פרשות השבוע

וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (דברים ד מד).¹

מסכת סופרים פרק יד הלכות ז-ח – מה אומרים בהגבהת ספר התורה

ואחר כך מגביה את התורה למעלה, ואומר: אחד אלהינו גדול אדונינו קדוש ונורא שמו לעולם ועד. ומתחיל בנעימה ואומר: ה' הוא האלהים, ה' שמו. ואחריו עונין אותו העם, וחוזר וכופלו, ועונין אותו אחריו שתי פעמים.

מיד גולל ספר תורה עד שלשה דפין, ומגביהו ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו, ומחזירו לפניו ולאחריו. שמצוה לכל אנשים ונשים לראות הכתוב ולכרוע ולומר: "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל". ועוד אומר: "תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי: פקודי ה' ישרים משמחי לב מצות ה' ברה מאירת עינים: יראת ה' טהורה עומדת לעד משפטי ה' אמת צדקו יחדיו: הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים" (תהלים יט ח-יא).²

מסכת מנחות דף נג עמוד ב – זה יקבל זאת מזה ויתן לזו

"יבוא זה ויקבל זאת מִזֶה לעם זוּ";³ יבוא זה – זה משה, דכתיב: "כי זה משה האיש" (שמות לב א וגם כג), ויקבל זאת – זו התורה, דכתיב: "וזאת התורה אשר שם משה" (דברים ד מד) מִזֶה – זה הקב"ה, דכתיב: "זה אלי ואנוהו" (שמות טו ב), לעם זוּ – אלו ישראל, שנאמר: "עם זו קנית" (שמות טו טז).⁴

מסכת יומא דף עב עמוד ב

אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב: "וזאת התורה אשר שם משה" (דברים ד מד),⁵ זכה – נעשית לו סם חיים, לא זכה – נעשית לו סם מיתה. והיינו דאמר רבא: דאומן לה – סמא דחייא, דלא אומן לה – סמא דמותא.⁶

מסכת מכות דף י עמוד א – דין רב או תלמיד שהרגו נפש בשגגה

תנא: תלמיד שגלה – מגלין רבו עמו, שנאמר: "וחי"⁷ – עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא.⁸ אמר ר' זעירא: מכאן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון.⁹ א"ר יוחנן: הרב שגלה – מגלין ישיבתו עמו.¹⁰ איני? והא א"ר יוחנן: מנין לדברי תורה שהן קולטין? שנאמר: "את בצר במדבר וגו' ", וכתיב בתריה: "וזאת התורה"! לא קשיא: הא בעידנא דעסיק בה, הא בעידנא דלא עסיק בה (לא קשה, זה בזמן שהוא עוסק בה וזה בזמן שאינו עוסק בה).¹¹

דברים רבה (ליברמן) פרשת ואתחנן – התורה עדיפה על ערי מקלט

אמרו ישראל: רבינו משה, ערי מקלט אינן בטלים לעולם?¹² אמר להם: לאו, אלא סוף בית המקדש עתיד ליחרב וערי מקלט בטלות. אמרו ליה ישראל: והיאך אנו עושין? מיד אנו מתים! אמר להם: לאו, אלא התורה לפניכם שהיא מצלת יותר מערי מקלט. שערי מקלט אינן קולטות אלא לשוגגין, והתורה פונה את השוגגין ואת המזידין.¹³ ומה כתיב שם? "וזאת התורה אשר שם משה" (דברים ד מד), מהו "וזאת"? עשאה מוסף על ערי מקלט, מה ערי מקלט מצילות מן המיתה, אף התורה כן. אמר שלמה: "החזק במוסר אל תרף" (משלי ד יג).¹⁴

רש"י על הפסוק – עם הפנים קדימה

וזאת התורה – זו שהוא עתיד לסדר אחר פרשה זו.¹⁵

מדרש אגדה (בובר) דברים פרק ד – שימה בפיהם, לימוד ושינון

"וזאת התורה אשר שם משה". לא היתה חדשה, אלא אותם חוקים ועדות ומשפטים, אותה שחזר להם ולימים כדי שידעו אותה. לקיים מה שנאמר: "ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם" (דברים לא יט).¹⁶

