצרנו והתמקדנו ב"שבועה המבוהלת". דרשה זו ממוקמת גם היא על הפסוקים שבתחילת פרשת וארא ובסוף פרשת שמות כנ"ל, אבל היא נשענת על הפסוק בתחילת הפרשה: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' ". בנוסח הדרשה שלפנינו, נשענים הדרשנים על חציו הראשון של הפסוק "וידבר אלהים אל משה" שהוא לשון קשה ויחידאית בכל המקרא! שלושה הדרשנים לעיל מדגישים כל אחד את אחד מהאבות. (ראה דברינו <a href="https://www.mayim.org.il/?parasha=%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%9E%D7%A9%D7%94-%D7%9C%D7%90%D7%91%D7%95%D7%AA">בין משה לאבות</a> בפרשת וארא). נסיגתו של משה בסוף פרשת שמות היא חזרה לאמירתו "שלח נא ביד תשלח" (בלי צורך להוסיף את דבריו בסוף שמות ובתחילת וארא: "והצל לא הצלת", "למה זה שלחתני", "הן בני ישראל לא שמעו אלי"); והדיבור הקשה של הקב"ה אליו בתחילת פרשת וארא: "וידבר אלהים אל משה" הוא חזרה על "ויחר אף ה' במשה" שבמעמד הסנה. אבל שים לב לפסוק המלא: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' " (שהוא בוודאי יחידאי בכל המקרא), שמכיל שילוב של 'לשון קשה' – "אלהים", לצד דיבור רך "אני ה' ". "השעה מבוהלת" אומר המדרש, מידת הדין משולבת במידת הרחמים, יש לקיים את ההבטחה לאבות, וזה לא הזמן לומר: "שלח נא ביד תשלח", לא זמן להצטנע, לא לסרב ולא להתייאש (וגם לא להחמיר עם משה). ובין השיטין, נראה שקבלנו פירוש נוסף לדברי הקב"ה בפסוק: "ושמי ה' לא נודעתי להם" (שמות רבה שנאן ו ד, רש"י על הפסוק). <a href="#_ftnref17" name="_ftn17">
  17. </a> חשבון הימים מבוסס על הפסוק: "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ". ראה במקור. <a href="#_ftnref18" name="_ftn18">
  18. </a> ביטוי מאד קשה, ראה הושע ד יט: "צָרַר רוּחַ אוֹתָהּ בִּכְנָפֶיהָ וְיֵבֹשׁוּ מִזִּבְחוֹתָם", שם יג יב: "צָרוּר עֲוֹן אֶפְרָיִם צְפוּנָה חַטָּאתוֹ". <a href="#_ftnref19" name="_ftn19">
  19. </a> לחשבון זה נתייחס להלן בנפרד. <a href="#_ftnref20" name="_ftn20">
  20. </a> כך גם במדרשי תנחומא על הפסוק: "ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון וכו' " – "אמרו רבותינו: כל אותן הימים שהיה משה בסנה, אמר לו הקב"ה לך בשליחותי, והוא אומר: שלח נא ביד תשלח. ... אמר לו הקב"ה: אני מפתה אותך, ואתה אומר שלח? חייך אני פורעה לך. למחר כשיעשה את המשכן תהא סבור בעצמך שתשמש בכהונה גדולה, ואני אומר לך: קרא לאהרן שישמש. לכך נאמר: קרא משה לאהרן ולבניו". ובשמות רבה ג יז שחוזר לפסוק בפרשה: "ויחר אף ה' במשה" - "מה חרון אף היה שם? שנטלה כהונה ממשה ונתנה לאהרן. אמרו רבותינו ז"ל: הלא אהרן אחיך הלוי וכי מאחר שאמר אחיך איני יודע שהוא לוי? אלא אמר לו: ראוי היית להיות כהן והוא לוי. ולפי שאתה מסרב על דברי, תהיה אתה לוי והוא כהן". אך מנגד, כבר ראינו את הדעה שמשה לא היצר על שחובר לו אהרון לשליחות, שמח וכיבד את אחיו הגדול שהיה כל אותן שנים במצרים. ראה גם תנחומא (בובר) שמות כד: "כאיזה אח? אמרו ישראל: כמשה ואהרן, שנאמר: הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים וגו' (תהלים קלג א), שהיו אוהבים זה לזה, ומחבבים זה לזה. שבשעה שנטל משה את המלכות, ואהרן כהונה גדולה, לא קנאו זה לזה, אלא היו