פרשות השבוע

מים ראשונים: הפטרת השבת היא הסיפור על מנוח ואשתו והמלאך המבשר להם על הולדת שמשון ונזירותו.¹ דרשת ההפטרה, היא הזדמנות טובה להתבסם מעולם המדרש על הנביאים, הגם שיש להודות שחלק גדול מהמדרשים נמצא במדרשי התורה. בדרשותיהם על הפרשה או הסדרא (פרשיות ארץ ישראל), הרבו הדרשנים להשתמש ואף לפתוח דרך בדרשות על פסוקים מהנביאים ומהכתובים וזה המקור למדרשי אסופה כמו ילקוט שמעוני על ספרי נ"ך, מדרש תהלים, מדרש שמואל ועוד. גם במקרה שלנו, אין מדרש מיוחד לספר שופטים, ולפיכך לקטנו אחר הקוצרים מדרשים להפטרת השבת. ונפתח בחידה לילדים: איפה נזכר מנוח במגילת רות?

שופטים פרק יג

(א) וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד פְּלִשְׁתִּים אַרְבָּעִים שָׁנָה:²

(ב) וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה וְלֹא יָלָדָה:

(ג) וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֶל הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן:

….

(כד) וַתֵּלֶד הָאִשָּׁה בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן וַיִּגְדַּל הַנַּעַר וַיְבָרְכֵהוּ ה':

(כה) וַתָּחֶל רוּחַ ה' לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל:

 

"דן ידין עמו" – כמו "כי ידין ה' עמו" (דברים לב לו), ארי ידין ה' דינא דעמיה, כלשון "שפטני ה' וריבה ריבי מגוי לא חסיד" (תהלים מג א), "ריב אלמנה" (ישעיה א יז). יאמר, כי דן ינקום נקמת עמו, כל שבטי ישראל כאחד.³ והטעם כי פלשתים הרעו לכל ישראל כמה פעמים, כי בימי שמגר בן ענת החלו (שופטים ג לא), ובימי יפתח כתוב (שם י ז) וימכרם ביד פלשתים, וגם אחרי עבדון בן הילל (שם יב יג), ויתנם ה' ביד פלשתים ארבעים שנה (שם יג א). ולא היה בשופטים מי שהכניעם או שנצחם כלל. ואף על פי שכתוב בשמגר (שם ג לא) ויך את פלשתים שש מאות איש במלמד הבקר, איננה נקמה כי איננה מכה רבה. על כן כתוב בשמשון (שם יג ה) והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים, ולקח נקמת ישראל מהם, כי הרג מהם עם רב, וכל סרני פלשתים המית.⁴

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דעמלק פרשה ב – "ויראהו … עד דן"

ר' חנינא בן עקביא אומר: חביבה היא ראייתו של אברהם אבינו יותר מראייתו של משה. שבאברהם לא לבטוהו ובמשה לבטוהו.⁵ באברהם מה הוא אומר? "שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה" (בראשית יג יד). ובמשה מה הוא אומר? "עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך" (דברים ג כז) – עלה והבט וראה.⁶ מנין לכל הבקשות כולן שבקש משה לראות הראהו הקב"ה? שנאמר: "ויראהו ה' את כל הארץ מן הגלעד עד דן" (דברים לד א) – זו ארץ ישראל … מנין שהראהו אף שמשון בן מנוח? שנאמר: "עד דן" ולהלן הוא אומר: "ויהי איש אחד מצרעה ממשפחת הדני ושמו מנוח" (שופטים יג ב).⁷

מסכת סוטה ט ע"ב, י ע"א – תמה ברית אברהם ואבימלך

"והוא יחל להושיע את ישראל" – אמר רבי חמא ברבי חנינא: הוחל שבועתו של אבימלך, דכתיב: "אם תשקר לי ולניני ולנכדי". … "וילך שמשון וילכד שלש מאות שועלים" – מאי שנא שועלים? אמר רבי איבו בר נגדי א"ר חייא בר אבא, אמר שמשון: יבוא מי שחוזר לאחוריו, ויפרע מפלשתים שחזרו בשבועתן.⁸

