- ראה הפסוק בשמות ח יא: "וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' ". ונחלקו המפרשים אם "והכבד" הוא לשון פעיל היינו שפרעה הכביד את לבו (אבן עזרא, תרגום אונקלוס), או שהוא לשון סביל היינו הקב"ה הכביד את לבו (רש"י, שכל טוב).
- כתוב שפרעה שלח את משה לשלושת ימים במדבר שזה בעצם קצת כמו: יאללה לכו ותפסיקו את המכה הזאת.
- ראה הפסוקים בשמות ט ח-י מהם עולה שמשה הוא שזרק את פיח הכבשן השמימה וזה נהפך לשחין, אבל גם אהרון היה שותף, ככתוב: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה לְעֵינֵי פַרְעֹה".
- מכת שחין הפותחת את חמשת המכות הבאות נחשבת לנקודת המפנה בה הקב"ה הכביד א לב פרעה וחזקו, אבל יש יוצאים מן הכלל: צפרדע מכאן וברד משם.
- במכת הברד כתוב: "...השכם בבוקר והתייצב לפני פרעה ואמרת אליו וכו' ", בלשון מאד דומה למכת הערוב: "... השכם בבוקר והתייצב לפני פרעה והנה יוצא המימה וכו' ". מכאן שאולי גם במכת ברד "לפני פרעה" הוא ביאור.
- ראה הפסוקים בסוף מכת הברד שמות ט לד-לה: "וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת וַיֹּסֶף לַחֲטֹא וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו: וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וכו' ". אמנם בפסוק הסמוך הפותח את פרשת בא כתוב: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו וכו' ", אבל אפשר שפסוק זה מתייחס לכל המכות שהיו עד כאן.
- בכך ששילח את בני ישראל, ראה הפסוקים בשמות יב לא-לג: "וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' כְּדַבֶּרְכֶם: ... וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים". ראו המדרשים בתחילת פרשת בשלח אם וכיצד פרעה שלח את העם.