שמחין, זה בגדולת זה, וזה בגדולת זה". ועל פי שיטות אחרות במדרש ויקרא רבה הנ"ל: "כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, לא נמנע משה מלשמש בכהונה גדולה". ראה דברינו <a href="https://www.mayim.org.il/?parasha=%D7%90%D7%9C-%D7%AA%D7%A7%D7%A8%D7%91-%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%A7%D7%A8%D7%91-%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%9A-%D7%90%D7%AA-%D7%90%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%9F">אל תקרב הלום – הקרב אליך את אהרון אחיך</a> בפרשת תצוה. <a href="#_ftnref21" name="_ftn21">
  21. </a> כאן אולי המקום להוסיף דרשה משלנו בשיטת בעל הטורים. פעמיים "לכה ואשלחך" במקרא. האחד כשיעקב שולח את יוסף לראות את שלום אחיו ואת שלום הצאן (בראשית לז יג) והשנייה בפרשתנו. זו בהתחלת הירידה למצרים וזו ביציאה ממנה. <a href="#_ftnref22" name="_ftn22">
  22. </a> ובמדרש הגדול דברים ג כז פרשת ואתחנן: "אמר ר' חלבו: כל שבעת ימי אדר היה משה מפייס להקב"ה שיכנס לארץ, ובסוף אמר לו: כי לא תעבור את הירדן הזה. ומדיבור הסנה נרמז לו דבר זה, כשהיה הקב"ה מפייס למשה בסנה שילך בשליחותו למצרים שבעת ימים מפייס עמו. אמר לו הקב"ה: חייך, כשם שהייתי מפייסך כל שבעה ובסוף אמרת לי: שלח נא ביד תשלח, כך אעשה לך. לבסוף תהיה מפייס עמי שבעת ימים שתיכנס לארץ, ולבסוף אני אומר לך: כי לא תעבר את הירדן הזה". אמנם, בדומה לכהונה לעיל, גם כאן, כבר המדרשים במעמד הסנה (מכילתא דרשב"י ג ח) והמדרשים על דברי משה בסוף פרשת שמות (שמות רבה ה כג) מציינים שכבר משם נענש משה שלא ייכנס לארץ. אבל אם תאמר שכבר נשתכח העניין ואחרי כל מה שמסר משה נפשו על עם ישראל ועל התורה נסלח לו, באים המדרשים בפרשת ואתחנן על הפסוק "רב לך" והמדרשים בסוף ספר דברים סביב פטירת משה ומראים שהחשבון לא נשכח ולא נסלח ומשה נידון בדין הקשה של מידה כנגד מידה! וכשמשה שואל אחרי חטא מי מריבה: "ריבונו של עולם, כל הכעס הזה עלי למה? עם כל הבריות אתה מתנהג במדת רחמים שנים ושלשה פעמים ... ואני עון אחד נמצא בי ואין אתה מוחל לי?" (תנחומא (בובר) ואתחנן סימן ו), מונה לו הקב"ה שישה עוונות שהראשון שבהם הוא: "בתחילה אמרת שלח נא ביד תשלח"!. אך גם כאן יש נחמה וריכוך כאשר נזכור שהסיבה המרכזית שבגינה לא נכנס משה לארץ היא הזדהותו עד תום עם דור יוצאי מצרים – דור המדבר, שהוא הוציאם והנחם ארבעים שנה במדבר. ראה דברינו <a href="https://www.mayim.org.il/?parasha=%D7%9B%D7%99-%D7%9C%D7%90-%D7%AA%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%A8-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%93%D7%9F-%D7%94%D7%96%D7%94">כי לא תעבור את הירדן הזה</a> בפרשת ואתחנן. זה גורלו של מי שתחילה סירב לשליחות ולמנהיגות וסופו שהזדהה איתם עד הסוף. <a href="#_ftnref23" name="_ftn23">