במדבר רבה פרשה י סימן ה – "ויהי איש אחד מצרעה"

"איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר" (במדבר ו ב) – זהו שכתוב: "ויהי איש אחד מצרעה ממשפחת הדני ושמו מנוח ואשתו עקרה ולא ילדה" (שופטים יג ב).⁹ "ויהי" – אמר ר' לוי: כל מקום שנאמר "ויהי" אינו אלא לשון צער … " ויהי איש אחד מצרעה" – " ויאמר מנוח אל אשתו מות נמות".¹⁰

במדבר רבה פרשה י סימן ה – "ואשתו עקרה ולא ילדה … הנה נא את עקרה ולא ילדת"

"ואשתו עקרה ולא ילדה" – מלמד שהיה מחלוקת בין מנוח לאשתו. הוא אומר לה: את עקרה ולכך אינך יולדת. והיא אומרת לו: אתה עקר ולכך לא ילדתי¹¹ … "וירא מלאך ה' אל האשה" – מכאן אתה למד שאשתו של מנוח צדקת היתה שזכתה לדבר עמה מלאך ולשום שלום בינה לבין בעלה ולהודיעה שהיא עקרה והיא מונעת ההריון ולא בעלה. לכך דבר עמה.¹²

ולפי שראתה במלאך נקראת שמה הַצְלֶלְפּוֹנִי, שהיתה פונה במלאך. ואין" צלל" אלא מלאך, כמו שאתה אומר: "כי על כן באו בצל קורתי" (בראשית יט ח). להלן שהיה לוט צדיק יותר מאשתו באו המלאכים בצל קורתו ולא בצל קורתה. ברם הכא שבא המלאך אצלה לפי שהיתה צדקת לכך נקראת "הצלל".¹³

מסכת סוטה דף ט עמוד ב – "ואל תאכלי כל טמא"

"ועתה השמרי נא ואל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טמא" (שופטים יג ד)  – מאי כל טמא? ותו, עד השתא דברים טמאים קאכלה? א"ר יצחק דבי רבי אמי: דברים האסורים בנזיר.¹⁴

מסכת נזיר פרק ט משנה ה – "ומורה לא יעלה על ראשו"

נזיר היה שמואל כדברי רבי נהוראי, שנאמר: "ומורה לא יעלה על ראשו" (שמואל א א). נאמר בשמשון: "וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן" (שופטים יג ה) ונאמר בשמואל "ומורה לא יעלה על ראשו". מה "מורה" האמורה בשמשון – נזיר, אף "מורה" האמורה בשמואל – נזיר.¹⁵ אמר רבי יוסי: והלא אין מורה אלא של בשר ודם! אמר לו רבי נהוראי: והלא כבר נאמר: "ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני" (שמואל א' ט"ז) –  שכבר היה עליו מורה של בשר ודם.¹⁶

ויקרא רבה פרשה א סימן א – "איש האלהים בא אלי"

"ברכו ה' מלאכיו גיבורי כוח עושי דברו" (תהלים קג כ) – נקראו הנביאים מלאכים. זהו שכתוב: "וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים" (במדבר כ טז) – וכי מלאך היה? והלוא משה היה! …  ורבותינו אומרים: אשתו של מנוח מה היתה אומרת לו? "איש אלהים בא אלי ומראהו כמראה מלאך האלהים" (שופטים יג ו) – כסבורה בו שהוא נביא ואינו אלא מלאך.¹⁷

מסכת ברכות דף סא עמוד א – "וילך מנוח אחרי אשתו"

אמר רב נחמן: מנוח עם הארץ היה, דכתיב: "וילך מנוח אחרי אשתו". מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: אלא מעתה גבי אלקנה, דכתיב: "וילך אלקנה אחרי אשתו",¹⁸ וגבי אלישע דכתיב: "ויקם וילך אחריה" (מלכים ב ד), הכי נמי אחריה ממש? אלא – אחרי דבריה ואחרי עצתה, הכא נמי – אחרי דבריה ואחרי עצתה.¹⁹