איכה רבה פרשה ג סימן ז – התורה כנותנת תקווה¹⁷

"זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל" (איכה ג כא).¹⁸ ר' אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן אמר: משל למה הדבר דומה? למלך שנשא מטרונה וכתב לה כתובה מרובה. ואמר לה: כך וכך חופות אני עושה לך, כך וכך ארגוונות¹⁹ טובות אני נותן לך. הניחה המלך והלך לו למדינת הים ואֵחֵר לשם.²⁰ נכנסו שכנותיה אצלה והיו מקניטות אותה ואומרות לה: הניחך המלך והלך לו למדינת הים ושוב אינו חוזר עליך. והיתה בוכה ומתאנחת. וכיון שנכנסה לתוך ביתה, פותחת ומוציאה כתובתה וקוראת ורואה בכתובתה: כך וכך חופות אני עושה, כך וכך ארגוונות טובות אני נותן לך. מיד היתה מתנחמת. לימים בא המלך, אמר לה: בתי, אני תמה איך המתנת לי כל אותן השנים! אמרה לו: אדוני המלך, אלמלא כתובה מרובה שכתבת ונתת לי, כבר אבדוני שכנותי.²¹

כך עובדי כוכבים מונין²² את ישראל ואומרין להם: אלהיכם הסתיר פניו מכם וסילק שכינתו מכם. עוד אינו חוזר עליכם.²³ והן בוכין ומתאנחין. וכיון שנכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקורין בתורה ומוצאין שכתוב: "ופניתי אליכם והפריתי אתכם ונתתי משכני בתוככם והתהלכתי בתוככם" (ויקרא כו יב)²⁴ והן מתנחמין. למחר כשיבא קץ הגאולה אומר להם הקב"ה לישראל: בני, אני תמה מכם היאך המתנתם לי כל אותן השנים! והן אומרים לפניו: רבש"ע, אילולי תורתך שנתת לנו, כבר אבדונו האומות. לכך נאמר: "זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל", ואין זאת אלא תורה, שנאמר: "וזאת התורה אשר שם משה", וכן דוד אמר: "לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי" (תהלים קיט צב). "על כן אוחיל לו" ומייחדים שמו שתי פעמים ביום ואומרים: "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" (דברים ו ד).²⁵

שבת שלום

ושנזכה לראות בנחמת ציון, גאולת ישראל ובנין ירושלים

מחלקי המים

מים אחרונים 1: נחזור לשאלה ששאלנו בהערה 2 מי הוסיף את המילים: "על פי ה' ביד משה" לפסוק שלנו, באמירה בשעת הוצאת ספר תורה. ברוח תשובתו של אלעזר טויטו, נראה שאולי הפסוק החותם את ספר במדבר, לו יג: "אֵלֶּה הַמִּצְוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ". הוא שעומד ברקע. ספר במדבר לכאורה חותם את המצוות שנאמרו כבר בערבות מואב! לאחר שספר ויקרא חתם את המצוות שנאמרו בסיני, ויקרא כו מו: "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה". שמא תאמר: אלה החוקים שנאמרו בסיני ע"י ה' ביד משה, ואלה עוד נוספו בערבות מואב ע"י ה' ביד משה, ומכאן ואילך, ספר דברים הוא: "התורה אשר שם משה". לפיכך, באו והוסיפו מי שהוסיף מה שהוסיף.

מים אחרונים 2: בסוף הערה 16 התעכבנו על שימת התורה בניגוד לנתינתה: "אשר תשים לפניהם … ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם" – "שיהיו שונין ומשלשין ומרבעין עד שילמודו". הערנו אמנם שעם כל זאת, ראה מי שראה צורך להוסיף בסידור התפילה: "על פי ה' ביד משה" אולי עבור הקהל הרחב. כאן נוסיף, שעבור מי שמכיר דרשות אלה, יש כאן חידוש יפה. המגביה מראה לקהל את התורה שבכתב שהיא ללא פיסוק וניקוד, ובוודאי ללא פרשנות כלשהיא. לשון התורה הבסיסי ביותר. אבל אתם הקהל יש בידכם חומשים מוגהים ומאירי עיניים שמכילים: פיסוק וניקוד, טעמי המקרא, תרגום, פרשנים ואולי גם מדרשים. שימו אל לבבכם שכל אלה הם בכלל התורה אשר שם משה ואל תסתפקו רק בשמיעת התורה מפי בעל הקריאה. עיינו בכל העושר שבידכם – הוא "התורה אשר שם משה לפני בני ישראל" שבכל דור ודור.