  23. </a> כך גם במדרשים נוספים על "ויקרא אל משה", שהצטנע ולא חשב שמשום שהוא שהקים את המשכן, ממילא הוא גם רשאי להיכנס אליו. ראה במקרא עצמו, איך הפסוקים בסוף ספר שמות ובתחילת ספר ויקרא נקראים בהמשכיות עניינית. ואם במדרש למעלה נמנים ברצף כל פעולות משה מקבלת השליחות ועד תחילת ספר ויקרא, בא מדרש ויקרא רבה א ה ומוסיף עוד: "בים עמד לו מן הצד. אמר לו הקב"ה: ואתה הרם את מטך ובקעהו - לומר שאם אין אתה בוקעו אין אחר בוקעו. בסיני עמד לו מן הצד, אמר לו: עלה אל ה' - לומר שאם אין אתה עולה, אין אחר עולה. באהל מועד עמד לו מן הצד, אמר לו הקב"ה: עד מתי את משפיל עצמך - אין השעה מצפה אלא לך. תדע לך שהוא כן שמכולן לא קרא הדיבור אלא למשה: ויקרא אל משה". התיאור של משה שכמנהיג הבורח מהשררה, מבצע שליחות פרטנית ויושב בצד, ולא חושב לרגע שההנהגה היא תפקיד קבוע ולכל החיים, הוא מרשים ביותר. אך יש לשים לב היכן התחילה הנהגה מופתית זו, בעת שאמר: "שלח נא ביד תשלח"! שם התגלה משה כמנהיג מופתי! הרי לנו מדרש אשר הופך את הקערה על פיה! מקטגוריה וביקורת קשה עד כדי עונש שלילת הכניסה לארץ, לסמל ומופת של מנהיג שלא נדבק לכסא ולשררה. ולפי הצעתנו בהערה הקודמת באשר לגורל המנהיג המזדהה עם עמו, שני הקטבים: ביקורת ואי הכניסה לארץ מזה, וסמל ומופת למנהיג שאינו משתרר מזה – אחד הם. ומכאן גם תובן הפגיעה הקשה במשה כאשר דתן ואבירם מאשימים אותו: "כי תשתרר עלינו גם השתרר". ראה דברינו <a href="https://www.mayim.org.il/?parasha=%D7%9C%D7%90-%D7%97%D7%9E%D7%95%D7%A8-%D7%90%D7%97%D7%93">לא חמור אחד מהם נשאתי</a> בפרשת קורח. <a href="#_ftnref24" name="_ftn24">
  24. </a> לא התרצתה. <a href="#_ftnref25" name="_ftn25">
  25. </a> האשה מקבלת את רוע הגזירה בדיעבד, אך בנדיבותה דואגת לצרתה שתבוא במקומה. או שמא 'נדיבות' זו איננה אלא ניסיון מתוחכם לגרום למלך להרהר שנית על גירושיה. ומה על הנמשל? <a href="#_ftnref26" name="_ftn26">
  26. </a> "החילות" מלשון התחלת או אולי כמו לחלות פנים, מה שמתכתב עם: "ויחל משה". <a href="#_ftnref27" name="_ftn27">
  27. </a> ותשובת הקב"ה שם: "קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו". בסוף ימיו ואחרי שנגזר עליו שלא ייכנס לארץ בין השאר בגין שאמר: "שלח נא ביד תשלח", הופך משה את דבריו אלה ל'עקיצה' כלפי הקב"ה. אני הוא שסירבתי לשליחותך שבע פעמים במשך שבעה ימים (כל יום סירוב משלו?) ואתה עתה משתמש בסירוב זה כנגדי? טענה זו של משה (בפי המדרש) שוב מרככת מאד את חומרת האמירה: "שלח נא ביד תשלח" והופכת אותה לסירוב ובריחה מהגדולה, אבל באמת אין זו טענה טובה, בוודאי לא להצדקת המשך הנהגת משה. הנמשל אינו דומה למשל, זה שסירבת והקב"ה פייס אותך, אינו נותן בידך שטר נישואין, בפרט לא לאור המדרש הקודם על משה הבורח מהשררה. אין זה אלא שהדרשן מבקש להראות שוב את גדלות רוחו של משה שדואג למנהיג הבא. ראה דברינו <a href="https://www.mayim.org.il/?parasha=%D7%99%D7%A4%D7%A7%D7%95%D7%93-%D7%94-%D7%90%D7%99%D7%A9-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A2%D7%93%D7%94">יפקוד ה' איש על העדה</a> בפרשת פנחס. בין כך ובין כך, השימוש שעושה כאן המדרש ב"שלח נא ביד תשלח", אינו מוגבל רק למינוי יהושע, אלא חל גם על הסנהדרין הראשון ומתחבר למשה הבורח מהשררה. ראה משנת רבי אליעזר פרשה י עמוד 184 דברי משה ליהושע במינוי הזקנים ונבואת אלדד ומידד: "אמר לו: ומי נותן למחר כל עם ה' נביאים, ואפילו העבדים והשפחות השומרים את המצות, ואתה מבקש שלא יהיה נביא אלא אני? אני הוא שבקשתי שיהיו השבעים זקנים האלו נביאים, שנאמר: לא אוכל לבדי. ולא עוד, אלא מתחילה הייתי בורח מן השררה, שנאמר: בי אדני שלח נא ביד תשלח". וכן הוא בלשון דומה במדרש הגדול במדבר פרשת בהעלותך פרק יב פסוק ג: "אמר לו: המקנא אתה לי? אני הוא שביקשתי שיהיו שבעים זקנים הללו נביאים ... ולא עוד אלא מתחלה הייתי בורח מן השררה, שנאמר שלח נא ביד תשלח". <a href="#_ftnref28" name="_ftn28">
