- וחוזרת קריאת השם ישראל מפי הקב"ה בעצמו בהמשך הפרשה בעת שיעקב מקיים את נדרו בבית אל, בראשית לה י: "וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל". אבל שם בלי מתן הסבר לשינוי השם ולמהות "ישראל" כמי ששר או ישר עם אל. ודווקא בברכת המלאך שיעקב כביכול כפה עליו להקדים, מצויה סיבת השם "ישראל" ומהותו. ראו גם האזכור בהושע פרק יב: "בַּבֶּ֖טֶן עָקַ֣ב אֶת־אָחִ֑יו וּבְאוֹנ֖וֹ שָׂרָ֥ה אֶת־אֱלֹהִֽים: וַיָּ֤שַׂר אֶל־מַלְאָךְ֙ וַיֻּכָ֔ל בָּכָ֖ה וַיִּתְחַנֶּן־ל֑וֹ בֵּֽית־אֵל֙ יִמְצָאֶ֔נּוּ וְשָׁ֖ם יְדַבֵּ֥ר עִמָּֽנוּ". נראה שבעצם מתן השם "ישראל", כבר שר או השתרר יעקב עם האל.
בפרשת השבוע ניתן לנו השם ישראל. כך בדברי המלאך ליעקב המבקש להישלח בתום מאבקם הלילי: "וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל".1
מפרש העמק דבר: "כי שרית עם אנשים, היינו עם כל אנשים ומלכויות אפילו המה פראים בהליכתם, ותוכל לכולם".
ורש"ר הירש על הפסוק מבאר: "בשעה ש"יעקב" עומד בניצחון מול התקפות השנאה של אויב חגור ברב כח, הצלחתו זו מורה על קיומו של כוח רוחני הגובר על כל גדולה ועצמה חומרית; נצחונו של "יעקב" מורה על מציאותו של האל הכל יכול, המתגלה בקיומו המתמיד של החלש בחיצוניותו; השם יעקב מורה באמת על "ישראל":
ובמדרש בראשית רבה (עח ג): "נתגוששת עם העליונים ויכולת להם, ועם התחתונים ויכולת להם. עליונים זה המלאך … תחתונים זה עשו ואלופיו". ומוסיף שם המדרש: "כי שרית עם אלהים – אתה הוא שאיקונין שלך חקוקה למעלה".
ואנו נוסיף מעט מים חיים ונציע שהשם ישראל מסמל את ההתמודדות האינסופית של עם ישראל הן כנגד אומות העולם ("התחתונים") והן כביכול כלפי שמיא ("העליונים"), היינו כנגד חוקי ההיסטוריה והטבע שחורצים גורלות של עמים ולאומים שעולים ויורדים בסולם קורות העיתים. ואתה יעקב-ישראל, נצמד אל "הארץ אשר אתה שוכב עליה", אבל דמותך נצבת חקוקה למעלה ומשקיפה על העולם.
שבת שלום
מחלקי המים