במדבר רבה פרשה י סימן ה – "נעצרה נא אותך ונעשה לפניך גדי עזים"

"ויאמר מנוח אל מלאך ה' נעצרה נא אותך" א"ל מנוח: עצורים היינו … "כי עצור עצר ה' בעד כל רחם" (בראשית כ) ואתה בשרתנו בהרווחה. נעשה עמך יום טוב … "ביום השמיני עצרת תהיה לכם". (במדבר כט) "ונעשה לפניך גדי עזים" … לפי שאין שמחה אלא בבשר. "ויאמר מלאך ה' אל מנוח אם תעצרני לא אוכל בלחמך" – אמר לו המלאך: אין דרך נביאי ה' לקבל שכר על נבואתם … "ואם תעשה עולה לה' תעלינה" – רמז לו המלאך שצריך להעלות עולה לה' על בשורה טובה, כשם שעשה אברהם בשעה שא"ל הקב"ה: "לזרעך אתן את הארץ הזאת", מיד בנה אברהם מזבח על בשורה טובה, שכן כתיב: "ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו".

"כי לא ידע מנוח כי מלאך ה' הוא" – למה נאמר? לפי שאשתו אמרה לו: "מראהו כמלאך ה' נורא מאד", היית סבור שהכיר בו מנוח שהוא מלאך. ואעפ"כ היה מְזַמנוֹ לו לאכול שטועה היה כסבור שיש אכילה למעלה? לכך נאמר: "כי לא ידע מנוח כי מלאך ה' הוא" – לכך היה מזמנו לאכול. אבל אילו היה יודע שהיה מלאך, אינו אומר לו שיאכל, שבקי היה שאין אכילה למעלה. ולמה לא הכיר בו? מכאן אתה למד: בשעה שהיו הנביאים הולכים בשליחותו של הקב"ה, רוח הקודש שהיתה שורה עליהם היתה נותנה להם אימה בעיני רואיהם, שהכל מתיראים מהם שהיו דומים למלאכים. ולמה אכלו המלאכים שבאו לבשר את שרה בהריון וזה לא רצה לאכול? לפי שאותם מלאכים כשנתראו תחילה לאברהם, כדמות עוברי דרך נתראו לו. והוא הכניסם לביתו כמנהגו והזמינם לאכול. והם לא רצו לבטל ממנו מנהג האכסניים ואכלו עמו. ואחר שאכלו אמרו שליחותן ולא נראה הדבר שיקבלו שכר על שליחותן. אבל זה המלאך בתחילה אמר שליחותו, ואילו היה אוכל עמו, היה נראה כאלו קיבל שכר על שליחותו. לכך נמנע מלאכול.

"ויאמר מנוח אל מלאך ה' מה שמך" – לפי שלא הכיר בו שהיה מלאך, לכך שאל לו על שמו. "כי יבוא דברך וכבדנוך" – א"ל מנוח: אמור לי שמך, כדי שאשאל באיזה מקום אמצאך בעת שיתקיים נבואתך וניתן לך דורון … "ויאמר לו מלאך ה' למה זה תשאל לשמי" – אמר לו המלאך: אין אתה צריך לידע שמי, שאין סופך שתראני עוד לעולם. זהו שכתוב: "והוא פלאי" – על עצמו אמר לו, שהוא יהיה מכוסה ממנו שלא יראנו עוד לעולם, כמו שאתה אומר: "פליאה דעת ממני" (תהלים קלט). דבר אחר: "והוא פלאי" – א"ל המלאך: איני יודע לומר לך שמי, שלפי השליחות ששולח הקב"ה אותנו קורא לנו שם. הוי: "והוא פלאי" – לפי פליאה ופליאה שעושה על ידינו הוא קורא לנו שם. דבר אחר: "והוא פלאי" – שם שמו המלאך פלאי לפי שליחותו; הוא בא להזיר את שמשון … "כי נזיר אלהים יהיה הנער". לכך קרא שמו "פלאי" כענין שאמר הכתוב: "איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' ".

שבת שלום

מחלקי המים