  28. </a> ובאוצר מדרשים (אייזנשטיין) עקיבא: "באותה שעה ראה משה מזלו של רבי עקיבא בפרגוד של מקום, שהיה יושב ודורש אותיות של תורה, על כל תגי כל אות ואות אומר עליו ג' מאות וששים וה' טעמי תורה. מיד היה מפחד ומזדעזע ואומר: אין לי עסק בשליחותו של מקום, ואין לי עסק בדברי תורה, שנאמר: בי אדני שלח נא ביד תשלח". גלוי היה לפני הקב"ה מה בלבו של משה. מה עשה הקב"ה? שיגרו לסנגזאל שר של כל החכמה והתבונה. מה עשה? תפשו למשה והוליכו למקום אחר והראהו בפרגוד של מקום רבוי רבבות של מזלות של חכמים ושל נבונים ושל סנהדרין ושל סופרים שיושבין ודורשין טעמי תורה ומקרא ומשנה ומדרש הלכות ואגדות ושמועות ותוספות, ואומרים: הלכה למשה מסיני. מיד נתקררה דעתו". מדרשים אלה לוקחים את "שלח נא ביד תשלח" לתוך עולם התורה ובית המדרש! מה רואה משה וחושש ממנו? לא קושי יציאת מצרים והנהגת העם במדבר בדרך אל הארץ, אלא את בית המדרש אשר עתיד לשכון בארץ – את המטרה והייעוד של כל תהליך הגאולה! (שים לב לדילוג על בית המקדש). משה רואה את בית המדרש הסוער של רבי עקיבא וחבריו ומתיירא. עד שנתקררה דעתו ששמע שאומרים שהכל משתלשל מהתורה שהוא עתיד להוריד בסיני! נראה שדרשה זו היא פיתוח של הדרשה הידועה במנחות כט ע"ב על משה שעולה למרום ומוצא את הקב"ה קושר כתרים לאותיות עליהן עתיד לדרוש רבי עקיבא. אין גבול ליצירתיות של המדרש. <a href="#_ftnref29" name="_ftn29">
  29. </a> במדרשים רבים מופיעה הטעות "לך ואשלחך" במקום "לכה ואשלחך", במקצת תקנו ותקנו אנחנו וכאן השארנו כבדפוסים. <a href="#_ftnref30" name="_ftn30">
  30. </a> הנה כי כן, לא נפקד גם מקומו של השליח לגאולה העתידית והקשר משה - שליח גאולת מצרים עם אליהו - שליח הגאולה לעתיד לבוא. ראה דברינו <a href="https://www.mayim.org.il/?holiday=%D7%9C%D7%91-%D7%90%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%9C%D7%91-%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9D">לב אבות ולב בנים</a> בשבת הגדול. ראה שם, סוף מלאכי חותם הנבואה, אזכור תורת משה לצד בוא אליהו "ביום ה' הגדול והנורא". משה סבור או שמא מבקש שהשליחות שהוא נשלח אליה תהיה "אל ישראל" - שגאולת מצרים תהיה גאולה אחרונה וסופית. ואם אכן כך, אין הוא השליח המתאים (הסופי), אלא: שלח ביד אותו האיש שאתה עתיד לשלוח. אך הקב"ה מתקן אותו שהשליחות כעת היא 'מקומית': "אל פרעה" - גאולה משעבוד מצרים (וקיום ההבטחה לאברהם בברית בין הבתרים שלצד "הגוי אשר יעבודו דן אנכי" שמקפלת בתוכה גלויות נוספות, ראה שמות רבה נא ז: "אברהם בירר לו הגלויות"). ואתה משה, האיש הנכון לשליחות זו. "שלח ביד תשלח" העתידי, הוא אליהו ולא משה. האם אנחנו שומעים כאן גם "שלח ביד תשלח" לדורות, שבכל גלות ובכל דור יעמדו שליחים ומושיעים ביד מי שיישלח, עד שיבוא אליהו?

להצטרפות לרשימת התפוצה

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה